עונשים

זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לג עמוד ב - הובא בראשית חכמה שער היראה פי"ג סעיף לא

המדור הרביעי נקרא טיט היון ושם נידונין כל אותן גסי הרוח וכל אותן (העושין) [העונין] עזות לעניים ומדוכאין דהרואה לעני בדוחק ואינו מלווהו עד שמבקש ממנו הנאתו [וכל אותם היודעים עדות לעני ואינם מודיעים] והעושק שכר שכיר. והמוציא זרע לבטלה.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קנ עמוד ב - הובא בראשית חכמה שער היראה פי"ג סעיף לה

צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא, ומתלבנן וסלקין ואשתראת ההוא זוהמא תמן ואינון דרגין בישין דאתקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא, ונורא דגיהנם שלטא בההוא זוהמא דאשתארת, ואית חייבין אינון דמתלכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו ומיתו בלא תשובה וחטו והחטיאו אחרנין והוו קשי קדל תדיר ולא אתברו קמי מאריהון בהאי עלמא, אלין (וישב קץ ב) אתדנו תמן בההוא זוהמא ובההיא צואה רותחת דלא נפקין מתמן לעלמין, אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן, בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי בההוא אתר נורא אשתכך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית להו נייחא

זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רסג עמוד ב - התרגום הובא בראשית חכמה שער היראה פי"ג סעיף מג בשם הפרדס

היכלא תניינא היכלא דא איהו חשוך יתיר על היכלא קדמאה האי אקרי שחת לקבל שמא דאקרי טמא בגין דהיכלא קדמאה אקרי בור לקבל שמא דאקרי שטן והאי אקרי שחת לקבל שמא דאקרי טמא, בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין:

פתחא קדמאה ביה קיימא חד ממנא עסטי"ריא שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תחותיה והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרעא על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל אינון דמזנו בידייהו, אלין אינון דלא חמאן אנפי שכינתא כלל, אלא האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא, ולבתר כד נפק נשמתיה מניה מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין בה (ואסתאבת בהו) ואעילו לה לאתדנא בהו, ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושראן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא, וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא דאתושד בארעא, ואתתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דישתעבד בסטר מסאבא:

ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג

קיב והמשחק עם התינוקות ומנאף בין ביד ובין ברגל חייב מיתה בידי שמים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה יג, ב): כי ענשו כעונש דור המבול שהיו משחיתים דרכם, וכן העושה כמעשה ער ואונן, דש מבפנים וזורה מבחוץ לאבד הזרע, חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י): "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו", ונאמר על המוציאים את הזרע לבטלה (ישעיה נז, ה): "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'".

ראשית חכמה שער היראה פרק ה סעיף כב

גם צריך ליזהר מטומאת הוצאת זרע לבטלה, שעוון זה פוגם בשכינה, ולכן אמר "קמי שכינתא". ופירש רשב"י (זהר חלק א קפח א]]), שאין לך עון שיטמא בו האדם יותר מהמוציא זרע לבטלה, זה לשונו: תא חזי, בכל אינון חובין דאסתאב בהו בר נש בהאי עלמא, דא איהו חובא דאסתאב ביה בר נש יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי, מאן דאושיד זרעיה ברקניא ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה, כמא דאת אמר: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע" (תהלים ה, ח). בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין, כמה דתנינן; כתיב הכא "לא יגורך רע", וכתיב (בראשית לח, ז): "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳". ובגין כך כתיב (ישעיהו א, טו): "ידיכם דמים מלאו". זכאה חולקיה דבר נש דדחיל למאריה, ויהא נטיר מאורח בישא, וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה, עכ"ל:

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כג

סעיף א

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד.

סעיף ב

אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: ידיכם דמים מלאו (ישעיה א, טו) וכאלו הרג הנפש.