Rav Shlomo Wolbe

Note: If someone has has the original seforim, please compare the text here to the original, and check if it's missing any context, and add missing info.

Summary [Incomplete]:

• The way to deal with the struggle is not by feeling pained by your failures, but by learning joyfully. If you'd focus on that, you might have overcome the struggle by now. The constant thoughts about this, and the fear of failure cause you to be tense, and keep the failures coming. You're a completely healthy bochur... (Letter 21)
• Stop looking at what the seforim write about this sin. The yetzer hara for this is sophisticated and sly.. any thoughts about this, even thoughts of regret and teshuva can trigger the urge to sin again. Do the opposite, forget about the sin. (Letter 24)
• Stay calm. Don't be anxious about the fact that your yetzer gives you big urges. He is just doing his job. Overall, if you are a ben Torah, you'll win. Having Menuchas Nanefesh, and not being anxious about the Yetzer Hara, is one of the most fundamental midos. (Letter 179)
• I'm sure you haven't given in the Yetzer without putting up a serious fight. If you've had a fall, just focus on learning Gemara - that's the only thing that helps. (Letter 180)
• Don't get depressed or fall into despair. That might actually be the Yetzer Hara's real goal, at least don't give him that! The Chazon Ish told me to tell those who are nichshal sometimes not to worry about it, and just focus on learning. (Letter 180)

עלי שור (ח"א ז, ט)

אין להתעצבן או להבהל ממקרי-לילה. גזר הקדוש ברוך הוא כי מצד הטבע כמעט אין אדם ‏הניצול מזה מלבד יעקב אבינו ואליהו ז״ל. מקרה לילה אינו מחלה ואינו מזיק, על פי רוב הוא בא בעקבות הרהורים, ולפעמים הוא אונס גמור הבא בעקבות חלישות הגוף וכדו׳ והסימן כי אז הוא בא בלי חלום. אין לדאוג על ראית קרי ואין לפחד מזה. אין לנו אלא ללמוד תורה בשמחה, ‏וכמו שאמר רבי יהודה בן בתירה לההוא תלמיד שהיה מגמגם וקורא, שהיה בעל קרי, בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלים טומאה.

אגרות וכתבים ח"א מכתב כא - הדרך להתגבר על היצר

ראיתי שלא שמרת את ההסכם שלנו: לא לשים לב לכשלונות ורק ללמוד בשמחה! הרי כך אמרתי לך בשם מרן החזון איש זלל"ה, וכדאי הוא לסמוך עליו. כי הדרך להתגבר איננה – להצטער, אלא דוקא ללמוד בשמחה. ייתכן מאד שאילו היית מתרגל לעשות כך, שהיית כבר נגמל מזה. המחשבה התמידית על זה והפחד מכשלון חדש הם שמגבירים את המתח ומביאים לידי כשלון חדש!... אתה בחור בריא לחלוטין, וב"ה שאתה מתקדם בלימוד, ועד כדי חידוש, ושמח בזה! אולי תעיין עוד במה שהגר"ח מוולוז'ין כתב בשם הגר"א בענין זה שהראיתי לך בסידור הגר"א (ארחות חיים קלג), ותתחזק בלימוד! ..

אגרות וכתבים ח"א מכתב כד - לאחד שנכשל בחטא

ידידי היקר! הפסק לחפש בספרים מה שמדברים על אותו חטא, ומה שכבר רשמת לך – תגנוז. היצר המביא לחטא זה הוא כה ערום, שכל מחשבה על החטא, ואפילו מחשבה של חרטה ותשובה, עלולה לגרום שוב את היצר לעבור. אי לזאת, צריך ללכת בדרך הפוכה, כמו שאמר רבי בפ"ב דאבות שיפה תורה עם דרך ארץ (היינו גמילות חסדים, כמו שאמרו בבראשית רבה פרשה יג, טו) שיגיעת שניהם משכחת עוון. צריך לשכוח מהחטא! וזאת – על ידי שתשקיע עצמך בלימוד ותשתדל לחדש, ודוקא בשמחה, וכמו שאמרו בברכות כב. "פתח פיך ויאירו דבריך כי אין דברי תורה מקבלין טומאה"! ... זוהי מלחמה גדולה, הרבה פעמים תנצח, אבל יכול לקרות שגם הוא מנצח ואתה נכשל. ואם חלילה נכשלת: אל תחשוב על זה ואל תשים לב! תדחה כל מחשבה על זה, ובפרט הזהר מייאוש! רק זה רוצה היצר: להפיל את האדם ליאוש, וזאת אל תתן לו! תלמד הלאה, ובשמחה, כאילו לא קרא כלום! (אם רצונך ודרכך בכך, תוכל לטבול במקוה, אבל בתנאי שבמקוה לא יתעוררו שום הרהורים!). העצה היחידה לחטא זה היא: לעסוק בתורה ולהתרגל לחשוב בלימוד ברחוב, במטה עד כמה שאפשר, אבל גם להיות מעורב עם החברה. חז"ל אומרים "בראתי יצה"ר, ובראתי לו תורה תבלין" ורש"י בב"ב טז. מבאר: "תורה מבטלת הרהורים". עוד זאת: תשכח מה שראית בספרים על העונשים וקושי התשובה וכו', רק עי' בסידור הגר"א... והדברים שתמצא שם הם ינהיגו אותך. יודע אני שהדרך שביארתי לך היא לגמרי אחרת מכל מה שראית, אבל יש על דרך זאת הסכמה ממרן החזון איש זי"ע. בכל זאת, קשה להתרגל לא לחשוב, לא לשים לב, ותמיד שוב מתעוררת מחשבות של חרטה, יגון ויאוש ח"ו. לכן אבקשך לקרא מכתבי זה מדי פעם. והשי"ת יעזור לך שתעלה מעלה מעלה בתורה וביראת שמים עד שתשכח לגמרי מהחטא! ובעה"י תייסד בית של תורה ותוליד בנים בקדושה וטהרה (אין שום חשש שהעבר יזיק לזה), ורק חזק בלימוד תורה עם חידוש!

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רעט

יקירי, לא צריך להיות עצבני, יש מידות יסודיות שמהן מסתעפות כל שאר מידות והנהגות, ואחת העיקריות ביותר היא מנוחת-נפש, היינו לא להתעצבן. אפילו מיצר הרע אין להתעצבן. תפקידו באדם הוא – להציק בו, והאדם – מתנגד לו בדרך כלל. אבל איך שיהיה, מי שמנצח – אין לו להתעצבן ואין לשים לב. ואפילו אם אדם מרגיש שהיצר מאד מתקיף אותו, אין לו להתעצבן ולחשוב: ״איזה ילד רע אני שיש לי יצר כל כך גדול!״ אלא ידע נאמנה: ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״, כל ענינה של תורה הוא להיות תבלין ליצר, וזוהי העצה היחידה ללמוד הרבה תורה. ואם בכל-זאת היצר מציק, לא יתעצבן על היצר… על היצר לא צריך לשים לב כל כך. חזקה על כל בן-תורה שהוא מתנגד לו עד מאה ועשרים כמה שיוכל, יותר – אין לשים לב אליו. כך אני חשבתי בעצמי, ולא רציתי לסמוך עלך עצמי, ושאלתי את החזון איש זי״ע והוא הסכים לי.

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רפ

קראתי מכתבך, ידידי, והנני מזדרז להשיב לך, את אשר אני כותב לך בזה הצעתי בזמנו למרן החזו״א זללה״ה והוא הסכים לי, ואף הראה לי מקור לדבר ב״ארחות חיים״ [כתר ראש] להגר״ח מוולוז׳ין זצללה״ה המודפסים בסדור הגר״א בסופו סימן קל״ג – תעיין שם היטב ותמצא שם הדברים מבוארים היטב ותרגע. חזקה עליך, שאתה דוחה את היצר עד כמה שתוכל ואינך ממלא רצונו רק אחרי מאבק גדול, אך הנה אם נכשלת – אין לך אלא להתחזק בלימוד גמרא, כי אין שום דבר מועיל ליצר זה, רק לימוד גמרא ממושך ומי יודע אם לא כל מגמת היצר – להפיל את האדם ליאוש ועצבות! אי לזאת, לכל הפחות את זה אל תתן ליצר: אל תתייאש ואל תעצב! וכלשון הזה אמר לי אז מרן החזון איש זצללה״ה ״צריך להגיד להם (כלומר לאלה שנכשלים לפעמים) שלא ישימו לב לזה וילמדו״.

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רפא

כי הקשית לשאול ממני עצה, ותרופה שאין בידי לתתה לך, ולואי יהיה בידי דבר בדוק ומנוסה ליעץ לך, כי אז יכלו מאות יקרים להיוושע… אם הקב״ה המכיר את היצר אמר כי אין לו עצה אלא זאת התורה… והנה מה שכתבתי לך ״לא לשים לב״ – על זה יש לי הסכמה ממרן החזון איש זללה״ה אשר בזמנו הצעתי לו את הדבר והוא הסכים כי רק היא דרך. ועוד הוסיף לי ראיה זו מסידור הגר״א שכתבתי לך, ואין שום ספק שאם רק תתחזק בלימוד בשמחה היטב היטב – ביום מן הימים תראה ששכחת לחטוא: כי ״יגיעת שניהם (תורה ומעשים טובים) משכחת עון״, ויהי רצון שימהר יום זה לבוא לך בקרוב! והיה עליז ושש לעבודתו ית׳!

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רפב

הנני רוצה לנחם אותך על התגברות התאוה. זהו נסיונו של כל בחור בריא בגילך: הכח הזה שעל ידו אתה עתיד לייסד בית ולהוליד בנים מורגש לך היטב, והוא ידחוף אותך בעוד שנים ספורות להתחתן. אל תתבייש בכח זה, עליו נאמר: ״כי הוא (השי״ת!) ידע יצרנו״. העצה היחידה היא, להשקיע את עצמך בלימוד גמרא בעיון ובקיאות וללמוד דווקא בשמחה. אל תחשוב על התאוה. ...זוהי מלחמה קשה, בכל מלחמה לפעמים מנצחים את האויב, ולפעמים האויב מנצח על אף כל המאמצים לנצח אותו. וגם אז חלילה אין להתייאש אלא להמשיך ללמוד.

זריעה ובנין בחינוך

את הבנים צריך להכין ולהסביר להם מה זה מקרה לילה שלא יהיו מופתעים. שם יש מקום לאב להרחיב ולהסביר שהזרע הוא כח קדוש שעל ידו הם עצמם יהיו אבות בעתיד. בשלב מאוחר יותר, צריך לפרט קצת יותר. ה'חפץ חיים' היה רגיל לדבר עם בניו כשהגיעו לגיל שש-עשרה ולהסביר להם פעם אחת את כל מה שקשור להתבגרות, התנהגות איסור של הוצאת זרע לבטלה וכו׳. הבחור צריך פעם אחת לשמוע בפירוט את כל ההלכות הנוגעות לענין זה.

בשבילי הרפואה חוברת ה', עמ' פב

התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובודאי לא להתיר איסורים, אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנזיבית והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי ״טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון“, כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך, שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשוא — יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו. הן אמת, החיים בתורה צריכים חינוך אינטנזיבי. בלי חינוך — אין מנוס מכך שהצעיר ישקע ברגשי אשמה ויאוש.

Free Translation:

The difficult period of adolescence is fertile grounds for the development of excessive guilt feelings. Masturbation is a serious transgression. The vast majority of young people stumble in this area and are incapable of overcoming this problem. The result is guilt feelings. This is the place for proper guidance from rabbis and educators. Rabbis are not authorized to permit what is forbidden, but they can guide, reassure and encourage the youngster to develop patience with himself. In addition, promoting an active social life and introducing the youngster to the noble treasures of Torah will gradually bring him to “forget” to transgress. Rather than a constant battle which is for naught, a positive toiling in Torah and social activity will bring him gradually to wean himself off. This is the approach that is proper in our times. Truly, life with Torah requires intensive chinuch. Without it, the youth will sink into feelings of guilt and despair.

From GYE Members

• "My Rebbe (R' Tzvi Bakst) R' Shlomo Wolbe told my Rebbi personally that in Israel 98% of boys struggle with masturbation." #excellence