Rav Shlomo Wolbe

From The GYE Wiki
Revision as of 01:09, 8 November 2020 by Wikiadmin (talk | contribs)
Jump to navigation Jump to search

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רעט

יקירי, לא צריך להיות עצבני, יש מידות יסודיות שמהן מסתעפות כל שאר מידות והנהגות, ואחת העיקריות ביותר היא מנוחת-נפש, היינו לא להתעצבן. אפילו מיצר הרע אין להתעצבן. תפקידו באדם הוא – להציק בו, והאדם – מתנגד לו בדרך כלל. אבל איך שיהיה, מי שמנצח – אין לו להתעצבן ואין לשים לב. ואפילו אם אדם מרגיש שהיצר מאד מתקיף אותו, אין לו להתעצבן ולחשוב: ״איזה ילד רע אני שיש לי יצר כל כך גדול!״ אלא ידע נאמנה: ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״, כל ענינה של תורה הוא להיות תבלין ליצר, וזוהי העצה היחידה ללמוד הרבה תורה. ואם בכל-זאת היצר מציק, לא יתעצבן על היצר… על היצר לא צריך לשים לב כל כך. חזקה על כל בן-תורה שהוא מתנגד לו עד מאה ועשרים כמה שיוכל, יותר – אין לשים לב אליו. כך אני חשבתי בעצמי, ולא רציתי לסמוך עלך עצמי, ושאלתי את החזון איש זי״ע והוא הסכים לי.

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רפ

קראתי מכתבך, ידידי, והנני מזדרז להשיב לך, את אשר אני כותב לך בזה הצעתי בזמנו למרן החזו״א זללה״ה והוא הסכים לי, ואף הראה לי מקור לדבר ב״ארחות חיים״ [כתר ראש][1] להגר״ח מוולוז׳ין זצללה״ה המודפסים בסדור הגר״א בסופו סימן קל״ג – תעיין שם היטב ותמצא שם הדברים מבוארים היטב ותרגע. חזקה עליך, שאתה דוחה את היצר עד כמה שתוכל ואינך ממלא רצונו רק אחרי מאבק גדול, אך הנה אם נכשלת – אין לך אלא להתחזק בלימוד גמרא, כי אין שום דבר מועיל ליצר זה, רק לימוד גמרא ממושך ומי יודע אם לא כל מגמת היצר – להפיל את האדם ליאוש ועצבות! אי לזאת, לכל הפחות את זה אל תתן ליצר: אל תתייאש ואל תעצב! וכלשון הזה אמר לי אז מרן החזון איש זצללה״ה ״צריך להגיד להם (כלומר לאלה שנכשלים לפעמים) שלא ישימו לב לזה וילמדו״.

אגרות וכתבים, הדרכה לצעירים, רפא

כי הקשית לשאול ממני עצה, ותרופה שאין בידי לתתה לך, ולואי יהיה בידי דבר בדוק ומנוסה ליעץ לך, כי אז יכלו מאות יקרים להיוושע… אם הקב״ה המכיר את היצר אמר כי אין לו עצה אלא זאת התורה… והנה מה שכתבתי לך ״לא לשים לב״ – על זה יש לי הסכמה ממרן החזון איש זללה״ה אשר בזמנו הצעתי לו את הדבר והוא הסכים כי רק היא דרך. ועוד הוסיף לי ראיה זו מסידור הגר״א שכתבתי לך, ואין שום ספק שאם רק תתחזק בלימוד בשמחה היטב היטב – ביום מן הימים תראה ששכחת לחטוא: כי ״יגיעת שניהם (תורה ומעשים טובים) משכחת עון״, ויהי רצון שימהר יום זה לבוא לך בקרוב! והיה עליז ושש לעבודתו ית׳!

מכתבים מכתב כ”א ("הדרך להתגבר על היצר"):

... ראיתי שלא שמרת את ההסכם שלנו: לא לשים לב לכשלונות ורק ללמוד בשמחה! הרי כך אמרתי לך בשם מרן החזון איש זלל"ה, וכדאי הוא לסמוך עליו. כי הדרך להתגבר איננה – להצטער, אלא דוקא ללמוד בשמחה. ייתכן מאד שאילו היית מתרגל לעשות כך, שהיית כבר נגמל מזה. המחשבה התמידית על זה והפחד מכשלון חדש הם שמגבירים את המתח ומביאים לידי כשלון חדש!... אתה בחור בריא לחלוטין, וב"ה שאתה מתקדם בלימוד, ועד כדי חידוש, ושמח בזה! אולי תעיין עוד במה שהגר"ח מוולוז'ין כתב בשם הגר"א בענין זה שהראיתי לך בסידור הגר"א (כתר ראש סי' קלג), ותתחזק בלימוד! ...

זריעה ובנין בחינוך

את הבנים צריך להכין ולהסביר להם מה זה מקרה לילה שלא יהיו מופתעים. שם יש מקום לאב להרחיב ולהסביר שהזרע הוא כח קדוש שעל ידו הם עצמם יהיו אבות בעתיד. בשלב מאוחר יותר, צריך לפרט קצת יותר. ה'חפץ חיים' היה רגיל לדבר עם בניו כשהגיעו לגיל שש-עשרה ולהסביר להם פעם אחת את כל מה שקשור להתבגרות, התנהגות איסור של הוצאת זרע לבטלה וכו׳. הבחור צריך פעם אחת לשמוע בפירוט את כל ההלכות הנוגעות לענין זה.

בשבילי הרפואה חוברת ה', עמ' פב

התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובודאי לא להתיר איסורים, אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנזיבית והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי ״טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון“, כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך, שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשוא — יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו. הן אמת, החיים בתורה צריכים חינוך אינטנזיבי. בלי חינוך — אין מנוס מכך שהצעיר ישקע ברגשי אשמה ויאוש.

Free Translation:

The difficult period of adolescence is fertile grounds for the development of excessive guilt feelings. Masturbation is a serious transgression. The vast majority of young people stumble in this area and are incapable of overcoming this problem. The result is guilt feelings. This is the place for proper guidance from rabbis and educators. Rabbis are not authorized to permit what is forbidden, but they can guide, reassure and encourage the youngster to develop patience with himself. In addition, promoting an active social life and introducing the youngster to the noble treasures of Torah will gradually bring him to “forget to transgress. Rather than a constant battle which is for naught, a positive toiling in Torah and social activity will bring him gradually to wean himself off. This is the approach that is proper in our times. Truly, life with Torah requires intensive chinuch. Without it, the youth will sink into feelings of guilt and despair.

  1. וזה לשון ה'כתר ראש' שם: אמרו ז"ל (יומא יח, ב) אכסנאי לא יאכל ביצים [שעל ידי אכילתם הוא עלול לבא לידי קרי, ויתגנה על בני הבית], אמר רבינו ... מן המאכלים בביתו אין צריך ליזהר, ואין החטא [בראית קרי] גדול כל כך אם בא על ידי ריבוי מאכל או מיני מאכלים הגורמים, או מטירדת הדרך, רק אם בא מחמת ראיית ערוה או הרהור, חטא הוא. וגם אין להרעיש כל כך, כי זה רק התגלות המחשבה לחוץ. וכל שכן שמדאגה יוכל לבא עוד יותר לזה ח"ו.