Difference between revisions of "Pre-ejaculate"
(Created page with "כתב בספר שו"ע סי' ר"מ עם ביאורים וליקוטים<ref>מופיע ב"אוצר החכמה" תחת '''שער הקדושה - ליקוט מדברי הרמב"...") |
|||
| Line 1: | Line 1: | ||
| − | כתב בספר שו"ע סי' ר"מ עם ביאורים וליקוטים<ref>מופיע ב"אוצר החכמה" תחת '''שער הקדושה - ליקוט מדברי הרמב"ם - אגרת הקודש - לקט בעניני קדושה.'''</ref>:<blockquote>טיפין דקודם תשמיש. | + | <span lang="he" dir="rtl">כתב בספר שו"ע סי' ר"מ עם ביאורים וליקוטים<ref>מופיע ב"אוצר החכמה" תחת '''שער הקדושה - ליקוט מדברי הרמב"ם - אגרת הקודש - לקט בעניני קדושה.'''</ref>:</span><blockquote><span lang="he" dir="rtl">טיפין דקודם תשמיש.</span> |
| − | בענין קורבה שקודם התשמיש כתב המהרח"ו (פרי עץ חיים שער ק"ש שעל המטה פרק יא<ref>עמ' נח,א בדפוס הישן.</ref>) וזה לשונו: מורי (האר"י) זלה"ה אמר כי גם אותן הטיפות היוצאת מן האדם קודם הזיווג הם בכלל מוציא זרע לבטלה וצריך תיקון גדול על זה. עכ"ל. | + | <span lang="he" dir="rtl">בענין קורבה שקודם התשמיש כתב המהרח"ו (פרי עץ חיים שער ק"ש שעל המטה פרק יא<ref>עמ' נח,א בדפוס הישן.</ref>) וזה לשונו: מורי (האר"י) זלה"ה אמר כי גם אותן הטיפות היוצאת מן האדם קודם הזיווג הם בכלל מוציא זרע לבטלה וצריך תיקון גדול על זה. עכ"ל.</span> |
| − | אך שמעתי מהרב ברוך גריינמן (מדריך חתנים דבקיע שמיה) כדברים האלה: | + | <span lang="he" dir="rtl">אך שמעתי מהרב ברוך גריינמן (מדריך חתנים דבקיע שמיה) כדברים האלה:</span> |
| − | כתוב בשלחן ערוך (יו"ד קפד ס"י) הרוצה לצאת לדרך צריך לפקוד אשתו אפילו סמוך לוסתה. הגה, ואפילו בתשמיש שרי, ומכל מקום המחמיר שלא לפקדה רק בדברי ריצוי תבא עליו ברכה, וכבר נתבאר דכל מיני קורבה ואהבה שרי מלבד תשמיש, עכ"ל. וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד קצז סק"ג, ע"ש. | + | <span lang="he" dir="rtl">כתוב בשלחן ערוך (יו"ד קפד ס"י) הרוצה לצאת לדרך צריך לפקוד אשתו אפילו סמוך לוסתה. הגה, ואפילו בתשמיש שרי, ומכל מקום המחמיר שלא לפקדה רק בדברי ריצוי תבא עליו ברכה, וכבר נתבאר דכל מיני קורבה ואהבה שרי מלבד תשמיש, עכ"ל. וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד קצז סק"ג, ע"ש.</span> |
| − | והנה במציאות אצל אדם רגיל כל חיבוק ונישוק חייב לגרום לקישוי וכל קישוי שבעולם גורם שתהיה מיפת לחלוחית שיוצאת אח"כ במות באבר, וכיון שמבואר כאן שמותר חו"נ ממילא משמע שהלחות הזו אינה נחשבת כזרע לענין איסור הוצאת ז"ל. ואומרים בשם החזון איש שזה כמין שמן שהגוף שולח לכלי הזרע כדי לשמן אותם ולהכינם לתשמיש, ואין ללחות זו דין של זרע. וכן אומרים בשם ר' משה פיינשטיין (עי' במ"ש באגרות משה אה"ע ח"ד סי' סו) ובשם עוד חכמים. החזו"א כותב באחת מאגרותיו (אגרות קודש ד') "ולא אסרו איסור הקישוי וההרהור אלא בדבר עבירה", משמע שאם זה לא בדבר עבירה אלא בזמן של היתר אז הקישוי הזה מותר. | + | <span lang="he" dir="rtl">והנה במציאות אצל אדם רגיל כל חיבוק ונישוק חייב לגרום לקישוי וכל קישוי שבעולם גורם שתהיה מיפת לחלוחית שיוצאת אח"כ במות באבר, וכיון שמבואר כאן שמותר חו"נ ממילא משמע שהלחות הזו אינה נחשבת כזרע לענין איסור הוצאת ז"ל. ואומרים בשם החזון איש שזה כמין שמן שהגוף שולח לכלי הזרע כדי לשמן אותם ולהכינם לתשמיש, ואין ללחות זו דין של זרע. וכן אומרים בשם ר' משה פיינשטיין (עי' במ"ש באגרות משה אה"ע ח"ד סי' סו) ובשם עוד חכמים. החזו"א כותב באחת מאגרותיו (אגרות קודש ד') "ולא אסרו איסור הקישוי וההרהור אלא בדבר עבירה", משמע שאם זה לא בדבר עבירה אלא בזמן של היתר אז הקישוי הזה מותר.</span> |
| − | ובאגרת אחרת (אגרות קודש ב') כותב החזון איש להזהר שהאבך לא יגע ויתחכך, וזה לשונו וזה שהותר<ref>החזון איש שם כתב לאדם שמחמת רפואה היה אסור לו לשמש, ושאל אם מותר לו לפוקדה בקירוב בלבד, או שיש לו לחוש להוז"ל בעת הקירוב. ועל זה השיב לו החזון איש שלפי טבע בני אדם הבריאים אין ש"שז יוצא ע"י הרהור ולכן מותר לו לפוקדה בקירוב ואין לו לחוש להוז"ל, ועל זה הוסיף וכתב וזה שהותר וכו'.</ref> הוא דוקא באין אברו נוגע בבשר באשר בזה האבר מתקשה ואינו מזריע, ואחר הסיח דעתו האבר נופל ואינו מזריע". | + | <span lang="he" dir="rtl">ובאגרת אחרת (אגרות קודש ב') כותב החזון איש להזהר שהאבך לא יגע ויתחכך, וזה לשונו וזה שהותר<ref>החזון איש שם כתב לאדם שמחמת רפואה היה אסור לו לשמש, ושאל אם מותר לו לפוקדה בקירוב בלבד, או שיש לו לחוש להוז"ל בעת הקירוב. ועל זה השיב לו החזון איש שלפי טבע בני אדם הבריאים אין ש"שז יוצא ע"י הרהור ולכן מותר לו לפוקדה בקירוב ואין לו לחוש להוז"ל, ועל זה הוסיף וכתב וזה שהותר וכו'.</ref> הוא דוקא באין אברו נוגע בבשר באשר בזה האבר מתקשה ואינו מזריע, ואחר הסיח דעתו האבר נופל ואינו מזריע".</span> |
| − | אם כן כשאינו נוגע בבשר מותר למרות שיש לו הרהור ולמרות שגורם לקישוי ולמרות שזה גורם לטפטוף הלחלוחית כנזכר, מכל מקום אין בזה איסור. וכך מקובל להורות ולהדריך שאם לא כן אין שום אפשרות של פיוס לפני המצווה. אמנם צריך להזהר שהפיוס והקירוב לא יגרמו להוצאת ז"ל ממש, לכן צריך להזהר בשני דברים שהאבר לא יתחכך בשום אופן כמו שכתב החזו"א, אמנם במציאות זה מאד קשה אבל צריך להזהר בזה, והדבר השני הוא ששלפוחית השתן לא תהיה מלאה כי זה גורם לגירוי ועלול לגרום להוצאת ז"ל עד כאן מה ששמעתי ממנו. (וע"ע בזה בשו"ת עולת יצחק ח"ב אה"ע סימן רמב).</blockquote>והעיר על זה בספר "שיקדש עצמו":<blockquote>אכן הוכחה זו אינה מוכרחת דבר כתב בעל מסגרת השלחן בספור ישועות חכמה (חוסן ישועות סי' קנא): "ואם נמצא בדברי רז"ל בפוסקים איזה קולא בחיבוק ונישוק באשתו טהורה שלא בשעת תשמיש, הוא דוקא באדם שאינו מחומם כל כך ובטוח שלא יבא על ידי זה לידי קישוי ולא לידי הוצאת זרע לבטלה, ואפשר דאיירי כשאינו עושה לתאוה רק לאהבה או בסתם, וכעין שכתב ברש"י ברכות (דף כ"ד) אשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי כו', ובסכף משנה כו' דכיון דגס בה לא מהרהר כו', ומהרז"ש (שולחן ערוך הרב) כתב כו' שאשתו כגופו שהואיל שרגיל בה לא יבא לידי הרהור". | + | <span lang="he" dir="rtl">אם כן כשאינו נוגע בבשר מותר למרות שיש לו הרהור ולמרות שגורם לקישוי ולמרות שזה גורם לטפטוף הלחלוחית כנזכר, מכל מקום אין בזה איסור. וכך מקובל להורות ולהדריך שאם לא כן אין שום אפשרות של פיוס לפני המצווה. אמנם צריך להזהר שהפיוס והקירוב לא יגרמו להוצאת ז"ל ממש, לכן צריך להזהר בשני דברים שהאבר לא יתחכך בשום אופן כמו שכתב החזו"א, אמנם במציאות זה מאד קשה אבל צריך להזהר בזה, והדבר השני הוא ששלפוחית השתן לא תהיה מלאה כי זה גורם לגירוי ועלול לגרום להוצאת ז"ל עד כאן מה ששמעתי ממנו. (וע"ע בזה בשו"ת עולת יצחק ח"ב אה"ע סימן רמב).</span></blockquote><span lang="he" dir="rtl">והעיר על זה בספר "שיקדש עצמו":</span><blockquote><span lang="he" dir="rtl">אכן הוכחה זו אינה מוכרחת דבר כתב בעל מסגרת השלחן בספור ישועות חכמה (חוסן ישועות סי' קנא): "ואם נמצא בדברי רז"ל בפוסקים איזה קולא בחיבוק ונישוק באשתו טהורה שלא בשעת תשמיש, הוא דוקא באדם שאינו מחומם כל כך ובטוח שלא יבא על ידי זה לידי קישוי ולא לידי הוצאת זרע לבטלה, ואפשר דאיירי כשאינו עושה לתאוה רק לאהבה או בסתם, וכעין שכתב ברש"י ברכות (דף כ"ד) אשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי כו', ובסכף משנה כו' דכיון דגס בה לא מהרהר כו', ומהרז"ש (שולחן ערוך הרב) כתב כו' שאשתו כגופו שהואיל שרגיל בה לא יבא לידי הרהור".</span> |
| − | וכיו"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קעח) שמה שהתירו הפוסקים חיבוק ונישוק ביוצא לדרך בעונת חשש וסתה הוא משום ש"לא חששו שמא יתקשה כיון שיודע לכתחלה שאסורה לו לתשמיש כו'". | + | <span lang="he" dir="rtl">וכיו"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קעח) שמה שהתירו הפוסקים חיבוק ונישוק ביוצא לדרך בעונת חשש וסתה הוא משום ש"לא חששו שמא יתקשה כיון שיודע לכתחלה שאסורה לו לתשמיש כו'".</span> |
| − | לפי זה אין כל הוכחה מהרמ"א והש"ך שהתירו חיבוק ונישוק ללא תשמיש, שלא סבירא להו איסור ז"ל בטיפות היוצאות קודם התשמיש מחמת הקישוי.</blockquote> | + | <span lang="he" dir="rtl">לפי זה אין כל הוכחה מהרמ"א והש"ך שהתירו חיבוק ונישוק ללא תשמיש, שלא סבירא להו איסור ז"ל בטיפות היוצאות קודם התשמיש מחמת הקישוי.</span></blockquote> |
| − | ==== מקורות נוספים ==== | + | ==== <span lang="he" dir="rtl">מקורות נוספים</span> ==== |
| − | בשער המצות להרח"ו פרשת נח כתב: <blockquote>ענין איסור הוצאת ש"ז לבטלה ... ולכן צריך האדם ליזהר מאד להיות שורה על הבטן עד שיכלו טפות הזרע לגמרי כמש"ל בד"ו ע"א וכן יזהר שלאחר ששמש מטתו אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים ואינם קשורות כלובן ביצה כי כל זה בכלל השחת הזרע.</blockquote> | + | <span lang="he" dir="rtl">בשער המצות להרח"ו פרשת נח כתב:</span> <blockquote><span lang="he" dir="rtl">ענין איסור הוצאת ש"ז לבטלה ... ולכן צריך האדם ליזהר מאד להיות שורה על הבטן עד שיכלו טפות הזרע לגמרי כמש"ל בד"ו ע"א וכן יזהר שלאחר ששמש מטתו אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים ואינם קשורות כלובן ביצה כי כל זה בכלל השחת הזרע.</span></blockquote> |
Revision as of 22:15, 7 November 2020
כתב בספר שו"ע סי' ר"מ עם ביאורים וליקוטים[1]:
טיפין דקודם תשמיש.
בענין קורבה שקודם התשמיש כתב המהרח"ו (פרי עץ חיים שער ק"ש שעל המטה פרק יא[2]) וזה לשונו: מורי (האר"י) זלה"ה אמר כי גם אותן הטיפות היוצאת מן האדם קודם הזיווג הם בכלל מוציא זרע לבטלה וצריך תיקון גדול על זה. עכ"ל.
אך שמעתי מהרב ברוך גריינמן (מדריך חתנים דבקיע שמיה) כדברים האלה:
כתוב בשלחן ערוך (יו"ד קפד ס"י) הרוצה לצאת לדרך צריך לפקוד אשתו אפילו סמוך לוסתה. הגה, ואפילו בתשמיש שרי, ומכל מקום המחמיר שלא לפקדה רק בדברי ריצוי תבא עליו ברכה, וכבר נתבאר דכל מיני קורבה ואהבה שרי מלבד תשמיש, עכ"ל. וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד קצז סק"ג, ע"ש.
והנה במציאות אצל אדם רגיל כל חיבוק ונישוק חייב לגרום לקישוי וכל קישוי שבעולם גורם שתהיה מיפת לחלוחית שיוצאת אח"כ במות באבר, וכיון שמבואר כאן שמותר חו"נ ממילא משמע שהלחות הזו אינה נחשבת כזרע לענין איסור הוצאת ז"ל. ואומרים בשם החזון איש שזה כמין שמן שהגוף שולח לכלי הזרע כדי לשמן אותם ולהכינם לתשמיש, ואין ללחות זו דין של זרע. וכן אומרים בשם ר' משה פיינשטיין (עי' במ"ש באגרות משה אה"ע ח"ד סי' סו) ובשם עוד חכמים. החזו"א כותב באחת מאגרותיו (אגרות קודש ד') "ולא אסרו איסור הקישוי וההרהור אלא בדבר עבירה", משמע שאם זה לא בדבר עבירה אלא בזמן של היתר אז הקישוי הזה מותר.
ובאגרת אחרת (אגרות קודש ב') כותב החזון איש להזהר שהאבך לא יגע ויתחכך, וזה לשונו וזה שהותר[3] הוא דוקא באין אברו נוגע בבשר באשר בזה האבר מתקשה ואינו מזריע, ואחר הסיח דעתו האבר נופל ואינו מזריע".
אם כן כשאינו נוגע בבשר מותר למרות שיש לו הרהור ולמרות שגורם לקישוי ולמרות שזה גורם לטפטוף הלחלוחית כנזכר, מכל מקום אין בזה איסור. וכך מקובל להורות ולהדריך שאם לא כן אין שום אפשרות של פיוס לפני המצווה. אמנם צריך להזהר שהפיוס והקירוב לא יגרמו להוצאת ז"ל ממש, לכן צריך להזהר בשני דברים שהאבר לא יתחכך בשום אופן כמו שכתב החזו"א, אמנם במציאות זה מאד קשה אבל צריך להזהר בזה, והדבר השני הוא ששלפוחית השתן לא תהיה מלאה כי זה גורם לגירוי ועלול לגרום להוצאת ז"ל עד כאן מה ששמעתי ממנו. (וע"ע בזה בשו"ת עולת יצחק ח"ב אה"ע סימן רמב).
והעיר על זה בספר "שיקדש עצמו":
אכן הוכחה זו אינה מוכרחת דבר כתב בעל מסגרת השלחן בספור ישועות חכמה (חוסן ישועות סי' קנא): "ואם נמצא בדברי רז"ל בפוסקים איזה קולא בחיבוק ונישוק באשתו טהורה שלא בשעת תשמיש, הוא דוקא באדם שאינו מחומם כל כך ובטוח שלא יבא על ידי זה לידי קישוי ולא לידי הוצאת זרע לבטלה, ואפשר דאיירי כשאינו עושה לתאוה רק לאהבה או בסתם, וכעין שכתב ברש"י ברכות (דף כ"ד) אשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי כו', ובסכף משנה כו' דכיון דגס בה לא מהרהר כו', ומהרז"ש (שולחן ערוך הרב) כתב כו' שאשתו כגופו שהואיל שרגיל בה לא יבא לידי הרהור".
וכיו"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קעח) שמה שהתירו הפוסקים חיבוק ונישוק ביוצא לדרך בעונת חשש וסתה הוא משום ש"לא חששו שמא יתקשה כיון שיודע לכתחלה שאסורה לו לתשמיש כו'".
לפי זה אין כל הוכחה מהרמ"א והש"ך שהתירו חיבוק ונישוק ללא תשמיש, שלא סבירא להו איסור ז"ל בטיפות היוצאות קודם התשמיש מחמת הקישוי.
מקורות נוספים
בשער המצות להרח"ו פרשת נח כתב:
ענין איסור הוצאת ש"ז לבטלה ... ולכן צריך האדם ליזהר מאד להיות שורה על הבטן עד שיכלו טפות הזרע לגמרי כמש"ל בד"ו ע"א וכן יזהר שלאחר ששמש מטתו אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים ואינם קשורות כלובן ביצה כי כל זה בכלל השחת הזרע.
- ↑ מופיע ב"אוצר החכמה" תחת שער הקדושה - ליקוט מדברי הרמב"ם - אגרת הקודש - לקט בעניני קדושה.
- ↑ עמ' נח,א בדפוס הישן.
- ↑ החזון איש שם כתב לאדם שמחמת רפואה היה אסור לו לשמש, ושאל אם מותר לו לפוקדה בקירוב בלבד, או שיש לו לחוש להוז"ל בעת הקירוב. ועל זה השיב לו החזון איש שלפי טבע בני אדם הבריאים אין ש"שז יוצא ע"י הרהור ולכן מותר לו לפוקדה בקירוב ואין לו לחוש להוז"ל, ועל זה הוסיף וכתב וזה שהותר וכו'.