The Steipler

קריינא דאגרתא חלק א סי' סו

נבהלתי מראות המובן במכתבך (מתוך איזו מילים) שאתה צם תעניתים חלילה. תדע שזהו דרכי היצר לבטל אותך מתורה כי בזמנינו המסגף גופו אי אפשר שלא יזיק ללימוד התורה שלו ושעה אחת של לימוד חביב אצל הקב"ה יותר מאלף תעניות, וכבר מבואר בספרים הקדושים דת"ח אסור להתענות, והוא מבואר בגמ' תענית די"א ע"ב א"ר ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא כו' ע"ש. ומה שמצאנו בחז"ל וקצת בפוסקים שהיו ת"ח מתענים זו כשהיו בריאים חזקים וידעו בבירור שלא יזיק להם כל, אבל בזמנינו ברור שהתענית מזיק ללימוד תורה ואסור. מי שרוצה לסגף עצמו לשם כפרת עונות, ילמד בחזרה על דבר שכבר הוא יודע היטב דלימוד זה אין לו חשק והוי לימוד הזה לש"ש ממש והוי ג"כ סיגוף, ובכל אופן לא סיגופים אחרים ח"ו גם בענין הלימוד. עכ"ל.

קריינא דאיגרתא ח"א סי' קה - קדושת התורה מצלת מן החטא

"מכתבך קבלתי והנני משתתף בצערך ומקוה שהשי"ת יעזרך במשך הזמן להנצל מחטאות נעורים ר"ל במה שנוגע על העבר אין לחשוב לעת עתה כלל, ועיקר העיקרים הוא לעסוק בתורה, תורת אלקים קל חי צורינו יוצרינו יתב"ש, ולעסוק בתורה ביגיעה להבין היטב כל פרטים ופרטי פרטים מהסוגיא לעסקו בתורה למרות שיהא קשה מאוד ושלא לבטל זמן רק לעסוק בתורה עם חבר ולדבר ולשנן בפיו היטב כל דברי הגמרא, וסבראת רש"י ז"ל וסברת התוס' וכשתדע היטב את הסוגיא תחזור עלי' ארבע פעמים, ואח"כ תלמוד הלאה כסדר הזה אל תאמר הן אני מטומטם והתורה לא תדבק בגוף מגוש כמוני, חילה וחלילה לומר כן, כל מלה, כל דסברא של התורה הוא קודש קדשים, הוא דעת ורצון השי"ת, וכשהוא נחקק במוח אדם מתקדש האדם בקדושת התורה לאין שיעור, גופו וראשו נעשה כקדושת ספר תורה, וקדושת התורה תצילך סוף סוף מעבירה ומהרהורי עבירה בעזרת השי"ת.

אל תשגיח במה שהלמוד עולה בקושי אדרבא כל עיקר הקדושה הוא ע"י תורה שבא ביגיעה ובצער, ואחז"ל יפה אחד בצער ממאה שלא בצער, לימוד התורה לשם שמים לפי שהוא תורה של הקב"ה, הוא התיקון היותר גדול לכל חטאי העבר ובפרט הלימוד שבא ביגיעה ובהתאמצות זה מכפר כעולה וכקרבן ומתקן ביגיעת התורה כל מה שפגם ר"ל בחטאות נעורים ה' ישמרנו.

גם במה שנוגע על להבא אין ביד אדם צעיר [היינו בלתי נשוי] שום עצה רק לעסוק בתורה לש״ש ולהתפלל להשי״ת שיצילהו מהחטא ברוב רחמיו, ותפלה מועלת הרבה כשהוא בלב שלם, אך אל תקוה שביום יומים תנצל מחטא המושרש, אבל בהמשך הזמן אם רק תתמיד בלימוד תורה בעיון כפי יכלתך ובדיבוק חבר טוב בלא ביטול זמן לבטלה, הנה במשך הזמן תראה איך משתכך יצרך הולך ודועך ובעה״י תצליח הן בתורה הן בשמירת התורה.

ובתנאי אך שלא יהא ביטול זמן לבטלה חלילה רק כל רגע שיהי' פנוי לך, תעסוק בתורה ותקבע ג"כ זמן ביום כחצי שעה לללמוד בספר מוסר כספרי "מסילת ישרים" "אורחות צדיקים" "שעיר תשובה" לרבינו יונה ז"ל, וכיוצא בהן.

זהו מה שאני יודע מכמה תלמיד שסבלו כמותך וניצלו במשך הזמן, והנני דו"ש ומברך בהצלחה רבה בעבודת הבורא יתברך ברוחניות ובגשמיות.

על אחיך כנראה שכשתדבר במיוחד על אותו חטא לא תפעל מאומה העיקר לראות שהוא ילמד בספרי מוסר זמן קבוע, ותלמד עמו בכלל בעניני יראת שמים היינו מה שלמדת אתה באותו יום בספר מוסר את זה תדבר עמו ולראות שהוא ישקוד על התורה זה מה שיש בידך לעשות אודות אחיך והשי"ת יעזור לך לעשות טוב ומועיל תתפלל גם בעד אחיך שינצל משחת ר"ל.

תקבע תפלה אחר שמונה עשרה פרם שפסעת ג' פסיעות להתפלל עליך ועל אחיך שתנצלו מעון המר ומשאר חטאים ותוכל לומר תפלה זו אפי' בלשון שאתה מורגל בו אם הורגלת בשאר לשון יותר מלשון הקודש.

עיקר גדול הוא המביבה והחברים אם תוכל למדר את אחיך שילמוד בת"ת בחדר או בישיבה שיהי' לו חברים טובים וזה תהי' הצלה.

ועיקר גדול מאוד הוא שלא להיות מיואש ח"ו כי צריכין תמיד לקוות להשי"ת שיעזר לו והיד ה' תקצר חו"ש ואחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.

עוד עיקר גדול שלא להיות עצב ולא לחשוב אודות העבר כלל עד אחר נשואין שאז יש ליתן לב לתקן העבר.

אם עבר עליך יום בלא ביטול תורה שלמדת 12 שעה או 10 תשמח מאוד מאוד שזכית להדבק בתורת השי"ת כל כך שעות שהוא זכות נורא ועצום שאין לתאר וכל חיי העוה"ז לא ישוו בה.

צריכים לדעת כי העוה"ז הוא רק פרוזדור על איזו עשרות שנים ואח"כ הנפש תשוב למקור מחצבתה ואז כל משהו עבודת הבורא וכש"כ מה שעלה לו ביגיעה וצער הוא רכוש עצום ונורא ומאומה לא ישא מהעוה"ז לעוה"ב זולת עבודת הבורא יתברך שמו וכמו ששנינו בפרק שנו חכמים שאין מלוין לו לאדם כו'.

ואחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, ולא תהי' עצב רק שמח במה שהצלחת לעבוד את הבוב"ה כי העצבות גורם לחטאים ח"ו, והשי"ת יהא בעזרך.

קריינא דאגרתא חלק א סי' קו - ביאור מש"כ בספרים אודות הנכשל בחטא

אע"פ שהכתיבה קשה עלי מ"מ לגודל נחיצות הענין הנני ממהר להשיבו בדבר מש"כ בספרים וכו'

א. ח"ו לומר דהמצוות שרשע עושה אינם מצוות, האמת הוא דאפי' מי ששקוע ר"ל בחטא הזה הידוע ועדיין לא עשה תשובה מ"מ חייב בכל התורה כולה ובעבור כל מה שלומד ומקיים יקבל שכר בעוה"ב כשאר אנשים צדיקים רק שהשכר יבוא אחרי שיהי' נגמר תיקונו ע"י גיהנום וכיו"ב ומש"כ ספרי יראים שהתורה ומצוות שלו הולכים ח"ו להס"א ר"ל הוא ענין אחר אשר מי שאין לו מושג בקבלה לא יתפוס ענין זה והוא כי כל מצוה ומעשה טוב גורם השפעה מן השמים ואותה השפעה עובה מסייעתו להצלחה הן ברוחניות והן בגשמיות וכשהאדם שקוע ר"ל בחטא הידוע אזי אותה השפעה הבאה ע"י תורה ומצוות שלו נחטפת ע"י הס"א וזהו באמת גלות השכינה שכביכול הקב"ה ישפיע הטובה לשונאיו הם כוחות הטומאה ר"ל אבל עצם המצוות והמעשים טובים אינם נגרעים מהאדם הזה כלל וכלל רק ההשפעה המגיע לו מחמת התורה והמצוות היא נחטפת וכנ"ל וגם זה אינו אלא לפי שעה כי אח"כ כשהאדם מתקן את החטא הזה אזי מוציא הוא מהס"א כל מה שגזלו מחלק הקדושה שהיא שייכת לו וכמ"ש חיל בלע ויקיאנו.

ב. הספרים הקדושים מתוך כוונה לעצור בעד החוטא כתבו בביאור עצום איך שע״י זה נחטפים ר״ל זכויותיו [היינו כנ"ל לא עצם זכיותיו אל ההשפעה כנ"ל] וקיצרו לבאר צד השני דהיינו אע״פ שכמה פעמים נכשל ר״ל מ״מ אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על התאווה אז באותו פעם שמתגבר על התאווה הבוערת בו באופן נורא הרי הוא ממשיך אור הקדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאוד מאוד, וחלק גדול מאוד מהניצוצות ‏הקדושות [מה שנחטף השפע להס”א] הרי הוא מוציאם ‏ומחזירם לקדושה ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש את תאוותו בזמן תוקפו והוא אז בבחינת יוסף הצדיק. והכלל אדם שיש לו מלחמת היצר ופעמים מנצח פעמים נכשל הרי כמו שהחטא נורא ואיום, לעומתו [ע״י שמנצח הרבה פעמים] זכותו הוא נורא ואיום מאד ‏ויזכה עי״ז לתקן בחייו את מה שפגם ולהחזיר לצד הקדושה כל הניצוצות הקדושות שנעשקו ע״י עוונותיו ר״ל.

ג. עיקר התיקון לחטא זה הוא התורה ובפרט יגיעת התורה היינו כשלומד גם בשעה שאין לו תענוג מהלימוד ולומד רק משום שכן צוה השי"ת כגון שחוזר הסוגייא הרבה פעמים או שמייגע מוחו להבין היטב ד"ת. הכלל מי שמייגע בתורה לש"ש ודאי שסוף סוף יזכה לתקן את אשר קלקל ולהתגבר על יצרו וגם תזכור בשעת תוקף התאוה גודל הזכות הנורא נוראות אשר אפשר להשיג ע"י התגברות התאווה...

הזאת

קריינא דאגרתא סי' קט

צריך לדעת כי בכל פעם שעומד בנסיון מקיל על ידי זה את הנסיון על להבא כי כן טבעה של מדה זו דמרעיבו שבע, כמו שאמרו חז"ל סנהדרין דק"ז, ובמשך הזמן כמעט שלא ירגיש שום נסיון מכל זה והוא בדוק ומנוסה... העצה הטבעית להנצל מזאת התאוה הוא היסח הדעת שלא להרהר מענינים אלו כלל, אלא שא"א בשום אופן להסיח דעת ממה שטבעו משתוקק להרהר כ"א כשיהא מחשבתו שקוע מאוד בענינים אחרים בהתעניינות רבה ולזאת כשישים ד"ת על לבו ויתעניין מאוד בהתעמקות התורה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים באופן שכל דעתו ישוטט בדברי תורה ממילא ינצל מהרהורים והוא סגולה טבעית וגם רוחנית כי אור קדושת התורה משמרתו כמשאחז"ל בסוטה. יתפלל אפי' מאה פעמים ביום תפלה קצרה להנצל מאותו עון ומהרהור כי אע"פ שידמה לו שכבר התפלל פעמים אין ספור ולא פעל, אל יתייאש כלל כי ידע נאמנה שסוף סוף תפלתו לא תחזור ריקם וימים יגידו.

קריינא דאגרתא חלק א סי' קיג

מה שמכל דבר קטן בא לידי הרהור זהו רגיל מאוד בהרבה צעירים, ‏והעיקר לעסוק בתורה הקדושה ובמשך איזו שנים ינצל אי״ה מזה ורק שלא לבטל מדברי תורה כי ביטול תורה גורם לכל הרהורים רעים ח״ו.