The Steipler

קריינא דאגרתא

חלק א סי' סח - שעה אחת של תורה חביב מאלף תעניתים

נבהלתי מראות המובן במכתבך (מתוך איזו מילים) שאתה צם תעניתים חלילה.

תדע שזהו דרכי היצר לבטל אותך מתורה כי בזמנינו המסגף גופו אי אפשר שלא יזיק ללימוד התורה שלו ושעה אחת של לימוד חביב אצל הקב"ה יותר מאלף תעניות, וכבר מבואר בספרים הקדושים דת"ח אסור להתענות, והוא מבואר בגמ' תענית די"א ע"ב א"ר ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא כו' ע"ש.

ומה שמצאנו בחז"ל וקצת בפוסקים שהיו ת"ח מתענים זו כשהיו בריאים חזקים וידעו בבירור שלא יזיק להם כל, אבל בזמנינו ברור שהתענית מזיק ללימוד תורה ואסור.

מי שרוצה לסגף עצמו לשם כפרת עונות, ילמד בחזרה על דבר שכבר הוא יודע היטב דלימוד זה אין לו חשק והוי לימוד הזה לש"ש ממש והוי ג"כ סיגוף, ובכל אופן לא סיגופים אחרים ח"ו גם בענין הלימוד צריך שיהי' במדה לא באופן שאינו לפי כוחו.

ח"א סי' קה - קדושת התורה מצלת מן החטא

"מכתבך קבלתי והנני משתתף בצערך ומקוה שהשי"ת יעזרך במשך הזמן להנצל מחטאות נעורים ר"ל במה שנוגע על העבר אין לחשוב לעת עתה כלל, ועיקר העיקרים הוא לעסוק בתורה, תורת אלקים קל חי צורינו יוצרינו יתב"ש, ולעסוק בתורה ביגיעה להבין היטב כל פרטים ופרטי פרטים מהסוגיא לעסקו בתורה למרות שיהא קשה מאוד ושלא לבטל זמן רק לעסוק בתורה עם חבר ולדבר ולשנן בפיו היטב כל דברי הגמרא, וסבראת רש"י ז"ל וסברת התוס' וכשתדע היטב את הסוגיא תחזור עלי' ארבע פעמים, ואח"כ תלמוד הלאה כסדר הזה אל תאמר הן אני מטומטם והתורה לא תדבק בגוף מגוש כמוני, חילה וחלילה לומר כן, כל מלה, כל דסברא של התורה הוא קודש קדשים, הוא דעת ורצון השי"ת, וכשהוא נחקק במוח אדם מתקדש האדם בקדושת התורה לאין שיעור, גופו וראשו נעשה כקדושת ספר תורה, וקדושת התורה תצילך סוף סוף מעבירה ומהרהורי עבירה בעזרת השי"ת.

אל תשגיח במה שהלמוד עולה בקושי אדרבא כל עיקר הקדושה הוא ע"י תורה שבא ביגיעה ובצער, ואחז"ל יפה אחד בצער ממאה שלא בצער, לימוד התורה לשם שמים לפי שהוא תורה של הקב"ה, הוא התיקון היותר גדול לכל חטאי העבר ובפרט הלימוד שבא ביגיעה ובהתאמצות זה מכפר כעולה וכקרבן ומתקן ביגיעת התורה כל מה שפגם ר"ל בחטאות נעורים ה' ישמרנו.

גם במה שנוגע על להבא אין ביד אדם צעיר [היינו בלתי נשוי] שום עצה רק לעסוק בתורה לש״ש ולהתפלל להשי״ת שיצילהו מהחטא ברוב רחמיו, ותפלה מועלת הרבה כשהוא בלב שלם, אך אל תקוה שביום יומים תנצל מחטא המושרש, אבל בהמשך הזמן אם רק תתמיד בלימוד תורה בעיון כפי יכלתך ובדיבוק חבר טוב בלא ביטול זמן לבטלה, הנה במשך הזמן תראה איך משתכך יצרך הולך ודועך ובעה״י תצליח הן בתורה הן בשמירת התורה.

ובתנאי אך שלא יהא ביטול זמן לבטלה חלילה רק כל רגע שיהי' פנוי לך, תעסוק בתורה ותקבע ג"כ זמן ביום כחצי שעה לללמוד בספר מוסר כספרי "מסילת ישרים" "אורחות צדיקים" "שעיר תשובה" לרבינו יונה ז"ל, וכיוצא בהן.

זהו מה שאני יודע מכמה תלמיד שסבלו כמותך וניצלו במשך הזמן, והנני דו"ש ומברך בהצלחה רבה בעבודת הבורא יתברך ברוחניות ובגשמיות.

על אחיך כנראה שכשתדבר במיוחד על אותו חטא לא תפעל מאומה העיקר לראות שהוא ילמד בספרי מוסר זמן קבוע, ותלמד עמו בכלל בעניני יראת שמים היינו מה שלמדת אתה באותו יום בספר מוסר את זה תדבר עמו ולראות שהוא ישקוד על התורה זה מה שיש בידך לעשות אודות אחיך והשי"ת יעזור לך לעשות טוב ומועיל תתפלל גם בעד אחיך שינצל משחת ר"ל.

תקבע תפלה אחר שמונה עשרה פרם שפסעת ג' פסיעות להתפלל עליך ועל אחיך שתנצלו מעון המר ומשאר חטאים ותוכל לומר תפלה זו אפי' בלשון שאתה מורגל בו אם הורגלת בשאר לשון יותר מלשון הקודש.

עיקר גדול הוא המביבה והחברים אם תוכל למדר את אחיך שילמוד בת"ת בחדר או בישיבה שיהי' לו חברים טובים וזה תהי' הצלה.

ועיקר גדול מאוד הוא שלא להיות מיואש ח"ו כי צריכין תמיד לקוות להשי"ת שיעזר לו והיד ה' תקצר חו"ש ואחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.

עוד עיקר גדול שלא להיות עצב ולא לחשוב אודות העבר כלל עד אחר נשואין שאז יש ליתן לב לתקן העבר.

אם עבר עליך יום בלא ביטול תורה שלמדת 12 שעה או 10 תשמח מאוד מאוד שזכית להדבק בתורת השי"ת כל כך שעות שהוא זכות נורא ועצום שאין לתאר וכל חיי העוה"ז לא ישוו בה.

צריכים לדעת כי העוה"ז הוא רק פרוזדור על איזו עשרות שנים ואח"כ הנפש תשוב למקור מחצבתה ואז כל משהו עבודת הבורא וכש"כ מה שעלה לו ביגיעה וצער הוא רכוש עצום ונורא ומאומה לא ישא מהעוה"ז לעוה"ב זולת עבודת הבורא יתברך שמו וכמו ששנינו בפרק שנו חכמים שאין מלוין לו לאדם כו'.

ואחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, ולא תהי' עצב רק שמח במה שהצלחת לעבוד את הבוב"ה כי העצבות גורם לחטאים ח"ו, והשי"ת יהא בעזרך.

חלק א סי' קו - ביאור מש"כ בספרים אודות הנכשל בחטא

אע"פ שהכתיבה קשה עלי מ"מ לגודל נחיצות הענין הנני ממהר להשיבו בדבר מש"כ בספרים וכו'

א. ח"ו לומר דהמצוות שרשע עושה אינם מצוות, האמת הוא דאפי' מי ששקוע ר"ל בחטא הזה הידוע ועדיין לא עשה תשובה מ"מ חייב בכל התורה כולה ובעבור כל מה שלומד ומקיים יקבל שכר בעוה"ב כשאר אנשים צדיקים רק שהשכר יבוא אחרי שיהי' נגמר תיקונו ע"י גיהנום וכיו"ב ומש"כ ספרי יראים שהתורה ומצוות שלו הולכים ח"ו להס"א ר"ל הוא ענין אחר אשר מי שאין לו מושג בקבלה לא יתפוס ענין זה והוא כי כל מצוה ומעשה טוב גורם השפעה מן השמים ואותה השפעה עובה מסייעתו להצלחה הן ברוחניות והן בגשמיות וכשהאדם שקוע ר"ל בחטא הידוע אזי אותה השפעה הבאה ע"י תורה ומצוות שלו נחטפת ע"י הס"א וזהו באמת גלות השכינה שכביכול הקב"ה ישפיע הטובה לשונאיו הם כוחות הטומאה ר"ל אבל עצם המצוות והמעשים טובים אינם נגרעים מהאדם הזה כלל וכלל רק ההשפעה המגיע לו מחמת התורה והמצוות היא נחטפת וכנ"ל וגם זה אינו אלא לפי שעה כי אח"כ כשהאדם מתקן את החטא הזה אזי מוציא הוא מהס"א כל מה שגזלו מחלק הקדושה שהיא שייכת לו וכמ"ש חיל בלע ויקיאנו.

ב. הספרים הקדושים מתוך כוונה לעצור בעד החוטא כתבו בביאור עצום איך שע״י זה נחטפים ר״ל זכויותיו [היינו כנ"ל לא עצם זכיותיו אל ההשפעה כנ"ל] וקיצרו לבאר צד השני דהיינו אע״פ שכמה פעמים נכשל ר״ל מ״מ אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על התאווה אז באותו פעם שמתגבר על התאווה הבוערת בו באופן נורא הרי הוא ממשיך אור הקדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאוד מאוד, וחלק גדול מאוד מהניצוצות ‏הקדושות [מה שנחטף השפע להס”א] הרי הוא מוציאם ‏ומחזירם לקדושה ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש את תאוותו בזמן תוקפו והוא אז בבחינת יוסף הצדיק. והכלל אדם שיש לו מלחמת היצר ופעמים מנצח פעמים נכשל הרי כמו שהחטא נורא ואיום, לעומתו [ע״י שמנצח הרבה פעמים] זכותו הוא נורא ואיום מאד ‏ויזכה עי״ז לתקן בחייו את מה שפגם ולהחזיר לצד הקדושה כל הניצוצות הקדושות שנעשקו ע״י עוונותיו ר״ל.

ג. עיקר התיקון לחטא זה הוא התורה ובפרט יגיעת התורה היינו כשלומד גם בשעה שאין לו תענוג מהלימוד ולומד רק משום שכן צוה השי"ת כגון שחוזר הסוגייא הרבה פעמים או שמייגע מוחו להבין היטב ד"ת. הכלל מי שמייגע בתורה לש"ש ודאי שסוף סוף יזכה לתקן את אשר קלקל ולהתגבר על יצרו וגם תזכור בשעת תוקף התאוה גודל הזכות הנורא נוראות אשר אפשר להשיג ע"י התגברות התאווה...

הזאת

חלק א סי' קו - להנצל מהחטא הידוע

אין לי כח לענות על מכתבים וכש"כ על ענינים שאין לי ידיעה בהם ועל כיו"ב צריכין לפנות להמשגיחים העומקים בהדרכות במלחמת היצר ואני עני מה אדע.

וכפי מיעופ ידיעותי הנה על העבר עיקר התיקון הוא לימוד התורה ויגיעת העיון להבין היטב היטב מה שלומד וזה מבואר בזוה"ק שאין לחטא זה תיקון אלא לימוד תורה.

ועל להבא איני יודע שום עצה מלבד חיזוק היראת שמים ועוד פרט צריך לדעת כי הספרים הקדושים האריכו מאוד בגודל החטא הזה והפגם שהוא פוגם וכו' אבל קצרו מאוד לבאר את הצד השני שבזמן שהאדם הוא בתוקף תאוותו ומתגבר עליו לפי שהתורה אומרתו אז ממשיך עליו אור קדושה נורא ואיום שאין לשער והוא במדרגת יוסף הצדיק שקידש ש"ש בסתר ובאמת מי שהרבה פעמים מתגבר על יצרו שאף שכ"פ נכשל מ"מ בטוח שסופו יתקן הכל בתשובה בזכות אותן פעמים שהתגבר מאוד על יצרו והדבר תלוי כפי הערך וקצרתי.

ידוע מספרים הק' דבשעת התגברות היצר מאבד האדם את היר"ש ונשאר רק רושם של יר"ש ולכן בשעה שרואה שיצרו מתגבר ילך מיד לבין אנשים אשר בנוכחותם לא יעיז לחטא.

וכן להתפלל תמיד בסוף שמ"ע [אחר יהיו לרצון] שינצל מיצה"ר.

ואף שנדמה לו שאין תפלתו מועיל כלום לא ירפה מלהתפלל כי סוף סוף שהתפלה מועלת ואחז"ל יש תפלה שמועלת לאלתר ויש לאחר שנה וכו'.

והשי"ת יעזור לך להתגבר על היצר ולעמוק בתורה בקדושה.

חלק א סי' קח - בכח יראת העונש יתגבר על התאוה

....כי אפילו מי שבדרך כלל יודע ומכיר שהוא ברי' שפלה ואין לו משלו כלום כי כל כולו גופו ונשמתו שכלו וכשרונותיו וכוחותיו אשר לו הכל הוא אצלו מתנת חנם מאת הקב"ה רבון העולמים והכל

חייבים בכבודו ולעבדו בלבב שלם ויודע ומכיר בדרך כלל כי עיקר ירידת נשמתו החצובה מתחת כח"כ לעוה"ז הוא לעבודת הבורא ב"ה.

ויודע ומכיר בדרך כלל שע"י העוונות פוגם נוראות בעולמות העליונים כו' עי' [נפשה"ח שער ב'] ושאר עניני יר"ש המבוארים בספה"ק מ"מ בזמן התגברות יצרו כמעם והכל נשכח ממנו וכמשאחז"ל בספ"ג דנדרים דבעידנא דיצה"ר לית דמדכר לי' ליצ"ט ונעשה כאיש מגושם אשר לא ירגיש על ענינים רוחניים אבל יראת העונש כשקבוע בלבו שענש יענש ויהי' לו צרות גדולות ונוראות מחמת העון אם בעוה"ז אם בעוה"ב אם בגלגול שני מ"מ הוא עצמו מקבל עונש רע ומר על כל דבר פשע, ידיעה זו בכוחה לעצור גם בהתגברות התאוה שאז הוא בגדר איש מגושם דמ"מ גם איש פשוט מאוד מפחד מצרות נוראות ומכאובים רבים...

חלק א' סי' קט - להנצל מתאוה והרהורי עבירה

נוסח א'

מכתבך הגיעני זה איזו ימים אינני יודע באופן מיוחד כיצד עובדים על מדה זו רק זאת ידוע לי מתוך הנסיון שיראת שמים חזקה מצילה מכל מעשה ומכל גרם מעשה לעבירה בידעו כי כל חיי העוה"ז אינם אלא פרוזדור לחיי עוה"ב הנמשך נצח רבוא רבבות שנים בלא גבול וגם כי איך יהין לפגום נשמתו החצובה מכסא הכבוד ולעורר פגם ח"ו בכל העולמות ובכבוד הבורא ב"ה יוצרו ומחוללו.

גם צריך לדעת כי בהתגברו ועומד בנסיון מתקדש ש"ש מאוד וזכותו נורא ועצום וגם בעוה"ז יראה נועם ברוב הימים כי כל ההנאות שהאדם נמנע מהם מפני כבוד שמים משתלם לו ממקום אחר בהיתר בהמשך הזמן מתוך הנסיון ידוע כי ככל אשר יתגבר על טבעו יקל לו יותר באופן שבמשך הזמן כמעט ולא יהי' לו נסיונות.

באופן טבעי העצה המועילה ביותר הוא היסח הדעת מהרהור בענינים אלו אלא שא"א בשום אופן להסיח דעתו ממח שטבעו מושך להרהר ולצייר אא"כ יהא דעתו ומחשבתו מעוניינת מאוד בענינים אחרים ולזאת כששקוע ראשו ורובו בהתעמקות התורה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ממילא לא יעלו על מחשבתו הרהורים בישין וזהו עצה טבעית וגם רוחנית כי קדושת התורה משמרתו.

נוסח ב'

מכתבך הגיעני זה איזו ימים אינני יודע באופן מיוחד כיצד עובדים על מדת התאוה רק זאת ידוע לי מתוך הנסיון כי יראת שמים חזקה מונעת את האדם מכל מעשה ומכל גרם מעשה לחטא בידעו נוראות קדושת נשמתו החצובה מתחת כמא הכבוד ובידעו גודל הפגם והצער שגורם עי"ז בכל העולמות כי האדם הוא מולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא ענין גלות השכינה.

וצריך לקבוע בלב כי כל העוה"ז אינו אלא פרוזדור לשבעים שנה בזמז שעיקר דירתו וחייו של רבוא רבבות שנים לאין שיעור הוא חיי העוה"ב ואיך יתכן להחליף חיי נצח על הנאה טמאה של רגע אשר יודע בבירור שאח"כ תנקרהו החרפה מאוד.

וצריך לדעת כי בהתגברו על התאוה לש"ש מתקדש מאוד מאוד ש"ש והוא עבודה קדושה לשמה ממש כי אין אדם יודע מזה וזוכין עי"ז לסייעתא דשמיא נפלאה בכל הענינים הן בהצלחת התורה הן בתיקון כל המדות והן בעניני עוה"ז [רק צריך סבלנות ולא יחכה שישתלם לו בזמן שהוא רוצה רק ברוב הימים תמצאנו כאשר יגיע זמנו].

וצריך לדעת כי בכל פעם שעומד בנסיון מקיל על ידי זה את הנסיון על להבא כי כן טבעה של מדה זו דמרעיבו שבע, כמו שאמרו חז"ל סנהדרין דק"ז, ובמשך הזמן כמעט שלא ירגיש שום נסיון מכל זה והוא בדוק ומנוסה.

ומועתק בספרי רפואה שהרגיל באותו מעשה דהוז"ל ר"ל נעשה נשבר ועצביו מתוחים ואין לו נחת מחייו כ"ח במפרי חכמי הרופאים האחרונים של העמים וצריך לדעת כי בהכשלו פעם אחת לחטוא במזיד אין זה חטא לאותה שעה בלבד רק זהו המשך נורא לזמן זמנים ה' ישמרנו כי מעשה גוררת מעשה וכדתנן באבות.

העצה הטבעית להנצל מזאת התאוה הוא היסח הדעת שלא להרהר מענינים אלו כלל, אלא שא"א בשום אופן להסיח דעת ממה שטבעו משתוקק להרהר כ"א כשיהא מחשבתו שקוע מאוד בענינים אחרים בהתעניינות רבה ולזאת כשישים ד"ת על לבו ויתעניין מאוד בהתעמקות התורה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים באופן שכל דעתו ישוטט בדברי תורה ממילא ינצל מהרהורים והוא סגולה טבעית וגם רוחנית כי אור קדושת התורה משמרתו כמשאחז"ל בסוטה.

יתפלל אפי' מאה פעמים ביום תפלה קצרה להנצל מאותו עון ומהרהור כי אע"פ שידמה לו שכבר התפלל פעמים אין ספור ולא פעל, אל יתייאש כלל כי ידע נאמנה שסוף סוף תפלתו לא תחזור ריקם וימים יגידו.

איני יודע במיוחד איזו ספרי מוסר הראויין לך אבל האדם עצמו יכול להחליט איזו ספר שמועילו לחיזוק יר"ש ויהגה בו בעיון גם אני העני הוצאתי לאור עכשיו מפר מומר קאן יתכן שיהי' לך לתועלת אלא שקשה עלי טורח המשלוח אקוה שאססדר בקרוב אי"ה בירושלם איש אחד שיקבל עליו למוכרו ותוכל אי"ה לקחתו משם שמו ספר חיי עולם.

והנני מברכך שתזכה לסייעתא דשמיא לעמוד בנסיונותך להצליח ולעלות מעלה מעלה בתורה וביראת ה' התורה ועולמך תראה בחייך ותהי' לגאון ולתפארת כנפשך ונפש דוש"ת מתאוה להצלחתך המחכה בכליון עינים לקידוש ש"ש ית' ולגאולה שלמה.

חלק א סי' קיא - עיקר עבודת הבורא יתברך בזמן הנפילה

באמת כוחי אין אתי לכתוב מכתבים ומ"מ אמרתי לכתוב הפעם איזו מילין כל אדם ובפרט בצעירותו יש לו תקופות תקופות של עליות וירידות ועיקר העבודה עבודת הבורא ית' הוא בזמן הנפילה ואחז"ל יפה אחד בצער ממאה שלא בצער וכשמתחזק בזמן החושך להתיגע על התורה כראוי זוכה אח"כ לרב בהירות וכו'.

צריכים ללמוד דוקא עם חבר [שהוא מתמיד ולא מדבר שיחות בפילות באמצע] כי הלומד בפנ"ע כל רגע יכול הדמיון לשוטט בכל מה שיחלום אבל כשהוא לומד עם חבר אז א"א שלא לתת לב למה שעוסקים בו.

ע"ד עון הידוע ר"ל מבואר בזוה"ק שאין שום תקנה רק אחת היא תקנתו לעמוק בתורה. כן כתוב בשאילתות בשם הגר"ח ז"ל מולוזין והעיקר הוא היגיעה להבין היטב היטב ולחזור כמה פעמים אע"פ שלפי שעה אינו מרגיש נעימות בזה [ובאמת סוף סוף ירגיש נעימות גם בהחזרה כמה פעמים כי כל פעם נעשה הדבר בהיר יותר ויותר]. ומי שעובר עליו ח"ו איזו שנים במצב שאינו יכול להתעמק בתורה ח"ו נראה שצריך להשתדך ואז אח"כ יהי' לימודו בטהרה ושינוי המצב מביא כ"פ לשינוי הגברא.

והנני מברכו שיזכה לסייעתא דשמיא בשפע רב ויתברך בגשמיות ורוחניות.

חלק א סי' קיב - לאחד שנכשל בטומאת קרי ביוהכ"פ

מכתבו קבלתי והנה לא ידאג כלל וכלל כי דברי חז"ל אמורים למי שאירע לו ר"ל שלא מחמת טבעו כלל וכגון נשוי ובן ארבעים ויותר עמוס בתורה ויר"ש אשר המקרה נשלח לו מן השמים בגזירה מיוחדת אבל אנשים צעירים וכש"כ כשאינו נשוי הדבר פשוט וברור שאירע הדבר מחמת טבעו שהרהר לפני זמן מה או שהי' בקשוי כי אפילו הרהור מלפני איזו שבועות גורם מוץ מוץ לזה וכן מבואר הדבר בתשובת צמח צדק מליובביץ ז"ל חלק חו"מ בסופו נדפס שער המילואים ושם סי' ם"ד בשם הגה"ק בעל התניא ז"ל שהי' שוחק מאנשים שנצטערו על זה כי דברי חז"ל הם דוקא לאנשים גדולים מאוד שאין להם מצד הרהור כלל ע"ש היטב.

והדבר ברור שאין כאן לא ידאג כל השנה ולא מובטח לו לאחר השנה וכבר נשאלתי בזה שנה שנה מאנשים שנצטערו מאוד וביררתי שאין כאן בית מיחוש כלל וכש"כ בבחור שאינו נשוי.

אלא שיש לעשות תיקון המבואר בספרים היינו ללמוד משניות מסכת כלים בעיון ובהעמקה כפי יכלתו וזה לא מטעם ידאג כו' אלא משום שלא עלתה לו להתפלל בקדושת וטהרת הגוף ביום הכפורים והלימוד לש"ש יתקן כל זה בעה"י.

חלק א סי' קיג - לצעיר אחד בענין טו"ק והרהורי עבירה

מה שאדם בא לידי טומאה בלא הרהור אין בזה שום עון כלל כי זה נקרא לאונסו רק צריך לטבול בבוקר.

ודאי ובודאי צריך להזהר עד כמה שאפשר מהמתכלות בנשים ומכל דבר המביא לידי הרהור ומה שיבא ח"ו לידי טומאה אחר הזהירות אין בזה עון.

מה שמכל דבר קטן בא לידי הרהור זהו רגיל מאוד בהרבה צעירים, ‏והעיקר לעסוק בתורה הקדושה ובמשך איזו שנים ינצל אי״ה מזה ורק שלא לבטל מדברי תורה כי ביטול תורה גורם לכל הרהורים רעים ח״ו.

מה שראה קרי ביוה"כ אין זה כלום אצל איש צעיר שאין לו אשה כי חז"ל דיברו באיש כזה שמטבעו אינו עלול לזה ומן השמים סיבבו לו כן אבל מי שבא לו מכח טבעו אין כאן "ידאג" ואין כאן "מובטח לו" כו' כמבואר כ"ז בתשובת צמח צדק מליובביץ בסוף חלק חו"מ שער המלואים סי' מ"ב וכן ידוע מכמה גדולי ישראל שהורו כן והוא פשוט.

חלק א סי' קיד - בדבר השידוך ובענין טבילת עזרא, ועוד

חלילה להתענות מי שראה קרי ח"ו כי באמת לאונסו אין זה חטא כלל ואפי' כשאינו לאונסו לא זו הדרך לתקן ע"י תעניתים המחלישים את הגוף ועיקר התיקון הוא ע"י עמק התורה כמבואר בזוהר.

וכש"כ כשהוא באונס שאין זה חטא כי ע"פ הטבע כך הוא ולא בפשיעות האדם אבל טבילה ראוי מאוד לעשות אם אפשר וזה מוסיף קדושה הרבה להאדם, אבל אינו חיוב גמור ובמקום שאינו יכול הרי אינו יכול ואונס רחמנא פטרי'.