General Chizuk and Hashkafah for a Bachur Struggling in Inyanei Kedushah

Note: This is from Ozeir Bigevurah Appendix 1. Since it covers many topics, it has been added here as standalone entry.

This section includes many of the ideas that were mentioned previously in this booklet. They are brought here in the form of divrei his’orerus from the sifrei mussar.

Q: Why does Hashem give a person difficult nisyonos?

A: The Gemara says that there are three aveiros that are a constant struggle for a person: davening with kavannah, avak lashon hora, and hirhurei aveirah (thoughts of pritzus). Hashem purposely created us with these lifelong nisyonos for us to battle them and prove our loyalty to Him. With the proper practice and training, the battle eventually gets easier, and the reward and happiness for overcoming the challenge will be even greater.

Rav Sholom Schwadron used to compare the milchamah with the yetzer hora to a soccer game. Anyone who has ever played soccer knows that the most exciting part of the game is to kick the ball past the opposing team’s goalie into the net, and whichever team does so the most times will win. But why, asked Rav Sholom rhetorically, does a team work so hard, trying to get the ball in the net? Why not try an easier solution-- get rid of the goalie altogether! The answer is obvious. When there’s no goalie trying to stop the opposing team, then there’s no challenge, and the whole point of the game is to score precisely when the goalie is putting forth effort. As the expression goes, “No pain, no gain.”

Q: Did Gedolim also struggle in inyanei kedushah?

A: Chazal tell us, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ; whoever is on a greater madreiga than his friend has a greater yetzer hora. Rav Chaim Shmuelevitz explains why this is so. The yetzer hora is a good business man. He knows that the essence of a talmid chacham is someone who creates gedarim, barriers, so that he should not come close to doing an aveirah, and it is precisely because of these gedarim that the talmid chacham is on a higher madreiga. The yetzer hora’s goal, when attacking the talmid chacham, is to break down his gedarim, which then leaves him completely vulnerable to doing aveiros over and over again. By doing this, the yetzer hora transforms the very essence of the talmid chacham into that of a different kind of human being, and he has gained another man ‘on his team’. In contrast, all the yetzer hora has to gain by working against someone who is not a talmid chacham is just one more aveirah, and for one more aveirah, the yetzer hora is not going to make a big fuss.

To illustrate this very important idea, Chazal tell us in numerous places about the tremendous force that the yetzer hora came with, to the greatest of our leaders. The following is just a small sample:

• בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צ סימן ג [מא, מא - מג] ויאמר פרעה אל יוסף, ויסר פרעה וגו', א"ר שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבו על קרוכין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנצר טפסר טפש בחכמה ושר בשנים, ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו, כלי ידים, ואת רגלו, כלי רגלים.
• נדחי ישראל פ’ כג, שכ’ וז”ל-- מצינו בבועז, שאמרו חז”ל, שלפי שהיה יצרו מפתהו ואמר לו: אתה פנוי והיא פנויה, נתגבר על יצרו ונשבע “חי ה,’ שכבי עד הבוקר”. מה היה לבסוף? זכה שיצאו ממנו מלכי בית דוד; עכ”ל.
• קידושין לט:, דאיתא וז”ל-- ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו’, כגון שבא דבר עבירה לידו [ופירש”י, וכפה יצרו ולא עבר] וניצול הימנה כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה [ופירש”י, לזנות] ההיא מטרוניתא אמר מלתא [פי’, אמר רב חנינא בר פפי לחש] ומלי נפשיה שיחנא וכיבא [פי’, ועל ידי אותו לחש התמלא גופו בשחין ובפצעים המפרישים ליחה, כדי להתגנות בעיני המטרוניתא ושוב לא תרצה בו, אך] עבדה היא מילתא [פי’, עשתה גם המטרוניתא דבר בכשפיה] ואיתסי [פי’, והתרפא רבי חנינא מהשחין והפצעים. כשראה רבי חנינא כך,] ערק טשא בההוא בי בני [פי’,ברח והתחבא בבית מרחץ שהיו שכיחים בו מזיקים, עד כדי] דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי [ופירש”י,שמצויין בו מזיקין] למחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה [פי’, נושאי כלי קיסר שמרוני כל הלילה מפני המזיקים] אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס; עכ”ל.
• קידושין מ., דאיתא וז”ל-- גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק [ופירש”י,שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו] וחביריו. ר’ צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא [ופירש”י, אשה גדולה היתה שלא יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו] אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא [פי’, נחלש לבי, ואיני יכול לעשות כעת עבירה, ושאל אותה] איכא מידי למיכל [פי’, האם יש משהו לאכול כדי לחזק את הלב] אמרה ליה איכא דבר טמא אמר לה מאי נפקא מינה [ופירש”י,דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא] דעביד הא אכול הא שגרת תנורא [ופירש”י, אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם] קא מנחא ליה [ופירש”י, לאותו צלי בתוכו] סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי? אמר לה, דעביד הא נפיל בהא [ופירש”י, באור של גיהנם] אמרה ליה אי ידעי [ופירש”י, אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך] כולי האי לא צערתיך; עכ”ל.
• קידושין מ., דאיתא וז”ל-- רב כהנא הוה קמזבין דיקולי [ופירש”י, סלים שנשים נותנות שם פלכיהן] תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי [פי’, אלך ואקשט עצמי לפני העבירה] סליק וקנפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן [ופירש”י, שהייתי במקום אחר רחוק ד’ מאות פרסי] ארבע מאה פרסי א”ל מי גרם לי לאו עניותא [ופירש”י, בתמיה אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים] יהב ליה שיפא [ופירש”י, שם כלי] דדינרי [ופירש”י, זהובים]; עכ”ל.
• רש”י, סנהדרין לא: ד”ה לדזיו ליה כבר בתיה, שכ’ וז”ל-- כמשה שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה וכו’. ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי [פי’, שנימוק מרוב אהבה ונטמטם לבו והעלה חולי] ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו [פי’, ומחמת זאת נתרצתה לעבור עמו עבירה] וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר’ נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:) הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו; עכ”ל.
• קידושין פא., דאיתא וז”ל-- הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו [ופירש”י, שצווה עליהם לפדותם ונתנום בעלייתו] לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו [פי’, נטלו את הסולם שעולים בו מהבית לעליה בכדי שלא יעלה אדם להתייחד עמהן] בהדי דקא חלפה חדא מינייהו [ופירש”י, שהיתה עוברת אצל פי ארובה שמן העלייה לבית] נפל נהורא באיפומא [ופירש”י, נפל אור בבית דרך פי העליה שהיו פניה מאירות] שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק [פי’, שלא היו יכולים אפילו עשרה בני אדם להרימו מרוב כובדו, והרימו לבדו, שמרוב חשקת התאוה אזר כח רב לישא את הסולם] ואזיל [פי’, והלך ועלה בסולם כדי לתבוע את אותה השבויה לעבירה] כי מטא לפלגא דרגא איפשח [ופירש”י, הרחיב ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו] רמא קלא נורא בי עמרם [ופירש”י, הזעיק בני השכונה ליאסף ולבוא לכבות הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן] אתו רבנן [ופירש”י, שהיו סבורים שהיה שם דליקה] אמרו ליה כסיפתינן [פי’, ביישת אותנו, שיאמרו שתלמידי חכמים מתאווים לעבירה] אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי אשבעיה דינפק מיניה [ופירש”י, רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו] נפק מיניה כי עמודא דנורא [פי’, יצא ממנו היצר הרע והיה נראה כמו עמוד של אש] אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך; עכ”ל.
• קידושין פא., דאיתא וז”ל-- רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה [ופירש”י, אומר שנקל הוא להתגבר על יצרו אם היו רוצים] יומא חד אידמי ליה שטן [ופירש”י, דהוא יצר הרע] כאיתתא בהך גיסא דנהרא [ופירש”י, לצד השני שמעבר המים] לא הוה מברא [ופירש”י, ספינות המעברות] נקט מצרא [ופירש”י, חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו ואוחזין בו לבוא על דף קצר המוטל ברוחב הנהר] וקא עבר כי מטא פלגא מצרא שבקיה [ופירש”י, היצר לרבי מאיר] אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר’ מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי [פי’, אם לא שהיו מכריזים ברקיע “הזהר ברבי מאיר ותורתו”, לא הייתי עוזב אותך, והייתי גורם שתהיה שווה כסכום קטן של שתי מעות כסף, כלומר שהייתי מצליח להכשל אותך בעבירה, וממילא לא היית שווה כמעלתך היום]; עכ”ל.
• קידושין פא., דאיתא וז”ל-- ר’ עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא נקטיה לדיקלא [פי’, אחז רבי עקיבא בדקל] וקסליק ואזיל כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה [פי’, עזבו היצר, וכבר לא התאווה לעבירה] אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי; עכ”ל.
• קידושין פא:, דאיתא וז”ל-- רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה [פי’, בכל פעם כשהיה נופל על פניו באמירת תחנון] הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע יומא חד שמעתינהו דביתהו [פי’, שמעה אשתו שאמר כן] אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי [ופירש”י, מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע] מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה [ופירש”י, בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון] חלפה ותנייה קמיה [ופירש”י, עברה לפניו ושנתה פעם שניה] אמר לה מאן את אמרה אנא חרותא [ופירש”י, שם זונה ניכרת בעיר] דהדרי מיומא [ופירש”י, שחזרתי היום הלום] תבעה אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא [פי’, הבא לי את הפרי שבענף שבראש הדקל] שוור [ופירש”י, קפץ] אזל אתייה ניהלה [פי’, הלך והביא לה את הפרי מראש הדקל] כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא [פי’, היתה אשתו מסיקה את התנור] סליק וקא יתיב בגויה [ופירש”י, להמית את עצמו] אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה מעשה אמרה ליה אנא הואי [פי’, לא היתה זו חרותא, אלא אני הייתי אשה זו, ולא היה זה חטא] לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני אמר לה אנא מיהא לאיסורה איכווני [פי’, אף שזו את היית, מכל מקום אני התכוונתי במעשי לאיסור, שהרי לא ידעתי שזו את, ולכן אף שלא עלתה בידי כפי מחשבתי, אני צריך כפרה על מה שרציתי לעבור איסור] כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה [פי’, מתוך עינוי]; עכ”ל.
• כתובות סה., דאיתא וז”ל-- חומא [ופירש”י, זה שמה] דביתהוא דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה פסוק לי מזוני [פי’, מנכסי בעלי] פסק לה, פסוק לי [פי’, בנוסף לכך גם] חמרא, א”ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא [פי’, יודע אני באביי שלא היה שותה יין לפי שהיה עני, ומכיון שכן אינך רגילה בשתיית יין ואינך זכאית לפסיקת יין], אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי [פי’, שהיו משקים אותו יין בגביעים ארוכים כשיעור זה, והראתה לו את אמתה וזרועה] בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא [ופירש”י, תבע את אשתו לתשמיש] אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא, אמר לה חומא דביתהו דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא [ופירש”י, במנעול של ארגז] עד דאפקה לה מכולי מחוזא; עכ”ל.
• סוכה נב., דאיתא וז”ל-- ת”ר “ואת הצפוני ארחיק מעליכם” זה יצה”ר שצפון ועומד בלבו של אדם וכו’. אמר אביי, ובתלמידי חכמים יותר מכולם, כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא [ופירש”י, נשכים בהשכמה קודם היום] אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי [ופירש”י, שהיו משתי עיירות, והגיעו לפרשת דרכים, פירש זה לכאן וזו לכאן] שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא [ופירש”י, דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו, ואי אפשינו עוד לילך יחד] וצוותין בסימא [ופירש”י, אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו] אמר אביי אי מאן דסני לי [ופירש”י, אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא, ועל עצמו הוא אומר] הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה [ופירש”י, נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער] בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו; עכ”ל.
• נדחי ישראל פ’ כג, כ’ וז”ל-- ונמצא בספרים על הגאון בעל ה”לבוש”, שלכך זכה מן השמים לעשות החיבורים הנחמדים שלו, והם ספרי ה”לבושים”, שפעם אחת בימי בחרותו היה לו נסיון גדול, שבא אצל דכסית אחת לסחור סחורה, ופתתה אותו לעבירה, ולא היה לו שום מקום להמלט ממנה, שהיה חצרה סגור, אם לא תחת מקום בית הכסא, וביזה את עצמו ונמלט דרך אותו המקום הבזוי הנ”ל, והיה לבוש אז בכמה מיני בגדים, וימאס וילכלך את כולן, ולכך זכה אחר כך מן השמים לחבור ה”לבושים”; עכ”ל.

Q: How does someone who did many aveiros begin to do teshuvah?

A: Rabbeinu Yonah wrote a small essay called Yesod Hateshuvah. The Yesod Hateshuvah was written to address the situation in which we all find ourselves, and its practical advice should be applied in our avodas hateshuvah. So many of us feel like we’ve done way too many aveiros and don’t even know where to begin doing teshuvah. We feel like giving up before we even start.

Rabbeinu Yonah tells us the following:

1. Get on the path to teshuvah: When a person does an aveirah, he typically feels bad about it. Those feelings of guilt can be good; they are a message from the neshamah that it’s time to change. However, they have to be used constructively, at the right time and in the right amount. If a person lets his aveiros drag him down with destructive guilt feelings, then he will never achieve a proper teshuvah, because when a person is ridden with destructive guilt, his emotions overtake his logic, and he cannot think straight. Instead, he must first detach himself from everything wrong that he did in the past. A person should make believe he was just born and that he now has a clean slate. In order to achieve this, a person should simply move on and continue with his regular routine.

2. Work on controlling ta’avos: A person should get used to living a life where he’s in control of his ta’avos, and not the reverse. One should practice what is known as the ta’anis haRa’avad. The Ra’avad says that every day, a person should stop before he is full and leave over a little bit of a delicious food that he’s eating. This type of fast is worth more than fasting an entire day every week. By not giving in to his ta’avos, a person is training himself to live a controlled lifestyle. Although this ta’anis is done with food and drinks, it will help build one’s overall self-control in other areas as well.

3. Do mitzvos even when they’re hard: A person should increase the amount he learns and be careful with the way he performs mitzvos. If it’s hard for him to do a certain mitzvah, but he does it anyways, then all the difficulties he had to endure in order to do the mitzvah, are called yisurim shel ahavah, suffering that shows his love to Hashem, and Hashem accepts that kind of yisurim as a form of teshuvah.

4. Get the proper hadrachah: There is one more point that bears mention here. Rav Mattisyahu Salomon shlit”a said that there could be many times that a person is not careful with certain aveiros or develops bad habits because no one gave him the proper chinuch in that area. Even if he knew that something was an aveirah, his understanding of the aveirah was very childish and incorrect. In such instances, the person is considered to be like a תינוק שנשבה לבין הגויים , and he is not held

responsible for what he did wrong. (Of course, a person can’t use this as an excuse, saying, “It’s not my fault that I am not careful with a certain mitzvah. I didn’t know any better!” To the contrary-- a person is responsible to learn what is right and wrong so that he can be more careful.) Therefore, before a person does teshuvah for that aveirah, he must first learn from his Rabbeim what is written in the sefarim about that topic and how he is to apply it to his specific circumstances. Only then can the person say that he truly knows what he did wrong and is responsible for his wrongdoing.

Q: What should one’s general attitude be after he was nichshal in an aveirah?

A: A bachur who is struggling in inyanei kedusha, can feel so guilty and down about what he did, that he loses his sense of self-value. This attitude is fraught with danger. Rabbeinu Yonah writes that the prerequisite to avodas Hashem is for a person to be aware of his own chashivus. Otherwise, if a person views himself as a piece of garbage, then there would be nothing holding him back from indulging in his ta’avos; why should he put forth effort to fix himself if he feels he’s not worth anything?

The following is a letter written by Rav Shimshon Pincus ztz”l in response to a yungeman who had serious struggles with nisyonos in inyanei kedushah. Rav Shimshon ztz”l answered him with the following words:

“You wrote in your letter that the way you’re behaving leads you to think that you’re not a ben Torah, nor a frume Yid. Then, a sentence later, you write that you feel so bad about the fact that you were nichshal despite trying so hard not to, and that you are davening for help. Don’t you realize that you are contradicting yourself?! If you had written that you are a chotei, I would tell you that you’re correct, and that you have to work on overcoming your nisyonos. But the fact that you’re bothered by what you’re doing makes me wonder-- Does someone who is not frum or not a ben Torah feel the way you feel, after they do an aveirah? Let’s play devil’s advocate. Why are you putting up with this struggle? Just throw off your yarmulke and indulge in all that the big world has to offer! Do you know what’s preventing you from doing that? It’s your neshamah, which is connected to Hashem and recognizes the emes. And every time you hold yourself back from doing an aveirah, you are bringing a ruchniyusdige light into the world that is many times greater than the damage caused by your aveiros. Let’s now get back to what’s bothering you. You feel that your whole avodas Hashem is just one big show. Now if you would be putting on a show in order to take advantage of people, then I would tell you that you’re doing a terrible thing. But your situation is different. You’re ‘putting on a show’ because deep down that’s who you want to be! So while your outward behavior might not reflect your pnimiyus, your inner self, it does reflect your pnimey pnimiyus, your innermost self-- your desire from deep within to do what’s right!”

As much as one would like for all of his problems to go away in an instant, the reality is that life doesn’t work that way. No one ever conquered a nisayon overnight; it’s a process of falling and rising multiple times. In a famous letter, Rav Hutner writes to a bachur who was struggling with difficult nisyonos, that we are under the mistaken impression that Gedolim were born great. Quite the contrary-- what made them great was their nisyonos. The passuk in Mishlei says, שבע יפול צדיק וקם ; the tzaddik falls seven times and then rises. Rav Hutner explains this passuk to mean that because a person falls seven times and then gets up again, he becomes a stronger person and develops into a tzaddik. A person should tell himself, “I fell now and will fall again, but that doesn’t make me into a loser.” As the expression goes, “Lose a battle and win the war.” Our Gedolim lost many battles with the yetzer hora before they ultimately won the war of kevishas hayetzer.

The Gemara says that a person should not say that he deserves to be punished for his many aveiros, as that is considered ‘asking for trouble’ and is ,פותח פה לשטן opening the mouth of the Satan to be mekatreig on him in shamayim. However, Rav Hutner writes that saying that one will surely fall again is okay to say. Not only that, but it is important for a person to recognize that he will have nefillos, yet he can get up again afterwards and will become greater as a result.

Here is just one example from the life of one of the greatest Gedolim in recent history, who, after a long period of suffering, managed to move on in his avodas

Hashem. The Chofetz Chaim’s son writes that his father told him that when he was around twenty years old, he was what we would call “clinically depressed”. He couldn’t concentrate on anything and wasn’t able to daven properly. He couldn’t even function like a normal human being and wasn’t sleeping properly. Because of what he was going through, the Chofetz Chaim travelled to the city of Vilna to consult with many doctors, but to his dismay, none of them were able to cure him. Things got so bad that young Yisroel Meir began to think that he was a hopeless case. It wasn’t until a full year of suffering passed that he came back to himself. For the rest of his life, the Chofetz Chaim never forgot this difficult period and considered it a tremendous chessed from Hashem that he was able to accomplish so much during the remaining seventy years of his life, despite what he had gone through.

Q: Why do the same nisyonos appear even after one does everything possible to avoid them?

A: A person very often tries to do everything he can in order to avoid a certain nisayon, yet the nisayon eventually comes back no matter how hard he tries. One might then chas v’shalom think to himself, “Look-- Hashem didn’t accept my teshuvah. He must not love me; otherwise, this would not be happening to me now. Forget about it! I might as well just do the aveirah again.” This way of thinking is rooted in a misunderstanding of what a nisayon is. Hashem wants to give a person the opportunity to come even closer to Him, so He sends the nisayon again to see how he’ll do this time. The reappearance of the yetzer hora is actually part of the teshuvah process. If one is omeid b’nisayon after having experienced the ‘pleasure’ of an aveirah, then his teshuvah is considered to be on the highest level. He then reaches a madreigah that even tzaddikim gemurim, who never did aveiros, are not able to achieve.

Q: What is the point of doing teshuvah if a person knows that he will very likely not be able to withstand the nisayon when it comes back?

A: If a person sincerely did not want to repeat his cheit at the time the teshuvah was done, then Hashem considers the teshuvah to have erased past aveiros, despite whatever ends up happening at a later time. The person must, of course, be honest with himself and not claim that he put forth the proper effort when he really didn’t. However, if he did sincere teshuvah, then he need not worry even if he was ultimately nichshal at a later time. He should just get up and start all over again.

Doing this is easier said than done, though. It is often extremely difficult for a person to start over when he has already lost quite a few battles with the yetzer hora. The passuk says שבע יפול צדיק וקם , a tzaddik falls seven times and then gets up. But it’s far from easy to be a tzaddik! Most of us are beinonim, middle of the road Yidden, and we have a constant struggle in our ruchniyus. It’s hard for us to keep getting up when we continuously fall. So how are we to view our situation?

The Sefer Hatanya writes that a beinoni should not feel frustrated with all of the nisyonos he is facing. He should recognize that this is his tafkid in life: to keep on fighting. That is his way of giving nachas to Hashem, and it may very well be the reason why he was created. Besides for the rewards Hashem gives such a person in Olam Haboh, the benefits in this world are tremendous! A person who overcomes a nisayon has the good feeling of living a life where he is in control. He is able to think better and is in a more positive mood. By being misgabeir over one’s ta’avos, the ta’avah decreases, and the person gains a feeling of purity in its place. If a person tries his hardest, Hashem will ultimately help him in his battle, and it will slowly become easier to deal with.