View source for General Chizuk and Hashkafah for a Bachur Struggling in Inyanei Kedushah

Note: This is from '''Ozeir Bigevurah Appendix 1'''. Since it covers many topics, it has been added here as standalone entry. 

This section includes many of the ideas that were mentioned previously in this booklet. They are brought here in the form of divrei his’orerus from the sifrei mussar.

=== Q: Why does Hashem give a person difficult nisyonos? ===
A: The Gemara says that there are three aveiros that are a constant struggle for a person: davening with kavannah, avak lashon hora, and hirhurei aveirah (thoughts of pritzus).<ref>36 ( במס’ בבא בתרא קסד: איתא שיש שלשה דברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום, הרהור עבירה, עיון תפילה )שאין שום (

אדם יכול לכוון בתפילתו היטב-- תוס’ שם(, ואבק לשון הרע.</ref> Hashem purposely created us with these lifelong nisyonos for us to battle them and prove our loyalty to Him. With the proper practice and training, the battle eventually gets easier, and the reward and happiness for overcoming the challenge will be even greater.<ref>( מסילת ישרים פ’ א, שכ’ וז”ל-- ואם יהיה לבן חיל וינצל המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה (

לדבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים, וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק

מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו-- כן ישיגהו וישמח בו; עכ”ל..</ref>

Rav Sholom Schwadron used to compare the milchamah with the yetzer hora to a soccer game. Anyone who has ever played soccer knows that the most exciting part of the game is to kick the ball past the opposing team’s goalie into the net, and whichever team does so the most times will win. But why, asked Rav Sholom rhetorically, does a team work so hard, trying to get the ball in the net? Why not try an easier solution-- get rid of the goalie altogether! The answer is obvious. When there’s no goalie trying to stop the opposing team, then there’s no challenge, and the whole point of the game is to score precisely when the goalie is putting forth effort. As the expression goes, “No pain, no gain.”

=== Q: Did Gedolim also struggle in inyanei kedushah? ===
A: Chazal tell us, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ; whoever is on a greater madreiga than his friend has a greater yetzer hora. Rav Chaim Shmuelevitz explains why this is so. The yetzer hora is a good business man. He knows that the essence of a talmid chacham is someone who creates gedarim, barriers, so that he should not come close to doing an aveirah, and it is precisely because of these gedarim that the talmid chacham is on a higher madreiga. The yetzer hora’s goal, when attacking the talmid chacham, is to break down his gedarim, which then leaves him completely vulnerable to doing aveiros over and over again. By doing this, the yetzer hora transforms the very essence of the talmid chacham into that of a different kind of human being, and he has gained another man ‘on his team’. In contrast, all the yetzer hora has to gain by working against someone who is not a talmid chacham is just one more aveirah, and for one more aveirah, the yetzer hora is not going to make a big fuss.<ref>שיחות מוסר מר’ חיים שמואלביץ, מאמר צא, שכ’ וז”ל-- ונראה, שהטעם שהיצה”ר מתגרה בתלמידי חכמים ביותר הוא, כי אם יצליח להכשיל את הת”ח ואף בדבר פעוט, יצא היצר נשכר מזה לאין שיעור, כי מהותו של תלמיד חכם שגדור הוא, ואם אך עלה בידי היצר לפרוץ את הגדר, אזי שינה בזה את כל מהותו של הת”ח, כי שוב אינו גדור, ויהיה בכחו להכשילו שוב ושוב בנקל, כי נפרצה הגדר המונעת בעדו לעשות כל שיחפוץ. ואילו אם הצליח היצר להכשיל אדם פשוט שבלאו הכי אינו גדור, כי אז לא עלה בידו אלא כשלון זה בלבד, ולכך משתדל הוא עם הת”ח ביותר; עכ”ל.</ref>

To illustrate this very important idea, Chazal tell us in numerous places about the tremendous force that the yetzer hora came with, to the greatest of our leaders. The following is just a small sample:
<div dir="rtl">
* '''בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ''' פרשה צ סימן ג [מא, מא - מג] ויאמר פרעה אל יוסף, ויסר פרעה וגו', א"ר שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבו על קרוכין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנצר טפסר טפש בחכמה ושר בשנים, ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו, כלי ידים, ואת רגלו, כלי רגלים. 
* '''נדחי ישראל''' פ’ כג, שכ’ וז”ל-- מצינו בבועז, שאמרו חז”ל, שלפי שהיה יצרו מפתהו ואמר לו: אתה פנוי והיא פנויה, נתגבר על יצרו ונשבע “חי ה,’ שכבי עד הבוקר”. מה היה לבסוף? זכה שיצאו ממנו מלכי בית דוד; עכ”ל.
* '''קידושין לט:''', דאיתא וז”ל-- ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו’, כגון שבא דבר עבירה לידו [ופירש”י, וכפה יצרו ולא עבר] וניצול הימנה כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה [ופירש”י, לזנות] ההיא מטרוניתא אמר מלתא [פי’, אמר רב חנינא בר פפי לחש] ומלי נפשיה שיחנא וכיבא [פי’, ועל ידי אותו לחש התמלא גופו בשחין ובפצעים המפרישים ליחה, כדי להתגנות בעיני המטרוניתא ושוב לא תרצה בו, אך] עבדה היא מילתא [פי’, עשתה גם המטרוניתא דבר בכשפיה] ואיתסי [פי’, והתרפא רבי חנינא מהשחין והפצעים. כשראה רבי חנינא כך,] ערק טשא בההוא בי בני [פי’,ברח והתחבא בבית מרחץ שהיו שכיחים בו מזיקים, עד כדי] דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי [ופירש”י,שמצויין בו מזיקין] למחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה [פי’, נושאי כלי קיסר שמרוני כל הלילה מפני המזיקים] אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס; עכ”ל.
* '''קידושין מ.''', דאיתא וז”ל-- גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק [ופירש”י,שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו] וחביריו. ר’ צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא [ופירש”י, אשה גדולה היתה שלא יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו] אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא [פי’, נחלש לבי, ואיני יכול לעשות כעת עבירה, ושאל אותה] איכא מידי למיכל [פי’, האם יש משהו לאכול כדי לחזק את הלב] אמרה ליה איכא דבר טמא אמר לה מאי נפקא מינה [ופירש”י,דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא] דעביד הא אכול הא שגרת תנורא [ופירש”י, אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם] קא מנחא ליה [ופירש”י, לאותו צלי בתוכו] סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי? אמר לה, דעביד הא נפיל בהא [ופירש”י, באור של גיהנם] אמרה ליה אי ידעי [ופירש”י, אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך] כולי האי לא צערתיך; עכ”ל.
* '''קידושין מ.''', דאיתא וז”ל-- רב כהנא הוה קמזבין דיקולי [ופירש”י, סלים שנשים נותנות שם פלכיהן] תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי [פי’, אלך ואקשט עצמי לפני העבירה] סליק וקנפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן [ופירש”י, שהייתי במקום אחר רחוק ד’ מאות פרסי] ארבע מאה פרסי א”ל מי גרם לי לאו עניותא [ופירש”י, בתמיה אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים] יהב ליה שיפא [ופירש”י, שם כלי] דדינרי [ופירש”י, זהובים]; עכ”ל.
* '''רש”י''', סנהדרין לא: ד”ה לדזיו ליה כבר בתיה, שכ’ וז”ל-- כמשה שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה וכו’. ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי [פי’, שנימוק מרוב אהבה ונטמטם לבו והעלה חולי] ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו [פי’, ומחמת זאת נתרצתה לעבור עמו עבירה] וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר’ נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:) הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו; עכ”ל.
* '''קידושין פא'''., דאיתא וז”ל-- הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו [ופירש”י, שצווה עליהם לפדותם ונתנום בעלייתו] לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו [פי’, נטלו את הסולם שעולים בו מהבית לעליה בכדי שלא יעלה אדם להתייחד עמהן] בהדי דקא חלפה חדא מינייהו [ופירש”י, שהיתה עוברת אצל פי ארובה שמן העלייה לבית] נפל נהורא באיפומא [ופירש”י, נפל אור בבית דרך פי העליה שהיו פניה מאירות] שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק [פי’, שלא היו יכולים אפילו עשרה בני אדם להרימו מרוב כובדו, והרימו לבדו, שמרוב חשקת התאוה אזר כח רב לישא את הסולם] ואזיל [פי’, והלך ועלה בסולם כדי לתבוע את אותה השבויה לעבירה] כי מטא לפלגא דרגא איפשח [ופירש”י, הרחיב ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו] רמא קלא נורא בי עמרם [ופירש”י, הזעיק בני השכונה ליאסף ולבוא לכבות הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן] אתו רבנן [ופירש”י, שהיו סבורים שהיה שם דליקה] אמרו ליה כסיפתינן [פי’, ביישת אותנו, שיאמרו שתלמידי חכמים מתאווים לעבירה] אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי אשבעיה דינפק מיניה [ופירש”י, רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו] נפק מיניה כי עמודא דנורא [פי’, יצא ממנו היצר הרע והיה נראה כמו עמוד של אש] אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך; עכ”ל.
* '''קידושין פא'''., דאיתא וז”ל-- רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה [ופירש”י, אומר שנקל הוא להתגבר על יצרו אם היו רוצים] יומא חד אידמי ליה שטן [ופירש”י, דהוא יצר הרע] כאיתתא בהך גיסא דנהרא [ופירש”י, לצד השני שמעבר המים] לא הוה מברא [ופירש”י, ספינות המעברות] נקט מצרא [ופירש”י, חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו ואוחזין בו לבוא על דף קצר המוטל ברוחב הנהר] וקא עבר כי מטא פלגא מצרא שבקיה [ופירש”י, היצר לרבי מאיר] אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר’ מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי [פי’, אם לא שהיו מכריזים ברקיע “הזהר ברבי מאיר ותורתו”, לא הייתי עוזב אותך, והייתי גורם שתהיה שווה כסכום קטן של שתי מעות כסף, כלומר שהייתי מצליח להכשל אותך בעבירה, וממילא לא היית שווה כמעלתך היום]; עכ”ל.
* '''קידושין פא'''., דאיתא וז”ל-- ר’ עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא נקטיה לדיקלא [פי’, אחז רבי עקיבא בדקל] וקסליק ואזיל כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה [פי’, עזבו היצר, וכבר לא התאווה לעבירה] אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי; עכ”ל.
* '''קידושין פא''':, דאיתא וז”ל-- רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה [פי’, בכל פעם כשהיה נופל על פניו באמירת תחנון] הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע יומא חד שמעתינהו דביתהו [פי’, שמעה אשתו שאמר כן] אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי [ופירש”י, מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע] מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה [ופירש”י, בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון] חלפה ותנייה קמיה [ופירש”י, עברה לפניו ושנתה פעם שניה] אמר לה מאן את אמרה אנא חרותא [ופירש”י, שם זונה ניכרת בעיר] דהדרי מיומא [ופירש”י, שחזרתי היום הלום] תבעה אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא [פי’, הבא לי את הפרי שבענף שבראש הדקל] שוור [ופירש”י, קפץ] אזל אתייה ניהלה [פי’, הלך והביא לה את הפרי מראש הדקל] כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא [פי’, היתה אשתו מסיקה את התנור] סליק וקא יתיב בגויה [ופירש”י, להמית את עצמו] אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה מעשה אמרה ליה אנא הואי [פי’, לא היתה זו חרותא, אלא אני הייתי אשה זו, ולא היה זה חטא] לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני אמר לה אנא מיהא לאיסורה איכווני [פי’, אף שזו את היית, מכל מקום אני התכוונתי במעשי לאיסור, שהרי לא ידעתי שזו את, ולכן אף שלא עלתה בידי כפי מחשבתי, אני צריך כפרה על מה שרציתי לעבור איסור] כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה [פי’, מתוך עינוי]; עכ”ל.
* '''כתובות סה'''., דאיתא וז”ל-- חומא [ופירש”י, זה שמה] דביתהוא דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה פסוק לי מזוני [פי’, מנכסי בעלי] פסק לה, פסוק לי [פי’, בנוסף לכך גם] חמרא, א”ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא [פי’, יודע אני באביי שלא היה שותה יין לפי שהיה עני, ומכיון שכן אינך רגילה בשתיית יין ואינך זכאית לפסיקת יין], אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי [פי’, שהיו משקים אותו יין בגביעים ארוכים כשיעור זה, והראתה לו את אמתה וזרועה] בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא [ופירש”י, תבע את אשתו לתשמיש] אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא, אמר לה חומא דביתהו דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא [ופירש”י, במנעול של ארגז] עד דאפקה לה מכולי מחוזא; עכ”ל.
* '''סוכה נב'''., דאיתא וז”ל-- ת”ר “ואת הצפוני ארחיק מעליכם” זה יצה”ר שצפון ועומד בלבו של אדם וכו’. אמר אביי, ובתלמידי חכמים יותר מכולם, כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא [ופירש”י, נשכים בהשכמה קודם היום] אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי [ופירש”י, שהיו משתי עיירות, והגיעו לפרשת דרכים, פירש זה לכאן וזו לכאן] שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא [ופירש”י, דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו, ואי אפשינו עוד לילך יחד] וצוותין בסימא [ופירש”י, אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו] אמר אביי אי מאן דסני לי [ופירש”י, אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא, ועל עצמו הוא אומר] הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה [ופירש”י, נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער] בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו; עכ”ל.
* '''נדחי ישראל פ’ כג''', כ’ וז”ל-- ונמצא בספרים על הגאון בעל ה”לבוש”, שלכך זכה מן השמים לעשות החיבורים הנחמדים שלו, והם ספרי ה”לבושים”, שפעם אחת בימי בחרותו היה לו נסיון גדול, שבא אצל דכסית אחת לסחור סחורה, ופתתה אותו לעבירה, ולא היה לו שום מקום להמלט ממנה, שהיה חצרה סגור, אם לא תחת מקום בית הכסא, וביזה את עצמו ונמלט דרך אותו המקום הבזוי הנ”ל, והיה לבוש אז בכמה מיני בגדים, וימאס וילכלך את כולן, ולכך זכה אחר כך מן השמים לחבור ה”לבושים”; עכ”ל.
</div>

=== Q: How does someone who did many aveiros begin to do teshuvah? ===
A: Rabbeinu Yonah wrote a small essay called Yesod Hateshuvah. The Yesod Hateshuvah was written to address the situation in which we all find ourselves, and its practical advice should be applied in our avodas hateshuvah. So many of us feel like we’ve done way too many aveiros and don’t even know where to begin doing teshuvah. We feel like giving up before we even start.<ref>פי’ מתנת חלקו מהגה”צ ר’ מתתיהו סלומון שליט”א, על יסוד התשובה, דף תסג.</ref>

Rabbeinu Yonah tells us the following:

1. Get on the path to teshuvah: When a person does an aveirah, he typically feels bad about it. Those feelings of guilt can be good; they are a message from the neshamah that it’s time to change. However, they have to be used constructively, at the right time and in the right amount. If a person lets his aveiros drag him down with destructive guilt feelings, then he will never achieve a proper teshuvah, because when a person is ridden with destructive guilt, his emotions overtake his logic, and he cannot think straight. Instead, he must first detach himself from everything wrong that he did in the past. A person should make believe he was just born and that he now has a clean slate. In order to achieve this, a person should simply move on and continue with his regular routine.<ref>53 ( יסוד התשובה לרבינו יונה, שכ’ וז”ל-- שלח לנו הקב”ה ביד עבדיו הנביאים וביד יחזקאל הנביא: נאם אדני אלהים, (

שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב

חדש ורוח חדשה, ולמה תמותו )יח:ל-לא(. אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה,

אשכילך ואורך בדרך זו תלך. ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה ויעשה עצמו כאילו כי היום נולד, ואין בידו לא

זכות ולא חובה. וזה היום תחילת מעשיו. היום יפלס אורחותיו שלא יטו מעגלותיו מדרך הטוב. ודרך זו תביאנו לשוב

בתשובה שלמה, כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כובד העוונות ועוצם החטאים אשר עשה. ולא יבהילוהו רעיוניו אשר

לא יניחוהו לשוב כי יבוש מחטאיו. כי יחשוב “איך אוכל להעיז פני ולשוב, ואני חטאתי עויתי ופשעתי. כזאת וכזאת

עשיתי, עברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות. ואיך אבוא עוד לפניו כבושת גנב כי ימצא, כי בושתי לעמוד לפניו. ואף

איך ארמוס חצריו, ואיך אשמור חקיו.” אל יחשוב כן, כי המסית יושב כזבוב במפתחי הלב. מתחדש עליו בכל יום. צופה

ומביט להכשילו ומשים לבו לעצה הרעה הזאת; עכ”ל.

חידושי הרי”ם עה”ת, בקטע ראשון על יוה”כ, שכ’ וז”ל-- אם אדם קלקל ח”ו לדבר חמור ועוסק בסור מרע לראשונה

כמו שכתוב, הריהו חושב על הקלקול, ומקום שהמחשבה נמצאת שם האדם, עם כל נפשו, אז הוא בתוך הרע והוא בטח

לא ישוב בתשובה כי מוחו יתגשם ויגרום לטמטום הלב ועלול ליפול לתוך עצבות חלילה, ואפילו לא עבר דבר חמור ומוחו

לא יתגשם ולבו לא יטמטם אבל כשיחשוב על סור מרע ועל הבוץ, הפוך בבוץ והוא ישאר בוץ. כן חטא לא חטא מה יש

להקב”ה מזה, ובזמן שהוא חושב על זה הריהו יכול להיות נוקב מרגליות, ושיהיה משהו מזה למלכות שמים, לכן סור מרע,

הפנה עצמך מרע, אל תהרהר ברע, עשה טוב, עשית חבילות עבירות עשה מצוות כנגדן, היום, לפני יום כפורים צריכים

להרגיש את עזיבת החטא, עם ישוב הדעת, מעומקא דליבא, לא ע”י התפעלות, רק קבלה בלב על העתיד ולהיות בשמחה,

לומר “על חטא” במהירות ולא לשקוע בהם, רק ב”ותמלוך אתה ה’ לבדך”; עכ”ל.</ref>

2. Work on controlling ta’avos: A person should get used to living a life where he’s in control of his ta’avos, and not the reverse. One should practice what is known as the ta’anis haRa’avad. The Ra’avad says that every day, a person should stop before he is full and leave over a little bit of a delicious food that he’s eating. This type of fast is worth more than fasting an entire day every week. By not giving in to his ta’avos, a person is training himself to live a controlled lifestyle.<ref>יסוד התשובה לרבינו יונה, שכ’ וז”ל-- ואל ימלא כל תאוותיו, לא במאכל ולא במשתה. וכן אמר הראב”ד שהיה אחד (

מחסידי עולם: הגדר הגדול המעולה המופלא, מניעת המאכלות. וכן פרש דבריו: אל יעזוב לגמרי מלאכול בשר ולשתות

יין, כי דייך מה שאסרה תורה. אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי

תאוותו. ודרך זו תמנענו מחטוא ותזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד, מדי אכלו ומדי

שתותו, יניח מתאוותו לכבוד הבורא; עכ”ל.</ref> Although this ta’anis is done with food and drinks, it will help build one’s overall self-control in other areas as well.

3. Do mitzvos even when they’re hard: A person should increase the amount he learns and be careful with the way he performs mitzvos. If it’s hard for him to do a certain mitzvah, but he does it anyways, then all the difficulties he had to endure in order to do the mitzvah, are called yisurim shel ahavah, suffering that shows his love to Hashem, and Hashem accepts that kind of yisurim as a form of teshuvah.<ref>יסוד התשובה לרבינו יונה, שכ’ וז”ל-- וישים לבו בתורה. אם היה רגיל ללמוד דף אחד, ילמוד שני דפים-- כי גדול (

תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ויהיה מיסר עצמו בכפית יצרו לתורה ולמצוות-- והן הן יסורין של אהבה. ואל ילך אדם

במצוות הבורא כאדם העושה במקרה, פעמים עושה פעמים מניח, אלא כולן יעשה בלב שלם תמיד. ואל יניח משום ענין,

לא מפני עצלות ולא מפני בושה, וכו’. ואפילו אם יהיו העולם מתלוצצים עליו, מכל מקום יש לו להיות כפתי בעיניהם ולא

יעבור על מצוה קטנה ממצוות הבורא. שעל זה נאמר: באהבתה תשגה תמיד )משלי ה:יט(, כלומר, באהבתה של מצוה,

תהיה שוגה ופתי להניח כל עסקיך ולדון בה; עכ”ל.</ref>

4. Get the proper hadrachah: There is one more point that bears mention here. Rav Mattisyahu Salomon shlit”a said<ref>שמעתי מפיו ]בוועד על יסוד התשובה לרבינו יונה[.</ref> that there could be many times that a person is not careful with certain aveiros or develops bad habits because no one gave him the proper chinuch in that area. Even if he knew that something was an aveirah, his understanding of the aveirah was very childish and incorrect. In such instances, the person is considered to be like a תינוק שנשבה לבין הגויים , and he is not held

responsible for what he did wrong. (Of course, a person can’t use this as an excuse, saying, “It’s not my fault that I am not careful with a certain mitzvah. I didn’t know any better!” To the contrary-- a person is responsible to learn what is right and wrong so that he can be more careful.) Therefore, before a person does teshuvah for that aveirah, he must first learn from his Rabbeim what is written in the sefarim about that topic and how he is to apply it to his specific circumstances. Only then can the person say that he truly knows what he did wrong and is responsible for his wrongdoing.

=== Q: What should one’s general attitude be after he was nichshal in an aveirah? ===
A: A bachur who is struggling in inyanei kedusha, can feel so guilty and down about what he did, that he loses his sense of self-value. This attitude is fraught with danger. Rabbeinu Yonah writes that the prerequisite to avodas Hashem is for a person to be aware of his own chashivus. Otherwise, if a person views himself as a piece of garbage, then there would be nothing holding him back from indulging in his ta’avos; why should he put forth effort to fix himself if he feels he’s not worth anything? <ref>שערי העבודה אות א, שכ’ וז”ל-- הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו, ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו, (

וגדולתם וחשיבותם וחבתם אצל הבורא יתברך. וישתדל ויתחזק תמיד להעמיד עצמו במעלה ההיא וכו’. וישיב לנפשו

ויאמר, אדם גדול וחשוב כמוני היום שיש בי כמה מעלות טובות רמות ונשאות, ושאני בן גדולים בן מלכי קדם, איך אעשה

הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים ולאבותי כל הימים. ואם חלילה וחס לא יכיר מעלתו ומעלת אבותיו, נקל יהיה

בעיניו ללכת בדרכיו הפריצים, להגלות נגלות כאחד הנבלים למלאות תאותו בחיקו. כאשר אמר המשל, כל מי שאינו

מתבייש מנפשו אין לנפשו ערך בעיניו; עכ”ל.</ref>

The following is a letter written by Rav Shimshon Pincus ztz”l in response to a yungeman who had serious struggles with nisyonos in inyanei kedushah. Rav Shimshon ztz”l answered him with the following words:<blockquote>“You wrote in your letter that the way you’re behaving leads you to think that you’re not a ben Torah, nor a frume Yid. Then, a sentence later, you write that you feel so bad about the fact that you were nichshal despite trying so hard not to, and that you are davening for help. Don’t you realize that you are contradicting yourself?! If you had written that you are a chotei, I would tell you that you’re correct, and that you have to work on overcoming your nisyonos. But the fact that you’re bothered by what you’re doing makes me wonder-- Does someone who is not frum or not a ben Torah feel the way you feel, after they do an aveirah? Let’s play devil’s advocate. Why are you putting up with this struggle? Just throw off your yarmulke and indulge in all that the big world has to offer! Do you know what’s preventing you from doing that? It’s your neshamah, which is connected to Hashem and recognizes the emes. And every time you hold yourself back from doing an aveirah, you are bringing a ruchniyusdige light into the world that is many times greater than the damage caused by your aveiros. Let’s now get back to what’s bothering you. You feel that your whole avodas Hashem is just one big show. Now if you would be putting on a show in order to take advantage of people, then I would tell you that you’re doing a terrible thing. But your situation is different. You’re ‘putting on a show’ because deep down that’s who you want to be! So while your outward behavior might not reflect your pnimiyus, your inner self, it does reflect your pnimey pnimiyus, your innermost self-- your desire from deep within to do what’s right!”<ref>58 ( נפש שמשון אגרות ומאמרים, מכתבי חיזוק דף מח, שכ’ וז”ל-- כבוד ידידי ר’... שליט”א, קראתי מכתבך ואשתדל (

לענות בקיצור. כתבת הרבה דברים ומכל מה שכתבת לא מצאתי רק מילה אחת נכונה: “בער ולא מבין, סכל ולא יודע”-- זה

אמת בהחלט, ואני מוסיף-- שוטה וטיפש!!! ואסביר אחד לאחד: אתה כותב “אני לא בן תורה, לא דתי, לא אדם”, ותוך

כדי דיבור אתה מספר איך שאתה מצטער על מצבך, איך שעד שבועות עמדת בנסיון, איך שאתה מתפלל, האם אינך רואה

הסתירה?! אם תאמר שאתה חוטא-- זה נכון, צריך לעמוד בנסיונות, אבל “לא דתי”?! האם זה מכתב של לא דתי?! האם

זה מכתב בהרגשים של “לא בן תורה”?! האם זה הרגשים של “לא בן אדם”?! כמה דוממים או צומחים או בעלי חיים

מרגישים את מה שאתה מרגיש? אתה כותב שמיתתך טובה לך, וכו’. בא נדבר ברורות: למה אתה סובל? תוריד את

הכיפה ותצא לעולם הגדול. מי מעכב? רק המצפון העמוק וידיעת האמת ודביקות הנשמה להקב”ה, וכל רגע של התעכבות

מחטא מוסיף אור לעולם פי כמה מההרס שעושה חטא. ובעיקר אתה אומר שאתה “מציג”. דע אחי שזו סוגיה עמוקה,

אדם שמציג מעשיו החיצונים אינם מתאימים לפנימיות שלו, אלא לפנימי פנימיות, בסוד “נעוץ סופו בתחילתו” ובסוד

“סוף מעשה במחשבה תחילה”. אדם ש”מציג” כדי שיוכל ללכוד אנשים להרע להם, זה נורא, אבל אין זה מצבך, אתה

מציג מפני שזה מה שאתה רוצה עמוק עמוק, באמת אתה בעל עבירה ומציג כאילו אתה אברך נחמד-- למה אתה עושה כן?

מפני שבאמת ובפנימיות אתה רוצה וחושק להיות אברך נחמד, וכי זו הצגה של רע?! בקיצור, אתה שוטה, ובעיקר השטות

שאתה לא רואה האור שהוא כבר קרוב אליך מאוד והישועה שהיום היא בהישג ידך-- אבל אני כן רואה, ואין אני מתפלל

על מותך, אני מתפלל שיבקע האור על אפך וחמתך-- להכעיס!!! אוהבך שמשון; עכ”ל.</ref></blockquote>As much as one would like for all of his problems to go away in an instant, the reality is that life doesn’t work that way. No one ever conquered a nisayon overnight; it’s a process of falling and rising multiple times. In a famous letter, Rav Hutner writes to a bachur who was struggling with difficult nisyonos, that we are under the mistaken impression that Gedolim were born great. Quite the contrary-- what made them great was their nisyonos. The passuk in Mishlei says, שבע יפול צדיק וקם ; the tzaddik falls seven times and then rises. Rav Hutner explains this passuk to mean that because a person falls seven times and then gets up again, he becomes a stronger person and develops into a tzaddik. A person should tell himself, “I fell now and will fall again, but that doesn’t make me into a loser.” As the expression goes, “Lose a battle and win the war.” Our Gedolim lost many battles with the yetzer hora before they ultimately won the war of kevishas hayetzer.

The Gemara says that a person should not say that he deserves to be punished for his many aveiros, as that is considered ‘asking for trouble’ and is ,פותח פה לשטן opening the mouth of the Satan to be mekatreig on him in shamayim.<ref>ברכות יט.</ref> However, Rav Hutner writes that saying that one will surely fall again is okay to say. Not only that, but it is important for a person to recognize that he will have nefillos, yet he can get up again afterwards and will become greater as a result.<ref>פחד יצחק, אגרות וכתבים, אגרת קכח, שכ’ וז”ל-- רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות (

של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים

על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם

ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ-חיים זצ”ל, אבל מי יודע מן כל

המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיונות לאחור שמצא החפץ-חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע,

משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל. התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל

תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות הרי הוא דומה בעיניו כבלתי “שתול בבית השם”. שלפי דמיונות של נער

זה להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב כדרך

שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן. ולאידך גיסא, לא להיות מורגז מסערת היצר על

דרך הכתוב של “במתים חפשי” )תהלים פח:ו(. אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר טוב, אלא

דווקא מלחמתו של היצר טוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר טוב.

בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל, )אין בזה משום פתיחת פה .”Lose a battle and win the war“ באנגלית אומרים

לשטן( ובכמה מערכות תפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על

החכם מכל אדם אמר “שבע יפול צדיק וקם” )משלי .Lose battles, but win wars . ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך

כד:טז(. והטפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא. אע”פ ששבע יפול צדיק מ”מ הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב

שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה”שבע נפילות” שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה

יצר טוב. מאד זה יצר הרע; עכ”ל.</ref>

Here is just one example from the life of one of the greatest Gedolim in recent history, who, after a long period of suffering, managed to move on in his avodas

Hashem. The Chofetz Chaim’s son writes that his father told him that when he was around twenty years old, he was what we would call “clinically depressed”. He couldn’t concentrate on anything and wasn’t able to daven properly. He couldn’t even function like a normal human being and wasn’t sleeping properly. Because of what he was going through, the Chofetz Chaim travelled to the city of Vilna to consult with many doctors, but to his dismay, none of them were able to cure him. Things got so bad that young Yisroel Meir began to think that he was a hopeless case. It wasn’t until a full year of suffering passed that he came back to himself. For the rest of his life, the Chofetz Chaim never forgot this difficult period and considered it a tremendous chessed from Hashem that he was able to accomplish so much during the remaining seventy years of his life, despite what he had gone through.<ref>קיצור תולדות חייו )של הח”ח(, שכ’ וז”ל-- סיפר לי מר אבי כי בהיותו כבן כ’ נחלה בעצבי מוחו, עד כי לא יכול (

לעיין בשום דבר עיון, ודבר הצריך מחשבה, ולבסוף גם בתפילתו, היה קשה עליו להתבונן ולחשוב, וגם שנתו נהיתה עליו,

והיה רק נים ולא נים, ושמע בשנתו כל מה שמדברים, מובן, כי בא לו זה מרוב עיון בהלכה, ופעמים רבות סיפר לנו מצערו

הגדול אז שחשב כי אבדה תקותו ללמוד תורה, ועסק בכמה רפואות אצל הרופאים בווילנא וללא הועיל, וכה עבר עליו שנה

תמימה בצער, עד שריחם ה’ עליו ושב לאיתנו ותמיד היה מספר חסדי ה’ עליו באמרו מי מלל לי. כי במחי החלש כזה,

אוכל לעסוק אח”כ כשבעים שנה, בעיון הלכה, נפלאים מעשי ה’ אמנם בכל ימי חייו היה נזהר, וכאשר עסק עמנו בעומק

ובעיון הלכה, אחרי ג’ או ד’ שעות, היה מפסיק, באמרו איני רשאי להכביד על מוחי יתר מידי, בבת אחת; עכ”ל</ref>

=== Q: Why do the same nisyonos appear even after one does everything possible to avoid them? ===
A: A person very often tries to do everything he can in order to avoid a certain nisayon, yet the nisayon eventually comes back no matter how hard he tries. One might then chas v’shalom think to himself, “Look-- Hashem didn’t accept my teshuvah. He must not love me; otherwise, this would not be happening to me now. Forget about it! I might as well just do the aveirah again.” This way of thinking is rooted in a misunderstanding of what a nisayon is. Hashem wants to give a person the opportunity to come even closer to Him, so He sends the nisayon again to see how he’ll do this time. The reappearance of the yetzer hora is actually part of the teshuvah process. If one is omeid b’nisayon after having experienced the ‘pleasure’ of an aveirah, then his teshuvah is considered to be on the highest level. He then reaches a madreigah that even tzaddikim gemurim, who never did aveiros, are not able to achieve.<ref>( פי’ מתנת חלקו מהגה”צ ר’ מתתיהו סלומון שליט”א על שערי תשובה, שער ראשון אות מט, שכ’ וז”ל-- כ’ הרמב”ם (

)הל’ תשובה פ”ב הל’ א( וז”ל, אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה

מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו

בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אומר, וזכור את בוראיך בימי

בחורותיך עכ”ל.

ובאמת כשנתבונן בזה נראה שהיא סייעתא דשמיא נפלאה ורואים מזה את גודל השגחת יד ה’. ולמשל כשנצייר לעצמנו

את ציורו של הרמב”ם: אחד הלך בזמן החופש למקום פריצות, שם פגע באשה, תקפו יצרו ועבר עבירה. אח”כ התחרט

על מעשיו ורצה לעשות תשובה והחליט שאף פעם לא ישוב למקום פריצות זה. אחר איזה זמן רצה לעשות עוד יותר

תשובה ועלה על דעתו ללכת לארץ ישראל-- מקום קדושה, אשר שם יקבל ‘ברכות’ מגדולים וצדיקים, ויתפלל אצל ה’כותל’

ויתקרב יותר אל ה’. הכל מוכן לנסיעה-- עולה לאוירון, ובאמצע הדרך שני ערביים שודדים את האוירון, ואינם נוסעים

לארץ ישראל אלא מכריחים את הטייס לטוס דווקא אל מקום הפריצות אשר אליו הלך אותו האדם! הכירו באיש זה

שהוא היהודי היחידי באוירון ואמרו לו לרדת שם והם יסעו למקום אחר. נשאר איש זה לבדו במקום פריצות זה, ומיד

פגש באותה אשה שעשה עבירה עמה! חשב האיש לעצמו: הלא אין הקב”ה אוהבני ואינו מקבל תשובתי-- דאל”כ לא היה

מחזירני למקום זה, ומתייאש לגמרי על תשובתו ושוב עובר עבירה. אבל בעצם זה היה נסיונו! צריך היה לדעת שהקב”ה

מזמן לו את אותו מצב רק כדי שיתגבר הפעם על יצרו, ויחשב לבעל תשובה גמור.

עכ”פ סבר הרמב”ם שרק באופן זה נחשב לבעל תשובה גמורה וכלשונו )הל’ תשובה פ”ז הל’ ד( וז”ל, ואל ידמה אדם בעל

תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות וחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא

וכאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום

שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו, מפני שהן כובשין

יצרם יותר מהם עכ”ל, וכן סבר המבי”ט; עכ”ל. ]אכן רבינו יונה בשער א אות מט מחדש שאף אם לא יזדמן אותו

מצב, עדיין יכול להיות במדרגה זו של תשובה גמורה. והיינו שעל ידי הוספת יראת שמים בכל יום יכול לבוא למצב שאם

היה מזדמן נסיון זה היה מתגבר על יצרו והקב”ה יודע, ובזה יכול להיות במדרגה עליונה זו.[</ref>

=== Q: What is the point of doing teshuvah if a person knows that he will very likely not be able to withstand the nisayon when it comes back? ===
A: If a person sincerely did not want to repeat his cheit at the time the teshuvah was done, then Hashem considers the teshuvah to have erased past aveiros, despite whatever ends up happening at a later time.<ref>( רמב”ם, הל’ תשובה פ”ב הל’ ב, שכ’ וז”ל-- ומה היא התשובה. הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור (

בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר “יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. וכן יתנחם על שעבר, שנ’ “כי אחרי שובי נחמתי

ואחרי הודעי ספקתי על ירך”. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם; עכ”ל.

אולם עיי”ש במקורות וציונים על הגליון במהדורת שבתי פרנקל, שכ’ וז”ל-- ואף אם שוב חטא מחמת יצרו, אין תשובתו

נפסדת )עי’ אמו”ד שם ומאירי בחיבור התשובה מאמר א’ פ”ט ומבי”ט בבית אלקים ש’ התשובה פ”ו(; עכ”ל.

ויש לציין ג”כ מש”כ בלחם משנה שם ובספר חסידים אות כ.</ref> The person must, of course, be honest with himself and not claim that he put forth the proper effort when he really didn’t. However, if he did sincere teshuvah, then he need not worry even if he was ultimately nichshal at a later time. He should just get up and start all over again.

Doing this is easier said than done, though. It is often extremely difficult for a person to start over when he has already lost quite a few battles with the yetzer hora. The passuk says שבע יפול צדיק וקם , a tzaddik falls seven times and then gets up. But it’s far from easy to be a tzaddik! Most of us are beinonim, middle of the road Yidden, and we have a constant struggle in our ruchniyus. It’s hard for us to keep getting up when we continuously fall. So how are we to view our situation?

The Sefer Hatanya writes that a beinoni should not feel frustrated with all of the nisyonos he is facing. He should recognize that this is his tafkid in life: to keep on fighting. That is his way of giving nachas to Hashem, and it may very well be the reason why he was created.<ref>ליקוטי אמרים פ’ כז, שכ’ וז”ל-- אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי (

אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאכפיא לס”א תמיד, וכו’. ושני מיני נחת רוח לפניו ית’ למעלה. א’ מביטול הס”א לגמרי

ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא ע”י הצדיקים. והשנית כד אתכפיא הס”א בעודה בתקפה וגבורתה ומגביה

עצמה כנשר ומשם מורידה ה’ באתערותא דלתתא ע”י הבינונים; עכ”ל.</ref> Besides for the rewards Hashem gives such a person in Olam Haboh, the benefits in this world are tremendous! A person who overcomes a nisayon has the good feeling of living a life where he is in control. He is able to think better and is in a more positive mood. By being misgabeir over one’s ta’avos, the ta’avah decreases, and the person gains a feeling of purity in its place. If a person tries his hardest, Hashem will ultimately help him in his battle, and it will slowly become easier to deal with.