Chabad

See Tzemach Tzedek.

אגרות קודש

ב'תמא - איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע

ב"ה, כ"ט שבט, תשי"ד

במענה על מכתבו מד' שבט, הנה במה ששואל עצה איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע.

ישתדל שידע בעל פה איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא וגם הדרוש בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים ד"ה והדרת פני זקן, אשר אז גם כשאינם חוזרים בעל פה שמורים הם במוח הזכרון וכמובן גם כן על פי המבואר בלקוטי תורה בהוספות בסוף ספר ויקרא. ובשעות הפנויות יחזור את הנ"ל בעל פה באופן שבכל יום יעבור לכל הפחות על פרק אחד תניא ומשניות.

מובן אשר כל זה צ"ל בלי נדר ושלא בזמן סדרי הישיבה, וירבה אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות וישמור על בריאות הגוף אשר כל הנ"ל יסייע בידו במלחמת היצר, והשי"ת יזכך את מוחו ולבו לעשות חיל בתורה ומצות.

ג'תתקפו - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ"ז כסלו, תשט"ז

...

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבה - בו שואל איך למנוע מקרה לילה ר"ל.

וכבר ידוע לכל לראש, אשר יש להסיח דעת מכל הענין, היינו אפילו מחשבות אודות התיקון (עיין שו"ת צמח צדק בשער המילואים ריש חלק ב'), וללמוד בהתמדה ושקידה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה הנותנת חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצות, ובכל יום עכ"פ איזה רגעים בבקר ואיזה רגעים בלילה, ולהרבות באותיות התורה והתפלה, ועכ"פ קצת מהם יהי' בקי בעל פה, ומה טוב באיזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ויבשר טוב בכל האמור.

ד'שס

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ז

....

ב) במה שכותב אודות תיקון בענין הידוע.

הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה, וכיון שמחשבת האדם משוטטת תמיד, אופן הגירוש דמחשבה בלתי רצוי' היא, ע"י הלבשת כח המחשבה במחשבה רצוי', ומה טוב במחשבת אור דתורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך, וצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ואמירת תהלים לאחר התפלה בכל בקר, קביעות עתים לימוד במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, שבתקופתנו נתגלתה בתורת החסידות "דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה וכו'" (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו), ונתינה לצדקה איזה פרוטות בכל יום חול קודם תפלת הבקר, והשתדלות בהשפעה על הזולת, ובפרט על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' ולמאור שבתורה, שעל ידי כל זה זוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה בעניני תורה ומצות של עצמו.

ד'תתנב

ב"ה, כ' מ"ח, תשי"ז

...

במענה על מכתביו מעש"ק והקודם ומיום ה', בו כותב אודות תיקון בענין הידוע.

והנה בכל עניני תיקונים דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד וכו'.

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון, וכמבואר בכ"מ ומהם בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת קדושים.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ונוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו, ויהי' אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

גם ידוע שסגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה.

גם ידוע הענין דהשתדלות בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש, ותקותי אשר כשיעשה ע"ד האמור יראה הטבה ממשית בקרוב ומזמן לזמן עוד תתרבה, ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.

ו'קו

ב"ה, י"א אדר, תשי"ח

...

במענה למכתבו בו כותב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו, כי כלשונו במכתבו, דבר זה מושרש בו כ"כ וכו',

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה [אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור ולא עוד אלא "שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל וגם בדרגא דקה מן הדקה].

ומה שפשוט הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו וכן עד"ז בנוגע לקיום המצות וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעיקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה וכלשון הידוע לימוד בשופי הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

ז'תצ

ב"ה, ב' כסלו, תשכ"א....

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

יב'כט

ב"ה, כ"ב טבת תשל"ז

...לכתבו אודות העבר - כיון שכל זה היה לפני החתונה - יסיח דעתו מזה לגמרי, אלא שצ"ל הנהגתם יום יומית ע"פ תומ"צ.

ובכללות - לעבוד את השם בשמחה. וה' יצליחם.

ח'קמא - בענין שתייה מרובה

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

...וכיון שלפעמים נדמה שקשה השינוי להנהגה טובה, באתי בשורותי אלה לעודדו עוד הפעם ועוד הפעם. ואפילו אם בעת הראשונה ידמה לו שקשה השינוי - בודאי במשך זמן קצר יתרגל ויגל וישמח על אשר נוהג דוקא באופן האמור.