Chabad

למכתבים נוספים - ראה טהרת הגוף והנפש מה"ר משה עמיאל.

הבעל שם טוב

צוואת הריב"ש סי' קכא "ארבע אבות נזיקין השור כו' לשון אשורנו, לשון הבטה והסתכלות וזה הראיה מזיק לב"א".

המגיד ממעזריטש

• כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. הה"מ המשיל לאב הנותן בנו לאוהבו שיבחנוהו, והאוהב בראותו גודל הנח"ר להאב כשבנו מתרץ הקושיות עי"ז שואל קושיא יותר גדולה. (רמ"ח אותיות סי' פו)

אדמו"ר הזקן

See Tzemach Tzedek.

להוסיף מתניא ואגרת התשובה בכ"מ. וראה גם במהדורא קמא של אגה"ת.

ראה גם להלן באגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

לגבי ההבדל בין מש"כ בתניא פ"ז לבין אג"ת ראה להלן בדברי הרש"ח קסלמן ז"ל. (ויל"ע אם דבריו מוכרחים)

מאמרי אדה"ז נביאים (מרירות מועילה עבור קרי)

שולחן ערוך סי' א

סעיף ז

אף על פי שמדין התלמוד אין צריך ליטול ידיו תיכף ומיד כשניעור משנתו אלא רשאי להלך בינתים וכן מותר מדין התלמוד ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים מכל מקום חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא לילך אפילו ד' אמות קודם נטילת ידים שחרית וכן הזהירו שלא ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזוהר וכל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו אף על פי שנשאר מושכב ובזה ינצל מהוצאת שכבת זרע לבטלה:

שולחן ערוך סי' ג

סעיף כא

יזהר מאד שלא יאחוז באמה וישתין מפני שהוא גורם שיוציא שכבת זרע לבטלה אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל ואפילו אם האבר כבר בקישוי מותר לאחוז מעטרה ולמטה ודוקא באמה אסור לאחוז אבל מסייע הוא בבצים משום שאינו מתחמם על ידי כך:

סעיף כב

וכל זה בשאינו נשוי או שאין אשתו עמו או שהיא נדה אבל אם אשתו טהורה עמו בעיר כיון דיש לו פת בסלו אין יצרו תוקפו כל כך ומותר לאחוז באמה אפילו מעטרה ולמעלה לצד הגוף ומכל מקום מדת חסידות להזהר אפי' אשתו עמו כי מאחר שהעון גדול כל כך שהוא כמביא מבול לעולם ראוי לאדם להתרחק ולקדש עצמו במותר לו. מותר לאחוז באמה ע"י מטלית עבה שאינו מחמם להשתין או לבדוק אם ראה קרי:

סעיף כג

לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין שהוא צורך האדם שלא יפלו ניצוצות על רגליו אבל להתחכך או לבדוק את עצמו אם ראה קרי אסור אפי' לנשוי ואשתו עמו ואפי' מעטרה ולמטה יש להחמיר:

תניא ליקוטי אמרים פרק ז

אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר"י ז"ל ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות ועולה החיות מהם כידוע לי"ח.

ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות אף שחמור מהן וגדול עונו בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד בהוצאת זרע לבטלה יותר מביאות אסורות רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה אא"כ יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך עד שזדונות נעשו לו כזכיות ובזה יובן מאמר רז"ל איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר שאז גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם:

* הגה"ה (מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה המקבלת וקולטת החיות מהקדושה משא"כ בזרע לבטלה שאין שם בחי' נוקבא דקליפה רק שכחותיה וחיילותיה מלבישים לחיות שבטפות כידוע לי"ח):

תניא ליקוטי אמרים פרק כו

ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כ"א בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. ומ"ש בכל עצב יהיה מותר פי' שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה הנה אדרבה מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר שע"י זה נשברה רוח הטומאה וס"א ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים כמ"ש בזהר ע"פ רוח נשברה לב נשבר וגו' ואזי יקוים בו רישיה דקרא תשמיעני ששון ושמחה וגו' השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה וגו' וזהו טעם הפשוט לתיקון האר"י ז"ל לומר מזמור זה אחר תיקון חצות קודם הלימוד כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב שיש לשמחה זו יתרון כיתרון האור הבא מן החשך דוקא כמ"ש בזהר על פסוק וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור כו' ע"ש וד"ל ומקרא מלא דבר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וגו' ונודע לכל פי' האר"י ז"ל על פסוק זה:

והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא ואפי' בני חיי ומזוני מודעת זאת לכל מאמר רז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא שהוא ו"ה משם הוי"ה ב"ה ועלמא דאתכסיא הוא י"ה וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו' ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי העוה"ז כדכתיב כי טוב חסדך מחיים וגו' וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבא שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעוה"ז ולעתיד תתגלה מכסויה דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעוה"ז ומסתופפים בצלו צל החכמה שהוא בחי' צל ולא אורה וטובה נראים וד"ל: אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאוות ח"ו כנודע שאל"כ מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו. והנה בין שנפלה לו העצבות בשעת עבודה בת"ת או בתפלה ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה זאת ישים אל לבו כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית אפי' לדאגת עונות חמורים ח"ו. רק לזאת צריך קביעות עתים ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדול' ה' אשר חטא לו כדי שע"י זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במ"א ושם נתבאר ג"כ כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל:

תניא ליקוטי אמרים פרק כז

ואם העצבות אינה מדאגת עונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו. הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ואין הכתוב מדבר בצדיקי' לקראם זונים ח"ו אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי ניאוף במחשבתו בין בהיתר כו' וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה ואמרו רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה ועל כן צריך לשמוח בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח שאינו מכיר מקומו ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפי' שעה אחת הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים כנ"ל ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו אתכפיא ס"א לתתא ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ואתכפיא ס"א דלעילא המגביה עצמה כנשר לקיים מ"ש אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה' וכמו שהפליג בזהר פ' תרומה [דף קכח] בגודל נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א לתתא דאסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא יתיר משבח' אחרא ואסתלקות' דא יתיר מכולא וכו'. ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאכפיא לס"א תמיד. ועל זה אמר איוב בראת רשעים ולא שיהיו רשעים באמת ח"ו אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים במחשבתם והרהורם לבד והם יהיו נלחמים תמיד להסיח דעתם מהם כדי לאכפי' לס"א ולא יוכלו לבטלה מכל וכל כי זה נעשה ע"י צדיקים. ושני מיני נחת רוח לפניו ית' למעלה. א' מביטול הס"א לגמרי ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא ע"י הצדיקים. והשנית כד אתכפיא הס"א בעודה בתקפה וגבורתה ומגביה עצמה כנשר ומשם מורידה ה' באתערותא דלתתא ע"י הבינונים. וז"ש הכתוב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מטעמים לשון רבים שני מיני נחת רוח והוא מאמר השכינה לבניה כללות ישראל כדפי' בתיקונים. וכמו שבמטעמים גשמיים ד"מ יש שני מיני מעדנים אחד ממאכלים ערבים ומתוקים. והשני מדברים חריפים או חמוצי' רק שהם מתובלים ומתוקני' היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש. וז"ש הכתו' כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה פי' שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה כד אתכפיא ס"א ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא. ולא עוד אלא אפי' בדברים המותרים לגמרי כל מה שהאדם זובח יצרו אפי' שעה קלה ומתכוין לאכפיא לס"א שבחלל השמאלי כגון שחפץ לאכול ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה. כדאיתא בגמ' שעה רביעית מאכל כל אדם שעה ששית מאכל ת"ח. והיו מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום. וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שלבו מתאוה מאד לדברם מענייני העולם וכן בהרהורי מחשבתו אפי' במעט מזעיר דאתכפיא ס"א לתתא אסתלק יקרא דקב"ה וקדושתו לעילא הרבה ומקדושה זו נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'. וז"ש רז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה לבד מה שמקיים מצות עשה של תורה והתקדשתם וכו' כשמקדש עצמו במותר לו ופי' והתקדשתם שתעשו עצמכם קדושים כלומר אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א כי היא בתקפה ובגבורתה כתולדתה בחלל השמאלי רק שכובש יצרו ומקדש עצמו. והייתם קדושים כלומר סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהס"א ע"י שמקדשים אותו הרבה מלמעלה ומסייעים אותו לגרשה מלבו מעט מעט:

תניא ליקוטי אמרים פרק כח

ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפלה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כ"א משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחי' הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה: אך אעפ"כ אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת התפלה בחדוה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלהית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר ג"כ בכל מאמצי כחו. ולכן כשנפש האלהית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשב' זרה שלה ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו ית' במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו ית' להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:

תניא ליקוטי אמרים פרק כט

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשו' הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו' פי' נהורא דנשמתא שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף. ואף שמבין ומתבונן בשכלו בגדולת ה' אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך שיוכל למשול על חומריו' הלב מחמת חומריותן וגסותן והסיבה היא גסות הקליפה שמגביה עצמה על אור קדושת נפש האלהית ומסתרת ומחשיכה אורה. ולזאת צריך לבטשה ולהשפילה לעפר דהיינו לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס ככתוב ולב נשבר רוח נשברה היא הס"א שהיא היא האדם עצמו בבינונים שנפש החיונית המחיה הגוף היא בתקפה כתולדתה בלבו נמצא היא היא האדם עצמו. ועל נפש האלהית שבו נאמר נשמה שנתת בי טהורה היא שנתת בי דייקא מכלל שהאדם עצמו איננו הנשמה הטהורה כי אם בצדיקים שבהם הוא להפך שנשמה הטהורה שהיא נפש האלהית הוא האדם וגופם נקרא בשר אדם. וכמאמר הלל הזקן לתלמידיו כשהיה הולך לאכול היה אומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה ועניה הוא גופו כי כמו זר נחשב אצלו ולכן אמר שהוא גומל חסד עמו במה שמאכילו כי הוא עצמו אינו רק נפש האלהית לבד כי היא לבדה מחיה גופו ובשרו שהרע שהיה בנפש החיונית המלובשת בדמו ובשרו נתהפך לטוב ונכלל בקדושת נפש האלהית ממש בצדיקים. אבל בבינוני מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס"א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב הרי היא היא האדם עצמו וא"כ הוא רחוק מה' בתכלית הריחוק שהרי כח המתאוה שבנפשו הבהמית יכול ג"כ להתאוות לדברי' האסורים שהם נגד רצונו ית' אף שאינו מתאוה לעשותם בפועל ממש ח"ו רק שאינם מאוסים אצלו באמת כבצדיקים כמש"ל [פ' יב]. ובזה הוא גרוע ומשוקץ ומתועב יותר מבעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים כנ"ל וכמ"ש ואנכי תולעת ולא איש וגו' [וגם כשמתגברת בו נפשו האלהית לעורר האהבה לה' בשעת התפלה אינה באמת לאמיתו לגמרי מאחר שחולפת ועוברת אחר התפלה כנ"ל ספי"ג] ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים והפגם שעשה בעליוני' ושם הוא למעלה מהזמן וכאלו פגם ונטמא היום ח"ו ממש ואף שכבר עשה תשובה נכונה הרי עיקר התשובה בלב והלב יש בו בחי' ומדרגות רבות והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום כידוע ליודעים ולכן עכשיו בשעה זו שרואה בעצמו דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מכלל שהיום לא נתקבלה תשובתו ועונותיו מבדילים או שרוצים להעלותו לתשובה עילאה יותר מעומקא דלבא יותר ולכן אמר דוד וחטאתי נגדי תמיד. וגם מי שהוא נקי מחטאות נעורים החמורים ישים אל לבו לקיים מאמר זה"ק להיות ממארי דחושבנא דהיינו לעשו' חשבון עם נפשו מכל המחשבות והדיבורים והמעשים שחלפו ועברו מיום היותו עד היום הזה אם היו כולם מצד הקדושה או מצד הטומאה ר"ל דהיינו כל המחשבות והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פי' לשון ס"א כנ"ל [בפ"ו] ומודעת זאת כי כל עת שהאדם מחשב מחשבות קדושות נעשה מרכבה בעת זו להיכלות הקדושה שמהן מושפעות מחשבות הללו וכן להפך נעשה מרכבה טמאה בעת זו להיכלות הטומאה שמהן מושפעות כל מחשבות רעות וכן בדבור ומעשה. עוד ישים אל לבו רוב חלומותיו שהם הבל ורעות רוח משום שאין נפשו עולה למעלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים וגו' ואינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה ומודעין ליה בחלמא מילין דעלמא וכו' ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מילי שקר וצערין ליה בחלמיה כו' כמ"ש בזהר ויקרא [ד' כ"ה ע"א וע"ב] ע"ש באריכות. והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש הרי בזה ממאס ומבזה הס"א ומשפילה לעפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה שמגביה את עצמה על אור קדושת נפש האלהית להחשיך אורה. וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה כמאמר רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו וגו' דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת עד מתי תסתיר לפני אור א"ס ב"ה הממלא כל עלמין היה הוה ויהיה בשוה גם במקום זה שאני עליו כמו שהיה אור א"ס ב"ה לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי כמ"ש אני ה' לא שניתי כי הוא למעלה מהזמן וכו' ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחי' ראייה חושיית. והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלהית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושיית ולא בחי' שמיעה והבנה לבדה כמ"ש במ"א שזהו שרש כל העבודה והטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בס"א שלכן נמשלה לחשך שאין בו שום ממשות כלל וממילא נדחה מפני האור וכך הס"א אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות עכו"ם וגם נפש הבהמית שבישראל כנ"ל מ"מ הרי כל חיותה אינה מצד עצמה ח"ו אלא מצד הקדושה כנ"ל ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה כביטול החשך מפני האור הגשמי רק שלגבי קדושת נפש האלהית שבאדם נתן לה הקדוש ברוך הוא רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה ע"י שפלות ונמיכת רוחו ונבזה בעיניו נמאס ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מ"ש משם אורידך נאם ה' דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלהית ואזי ממילא בטילה ונדחית כביטול החשך מפני אור הגשמי. וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים שמתחלה אמרו כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו כו' שלא האמינו ביכולת ה' ואח"כ חזרו ואמרו הננו ועלינו וגו' ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה' הרי לא הראה להם משרע"ה שום אות ומופת על זה בנתיים רק שאמ' להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה' ח"ו לכבוש ל"א מלכי' ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים רק שהס"א המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת נפשם האלהית בגסות רוחה וגבהות' בחוצפה בלי טעם ודעת ולכן מיד שקצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו' וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר לבם בקרבם כדכתיב ויתאבלו העם מאד וממילא נפלה הס"א מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה וישראל עצמן הם מאמינים ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה כי הם דברי רוח הס"א לבדה המגביה עצמה על נפשו אבל ישראל עצמן הם מאמינים כו' וגם הס"א עצמה אין לה ספיקות כלל באמונה רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה להרבות שכרו כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך כמ"ש בזה"ק:

תניא ליקוטי אמרים פרק ל

עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר רז"ל והוי שפל רוח בפני כל האדם. והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש אפי' בפני קל שבקלים. והיינו ע"פ מארז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה כמ"ש בהושע הוא בוער כאש להבה וגו'. משא"כ מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כ"כ בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש יש שיצרו כו' כמ"ש במ"א. והנה באמת גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו. והנה באמת שהיא מלחמה גדולה ועצומ' לשבור היצר הבוער כאש להבה מפני פחד ה' וכמו נסיון ממש. והלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת ה' לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ה' בערך ובחי' מלחמה עצומה כזו ונסיון כזה בבחי' ועשה טוב כגון בעבודת התפלה בכוונה לשפוך נפשו לפני ה' בכל כחו ממש עד מיצוי הנפש ולהלחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה ולבטשם ולכתתם כעפר קודם התפלה שחרית וערבית מדי יום ביום וגם בשעת התפלה לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר כמ"ש לקמן באריכות. וכל שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו עדיין לא הגיע לבחי' וערך מלחמת היצר הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'. וכן בענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין והמצות בכונה ואצ"ל כונת המצות לשמן. וכן בענין עסק לימוד התורה ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו ע"י מלחמה עצומה עם גופו. כי הלומד מעט יותר מטבעו ה"ז מלחמה קטנה ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש דמקרי רשע גמור אם אינו מנצח יצרו להיות נכנע ונשבר מפני ה'. ומה לי בחי' סור מרע ומה לי בחי' ועשה טוב הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ב"ה. וכן בשאר מצות ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכה"ג. ואפי' בבחי' סור מרע יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל ואפי' פחות מערך הנ"ל כגון להפסיק באמצע שיחה נאה או סיפור בגנות חבירו ואפי' גנאי קטן וקל מאד אף שהוא אמת ואפי' כדי לנקות עצמו כנודע מהא דאר"ש לאביו רבינו הקדוש לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתביה וא"ל כלך מלה"ר [ע"ש בגמרא רפ"י דב"ב]. וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאוריית' כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'. וגם ד"ס חמורים מד"ת וכו'. אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שהאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה וכו'. אבל באמת אם הוא יודע ספר ומחזיק בתורת ה' וקרבת אלקי' יחפץ גדול עונו מנשוא ואשמתו גדלה בכפלי כפליים במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו בערך ובחי' מלחמה עצומה הנ"ל מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות הרחוקים מה' ותורתו ואין אשמתם גדולה כ"כ במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו וכמשארז"ל גבי אחר שידע בכבודי וכו' ולכן ארז"ל על ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות:

תניא ליקוטי אמרים פרק לא

והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענייני' הנ"ל כשעה ושתי' להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו' אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחי' טוב שבנוגה [ולכן כתב האר"י ז"ל שאפי' דאגת העונות אינה ראויה כ"א בשעת הוידוי ולא בשעת התפלה ות"ת שצ"ל בשמחה שמצד הקדושה דווקא] אעפ"כ הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א במינה ודוגמתה. כמארז"ל מיניה וביה אבא לשדי' ביה נרגא ופגע בו כיוצא בו. וע"ז נאמר בכל עצב יהיה מותר והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחי' גבורות קדושות והשמחה מבחי' חסדים כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחי' גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחי' נפש הבהמי' ויצה"ר כששולט ח"ו על האדם כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן ולכן ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"הט והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלא"ה ממילי דעלמא או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממרי דחושבנא הנ"ל ולקיים מארז"ל לעולם ירגיז וכו' כנ"ל ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא ואח"כ יבא לידי שמחה אמיתית דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברי' והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחי' גלות וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו ית' כשאשים כל מגמתי בתור' ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית' וזו היא בחי' תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמ"ש בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מ"מ תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף. והנה בחי' זו היא בחי' יציאת מצרים שנאמר בה כי ברח העם דלכאור' הוא תמוה למה היתה כזאת וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא היה מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית' וכדכתיב ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו' משגבי ומנוסי וגו' והוא מנוס לי וגו' ולכן לעתיד כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ כתיב ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו'. ולהיות בחי' תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא דלבא וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה כאשר ישיב אל לבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמר כנ"ל הן אמת כו' אך אני לא עשיתי את עצמי. ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו ית' הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עליה להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה הן בחי' מחשבה דבור ומעשה שלה ע"י התלבשותן במעשה דבור ומחשבת התורה [וכמ"ש לקמן ענין העלאה זו באריכות איך שהיא תכלית בריאת העולם] וא"כ איפוא זאת אעשה וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא דהיינו לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו ית' והן הן גופי הלכות הערוכו' לפנינו וכן מעשה במעשה המצות שלכן נקראת התורה משיבת נפש פי' למקורה ושרשה וע"ז נאמ' פקודי ה' ישרים משמחי לב:

אגרת התשובה פרק א

והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד (כדאי' בגמ' פ"ג דסנהדרין ובח"מ ססי' ל"ד לענין עדות) דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת. וזהו עיקר פי' לשון תשובה לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצותיו כמ"ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וכו'. ובפ' נצבים כתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וכו' בכל לבבך וכו' שובה ישראל עד ה' אלקיך וכו' השיבנו ה' אליך וכו'. ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית. ואפי' מי שעבר על כריתות ומיתות ב"ד שגמר כפרתו היא ע"י יסורים. היינו שהקב"ה מביא עליו יסורים (וכמ"ש ופקדתי בשבט וכו' ופקדתי דייקא) והיינו כשתשובתו רצויה לפניו ית' בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעוה"ז וכמ"ש כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'. ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה אף בכריתות ומיתות ב"ד. רק הוידוי ובקשת מחילה כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם וכו'. ומ"ש ביואל שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי כו' היינו לבטל הגזרה שנגזרה למרק עון הדור ע"י יסורי' בארבה. וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור וכמ"ש במגלת אסתר. ומ"ש בספרי המוסר ובראשם ספר הרוקח וס' חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות ב"ד וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים כמ"ש בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לענין זה. היינו כדי לינצל מעונש יסורי' של מעלה ח"ו. וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו. וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כ"א מיראה:

אגרת התשובה פרק ג

והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא א' פעמים רבות. דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל הן פ"ד תעניות ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים עד"מ צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד וכן לעולם. דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מ"ע דאפי' עבר על כמה מ"ע מתכפר בעולה אחת כדאי' בגמ' פ"ק דזבחים. והכרעה המקובלת בזה להתענות ג"פ כפי מספר הצומות דחטא זה. דהיינו רנ"ב צומות על הוצאות שז"ל וכן בשאר חטאים ועונות. והטעם הוא עפ"י מ"ש בזוה"ק ס"פ נח כיון דחב ב"נ קמי קודב"ה זמנא חדא עביד רשימו כו' זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו'. לכך צריך מספר הצומות ג"כ ג"פ וכו'. אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח"ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות אפי' על כריתות ומיתות ב"ד ומכ"ש על מ"ע ומל"ת שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. כי אפי' בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה"ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמ' פ"ק דתענית. ואפי' מתענה על עבירות שבידו כדפרש"י שם וכדאיתא בגמ' פ"ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'. ומכ"ש מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתי' כדכתיב וחטאך בצדקה פרוק. וכמ"ש הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ וכו' והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו' כמ"ש המ"א הלכות תענית:

ומ"מ כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר. יחמיר על עצמו להשלים עכ"פ פעם א' כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה עכ"פ ואפי' בידי שמים בלבד כגון להוצאות ז"ל פ"ד צומות פ"א בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות עד"מ בחורף א' או פחות ויגמור מספר הפ"ד צומות בט' שנים או יותר כפי כחו (וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה ואעפ"כ נחשב לתענית אם התנה כן) ולתשלום רנ"ב צומות כנ"ל יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד דמיחשב ג"כ תענית בירושלמי. וב' חצאי יום נחשבים לו ליום א' לענין זה. וכן לשאר עונות כיוצא בהן אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:

אכן מספר הצומות העודפי' על רנ"ב וכה"ג שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירי' להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל. יפדה כולן בצדקה ערך ח"י ג"פ בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה ואפי' על ביטול מ"ע דאוריי' ודרבנן ות"ת כנגד כולם כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י ז"ל (ורובם נזכרים במשנת חסידים במס' התשובה) הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ"ל אי לא מצי לצעורי נפשי' כנ"ל. ואף שיעלה לסך מסויים אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש. דלא מקרי בזבוז בכה"ג מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרי' בתקוני תשובה הנ"ל רבו במאד מאד לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה. מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמ"ש במ"א ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו):

אגרת התשובה פרק ד'

ואולם כל הנ"ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה' אחר התשובה כמ"ש לעיל מהגמ' פ"ק דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו'. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה' באמת ובלב שלם. ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מ"ש בזוה"ק בביאור מלת תשובה ע"ד הסוד. תשוב ה'. ה' תתאה תשובה תתאה. ה' עילאה תשובה עילאה. וגם מ"ש בזוה"ק בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז"ל. והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי' ע"ז וג"ע וכו'. ופי' בר"ח שכונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה כ"א תשובה עילאה וכו'. הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים [...]

פתגמים

• ר' זלמן זעזמער שמע פעם מאדמו"ר הזקן איך שביאר ענין שבע אומות איך הם בעבודה. ואמר בניגונו הידוע: "אמורי איז א זאגער, ער זאגט "גיב א קוק", און דערווייל גיט ער א קוק וואו מען דארף ניט". (רשימות דברים - חיטריק, הוצאה חדשה עמ' 87, ששמע מהרב גרונם. המו"ל ציין שם לרמ"ח אותיות פא-פב, שמועות וסיפורים ח"א עמ' 28, למען ידעו... בנים יולדו עמ' 249). ברמ"ח אותיות סי' פב: אמורי פי' א זאגער. גיב א קוק א הינצו און, ער גיט א קוק איז ער מטמא די אויג. [פירוש שהוא אומר הבט לכאן והוא מביט הרי הוא מטמא את העיניים].
• (החסידים ריחקו אחד שנכשל בענין עכור) "ניין ניין איהר זאלט עם מקרב זיין אולי משו"ז יכשל פחות פעם אחת בעברה איהר וויסט ניט וואס פאר א תענוג איז למעלה אז א איד מאכט איין עברה ווייניגהער". (רמ"ח אותיות סי' פד). ושם שרש"ג פירש דברים אלה ע"פ מה שאמר ר"פ דקאשיצער, שבעבירה יש לנפש האלוקית יסורים כמדקרות חרב, וזהו גם ענין גלות השכינה, רע מר ממות. (שם וע"פ הוצאה החדשה)
• שהוא בטל ונכלל באין ועולה מן הפירוד אל היחוד האלק' כו' וכמו"כ בנפש האלקי' בבחי' יחו"ת הוא להיות ביטול היש לאכפיי' כו' דהיינו שלא להיות נפרד מאלקו' ע"י הרע כמו עוצם עיניו מראות ברע וכל עניני שמירת המחשבות והרהורים רעים אשר לא לה' המה כמ"ש לא תתורו כו' (מאמרי אדה"ז תקע"ב עמ' קעד)

אדמו"ר האמצעי

נכנס אליו אחד ליחידות והתאונן על הענינים שאברכים מתאוננים אליהם. וגלה אדמו"ר האמצעי את זרועו וא"ל הלא תראה שצפד עורי על עצמי גו' וכל זה הוא מהח"נ שלך. (ד"ה באתי לגני תשי"א).

ובהערות צויין לבית רבי ח"ב רפ"ג בהערה א' ושם: "פ"א בא אליו אחד מהנערים לבקש תשובה על ח"נ. והרעים רבינו עליו מאד בתוכחת מוסר כו'. אח"כ גלה רבינו זרקוע קדשו וא"ל הלא תראה שצפד עורי על עצמי יבש כעץ כו' וכ"ז הוא מהח"נ שלך כו'". וראה Talk:Chabad מה שאמר ע"כ ר' פרץ מוצקין.

פקוח עורים - ראשי פרקים

• פוקח עורים פ"א - פ"ב (להזהר במחשבה הראשונה של היום ועוד).
• שם פ"ד (בענין ק"ש שעל המטה)
• שם פ"ו (זהירות בעניני מחשבה)
• שם פ"ח (שמירת העינים)
• שם פ"ט (שמירת העינים גם אצל נשים)
• שם פי"ד (תשובה בכל יום - היינו להזכיר לעצמו כל יום את ההחלטה ולא יסיח דעתו ממנה).
• שם פי"ז (עוד בזהירות בשמירת העינים)
• שם פכ"א (נפילה פעם אחת אחרי שהיה בנסיון גדול, לעומת נפילה כמה פעמים)
• שם פכ"ב (חומרת ז"ל בידים במזיד ח"ו)
• שם פכ"ח (צדקה לפני התפילה ובזמן האכילה, 100 ברכות).
• שם פל"ז (איך למנוע קרי)

פוקח עורים

נעתק מלשון אשכנז ע"י הרה"ח מוהר"ר שמואל דובער ז"ל מבאריסוב

העתקת חלק הראשון ללה"ק וביאור עליו מאת הרשד"ם נ"ע

פרק א) בבוקר בבוקר בקומו משנתו תיכף קודם נטילת ידים יעורר מחשבתו הראשונה לעשות התעוררות רצון בדרך כלל על כל החטאים שלו ועל כל המחשבות זרות והרהורים רעים שיש בו, ואחר כך אחר נטילת ידים ואחר ברכת השחר וברכת התורה תיכף ומיד יאמר תהלים בלב נשבר ונדכה, מאד ומאד, מעומק נקודת הלב בתכלית, ושלא יהי' מוטעה בנפשו בכח הדמיוני ח"ו, או בדרך צביעות הנקראת (בלשון אשכנז) א גימאכטע צוברא[כינקייט.

קיצור. המחשבה הראשונה היא יסוד הנהגת היום לטוב ולרע והמחשבה הראשונה התעוררות תשובה כללית.

פרק ב) וההיפוך באת זה לעומת זה הוא, כשנופל במחשבתו הראשונה בענינים זרים ורעים ח"ו, שבזה ועל ידי זה ממילא יתקע מחשבתו ורצונו לקשר את נפשו בזה בכלל, וגם בתאות נאוף וכיוצא בו בפרט, אזי ממשיך עליו ועל נפשו שרש ומקור עומק הרע, שיהי' לבבו נמשך רק רע כל היום ח"ו, הבנין של כל היום מיוסד הוא רק על העמוד היסודי שמיסד בנפשו במחשבתו הראשונה בכלל שהיא העיקרית, על כן העצה היעוצה לנפילת מחשבתו הראשונה בכלל ח"ו שיתמרמר בלבבו תיכף ומיד על זה מאד ויאמר ספר תהלים בכלל, ובפרט קפיטל נ"א, שהוא תקון גדול אפילו לעוברי עבירות חמורות ח"ו, כמו אשת איש וכיוצא בזה.

קיצור. במחשבה ראשונה הרעה ממשיך על נפשו עומק רע והעצה לאמר תהלים בלב נשבר.

פרק ג) כל לבבות דורש הוי' פירוש השי"ת הוא היודע והוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות, דהיינו שהוא ית' דורש ומבקש נקודת האמת שבתוך נקודת הלב של כל אחד ואחד, ושיהי' לבבו נשבר לחלקים קטנים באמת לאמיתו, ולא בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ, וכמו שכתוב קרוב הוי' לנשברי לב, פירוש כל מי שיתמרמר לבבו בעומק אחר עומק, ונעשה לב נשבר ונדכה בתכלית, ובאמת לאמיתו. לשוב לפניו ית' על חטאות נעורים שלו בכדי שתהי' לו איזו תקומה שלא יאבד את נפשו שתהי' נכרתת משרשה ח"ו, אזי הקב"ה עוזרו ומסיעו בתוספת כח מלמעלה שיוכל לשוב לפניו ית', והיינו שממשיך עליו ועל נפשו כח ועוז שיאיר אור האלקי במוח הדעת שלו, ומשם יומשך ויאיר גם במדות שבלב, הכלל הוא למקום שמחשבתו הראשונה האמיתית הולכת ונמשכת, שם שם לו חק ומשפט על כל היום כולו, בכללות כל הכחות כולם כאחד לשוב לפניו ית', וממילא נעשה סור מרע בפועל ממש ונעשה הסכם חזק בלבו שלא להמשך עוד במחשבה ורצון לכל מיני רע ח"ו, ואפילו שלא להביט בעיניו כלל וכלל על הענינים האסורים, וכל זה הוא בדוק ומנוסה.

קיצור. המרירות העמוקה מנקודת האמת שבלב בתשובה עושה לב נשבר באמת ואז הקב"ה עוזרו בכל כחות נפשו ונעשה סור מרע בפו"מ.

פרק ד) מחויב לקבוע לו שעת הכושר יום יום בשתי עתים מיוחדות שיוכל לעשות לו לב נשבר ונדכה הנ"ל, הא' היא בלילה קודם השינה דוקא שצריך להאריך בקריאת שמע שעל המטה לפי נוסח האר"י ז"ל ובשעה שיאמר הודוי הגדול בפה יעשה חשבון ברור בנפשו היטב לזכור את עצמו על כל החטאות נעורים שלו בפרטי פרטיות ויעשה הסכם חזק בלבו שעל להבא לא יחזור עוד לסורו ח"ו, כי שרש ועיקר התשובה הוא דוקא עזיבת החטא בפועל ממש, כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כו', וכשעושה כך וכך אזי ממשיך עליו ועל נפשו תוספת כח בשני אופנים, הא' הוא שעל ידי הודוי בלב נשבר באמת כנ"ל, הרי על ידי זה גופא נמשך ונעשה מאליו וממילא חזוק גדול בנפשו בשפת אמת תכון גם על להבא שיוכל לעשות תשובה באמת עד עולם. והב' היא שעל ידי נקודת אור האמת שמאיר בנפשו בענין הודוי ולב נשבר הנ"ל אזי מעורר למעלה מעלה בשרש ומקור הרחמים רבים שירחמו עליו ומסיעים לו שישוב לפניו ית' תשובה שלמה מבחינת עומק עומק, עד שנמחל ונסלח לו לגמרי כל החטאים ועונות שלו, וכמו שכתוב מודה ועוזב ירוחם, פירוש שנמשך עליו ועל נפשו הארת בחי' רחמים רבים להאיר גם כן בנשמתו המלובשת בגופו שלא תהי' מן האובדים והנדחים בשלש קליפות הטמאות לגמרי ח"ו.

קיצור. ב' זמני תשובה בכל יום, בבקר ובלילה קודם השינה, שע"י הוידוי נעשה חיזוק התשובה וע"י לב נשבר מעורר רחמים למעלה לסלוח לו.

פרק ה) ועוד שעת הכושר יש לו לבעל תשובה לקבוע לו על בחי' לב נשבר הנ"ל בבוקר בקומו משנתו תיכף כנ"ל (פ' א'), וגם בכל יום שני ויום חמישי בכל שבוע, ומידי ערב ראש חדש בחדשו, ועוד זאת שמידי ערב ראש חדש לעת תפלת המנחה יאמר אחר התפלה הודוי דעל חטא בלחש, ובשעה שמוציא בפיו ובשפתיו על חטא שחטאנו לפניך, יזכור את עצמו על כל החטאים שלו בפרט, וישפוך את כל לבבו להוציא בשפתיו, ויפרט בפה מלא את כל החטאים הנ"ל להתחרט באמת בדאבון לב על העבר, ובהסכם חזק בלבו גם על להבא שלא יחזור עוד לסורו ח"ו, ויבכה בדמעות מקירות הלב, עד שירחץ את פניו ממש עם הדמעות, וכמו שאמר דוד אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי כו', וכן יעשה לדורות מדי יום ביומו קודם השינה בקריאת שמע שעל המטה בשעת אמירת הודוי בכלל, ובפרט בפסוק בידך אפקיד רוחי, שגם תלמיד חכם צריך לאומרו מחמת שהוא נקרא חד פסוקא דרחמי, וכל זה הוא תקון גדול לכל הפגמים שפגם בנפשו ונשמתו הנקרא צלם אלקים.

קיצור. יום שני חמשי וערב ר"ח להתעורר בלב נשבר, ובערב ר"ח לומר הוידוי במרירות ובתחנונים רחמים ובכל לילה הפסוק בידך אפקיד רוחי.

פרק ו) היוצא מכל הנ"ל שבענין התשובה יש ב' בחינות, הא' הנקראת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא כנ"ל, והב' היא הנקראת תשובה בלב שזו היא בחי' תשובה פנימית מעומקא דלבא ובבכי' בדמעות בשעת הודוי כנ"ל, ובחינת תשובה במעשה הנ"ל מחויב לעשותה תמיד שלא לשכח על זה ח"ו, והיינו שיהי' שומר את עצמו בתכלית ההרחקה שלא תומשך מחשבתו מחשבת חוץ ח"ו בכדי שלא יומשך עוד למחשבה רעה לעשותה בפועל ממש, ומכל שכן לשמור את נפשו ולהרחיק את עצמו מלכנס ח"ו במקומות שיוכל לפול בהם ברע ח"ו, כי באמת אפילו גם במחשבה בעלמא אם יתקע מחשבתו במזיד במחשבה זרה ורעה כמו תאות נאוף וכיוצא בה אזי נקרא בשם רשע שאינו רוצה כלל לעשות תשובה, ואז אפילו אם לפעמים נתעורר בתשובה מכל מקום איננה באמת לאמיתתה כלל וכלל, מחמת כי הוא חוזר בתמידות לטומאתו במזיד ממש ח"ו.

קיצור. תשובה בלב, תשובה במעשה עזיבת החטא בפועל וצריך לשמור עצמו תמיד ולהרחיק עצמו מלכנוס למקום שיוכל ליפול ברע, החושב במזיד מחשבה רעה נקרא רשע.

פרק ז) כללא דמלתא ראשית ועיקר התשובה היא במחשבה במוח שעל ידי זה נמשך ממילא גם בחינת רצון בלב הנקרא רעותא דלבא (כנ"ל פ' ג') ועיקר סימן טוב לתשובה האמיתית הוא כשנעשה ההסכם חזק בהחלט מחשבתו ודעתו שעל להבא ישמור את עצמו בתכלית מלעשות איזה דבר מדברים האסורים, ומתחרט הוא באמת על העבר כנ"ל, וכשעושה כך ונזהר מאד מאד במחשבה (כנ"ל פ' ו') אזי ממילא לא יומשך עוד רצון בלב לעשות הרע בפועל ממש ח"ו.

קיצור. ההסכם המוחלטי בחרטה על העבר ובשמירת המחשבה להבא הוראה על תשובה אמיתית.

פרק ח) והנה יש עוד שרשים המביאים לידי תשובה במחשבה ותשובה בלב ושתתקיים בנפשו היטב בשפת אמת עד עולם, דהיינו העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע אפי' בדרך הבטה והעברה בעלמא, ומכל שכן שלא להסתכל במזיד ביופי הנקבות, ופשיטא דפשיטא שלא להרבות שיחה עמהם ולהתפקח עמהם בצותא חדא ח"ו, כי בזה ועל ידי זה נעשה בלבבו חום התאוה ברשפי אש זרה ורעה ח"ו, שנמשך ממילא אחרי כל מיני הרע שהי' בו מקודם, וחוזר עוד לסורו ח"ו, וכידוע שהעינים הם המה הסרסורים המביאים האש זרה הנ"ל למדות שבלב, והמדות שבלב נעשו גם כן סרסורים להביא לידי מעשה בפועל ח"ו, כללא דמלתא העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין, פירוש שכל עיקר הסבה וגרמא בנזקין לכל הבעלי תשובה שאינם שבים לפניו ית' בשלמות וחוזרים עוד לסורם ח"ו להפיל את נפשם בטומאתם בבאר שחת ח"ו הכל הוא על ידי סרסור העינים כנ"ל וכל זה הוא בדוק ומנוסה.

קיצור. השרש המביא לידי תשובה במחשבה שרש הפועל, ותשובה בלב היא שמירת העיכוב בדבר האסור אפילו בדרך העברה.

פרק ט) ואפילו שלא נפל בעבירות חמורות רחמנא לצלן, מחויב הוא גם כן לשמור את נפשו להיות עוצם עיניו מראות כנ"ל, מחמת כי כל זה היא הסבה שמביאו לידי מקרה לילה וכיוצא בזה רחמנא לצלן, ועוד זאת כי גם הנשים מחויבות גם כן לשמור את עצמן מכל הנ"ל ולהתרחק מזה בתכלית כי ההסתעפות שנסתעף מזה אצלן היא מזקת ביותר, והיינו כי על פי הרוב רובא דרובא הוא כהיתר גמור אצלן להסתכל ביופי הזכרים ולהרבות שיחה עמהם באין מעצור לרוחם, ואחר כך בלילה שעת השנה נופלים ונכשלים מזה בהרהורים רעים וחלומות רעים מעניני הזווג ומצד זה מולידות בהילדים חולאים שנולדו לכתחלה בחולי רעה הנקרא בלשון אשכנז, שלעכטע נאטורין רחמנא לצלן, אשר בעונותינו הרבים רובם ככולם כמעט מתים ולא נשארו בחיים רק חלק חמישית או יותר, וכל זה הוא רק בעון הזה רחמנא לצלן.

קיצור. הראי' גורמת מקרים רעים, וגם נשים מחוייבות להזהר בזה והעדר השמירה גורם חולי הילדים ומיתתם.

פרק י) זאת ועוד אחרת בענין השרשים המביאים לידי תשובה שלמה באמת כך הוא, דהיינו שמחויב הוא לשמור את נפשו מהוללות ולצנות שנמשך מצד עוצם פתיחת הלב לכל דבר באין מעצור לרוחו הנקראת זחות הלב ופתיחתו ביותר שלבו פתוח לכל דבר בכל מיני שחוק וכל קלות ראש. וממילא מרחיב פיו ולשונו גם ברבוי דברים בטלים עד שנופל גם במעשה בכל מיני תאות עולם הזה כמו להיות זולל וסובא וכיוצא בזה, מחמת כי הוא רק הולך ושובב בדרך לבו כל היום (הנק' בלשון אשכנז פרישקייט און פרייליכקייט) וכל זה הוא היפוך גמור מבחי' התשובה. והטעם הוא כי שרש ועיקר התשובה באמת הוא ענין ובחי' לב נשבר הנ"ל שזהו היא הבושה וההכנעה תמיד בלבו שלא יקל ראשו בשום פעם לאיזה דבר מכל הנ"ל ח"ו. והסימן לזה הוא בשני אופנים, הא' הוא שיהי' נבזה בעיניו נמאס, ותמיד יהי' מצר ודואג בלבו על חטאות נעורים והרהורים רעים וחטאים ועון קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן, ואזי על ידי זה ממילא לא יוכל להרים ראשו ולבו בחוצפא יתירה כל כך להיות בהרחבת הפה ולשון מדברת, ברבוי דברים בטלים של הוללות אפילו במלין דשטותין בעלמא שאינו נבול פה וכיוצא, וכן לא יומשך גם כן בשרירות לבו באכילה ושתי' וכיוצא, והיינו בשומו אל לבו היטב על כל המעשים רעים וחטאים שלו, שמוכרח הוא לתקן הנפש בכמה תעניות וסגופים, ולא די שאינו מתקן את נפשו אלא אדרבה הוא מוסיף פשע לאבד ולשחת את נפשו לגמרי חס ושלום על ידי הוללות ולצנות ותאוות רעות שמפילים אותו לבאר שחת ח"ו שיהי' חוזר עוד לסורו כבראשונה, באופן שלא יהי' לו עוד שום תקוה לעולם ח"ו שלא יוכל לבוא עוד לבחינת לב נשבר הנ"ל עד עולם, ויהי' נמנה ח"ו בין אותם שאין מכניסים אותם במחיצתו של הקב"ה ואין מספיקים עוד בידו לעשות תשובה, והיינו שהשטן הוא היצר הרע הוא המסית ולהפילו בכל הנ"ל בכדי שיבא לידי שאול ואבדון לגמרי בלא תשובה עד עולם ח"ו.

קיצור. זחות הלב ושרירותה מביאים לידי הוללות ליצנות ודברים בטלים היפך התשובה בבושה והכנעה שנבזה בעיניו נמאס.

פרק יא) והסימן הב' לתשובה האמיתית הוא שהבושה וההכנעה והלב נשבר שלו יהי' גם מצד אמיתת כח ואור אלקי מלמעלה בבחינת השגה במוחו ולבו תמיד ואזי בזה ועל ידי זה לא ירום לבבו עוד כלל וכלל להיות נמשך גם בדברים המותרים כמאכל ומשגל וטרדת דאגת הפרנסה להיות ירא לנפשו שיהי' בריוח ולא בצער ומכל שכן בהוללות ולצנות ח"ו, והטעם לזה הוא כי בחינת לב נשבר הנ"ל על ידי נבזה בעיניו נמאס כו', שלא מצד השגה במוח ולב כלל לא יתפעל מזה רק לשעתו בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ ולא מתוך תוך פנימית לבבו שיהי' לבו נשבר באמת לאמיתו, ואזי ממילא יוכל לפול עוד ברע ח"ו בלי שום ספק, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות, כי התשובה שלהם היא רק לשעה ואחר כך חוזרים ומתחרטים והולכים בשרירות לבם כו', והשי"ת אינו מקבל לשבים כאלו, ששקר ענו בנפשותיהם, ואדרבה יהי' נדח ממנו נדח ח"ו, שלא יוכל לעשות תשובה עוד עד עולם.

קיצור. ההכנעה הבאה מהשגה היא רק לשעה ועלול לחזור לסורו, אבל הבאה מלמע' מהשגה הוא ירא להיות מרווח ומסגף גם מדברים המותרים.

פרק יב) ואף על פי כן אין חיוב על הבעל תשובה לעסוק בתעניות וסגופים ולכוף את ראשו בחיצונית שיהי' נגלה ונראה מבחוץ שהוא בבחינת לב נשבר. כי השרש ועיקר של כל הנ"ל הוא הלב דהיינו שהש"י כביכול אומר תן לי לבך ועיניך (כמאמר רחמנא לבא בעי) ובזה אדע כי חפץ אתה בתשובה לשוב אלי ממש, וכידוע על פי מאמר רבותינו ז"ל דאפילו יתענה מאה תעניתים לא יתקן את נפשו כל כך, כמו על ידי לב נשבר באמת ובתכלית אפילו פעם אחת בלבד (דוגמא לזה ממה שנתבאר בשער התשובה חלק ג' סימן ו' בענין ביאור הפסוק תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה יעוין שם היטב) ועל כן אין החיוב עליו להתנהג בחיצונית במדת הפרושים, ואדרבה שמחויב הוא להיות בשמחה ששב מדרכו הסוררה לדרך הטובה והישרה, ויצא ממות לחיים, רק שיזהר בכל שעה ממש שלא ירום לבבו ח"ו להרחיב פיו ולשונו בדברים בטלים, גם יזהר את עצמו שיהי' שפל רוח בפני כל אדם אפי' בפני הפחותים והגרועים ממנו דהיינו שהוא יתבונן בנפשו היטב איך שכולם טובים וכשרים ממנו, ואזי ממילא אפילו אם יחרפו ויגדפו אותו לשפוך סוללה על פניו יותר מכפי המדה יקבל גם כן באהבה לכפרה על עונותיו. וגם יזהר את עצמו שלא להיות זולל וסובא ח"ו, זולת בסעודת יום טוב זמן שמחתנו שהיא סעודת מצוה רשאי אז להרבות מעט באכילה ושתי'. ומכל שכן להרחיק את עצמו לגמרי מהוללות ולצנות כנ"ל, ויהדר בתמידות להיות בדבוק חברים, עם יהודים הכשרים יראים וכן שלמים, ולא להתחבר לרשע ח"ו, כמו שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כו'.

קיצור. לב נשבר באמת טוב ממאה תעניות, ולא רק שלא יהי' ניכר בחיצוני' כמדת הפרושים אלא יהי' בשמחה ששב לה' ויהי' שפל ונעלב.

פרק יג) כתיב וחטאתי נגדי תמיד, הנה דוד המלך עליו השלום אמר הפסוק הזה להורות וללמד דרכי התשובה באמת, דהיינו שמעולם לא הסיח דעתו להרהר בתשובה על ענין החטא שלו, בשומו אל לבו תמיד כאלו החטא עומד לנגדו בכל רגע ממש, בכדי שיהי' לו לב נשבר באמת, וכך כל בעל תשובה האמיתי מחויב להתנהג כן דהיינו שלא יסיח דעתו כלל וכלל מענין החטאים שלו, ואפילו בלכתו בשוק כל היום ופונה לבצעו בטרדה רבה בעסקים, או אפילו באותן העתים שכולם שרויים בשמחה כמו באיזו שמחה של מצוה או שבת ויום טוב, מכל מקום הוא מחויב להתבונן ולשים אל לבו היטב איך שהוא גרוע ופחות ערך מכולם, ויעשה חשבון עם נפשו איך שהוא חוטא ופושע יותר מכולם ואין דוגמתו ממש, עד שיבא מזה לתכלית השפלות במרירות עצומה בבחינת לב נשבר ונדכה בתכלית, ואזי על ידי שהוא מכיר מקומו השפל ונבזה בעיניו נמאס אזי משגיח עליו השי"ת לקבל אותו בימין קרבתו, כמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, פירוש שבים דהיינו אותם שעושים תשובה תמיד בלא היסח הדעת דוקא.

קיצור. השב צריך להיות חטאו תמיד גם בשבת ובזמני שמחה לנגד עיניו עד שיתמרמר בנפשו תמיד על זה.

פרק יד) על כן אמרו רז"ל כל ימיו בתשובה פירוש שיהרהר בתשובה בתמידות יום יום דוקא, ולא שיבכה בדמעות ויתפעל לשעה בלבד ואחר כך תיכף יטה את לבבו בעניני העולם ובעסקים, כי בזה ועל ידי זה יוכל לחזור לסורו ולילך בשרירות לבו הרע ח"ו, וכאשר נראה בעליל שרבים נבוכו בזה, וזהו באמת כמו אחטא ואשוב כו', שעל זה אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות כו', ואינם רוצים כלל לעשות תשובה, כי שרש ועיקר הבעל תשובה האמיתי שיעשה ההסכם חזק בלבו שלא יסיח דעתו מכל הנ"ל, ובהתפעלות אמיתית מנקודת לבבו דוקא בכל עת ובכל שעה בכדי שלא ישתנה ח"ו עד עולם, וכל לבבות דורש ה' ובוחן כליות ולב לדרוש רק על אור האמת שבנקודת לבבו, ואז ממילא ישלח הוי' עזרתו מקדש לקבל אותו בימין מקרבת כנ"ל.

קיצור. וזהו כל ימיו בתשובה, ולא רק התפעלות זמנית ואז תשובתו מתקבלת.

פרק טו) והנה שרש ועיקר הכונה של בחי' תשובה בכלל הוא בכדי לתקן את נפשו דהיינו תקון הפגמים שפגם בצלם אלקים, כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית ונפסק החבל, חבל נחלתו בשרש נשמתו למעלה שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו וכמו שכתוב הכרת תכרת הנפש כו', אבל על ידי התשובה כתיב והרוח תשוב אל האלקים כו'. פירוש שנפשו ורוחו חוזרים ושבים למקורם ושרשם מקור החיים, חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, נמצא שעל ידי התשובה יצא ממות הרוחני לחיי האלקי ויחי' נשמתו בחיי האלקות כעין תחית המתים בגשמיות ממש, וכמו שכתוב שובו שובו כו' ולמה תמותו כו', אם אחפוץ במות הרשע כו' כי אם בשובו מדרכו וחי' כו', ועל כן זאת היא תורת האדם בעולם הזה, ראשית שכל בעל תשובה יאמין באמונה שלמה שעל ידי תשובה האמיתית יזכה לחיים נצחיים שיצא ממאסר הגוף בחי' מות בנשמתו, ולכלל ולדבק בחיי נשמתו חיי החיים אור אין סוף ברוך הוא, שזהו ממש כמו ממות לחיים בגשמיות, ואחר כך מזה גופא צריך להיות בשמחה ובטוב לבב מאד שיהי' שש ושמח בנפשו על שיצא ממות ורע לחיים וטוב, וכמו שכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כו', וזהו עיקר הסימן של הבעל תשובה שהתשובה שלו היא באמת לאמיתו.

קיצור. הפגם גורם מות בנה"א וע"י התשובה תחיית המתים בחיים נצחיים, וישמח בזה מאד.

פרק טז) על כן מטעם הנזכר לעיל מצינו בכמה ספרי יראים וספרי מוסר שהבעל תשובה יתן צדקה לעניים בכל ערב שבת קדש ובכל ערב ראש חדש, מפני שעל ידי הצדקה והחסד שעושה עם העני מחי' לנפשו בגשמיות, לפיכך בזה ועל ידי זה גופא זוכה הוא ג"כ לחיים האמיתים להוציא את נפשו ממות הרוחני ויאיר בנשמתו אור וחיות אלקי, כי כמו שמצינו ברוצח נפש שהוא חייב מיתה, מחמת כאשר עשה כן יעשה לו, כמו כן בענין ההיפך במי שמחי' את הנפש זוכה הוא גם כן לחיים וכנזכר לעיל, וזהו גם כן מה שכתוב צדקה תציל ממות כו', פירוש כמו שהצדקה תחי' ותציל ממות בגשמיות דהיינו שקורע גזר דינו שנגזר עליו למות חס ושלום, כן הוא נצול גם כן על ידי הצדקה ממות ברוחניות, דהיינו שלא תכרת הנפש משרשה חס ושלום, ואדרבה שזוכה שתשוב למקורה ושרשה, בכן יתנהג את עצמו בחוק קבוע ליתן צדקה בעתים המיוחדות הנזכרות למעלה וגם יתענה בהם כי על ידי התעניתים וסגופים ממעט חלבו ודמו שיש בו מרבוי התענוגים שהי' לו על ידי התאוה הרעה ברשפי אש זרה שעל ידי זה נכלל ונדבק בשלש קליפות הטמאות לגמרי, כללא דמלתא שעל ידי התעניתים והסגופים בגשמיות על ידי זה דוקא נשבר גופו הגשמי ובזה ועל ידי זה נעשה תקון בפגמי הנפש שפגם בצלם אלקים בכל חטא בפרט על ידי התאוה רעה שהי' לו בשעת מעשה ועל ידי מעשה הצדקה שעושה אז ביום התענית דוקא שנשבר אז גופו בקרבו אזי יכול להחיות גם נשמתו בחיי האלקים ממקור החיים וכנזכר לעיל.

קיצור. כשם שבגשמיות ע"י הצדקה ניצל העני ממות הן ע"י הצדקה בכלל וביום תענית הסיגופים בפרט מתקן פגמי נפשו וזוכה לחיים רוחני'.

פרק יז) כבר נתבאר (סימן ו' וסי' ז') בשרש עיקר ענין התשובה שיש בה שתי בחינות האחת היא בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב, והב' היא בחינת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא, גם נתבאר לעיל (סימן ח' וסימן ט') בשרשי התשובה שגם העינים הם המה הסרסורים כו'.

ביאור הענין דהנה בחינת תשובה במחשבה במוח ורצון בלב אי אפשר להיות כי אם על ידי העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע כו', והיינו מה שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו', ופי' שהבעל תשובה מחוייב לסגור לגמרי העינים שלו ולא לפתוח אותם גם מלהביט בדרך העברה בעלמא על איזה דבר מדברים האסורים ח"ו ומכל שכן שלא להסתכל במזיד, פי' אפי' אם אין הלב חומד לזה כלל וכלל אלא שאינו סוגר את עיניו מלהביט על זה מרחוק, מכל מקום מאחר שההבטה היא בכונה רצוי' על כל פנים גם זה נקרא מזיד ממש, ופשיטא דפשיטא שלא להתבונן במוחו בענינים כאלו בכונה שזהו הנקרא המסתכל כו', כי בזה ועל ידי זה יבוא גם לידי הרהור וחמדה בלב, ואח"כ לידי מעשה בפועל חס ושלום, שעל זה אמרו חכמינו ז"ל העין רואה והלב חומד (שהם תרין סרסורי דחטאין), וכלי המעשה גומרים, וכמו שאמר איוב ומה אתבונן על בתולה כו', וכידוע מארז"ל על זה שעל ידי הרגילות להסתכל במזיד ביופי הנקיבות יפול הנופל בעבירה בפועל ממש ח"ו, ובפרט במקומות של חבורת הנשים שיושבות שם לבדן ואין שם אנשים מחויב הוא לשמור את נפשו ביותר, ולהרחיק את עצמו משם לגמרי שלא ישב עמהן בחבורה ולא ידבר עמהן מאומה אלא אדרבה שיסתום את עיניו לגמרי ויברח מהן בכדי שלא יבוא לידי הרהור וחמדה בלב חס ושלום, ואפילו בשעת עסק בלכתו בשוק או בין החנויות יזהר את עצמו גם כן שלא לדבר עמהן אפילו דבור קל, כי אם בצרכי העסק בלבד, וכן גם הנשים היושבות בין החנויות גם הן ישמרו לנפשותיהן שלא להרבות שיחה עם האנשים הנערים כי דבר זה מזיק לתחלואי הילדים רחמנא לצלן כנ"ל.

קיצור. התשובה במחשבה שבמוח ורצון שבלב תלוי' בשמירת הראי' בדבר האסור ואפילו הבטה מרחוק מזיק.

פרק יח) ובחינת תשובה במעשה שהיא עזיבת החטא זהו הנקרא עיקר התשובה באמת לאמיתו על פי התורה כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו כו' וכנ"ל שעל ידי זה דוקא השי"ת מוחל וסולח לו לכל עונותיו, והחיוב בזה הוא על ענין קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן ומכל שכן על עבירות החמורות כו', והקבלה והחרטה בלב יקבל על עצמו בשעת הודוי בעל חטא כו', ובשעה שאומר ועל חטאים כו' ישפוך את נפשו ויאמר בכל לבו ויקבל על עצמו כל הד' מיתות בדבור שמוציא בפיו כפי חטאו שחטא וכפי שידע אינש בנפשו גם העבירות שזוכר אותם בפרט מחויב הוא גם כן לפורטם בודוי, ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך על העבר ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לחטוא ח"ו, וזהו עיקר התשובה האמיתית שהשם יתברך מוחל וסולח לו באמת ומקבל לתשובתו באהבה ורצון באמת.

קיצור. עיקר התשובה עזיבת החטא בפועל, והחרטה בשעת הוידוי ושפיכת הנפש באמרו ועל חטאים.

פרק יט) וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה הבא לטמא פותחין לו כו' פירוש הבא לטהר את לבבו מכל מיני רע על ידי תשובה באמת אזי הקב"ה מסייעו ישועות רבות וטובות דהיינו שנותנים לו מלמעלה מחשבות רבות וטובות שעי"ז ממילא לבבו נשבר בקרבו באמת ונעשה סור מרע בתכלית תמיד מה שאין כן להיפך חס ושלום הבא לטמא את עצמו במחשבות זרות ורעות חס ושלום אזי פותחין לו מלמעלה השערי טומאה דהיינו שמפילים אותו במחשבות זרות והרהורים רבים ורעים שיפנה את כל לבבו לכל מיני רע ח"ו, ואין נותנים לו מלמעלה שום מחשבה טובה לעולם שישים אל לבו לעשות תשובה, בכדי שיאבד את נפשו בבאר שחת ויפול בשאול ואבדון חס ושלום, וכל זה הוא למי שלא עשה תשובה מעולם וחטא ומחטיא את הרבים כו'.

קיצור. השב לטהר את לבבו מהרע מסייעין לו במחשבות תשובה ולב נשבר, והחוטא ומחטיא מפילים לו מחשבות רעות.

פרק כ) אך מי שעשה תשובה באמת וברצון רק שאחר כך חזר עוד על כל חטאתו אשר חטא ונפל עוד בחטא ההוא רחמנא לצלן זהו הנקרא בעל תשובה מרומה (הנקרא בלשון אשכנז א פאלשער בעל תשובה) ועליו אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות כו', פירוש אותם שעושים תשובה לשעה וחוזרים ונופלים אח"כ הלא המה כרשעים ממש יחשבו מחמת שאינם רוצים כלל לעשות תשובה שלמה באמת. וזהו כטובל ושרץ בידו שאין הטבילה כלום מחמת כי טומאתו בידו וכך הוא ממש בענין בעלי תשובה הללו שאינה נתקבלת ואינה נחשבת לכלום התשובה שלהם לפני השם יתברך מחמת כי טומאתם על פניהם בשעת מעשה התשובה גופא, ומכל מקום גם הבעל תשובה מרומה הנ"ל יש לו גם כן מזור ומרפא למכתו. ויש עליו עוד תקוה יותר ויותר ממי שלא עשה תשובה מעולם וחוטא ומחטיא כו' כנזכר לעיל כי אותם שלא עשו תשובה מעולם והולכים בשרירות לבם רק רע כל היום ולכל אשר יחפוץ יטנו לכל תועבה רחמנא לצלן באין מעצור לרוחו ממש, אזי אין להם תקומה לעולם ונמשכים ממילא אחרי כל התאות רעות רחמנא לצלן עד שנדחים לגמרי ממנו יתברך ונופלים באיזה מכשול של איזו עבירה או באיזו תאוה רעה חס ושלום ואח"כ חוזרים ושבים כו', אזי מרחמים עליהם מן השמים ומסייעים אותם מלמעלה שיוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יבושו ולא יכשלו עוד לעולם, והיינו מחמת כי באמת יש להם הרהור תשובה בלבד בתמידות רק לעת מן העתים לא יוכלו להתגבר על יצרם הרע ולשבור רוחם ותאותם הרעה רחמנא לצלן, ואזי השם יתברך שהוא דורש כל לבבות ובוחן כליות כו', מבטש אותם בבני חיי ומזוני ביסורים קשים ומרים מאד מאד עד שנשבר רוחם ולבבם בקרבם באמת לאמתו ואז יוכלו לעשות תשובה שלמה באמת שלא יהיו חוזרים עוד לסורם לפול באיזה מכשול חס ושלום עד עולם, ועי"ז מוחל וסולח להם הקב"ה את כל עונותיהם לכפרה גמורה על נפשותיהם כמאמר יסורים ממרקים כו'.

קיצור. השב באמת לשעה וחוטא הוא בעל תשובה מרומה, כאשר מבטשים אותם בבני חיי ומזוני נשבר לבם בקרבם ושבים באמת.

פרק כא) והנה כל הנ"ל בענין היסורים בבני חיי ומזונא כו' זהו מצד מדת רב טובו וחסדו הגדול רק הגדול רק לאותם האנשים שחפץ בתשובתם דהיינו לאותם שטעמו טעם מר ועשו תשובה באמת פעם אחת ואזי ע"י רוב הבטושים והיסורים הנ"ל אזי ירוחמו ולבבם נשבר בקרבם באמת לאמיתו, אבל אותם האנשים שמעולם לא עשו תשובה באמת אפילו פעם אחת רק שלעת מן העתים הכניסו איזה הרהור תשובה בלבבם לפי שעה מן השפה ולחוץ בדרך העברה בעלמא ותיכף ומיד חוזרים לסורם להיות הולך ושובב בשררות הלב לכל מיני תועבה רעה רחמנא לצלן אזי אין הקב"ה חפץ בתשובתם כלל וכלל ולא די שאינו מיסר אותם ביסורים אלא אדרבה שולח להם רב שפע והצלחה יתירה בעניני עולם הזה ומלואו בכדי שלא יעשו תשובה עד עולם, והסימן לזה יוכל כל אחד ואחד לידע האמת בנפשו והיינו אם הוא עושה תשובה באמת לאמיתו אזי עושה לב נשבר ונדכה מאד וגם שפל באמת לאמיתו בפני כל אדם אפילו מן הפחותים וגרועים ממנו כנ"ל (סימן יב) וממילא נעשה ג"כ סור מרע בתכלית דהיינו אפילו אם לעת מן העתים יפול בנפשו באיזו מלחמה עם היצר הרע אזי בקל יוכל לעמוד נגדו ולהתגבר עליו ולנצחו ולהפילו ארצה ממש, זאת ועוד אחרת אפילו אם הוא נכשל בעבירה מאיזו סבה דהיינו במי שהוא שרוי כמה שנים בלא אשה או במי שהי' מתחבר עם אנשים קלים ורקים שמסיתים אותו לחטוא על ידי שמפתים אותם בפיהם ובלשונם לישב עמהם במקומות המיוחדים (הנקראים בלשון אשכנז טראקטירן) בין זוללי בשר וסובאי יין שעל ידי כל זה יפול ממילא באיזו עבירה במעשה רחמנא לצלן, אך מכל מקום לא נכשל במעשה העבירה הזאת כי אם פעם אחת ותיכף ומיד אחר כך תוהא ומתחרט על העבר ונפשו עליו תאבל ורבות מכאובים בלבו על זה ובוכה במר נפשו ומרבה בתעניתים וסגופים ועושה תשובה שלמה באמת לאמיתו ומקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה ויזהר את עצמו מכל הסבות הנזכרין לעיל שלא יבוא עוד לאיזו עבירה בפועל ממש חס ושלום רחמנא לצלן והקדוש ברוך הוא בוחן לבבות ורואה האמת כי רוצה בתשובה באמת לאמיתו ואזי השם יתברך מוחל וסולח לו מלמעלה, והסימן הוא להיפך כאשר מי שנכשל בעבירה אחת נמשך לבו לעבירה אחרת וכמאמר חכמינו ז"ל עבירה גוררת עבירה עד אשר יוכל לבא למלאות תאותו בעבירות חמורות ולעבור על כל לא תעשה שבתורה חס ושלום רחמנא לצלן עד שאחר כך לא יוכל לבא לתשובה עד עולם וכמאמר רבותינו ז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

קיצור. השב באמת גם אם נכשל חוזר בתשובה אבל החוטא ומחטיא אין מספיקין בידו ע"י יסורין ומטיבין לו להאבידו, עבירה גוררת עבירה.

פרק כב) בדרך כלל סדר והנהגת בעלי התשובה צריך להשכים לקום ממטתו בבקר בבקר ותיכף ומיד כאשר יקום יראה להזכיר את עצמו כל החטאים שעשה מעודו עד היום זה כמו שאמר דוד המלך עליו השלום וחטאתי נגדי תמיד ויאמר קאפיטל תהלים נ"א מקרב ולב עמוק ובפרט כשיאמר פסוק כבסני מעוני כו', ואם אפילו לא עבר על עבירות חמורות חס ושלום צריך לומר גם כן הקאפיטל נ"א דוקא, כי אפילו מי שפגם בהרהור זנות חס ושלום או באיזה מעשה זמה חס ושלום הרי זה גם כן חמור מאד, ועל זה נאמר כי השחית כל בשר את דרכו כו' ואפילו מנעוריו כשהי' עדיין קטן קודם בר מצוה, ומכל שכן אחר שלש עשרה שנה כשהוא נעשה בר עונשין יתענה כסדר ויאמר הקאפיטל הנ"ל בכל יום ובכל שבוע בשני ובחמשי ובכל ערב ראש חדש ובתפלת מנחה יאמר על חטא ועל חטאים כו' ויזכור על כל החטאים שלו ויבקש סליחה ומחילה מהשם יתברך.

קיצור. הנהגת הבעל תשובה לזכור חטאיו ולומר מזמור נ"א ויכון בכבסני מעוני גם מה שחטא קודם עונת בר מצוה.

פרק כג) יאמר תהלים בכל יום קודם התפלה כי הרי מבואר שם היטב עניני התשובה מאד ויתפלל מתוך הסדור בהכנעה גדולה, ובשעה שעומד לפני השם יתברך להתפלל יהי' בבושה וחרפה גדולה ויאמר מתוך הסדור כל מלה במלה בהכנעה גדולה היינו בבטול אמיתי מתוך נקודת ועומק הלב, ויתן באמת שבח והודי' להשם יתברך אשר זכה להתקרב לפני השם יתברך ולא ידח ממנו נדח להיות נשאר ברע חס ושלום, ומזה יהי' אחר כך בשמחה רבה בשעה שאומר פסוקי דזמרה מברוך שאמר עד קריאת שמע ושמונה עשרה, אך קודם ברוך שאמר צריך להיות בהכנעה ושפלות גדולה על החטאים שלו, וכמאמר רבותינו ז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, הכנעה ובטול מחטאות נעורים כאשר ידע אינש בנפשו היטב גם לא יהי' מוטעה בעצמו, ואל יהי' זאת בעיני עצמו לדבר קל חס ושלום.

קיצור. יאמר תהלים קודם התפלה ויתפלל מלה במלה מתוך הסידור בהכנעה.

פרק כד) בשמונה עשרה בברכת סלח לנו צריך הבעל תשובה לזכור את עצמו על כל החטאים שלו ויבקש מחילה וסליחה עליו לבדו, ובפרט בברכת השיבנו כשמבקשים והחזירנו בתשובה שלמה לפניך יקבל על עצמו שיעשה תשובה שלמה, ובודאי יקבל השם יתברך בקשתו כמו שאנו אומרים הרוצה בתשובה, וכמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, אך כל זה רק כי אם למי שהוא רוצה בתשובה באמת דוקא וכמו שכתוב קרוב ה' לכל קוראיו באמת ובברכת רפאנו יכוין להשם יתברך שירפא את חולי הנפש שלו אשר פגם על ידי העבירות שלו כי על ידי הפגמים שפגם בנפשו אזי נעשה מזה מות הרוחני גם בנשמתו האלקית שלא יוכל לקבל עוד חיות אלקי למטה בנפשו כנ"ל באריכות, נמצא על ידי התשובה מחי' נשמתו בחיי האלקי לכן יבקש מהשם יתברך לרפא אותו מחולי הנפש שלא תמות נפשו ברוחני' להיות נכרתה משרשה חס ושלום כנ"ל, ובברכת ולמלשינים יכוין על כל המקטרגים הרעים אשר נעשו להמשיך עליו מלמעלה על ידי העבירות שלו כי מכל מעשה רחמנא לצלן נעשה מלאך רע המקטרג אשר מעניש אותו בפרנסה בגשמיות וביסורי הגוף רחמנא לצלן כמו שכתוב תיסרך רעתך, על כן יבקש מהשם יתברך להעביר כל המקטרגים ממנו ומכל עמנו בני ישראל, ובברכת שומע תפלה יאמר בכונה גדולה ועצומה מקירות לבו ומעומק נקודת הלב לפני השם יתברך שישמע את תפלתו ויעורר עליו רחמים רבים לקבל ברחמים וברצון את תפלתו ובודאי ישמע ה' את תפלתו כמו שאנו אומרים כי אתה שומע תפלת כל פה ובפרט למי שלבו נשבר בקרבו מאד מחמת חטאות נעורים ועושה תשובה ותפלה הקב"ה עוזרו ומסיעו מלמעלה שיוכל להתקרב להשי"ת באמת וממילא יקבל אותו השם יתברך ברצון וישגיח עליו תמיד בעינא פקיחא ברכושו ובכל הענינים שלו כמו שכתוב וישוב אל ה' וירחמהו וישמור אותו מכל הצרות שלא תבואנה עליו רחמנא לצלן רק בתפלת שמע קולנו יהי' מקירות הלב ומעומק נקודת הלב ובמרירות נפש. וכמו שמצינו בחנה בשעה שהיתה מתפללת נאמר וחנה מדברת על לבה והיא מרת וכו' ובעת נפילת אפים צריך הבעל תשובה עוד יותר להשפיל ולהכניע את עצמו ולקבל על עצמו כל הענינים והד' מיתות בית דין והאמור בתורה כמו בודוי שבקריאת שמע שעל המטה.

קיצור. הכוונות בברכת השיבנו, סלח לנו, רפאינו, ולמלשינים, שמע קולנו ובנפילת אפים.

פרק כה) ואחר התפלה ילמוד כל מה שהוא יכול ללמוד אפילו פרשה אחת בחומש וקאפיטל א' מעשרים וארבעה מנביאים וכתובים, ופרק אחד או חצי משניות או שלחן ערוך אורח חיים ויחזיר למודו כמה פעמים ומי שהוא למדן ויוכל להבין ולהשכיל בתלמוד יראה לקבוע עתים לתורה וללמוד בית יוסף עם שלחן ערוך ואחרונים בכל יום בבקר ובכל שבוע לילה אחד ילמוד כל הלילה עד הבוקר ויתענה וילמוד דברי מוסר מזהר הקדוש וראשית חכמה בשער התשובה, והמתענה עד אחר חצות היום עד שעה א' יהי' נחשב לו לתענית ובשעת אכילה לא יאכל בתאוה כבהמה חס ושלום ויזהר שלא ימלא כרסו יותר מדי רק כדי לחזק את בריאת גופו ולא להתענג בתאות האכילה בחלב ודשן רק שיאכל מאכלים קלים כמו חלב עם לחם מעט בכדי שלא למלאות את בטנו מהאכילה שלא יבא מזה חלילה לשררות לבו הרע חס ושלום.

קיצור. ילמוד חומש, נביאים וכתובים, משנה והלכה, זהר וראשית חכמה. ילמוד לילה אחת בשבוע כולה, והמתענה עד שעה א' אחר חצות נחשב לתענית.

פרק כו) ועוד זאת כי מחמת האכילה גסה עד שממלא כרסו, מזה יוכל להיות שיבא מזה לידי זמה ממש חלילה (וכמארז"ל מלא כרסא זינין בישין). כי ברבוי האכילה נעשה לבו גס ועב מאד והגוף נעשה מגושם ומזוהם ומחמם הגוף ונעשה כבהמה ממש. וזה הוא ההיפוך גמור מלב טהור וענו ושפל, ומכ"ש אותן אנשים אשר ישתדלו להתענג את עצמן במאכלים ומעדנים ערבים בכל טוב בלי הסתפקות במועט גם אוכלים בתאוה וחמדה ותשוקה גדולה (ובלשון אשכנז נא[ך צו געבין זיך בתענוגים) אזי נעשה הגוף יותר מגושם עד שנעשה גופו דשן ושמן, וכמו שכתוב שמנת עבית כשית כו', ונעשה מזה לבו אטום ומטומטם כלב האבן וממילא לא יוכלו לבא להרהור תשובה כל ימי חייהם, ולכן כל בעל תשובה יזהר לאכול מעט גם לא בחמימות התאוה שלא יבא מזה לחום התאוה רעה חס ושלום רחמנא לצלן, גם יזהר שלא יעשה נחת רוח מתענוגים באכילתו שלא ירבה בכמה מיני מאכלים שונים זה מזה כי כל בעל תשובה צריך להרחיק את עצמו מכל זה שלא להרבות חלבו ודמו מהאכילה, אדרבה צריך למעט חלבו ודמו בסגופים לתקן את חום התאוה רעה מהחטאים שעשה רחמנא לצלן.

קיצור. הזהירות באכילה שלא יגושם הן מריבוי האכילה והן מהעונג שבהם, וגם המוכרח לו יאכל במתינות וימעט דמו וחלבו.

פרק כז) עוד זאת יוכל להיות שיתהוה איזו סבה ע"פ הרוב אשר הבעלי תשובה חוזרים לסורם הרע ועוד שוב יותר נכשלים המה במעשיהם הרעים ח"ו, יותר מתענוג האכילה שנק' זולל והוא ממשקה הנק' סובא שיש לו תאוה וחמדה גדולה לשתות הרבה משקה חזק אשר כי הוא מחמם ודולק ושורף הלב וכל הגוף הוא מחמם כמו משקה היי"ש שכאשר שותין אותו מעט יותר מכפי מדה הראוי' לו אזי נעשה כמו שלהבת נדלק בו לכל התאות רעות רח"ל, בקיצור יי"ש שורף הלב והנשמה כי הוא מחמם בה הדמים ומעבירו מדעתו לגמרי אפילו אותן האנשים אשר נקיים המה מחטאים יוכל להזיק אותם מאד, כי המה נעשים מחוממים מאד מזה ויורדים ונופלים ממדרגתם הנעלה ומעביר אותם מהשכל ויראת אלקים ויבאו לרוב מדות רעות ר"ל היינו ככעס ומריבות וקטטות והגבהת הלב מאד אשר השי"ת שנא זאת מאד וכמובא בפסוק ובספרים הרבה אשר הסובא מן המוכן לכל עבירות חמורות ח"ו ובכן כל בעל תשובה יראה שלא לשתות שום משקה חזק אפי' שכר חזק ומכ"ש יי"ש לא יטעום לגמרי כי נעשה לו רגילות לשתות יין שרף קודם האכילה ב' או ג' פעמים בכן לא יטעום יי"ש לגמרי אפילו קדוש והבדלה יעשה על שכר ולא על יין שרף בשום אופן.

קיצור. יזהר משתיית משקה חריפה הגורמת חמימות הגוף והתרגשות המדות רעות בכעס ומריבה, ויקדש ויבדיל על משקה בלתי חריפה.

פרק כח) כל בעל תשובה יזהר את עצמו שלא לישן ביום תיכף אחר האכילה כי חום האכילה בתוך השנה הוא מרבה חום הדם ויוכל לבא מזה למחשבות רעות ומקרות רעות רחמנא לצלן כידוע בכן תיכף אחר האכילה יזהר שלא לישן בערך שעה אחת או יותר גם יראה לשבר את לבו בקרבו מזאת גופא אשר ירגיש בעצמו גסות ועביות הלב מחמת אכילה ושתי' ויראה לעשות איזה עבודה בטרחא, ויתחזק את עצמו מאד להיות סור מרע במעשה ובמחשבה ולהזדרז במצות ובמעשים טובים בלב שלם וכמבואר בספרים שכאשר אוכלים רק לשם שמים ולא למלאות תאותו ואחר כך מברכים בכונה ברכת הזן כו' ואומר פסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו' הוא הזן ומפרנס כו' אזי נותן לו השי"ת ברכה מרובה מן כח האכילה הזאת דוקא כדי שיהי' לו כח גדול להיות עובד את ה' בסור מרע ועשה טוב כנ"ל, ובפרט כאשר יתן צדקה לעניים תיכף אחר ברכת המזון אפי' מעט כדי חיותם הוא תקון גדול להנשמה מכל רעות רחמנא לצלן וכמ"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע כו'. ומכ"ש צדקה תציל ממות גשמי וממות הרוחני כנ"ל והצדקה צריך ליתן בשתי עתים מיוחדות א' קודם התפלה וכמו שכתב דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך והב' אחר האכילה או קודם האכילה וכמו שכתוב בספרי יראים שיהדר לומר בכל יום מאה ברכות וזהו למען השם כדי להזכיר בכל רגע שהוא עבד ה' בכן יהדר למצוא בכל רגע לעשות מצוה להשי"ת דהיינו לעמוד לפחות לפני למדן גם יראה אולי יש לו פנאי לילך מעסק הפרנסה שלו ללמוד איזה שיעור או לאמר איזה קפיטליך תהלים וכיוצא בו הכלל הוא יזהר שלא לשכוח שהוא עבד ה' ואזי הקב"ה כביכול עוזרו ויסייעו לעבוד אותו וכמאמר רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה כנ"ל, גם עוד זאת כל בעל תשובה וכל ירא אלקים יזהר שלא לשכוח (שהבטלה מביאה לידי תאוה וזמה) גם יהי' בזריזות לעסוק במלאכתו או במסחרו באמונה ובלי שום רמי' נגד שום אדם ח"ו, והנהנה מיגיע כפו אשרי לו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

קיצור. יזהר מהשינה ביום אחר האכילה, יתן צדקה קודם התפלה והאכילה, יזכור תמיד שהוא עבד ה' ויהי' זריז במלאכתו ואשרי הנהנה מיגיע כפו.

מאמרים

מאמרי אדמו"ר האמצעי ד"ה כי תשמע, דברים ב עמ' תיא-ב: ולשמרה זהו כמו שס"ה ל"ת לבער הרע מכל וכל כו' והוא שיהי' מסקל [ה]אבני' כו' שיהי' מוכן לצמיחה טובה, וכך הוא עכשיו דתחלה צ"ל ביעור הרע מכל וכל ע"י שמירת שס"ה ל"ת כמ"ש ובערת הרע מקרבך וכמו מאכלות [אסורות] וביאות אסורות וכל טומאה וגם בלבושי' וגם במדות שבלב להיות סומ"ר גם במח' והרהור כמו [ו]לא תתורו אחרי לבבכם כו' וזהו כמשל כיבוד הבית מכל לכלוך כדי שיכנס המלך לבית והיכל נקי מכל טינוף ולכלוך כו' ואם אינו נקי לא יוכל לשכון בו וכמו"כ הוא ביעור הרע מכל וכל כדי שיהי' בחי' כלי' יקר לגילוי אור אלקי דמ"ע כי הוא ית' טהור עיניים מראות ברע וכתי' לא יגורך [רע] כו' (וביעור הרע צריך שיהי' בבחי' גבו' עליונו' ממקום גבוה יותר מן חסדי' דמ"ע וז"ש שמי עם י"ה שס"ה ל"ת ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע כמ"ש במ"א), וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם כו' שבזה נכלל כל שמירת שס"ה ל"ת כשיבער הרע מלבו ועיניו שלא ילך אחר תאות לבו וחמדת עיניו לתור מאחרי הוי' ומצותיו כו' שז"ש אשר אתם זוני' אחריהם כמו משל הזונה המנאפת עם זרים שאסורה לבעלה כך כל ניצוץ האלקי בהטמאה בטומאת תאות זרות הגופני' זהו כמו שתבעל [ל]אנשי' זרים שאסורה לבעל היינו שנאסרה מלהיות נשפע ונמשך בה גילוי אלקות במ"ע ותו' ותפלה שלה כ"א אחרי תטהר מכל רע הדבוק בה אז תחזור להתירה לאישה כו' וכך הוא בכללות נש"י שנק' אשה יראת ה' כידוע וד"ל.

(סיכום: הראיה משפיעה על הכל)

צמח צדק

See Tzemach Tzedek.

הרה"ק ר' חיים שניאור זלמן מליאדי בנו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה רגיל לענות שני דברים למי שביקש ממנו תיקון על חטאות נעורים: האחד ללמוד בעל פה מסכת אבות. השני - ללמוד בכל יום באגרת התשובה. (כפר חב"ד גליון 644 עמ' 20 - הובא בנזר התניא עמ' קסג)

אדמו"ר המהר"ש

על שמירת הברית

אחד שאל אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש (כמדומה) בענין שמירת הברית, ואמר לו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש שענין השמירה הוא כמו שהיה אצל האור החיים, שפעם נסע האור החיים עם שיירא והיו במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו לכחות עליו ונשאר לבדו, ובא אליו ארי, והראה לו האור החיים את אות הברית, וכשראה זאת הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת ישב עליו האור החיים ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, ע"כ המעשה. וביאר זה [אדמו"ר הריי"צ] שהרי אין חיה רעה מושלת אלא אם כן נדמה לה כבהמה, אבל כשהראה את אות הברית, אז במילא האריה אין לו פה שום דבר רק לשמשו, כי בענין הברית דוקא נראה בו יותר הצלם אלקים שברית הוא לשון התקשרות, וגם אנו רואים במוחש, שבזה דוקא יש תאוה ביותר, מה שאין בשארי הענינים תאוה כזאת, ולכן בזה דוקא נראה אמיתית הענין דאדם, ובאדם אין להם שליטה (לקוטי שיחות חי"ח עמ' 462-3 משיחת ש"פ שלח השי"ת). וראה להלן במדור כ"ק אדמו"ר זי"ע.

• לקוטי תורה לג' פרשיות (עמ' 196) בהגה"ה: ואפ"ל ג"כ שעם היות גילוי זה הוא לע"ל עכ"ז ע"י שמירת הברית בתכלית עי"ז זוכה ג"כ להערה מבחי' השמימה.
• תורת שמואל תרל"ז ח"א עמ' נב: על ידי שמירת הברית ממשיכים בחי' צדיק חי עלמין", שזהו מ"ש בזהר נח הנ"ל בגין דנטרין ברית אקרי צדיק, שע"י נטירת הברית ממשיך שיומשך היסוד בבחי' מלכות שעי"ז מתקיים עלמא. ועי' גם עמ' שט-שיב.
• תורת שמואל תרל"ז ח"א עמ' שלה-שלו: אך הנה איתא בסש"ב ההפרש שבין הטומאה דז"ל לטומאה דביאת אסורות וקאמר שם דלענין תשובה טומאה דז"ל קיל יותר הגם שהוא ג"כ איסור חמור שהוא מג' קליפות לא מנוגה מפני שהוא טומאה היוצא מגופו מפנימיותו מ"מ ביאת אסורות חמור יותר מפני שנמשך ליסוד דנוקבא והתשובה תמצא בכהאריז"ל על ז"ל הוא חרטה על [ה]עבר וקבלה על להבא וק"ש שעל המטה בכוונה שישמע מה שהוא מוצא בשפתיו ויכוון לבו, ובזה גופו יש חילוקים לפ"ע הפגם, אבל על ביאת אסורות צריכים תשובה מעלייתא מעומקא דליבא.
  • תורת שמואל תרל"ז ח"א רנח-רנ: בשז"ל הטומאה המתלבשת בגקה"ט יוצאה מגופו וחמורה מטומאת מת, אך לא נקלטת בהם ואין צורך בתשובה עצומה.

על תעניתים

ספר התולדות (מהדורא קמא) עמ' 72

פעם התאונן חסיד אחד לפני אאזמו"ר מהר"ש (אצל המהר"ש היה' רוב החסידים בע"ב מלמדים ישוב'ניקעס) על עצמו שהוא בעל תחבולות, אין יעדער זאך אין ידער ענין נעמט ער בערמומית. א"ל אאזמו"ר מהר"ש אז ער זאל פאסטען 5 הונדער תעניתים אפילו ר"ה ויוהכ"פ. השואל תמה ע"ז. ויאמר לו: וואס מיינסטו, פאסטען הייסט ניט עסען פון נץ החמה ביז צו צו דער שקיעה, דאס הייסט דארען, תענית איז א עבודה, טראכט אלע טאג 15 מינוט אדעתי' דנפשי' וועגען זיך, בלום פיך מלדבר, ניט מחשבת דא"ח נאר פשוט טראכטען וועגען זיך. כשעברו ב' שנים נשתנה באופן אחר לגמרי, וכשיספר לי אממו"ר [אדמו"ר הרש"ב נ"ע] המעשה הזאת אמר לי: ניט נאר ער איז נשתנה געווארען אין כחות הנפש נאר א שינוי ממהות למהות. ווען דו דו וואלסט אים זאהן וואלסטו נתפעל ווערען פון דעם שינוי ממהות למהות בא אים. וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א [אדמו"ר הריי"ץ נ"ע]: אין דער גמרא איז פאראן א אויסשפראך זאת אומרת, פון דעם סיפור קען מען זיך ארויסנעמען אז ידערער דארף טראכטען אלע טאג 15 מינוט וועגען זיך. תרגום (ספר התולדות מוהר"ש החדש עמ' 75): חסיד אחד נכנס אל הרבי מהר"ש ליחידות והתאונן שהנו בעל תחבולות כל דבר הוא לוקח בערמומיות. אמר לו הרבי מהר"ש להתענות שש מאות תעניות. תמה החסיד והשתומם. אמר לו הרבי מהר"ש: מה אתה חושב שתענית פירושו שלא לאכול מנץ החמה עד השקיעה, זה נקרא לכחוש. תענית היא עבודה. חשוב כל יום חמשה עשר רגעים אדעתא דנפשי' אדות עצמך לא מחשבת דא"ח כי אם פשוט חשוב אדות עצמך ובלום פיך מלדבר. עברו כשנתים והחסיד נשתנה באופן אחר לגמרי. כשאבי סיפר לי סיפור זה - מספר הרבי מוהריי"צ - אמר לא רק שנשתנה בכחות הנפש, כי אם שינוי ממהות למהות. לוא ראית אותו היית מתפעל מהשינוי ממהות למהות שחל בו. ואמר הרבי מוהריי"צ על כך: בגמרא ישנו ביטוי "זאת אומרת", מסיפור זה אפשר ללמוד שעל כל אחד לחשוב אדות עצמו בכל יום במשך חמש עשרה רגעים. (ושם צויין ללקוטי דיבורים כרך ד' עמ' תרו-1212. וראה ספר השיחות ה'תש"ד עמ' 122-123).

מפתגם זה למד כ"ק אדמו"ר זי"ע:

• אגרת ב'תש"פ: וידוע מכבר שאין דרך התעניות ואפילו הסיגופים דרך הבעש"ט כמבואר בכ"מ ומהם גם במאמר יו"ד שבט תשי"ג ד"ה באתי לגני, ובפרט ע"פ המובא בספר תולדות מהר"ש שתענית של חסיד פירושו העכבה אפילו לאיזה רגעים מדבר שרוצה כו', וראה ג"כ בתניא פרק כ"ז (דל"ד ע"ב), ובמאמר הנ"ל מבואר ג"כ הכרח שמירת הבריאות שאז בלבולי הגוף מתמעטי[ם].
• אגרת ה'תתקמב: ובמ"ש אודות התיקון. ... וכן ינהג בעניני תעניתים של דבור וכיו"ב, אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתי' שזהו היפך תורת הבעל שם טוב, החסידות, וכוונתי בתענית של דבור הוא ע"פ מ"ש בספר תולדות מוהר"ש סוף עמוד ע"ב.
• אגרת ד'תתנב: וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש.
• אגרת ג'תשסט: וכן לא ירבה בסיגופים ותעניות כמבואר באגרת התשובה לרבנו הזקן ובכגון דא הפירוש שלא ירבה, שלא יעסוק בזה כיון שמחליש צלילות המחשבה ויכולת העיון בלימוד התורה ובמילא ה"ז ריבוי רב מכפי יכולתו. ותמורת תעניות אלו יהיו התעניות המבוארים בפתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש (ספר התולדות עמוד ע"ב יעו"ש).

סיכום:

באגרת ב'תש"פ מדובר על כמה דקות של אתכפיה, ולכן כתב "על פי המובא". וכן באגרת ה'תתקמב שמדובר על תענית דיבור נקט "על פי מש"כ". וכן בד'תתנב הכוונה למנוע דיבורים בלתי רצויים, ולכן כתב "על דרך הפתגם".

באגרת ג'תשסט אולי הכוונה לפירוש המלא, גם לחשוב על עצמו 15 דקות ביום ולא לדבר.

ונראה שבעצת אדמו"ר המהר"ש ישנים ב' פרטים, ואינם תלויים זה בזה.

במכתב באג"ק חי"ב עמ' שלב (אגרת ד'קנא) כותב שבנוגע לתענית יעשה כהוראת אדמו"ר מהר"ש, תענית היא עבודה, חשוב על עצמך כל יום 15 דקות באמת. והוסיף שכמובן הכוונה היא שהמחשבה תביא להוספה בתורה ומצוות. עכת"ד. וכן באגרות קודש ח"ו עמ' יד (אגרת א'תקמא) מביא את כל הסיפור בלי החלק של "בלום פיך מלדבר", ומדגיש את החשיבה על עצמו. וראה להלן אגרת א'תרעג כמה מעלות בזה.

ולאידך ביחידות להרב משה גרונר ז"ל "מ'דארף היטען חיזוק הבריאות. אויב דו ווילסט פראווען סיגופים האט דער רבי מוהר"ש געזאגט אז מען וויל זייער ריידין זאל מען זיך איינהאלטין פופצין מינוט און דאס איז אויך ווי א תענית אדער סיגוף, ממילא קענסט דו עסין אין צייט און שלאפין אין צייט איי דו ווילסט פראווען סיגופים איז דא די עצה פון רבי"ן מהר"ש און דאס איז אויך א תענית. דער רמב"ם זאגט אין הל' דעות אז חיזוק בריאות הגוף איז דרכי ה'." ע"כ. ומשמע שנקט שה"בלום פיך מלדבר" הוא הוא העצה. (דא"ג באותה יחידות גם הדריך אותו לטייל ב' פעמים בשבוע, ושלא ילך לישון בחצות, ואם יש לו כמה דקות יוכל לנצלו לחשבון הנפש או ללמוד שיחה עיי"ש).

וראה עוד באג"ק חט"ז עמ' נט (אגרת ה'תתלו) שתענית דיבור אינו במקום נתינת צדקה עבור פדיית תענית המבואר באגרת התשובה. "וענין דתענית דיבור וכיו"ב, ענין בפ"ע הוא ובמקרים מסויימים (ועיי' ג"כ ספר התולדות מהר"ש עמוד ע"ב בסופו), אבל אינו מחליף תעניות האמורות. עכת"ד. וכפי הנראה תיקון ח"נ הוא אחד מהמקרים המסויימים.

בקובץ צרפת פרצת קובץ ו' עמ' תעז, הובא קטע ממכתב מי"ח אדר תשט"ו: "במ"ש אודות מניעות בדיבור, תענית דיבור, יעויין בזה בספר התולדות מהר"ש עמוד 72, והנה בהנוגע לדבור האסור יעויין פרטי האיסור ... בארוכה בזה) הרי אסור הוא ואין ענין לתענית, ובהנוגע לדבור הרשות צריכה להיות הנקודה שלא יהי' .... הבליטות, וע"ד האמור בנוגע (למפרסם?) תעניתו."

כ"ק אדמו"ר הרש"ב

ראה קונטרס העבודה.

תורת שלום - מוצש"ק כ"א כסלו תרע"ג עמ' 172-174. עיי"ש בעמ' 173 דברים נפלאים, שהחסידים שהיו פטורים מענינים אלו אין בהם יתרון, כי אין להם חוש בחסידות! עיי"ש.

ראה להלן אג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע אגרת ה'תרנב.

פתגמים

• רש"ג [ר' שמואל גרונם אסתרמן] בא לרש"ב ושמע מאחורי הדלת שמדבר עם קצב כל מי שעושה את עצמו חיגר שאינו הולך למקום שאינו צריך שאסור או מי שעושה א"ע סומא שאינו מביט למקום הסכנה ברוחניות אינו מת מן הזקנה עד שנעשה חיגר או סומא הקב"ה עוזרו שאינו חפץ בזה כלל ואינו צריך לאתכפיא (רמ"ח אותיות פ"ג)

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ

קרי הוא עונש לצדיקים

ב"ה, ה' ז' טבת, תרפ"ט

[...] וע"ד האמור במכתבו אודות צערו, הנה ידוע מאמר הוד כ"ק רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר אמר כי זהו עונש ח"ו לצדיקים גדולים בעלי עבודה, ורובא דעלמא הוא בא מאכילה גסה וחמימותה, וכן צריך תשובה על לא טוב הנהגתו, אבל אין לו להצטער ולדאוג, כן היתה תשובתו הקדושה, והשי"ת יעזר לו כי יאריך ימים בימי תורה ועבודה. [...]

(אגרות קודש חט"ז עמ' שיח אגרת ו'לו)

הטעם שאינו יכול לצאת מזה

[...] וסולם זה דתפלה עמידתו באופן כזה, דגם ר"ל מי שהוא ארצה, בתכלית הגריעות והשפלות, ומקושר או גם ח"ו משועבד לענינים לא טובים או גם רעים ביותר, שהוא עצמו יודע שהוא רע, ומ"מ אינו יכול ר"ל לצאת מזה, וכמו בחטא הידוע, דלבד זאת שמאבד ר"ל נפשו ומשחית כחותיו, ה"ה נעשה ר"ל חולה ומוכה ביסורין, והוא יודע מזה ומ"מ אינו יכול לצאת מזה, והוא לפי שהוא קשור ומשועבד ר"ל לרע. וע"י הסולם דתפלה שהוא ענין התחנונים ובקשת רחמים על נפשו, הרי יכול לצאת משפלותו, ולעלות מדרגא לדרגא עד עלותו למדריגה גבוה ונעלה בחי' שמימה, שהם בחי' מקיפים שבנפש שיאירו בפנימיות. [....]

(ספר המאמרים תרצ"ב ד"ה אמר רבא, עמ' מ-מא. ספר המאמרים תש"י ד"ה אמר רבא עמ' 38.)

צדקה

יכול לתקן את הפגם של ח"ן (ארום ואשין זיך פון די חטאות נעורים בלאטע). (אגרות קודש חי"ג עמ' שמג, אגרת ד'תתלא)

זמנים לחשבון הנפש

אויף חשבון הנפש איז דא א זמן קבוע. דער זמן קבוע אויף דעם איז אין זמנים שונים. אין זמן פון מעת לעת איז דאס דער זמן פון קריאת שמע שעל המטה. אין זמן פון דער וואך איז דאס דאנערשטאג אין קריאת שמע שעל המטה. אין זמן פון דעם חדש איז דאס ערב ראש חדש און אין דען פון דעם יאר איז דאס דער חדש אלול.

און די וועלכע פארשפעטיגן די אלע זמנים פון חשבון הנפש האבן דעם לעצטן זמן אויף דעם די סליחות טעג.

(אגרות קודש ח"ג עמ' תפב אות ג', בשם אדמו"ר נ"ע בשם רבינו הזקן. המדובר בעבודת ה' בכלל)

ספר המאמרים תרפ"ג

וכמו בראי' ושמיעה עם היות דשניהם הם כחות הנפש ובכ"ז גדלה מעלת הראי' על השמיעה דאינו דומה שמיעה לראי' וכנראה במוחש דהתפעלות הנפש בראי' הוא הרבה יותר מכמו בשמיעה דכאשר אדם רואה איזה דבר אינו יכול לפרוש ממנו ופועל בו הרבה גם אח"כ (ולכן הזהירות בעוצם עיניו מראות ברע צ"ל בזהירות יותר ורוב הצרות בהרהורים רעים וכו' באים מהראי' ע"ד דכל חייבין מבלבלין לון בסיבת הראי' שלא במקום הראוי כו'.)

(שם עמ' רל)

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע

קסו - משל על אדם התועה ביער

איך קען אבער איינשטימען מיט אייך אין פאלגענדעם - וועל קלאר מאכען דורך אביישפיל: מענשען גייען צוזאמען אין וועג, איינער איז אין דער פינסטער אראפ פון וועג, פארבלאנדזשעט, ביז אין א צייט ארום האט ער זיך געחאפט, אז ער געפינט זיך אין א מיטען וואלד וואו עס זעט זיך ניט קיין וועג, אויז, מענש א. ז. וו.

ווי איז דאס פארגעקומען? מ'שפרינגט ניט אריבער גלייך פון מיטען גרויסן וועג אין דער טיפעניש פון געדיכטען וואלד, נאר פריער איז ער אראפ פון ועג אויף א אינטש, דערנאך איז צוגעקומען נאך א אינש, און מיט דער צייט איז מען אין א טיף געדיכטען וואלד. דאס זעלבע אין אונזער ענין...

[תרגום חופשי: "אבהיר זאת באמצעות משל: אנשים הולכים יחד בדרך, אחד מהם סר מהדרך החושבך ותעה, עד שכעבור זמן תפס שהוא נמצא באמצע יער, במקום שלא רואים כל דרך, בית אדם וכד'. כיצד זה קרה? לא עוברים מיד מהדרך הגדולה והרחבה למעמקי יער עבות, אלא שתחילה הוא ירד מהדרך צעד, אחד-כך נוסף עוד צעד, עד שבהמשך הזמן נמצאים בעומק היער העבות..."]

[אגרות קודש ח"א]

תתיד - בענין מה שקרה לו ביום הקדוש

ב"ה, ער"ח כסלו, ה'תשי"א ברוקלין

התמים...

שלום וברכה!

...ובענין מה שקרה לו ביום הקדוש הנה יאמר בכל יום לבד משבתות ויו"ט קאפ' קג-קד שבתהלים וילמוד פרק א' מאגרת התשובה עד ר"ה הבע"ל. והעיקר שיקיים את הפסק דין של אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת צ"צ שער המילואים ח"ד סס"ב) וז"ל: יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' שמח וטוב לב עכ"ל.

[אגרות קודש ח"ד]

תתנד - תיקון לח"נ, העיקר לקרב הנוער ליר"ש ותומ"צ

[ט' טבת תשי"א]

עיקר והתחלת התיקון לח"נ - לקרב הנוער ליר"ש ותומ"צ ולהרבות באמירת אותיות התורה והתפלה והראשון עיקר.

(אגרות קודש ח"ד עמ' קי. צילום ממנו בתשורה תשס"ו "נוספים ב" עמ' 32)

א'פג - להסיח דעת מהתבוננות בגדול החטא וכו'

א'פג

ב"ה, ה' תמוז, ה'תשי"א

ברוקלין.

...

ובנוגע לשאלתו, הנה בנוגע לתיקון: ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה, כמובן שזהו נוסף על ג' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים לכל נפש.

והריבוי באותיות התורה והתפלה, כוונתי להוציאם בפה ג"כ. כן ישתדל לקחת חלק בחינוך וקירוב של הנוער ליראת שמים. והשלישית - שיסיח דעתו מענין זה לע"ע, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכ"ז לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה (אף שמבואר בספרים באופן אחר, הנה דרך זה יניח כעבור איזה שנים, ועתה יסיח דעתו מכל הענין ויתחזק לעבוד את ה' מתוך שמחה דוקא).

בטח זהיר הוא שיהי' הגוף בריא, ושתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא יאכל ולא ישתה בל"נ. מובן אשר הכוונה לאכו"ש גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי' קלה ביותר.

בודאי ימשיך עוד בלימודים איזה שנים.

בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים.

(ח"ד עמ' שסד)

א'קמב

ב"ה, כ"ב מנ"א, תשי"א ברוקלין.

...

ב) שואל תקון בנוגע לעניניו: הנה בטח שומר השיעורים השוים לכל נפש והם בחומש תהלים ותניא שהם מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר. ונוסף ע"ז יפריש לצדקה בכל יום - כמובן לבד שבת ויום טוב - ג"פ בבקר וג"פ לפני מנחה. וכ"ז בלי נדר ועד אחר יום הכפורים הבע"ל, וכן יתרגל להרבות באותיות של תורה או של תפלה בהליכתו ברחוב...

בברכה שיב"ט בכהנ"ל.

(ח"ד עמ' תכג)

א'שעד - ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו

ב"ה, כ"ז טבת, תשי"ב

...

במענה על מכתבו, בו כותב ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו כו', הנה יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' מן המוכן אצלו בעל פה אותיות התורה ובטח יודע ג"כ בע"פ פרקים בתניא ומאמרי חסידות.

ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשם כמה מנשיאינו, אשר כשהתאוננו לפניהם על עניני מחשבות זרות, ענו: אין א פוסטקע קריכט. ובמילא כשהמוח ממולא מאותיות התורה והתפלה וכאשר יודעים אותם בע"פ הרי גם בזה הזמן שאין חוזרים עליהם בפו"מ, הרי הם חקוקים במוחו וכדאי' בלקו"ת ד"ה והדרת פני זקן, ובמילא כשאין זה פוסטקע (מקום ריקן) קריכט מען ווייניקער, ואם לפעמים גם הן, הרי בנקל לגרשם.

בברכה להצלחה בת"ת ביראת שמים.

[הערה: הרב גרונם אסתרמן ברמ"ח אותיות סי' פו פי' על ענין כל הגדול מחבירו, "כלב הנחזק בשלשלאות הוא בקצף גדול מאוד, עוד פי' בית שיש בו אוצר, קריכן דוקא אהין גנים [דוקא לשם פורצים גנבים]].

א'תקמא - לחשוב על עצמו, לא להתעמק על העבר, שמחה.

ב"ה, ג' אייר תשי"ב

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ב ניסן עם הפ"נ המוסגר בו, הנה הפ"נ נקרא על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעת רצון, ובטח יעורר ר"ר על כאו"א מהנזכרים בהפ"נ להמצטרך להם.

ומ"ש בענין התקון על העבר אשר אין לו כח להתענות וכו' הנה יעיין בספר תולדות מהר"ש עמוד ע"ב פתגם כ"ק אדמו"ר מהר"ש, פאסטען הייסט ניט ניט עסען פון נץ החמה ביז צו דער שקיעה, דאס הייסט דארען, תענית איז עבודה, טראכט אלע טאג 15 מינוט אדעתי' דנפשי' וועגען זיך, וסיים כ"ק אדמו"ר נ"ע אשר עי"ז נשתנה החסיד לא רק בכחות הנפש אלא בשינוי ממהות למהות וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר שמסיפור זה יש לכאו"א להוציא, אז יעדערער דארף טראכטען 15 מינוט אלע טאג וועגען זיך.

ולדעתי, הנ"ל הוא נוסף על ההוראה הכללית שישתדל לא להתעמק במה שעבר ופגם, כי כנראה אצלו זהו עצת יצר כדי להכשילו בעצבות ומרה שחורה, אלא יאחז בהקו דשמחה, עבדו את ה' בשמחה שצ"ל שני הענינים, עבודת עבד כמבואר בתו"א ר"פ משפטים ונכלל בזה ג"כ סוג דעבד כנעני שז"ע דבהפקירא ניחא לי' ואעפ"כ הוא עובד את הוי' ודוקא בשמחה. כי בההתבוננות קלה אפילו יבוא לידי הכרה אשר אשרי חלקו וטוב ויפה גורלו שזכה להיות חסיד ובמילא ווי עס וועט זיין מיט עם, איז ער בטוח שהרבי יעמידו בקרן אורה אמיתית, אלא שצריך להיות חזק בהתקשרות ע"י לימוד תורת דא"ח ובענינים דאהבת ישראל וכבר פסק אדמו"ר הזקן אשר ואהבת לרעך כמוך היא הכלי לואהבת את ה"א.

(ח"ו עמ' יד)

א'תרעא - תקנה על ח"נ

ב"ה, א' תמוז תשי"ב

...

במענה על מכתבו מכ"ג סיון, אשר מבקש תקנה על ח"נ, הנה זה מכבר הודעתי שראשונה לכל צריך להסיח דעת מזה ולהרבות באותיות התורה והתפלה (כמובן מבלי לבלבל את סדרי הישיבה, אשר ידוע עד כמה הקפידו אבותינו רבוה"ק אשר כל אברך הלומד בישיבה צריך להתנהג מתאים להסדרים אשר בה, ולא להנהיג ענינים משלו המפריעים בזה) וכן להקדיש איזה שעות בשבוע להשפיע ולפעול בחינוך הכשר, מתאים לתנאי הזמן והמקום, ובטח כאשר יתייעץ בזה עם הר"מ ור"י שלו, ימצא אופן המתאים לזה והשי"ת יצליחו בתלמוד תורה ביראת שמים,

(ח"ו עמ' קנה)

א'תרעג - מעלת סיגופים ע"ד המבואר בספר התולדות למהר"ש

ב"ה, א' תמוז תשי"ב

ברוקלין.

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו מכ"ב סיון עם הפ"נ המוסגר בו, אשר אקראהו בעת רצון על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ומ"ש במכ' ע"ד מה שאמר לזוגתו תחי' וגם היא הסכימה שלא תלך למקוה כמה שנים, מפני שאין לה כח להוליד וכו':

הנה נבהלתי למראית עיני במכתבו, ומלבד שלכמה פוסקים ידוע הוא גם ע"פ נגלה שמחילה בזה אינה מועלת (עיין בשו"ע אבה"ע סי' ע"ו ור"ס א') ובמילא ה"ז חיוב, הנה בפרט הסדר פון פייניגען און פראווען סיגופים אויף יענעמס חשבון, הנה אני לא שמעתי עד"ז, ואם ככתבו כן הוא אשר דעת הרופאים ש[מ]צד בריאותה מעין סכנה הוא שתתעבר, הנה ידוע פס"ד אדמו"ר הצ"צ - שו"ת אבה"ע ח"א סי' פ"ט - שזהו מהשלש נשים משמשות במוך, יעויין שם, ואין רצוני להאריך בזה כיון שהענין מבואר ובטח גם המעט יספיק.

מ"ש אם כדאי לסגף א"ע למשל לישן על ספסל רק עם כר תחת הראש, הנה אינו כותב הטעם לסיגופים אלו בוכלל בדורותינו אלה, הנה כל מי שרוצה לבחור בסיגופים צריך לבחור כאלו שאינם מזיקים ח"ו לבריאות הגוף, וכידוע פסק הרמב"ם בהלכות דיעות רפ"ד אשר היות הגוף בריא מדרכי השם הוא, ובפרט שרואים במוחש אשר חלישות בריאות הגוף, הרי קודם לכל דבר זה מבלבל להעבודה בתורה ובעבודת התפלה, וענין הסיגופים יש לעשות ע"פ המבואר בספר תולדות מוהר"ש עמוד ע"ב בסופו, אשר מעלה נוספת בזה א) שאין מזיק לבריאות הגוף ב) שאין מזה הגדלת הישות והתנאות בפני הזולת, כיון שהזולת אינו רואה בזה גדולות ונפלאות, ורק שידע איניש בנפשי' ווי שווער דאס קומט אן, ג) אשר בכמה פרטים הרי זה עוד קשה יותר מסיגופים ותעניות, כיון שזה דבר המותר בתכלית, אינו רואה בזה עבודה ממשית (אז ער טוט אויף גדולות) ד) ע"י עבודה כזו הנה לאט לאט אפשר שיתהפך ממהות למהות ובמילא שטעלט זיך אנטקעגען דער קלוגינקער בכל התוקף, ולפום צערא אגרא.

וליום הולדתו - שמזכיר בסיום מכתבו - לאריכות ימים ושנים טובות, הנה יה"ר מהשי"ת שיהיו ימיו ושנותיו טובים עם כל הפירושים היינו כפשוטו בגשמיות וממולאים בתורה ומצוה ומאור שבתורה שזהו טוב האמיתי, והשי"ת יצליחו להאיר את תלמידיו ומושפעיו במאור זה.

בברכה.

א'תתלא

ב"ה, ז' אלול, תשי"ב

[...] בנוגע להתקון ששואל, הנה לכל לראש יהי' אצלו חקוקים בזכרונו עכ"פ איזה קאפיטלעך תהלים, איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ובהלכו ברחוב במקום המותר ובמקום האפשרי יחזור עליהם בעל פה, ועכ"פ במחשבה, נוסף ע"ז הנה יתן - עד י"ט כסלו הבע"ל - איזה פרוטות לצדקה קודם התפלה, ובכלל ירבה באותיות התורה והתפלה.

(ח"ו עמ' שכו)

ב'סו - איך להפטר מח"ן ר"ל

ב"ה, ג' ניסן, תשי"ג

...

נ"ב: בנוגע לשאלתו איך להפטר מח"ן ר"ל. הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה לגמרי, היינו אפילו מהמחשבה בתיקון הדבר, ולהוסיף באותיות התורה והתפילה - בדבור - וכן שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משנה ואיזה פרקים תניא אשר אז נמצאים עמו בתמידות וכמבואר בלקו"ת ס"פ קדושים.

(ח"ז עמ' רד לנער שנתמלאו לו טו"ב שנה כמבואר בפנים המכתב)

ב'קח

ב"ה, ט"ו אייר, תשי"ג

...

ובהנוגע לסגולה לח"ן, הרי ירבה באותיות התורה והתפלה, וגם יהי' חקוק במוח זכרונו איזה קאפיטלעך תהלים, איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא, אשר אז ע"פ המבואר בלקוטי תורה סוף פ' קדושים, הרי אף בשעה שאינו עובר עליהם במחשבתו, בכ"ז נמצאים הם אצלו חקוקים במוח זכרונו. והשי"ת יצליחו בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ביראת שמים, אשר אז לא יהי' מקום לענין הנ"ל.

בברכה לת"ת ביר"ש.

(ח"ז עמ' רמט)

ב'רכג

ב"ה, ו' אלול, תשי"ג

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ט מנ"א בו כותב על ענין המחשבות זרות שמבלבלים אותו מזמן לזמן וביותר בזמן התפלה.

והנה עליו להתפלל מתוך הסידור וגם במקום שצריך להתבונן צריך להיות הסידור פתוח לפניו וכשירגיש שמתחילות מחשבות לשוטט יביט בסידור וידוע מרז"ל אותיות מאירות, וצריך שיהי' לו איזה ענינים מתורת החסידות חקוקים בזכרונו בתיבותיהם ומהם הדרוש והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פ' קדושים, וכן יתן קודם התפלה בבקר - בימות החול - איזה פרוטות לצדקה מזמן לזמן ויצוה לבדוק התפילין שלו והשי"ת יצליחו בעבודה ובלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ואל ילך בגדולות ובנפלאות וידוע הפי' עובד אלקים שזהו עבודה ויגיעה קשה וכמבואר בתניא ובמאמרי דא"ח.

בברכת כתיבה וחתימה טובה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

ב'רמו

ב"ה, ד' תשרי, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

...ובמענה על שאלותיו.

א) במה שאינו מתרגש מלימודו ומתפלותיו, הנה ילמוד הקונטרס פוקח עורים שנעתק גם כן ללשון הקדש והוא לאדמו"ר האמצעי בנו של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, שבטח נמצא אצל ההנהלה דישיבת תומכי תמימים בברונא ויראה שם כמה סיבות מפני מה גופו ונפשו הבהמית אין מתרגשים מהלימוד והתפלה ובידו לתקנם וכמאמר רז"ל אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש אלא לפי כחן, וכיון שניתנו לו גוף ונפש הבהמית כזה בודאי ניתנו לו ג"כ הכחות לכבשם.

ב) מה שכותב שמחשבות זרות מבלבלות אותו בשעת התפלה הנה ידוע שמח"ז בעת התפלה באים בסיבת דברים בטלים ומחשבות בטלות קודם התפלה וככל אשר יגדיר את עצמו בזה ימעטו המח"ז בעת התפלה ויתפלל מתוך הסידור וכן יאמר קודם התפלה ולאחרי' איזה קאפיטלעך תהלים ויתן פרוטה לצדקה קודם התפלה.

ג) מ"ש שסובל מהרהורים רעים, הנה עליו ללמוד מאמרי חסידות אשר סוף סוף משמחים את הלב ומרוממים את הנפש ובמילא מגביהים ומוציאים אותו מתוך הרפש ובוץ, ויוכל להתחיל הלימוד בהקונטרס ומעין מבית ה' יוצא.

ד) בכלל קשה לענות בפרטיות על שאלות כאלו בכתב, וכבר ידוע מעלת דברי התעוררות הנשמעים מפה אל פה פנים אל פנים ובמילא יחפש הזדמנות היותר קרובה להתראות עם המשפיע דישיבת תומכי תמימים בברונא הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ מוה"ר ניסן שי' נעמאנאוו, ויראה לו את מכתבי זה ויבקשו שישמע את שיחתו וייעצו בטוב לפניו בגשמיות וברוחניות וככל אשר יקדים בזה ה"ז משובח.

ב'תמא - איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע

ב"ה, כ"ט שבט, תשי"ד

....

במענה על מכתבו מד' שבט, הנה במה ששואל עצה איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע.

ישתדל שידע בעל פה איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא וגם הדרוש בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים ד"ה והדרת פני זקן, אשר אז גם כשאינם חוזרים בעל פה שמורים הם במוח הזכרון וכמובן גם כן על פי המבואר בלקוטי תורה בהוספות בסוף ספר ויקרא. ובשעות הפנויות יחזור את הנ"ל בעל פה באופן שבכל יום יעבור לכל הפחות על פרק אחד תניא ומשניות.

מובן אשר כל זה צ"ל בלי נדר ושלא בזמן סדרי הישיבה, וירבה אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות וישמור על בריאות הגוף אשר כל הנ"ל יסייע בידו במלחמת היצר, והשי"ת יזכך את מוחו ולבו לעשות חיל בתורה ומצות.

(ח"ח עמ' קצו-ז)

ב'תקג - הדרכה למשפיע אודות אופן הדרכה לבחורים בענין עון הוצאת ז"ל

ב"ה, וא"ו אד"ש, תשי"ד

... נהניתי מהסדר תשובה שנתן להאברך... וטוב עשה שלא הכריחו לחזור בע"פ את כל אגה"ת כדי שלא לתת מקום לחשוב שאין בזה אלא השתדלות בלימוד החסידות ותו לא מידי. ובהנוגע להזהירות בכלל בהענין...

הנה אי אפשר לקבוע מסמרות בזה כי זהו תלוי במהות האישים. והרי צריך בזה זהירות כי גם המחאה וההדגשה בזה לא תמיד רצוי' היא וכידוע שהיסח הדעת עד כמה שאפשר מכל ענינים אלו טוב ביותר ובכ"ז הרי מזמן לזמן יש להדגיש בגנות הדבר ואיך שבזה הוא [יורד] מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועוד יותר וע"פ המבואר בס' המצות להצ"צ בתחלתו, ובהנוגע לחשד הנ"ל ה"ז מודגש מגודל העונש המובא גם בתורה שבכתב בכ"מ, ולתבל בענינים בביאור גודל העונש אשר נשמת חלק אלקה ממעל ממש ושלוחו של אדם (העליון שעל הכסא) כמותו כמבואר בלקו"ת ריש פ' ויקרא ובמילא לא יבצר ממנו מאומה למלאות השליחות כו' ומובן גודל הנפילה כשאינו משתמש בהכחות שלו וביותר וביותר כשמשתמש להיפך וכו'...

במ"ש אודות ההו"ל של המאמרים והשיחות וכו' הנה קשור זה בטרדה עצומה שמוכרח לסלק התענינות מענינים אחרים וכיון שמתעסק אני בהו"ל המאמרים דשנת תש"ד שכבר נסדרו לדפוס וחסר רק הגהה ומראה מקומות וכו' ואח"ז ס' המאמרים תש"א וכו' במילא ענין א' מונע את השני...

מכתב זה הוא בהמשך לאגרת ב'שלז וז"ל:

ב"ה, ח' טבת, תשי"ד

...נבהלתי למ"ש אודות המאורע... מהנכון הי' שיסדר בשביל הנ"ל ענין של תשובה אבל להשמר משני הקצוות שע"י סדר זה לא יקל בעיניו הדבר אבל לאידך גיסא שיהי' לפי כחו, ניט איבערציהען די סטרונע, ולהסביר לו שאין מחמירים כפי הצורך מפני שהעוסק בתורה אסור לו להחליש גופו כיון שעי"ז יחליש ג"כ הלימוד וההתמדה וכמבואר בקיצור נמרץ באגה"ת ובכמה ספרים...

(ח"ח עמ' רנז)

ב'תקכה

ב"ה, י"ג אדר ב', תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ח אד"ר. הנה לענין מחשבות זרות צריך להרבות באותיות התורה ואותיות התפלה ושיהי' גם כן חקוק במוח זכרונו איזה פרקים תניא ואיזה פרקים משניות שזה מגין אפילו בשעה שאין חוזרים אותם ואפילו במחשבה, וכמובן בלקוטי תורה סוף פ' קדושים. ובמילא מהנכון שילמוד בע"פ גם את דרוש הנ"ל והדרת פני זקן.

כיון שלעתים תכופות מחשבות הנ"ל מבלבלות דוקא בעת התפלה ובעת הלימוד, לכן טוב שבעת התפלה ובעת הלימוד יהי' הסידור או הספר שלומד לפניו באותו מקום שעומד, וכשירגיש שמחשבותיו מתפזרות הרי יעיין תיכף בהסידור והספר, שאותיות הכתב האלטען איין.

ב'תקלד - תיקון חטא הידוע

ב"ה, י"ח אדר ב', תשי"ד

...ובהנוגע לתיקון חטא הידוע, הנה צריך להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומזמן לזמן יחזור אותם בעל פה, בדבור או עכ"פ במחשבה. וצריך לשמור על בריאות הגוף ולהסיח דעתו מהנ"ל, אפילו מתיקונו, עד לאחר הנשואין בשעה טובה ומוצלחת.

(ח"ח עמ' רפ"ד-ה)

ב'תרמב - בימינו יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם

ב"ה, ח' אייר, תשי"ד

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ רב פעלים

לתומ"צ

צמ"ס וכו' מוהר"ר חנני' יום טוב ליפא שי'

שלום וברכה!

בנועם קבלתי ספריו טהרת יו"ט - ה' חלקים - וכן הידיעה אשר הולך ומדפיס חלק ששי מספריו.

מיוסדים על הס' יסוד יוסף המדבר בענין שמירת הברית, תיקון הפגם, ח"ו, בזה וכו',

ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור ע"ז ברבים ובפרסום, וי"ל הטעם ע"ז, ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה, ר"ל, הוא. ובעוה"ר אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, עכ"פ כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא עי"ז, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון רבנו הזקן נ"ע, בעל התניא והשו"ע, חמור עוון זה וגדול מעוות ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר - לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו - הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו.

וחפץ ה' בידו יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו, ישראל, ע"י מ"צ בב"א.

בברכת הצלחה.

כיון שבספרו זה עוסק בעניני מקואות ג"כ, מוסג"פ העתק רשימת הוראות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - בעת בנית המקוה בעירו.

לחביבותי' דמילתא, באתי באיזה הערות בעברי בין דפי ספריו.

ח"א ע"א. לראש הגוי'. להעיר ולהאיר ממרז"ל אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, ב) כי יש שייכות והתחברות להאבר עם מוח שבראש, והטעם ידוע שיש גידים דקים אשר ע"י מתחבר החוט שבאבר עם המוח והיו לאחדים עד כי כאבר א' נחשבו. - ועיין בס' תורה אור לרבנו הזקן בהוספות ס"פ ויחי שהאריך.

שם עפ"ז. להעיר מס' אור השנים (להרא"ל עפשטיין, גאון ומקובל, אב"ד קעניגשברג) שמנה הוצאת ז"ל במל"ת שנא' לא תנאף. - ולע"ע לא מצאתי לו חבר.

ח"ב על"ד. טעם שלא נכתב בתורה עון מז"ל (ראה לעיל מס' אור השנים). - בתניא ספ"ז כתב הטעם, מפני שבעון זה אפשר להעלות החיות שירדה בקליפות ע"י תשובה נכונה כו' משא"כ בשאר איסורין שבתורה. וע' פנים לתורה.

שם. עפ"ח. ע"ד עונש הגלגול. לפלא שאחרי שנתגלה תורת האר"י ז"ל ותלמידיו, לא העתיק משם. ופרט אשר שער מיוחד ע"ז - בשמונה שערים להאריז"ל - והוא שער הגלגולים, מלבד המובא בכ"מ בכתהאריז"ל. וראה הקדמת הרח"ו ז"ל לשער ההקדמות קרוב לסופה.

ח"ג. בתחלתו. תיקוני החטא. ראה תניא פ"ז. אגרת התשובה לרבנו הזקן פ"ג. שם פ"ט.

שם עקי"א. הסרת הטבעת מהלולב בהו"ר אחר אמירת הלל. וצ"ע. ומנהגנו להסיר קודם אמירת הלל. וכ"מ בב"ח שו"ע או"ח סתרס"ד עיי"ש הטעם. וכ"כ גם בדרכי חיים ושלום סתשצ"א.

ח"ד. בתחלתו. יעסוק בסודות התורה והיא תקון כו'. ומזה עוד טעם (נוסף כיודא ועוד לקרא) למש"כ האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (הקבלה). וכבר האריך הרח"ו בהקדמה הנ"ל, וז"ל: הכל תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין ביהמ"ק כו' וכל הרעה הזאת היא מפני כו' שאין מתעסק בה כו' כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה כו' כי בפשטי התורה כו' שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה כו'. ומביא ומפרש דברי זוה"ק ח"א כ"ו וכ"ז. שם קיח, א. ח"ב רמז, א. ועוד עיי"ש שהאריך.

שם. עס"ז ואילך. ראה בכ"ז שו"ת הצ"צ חאה"ע סקל"ט. שם שער המילואים סמ"ה.

בחידושיו לברכות פ"ג (ה, א)

. ח"ה. בתחלתו. עה"פ ויבוא יוסף. ראה דרך מצותיך לאדמו"ר הצ"צ ח"ב ד' רעז, ב ואילך, שהאריך בכ"ז.

שם. עקנ"ט. סנ"א סק"א. ראה בזה שו"ת צפנת פענח להגר"י ראזין מרגצוב סכ"ה.

שם. בסופו עקפ"ב. תמים הי' כו' אפילו בשביל הרהור, וצ"ב היכן מרומז. י"ל שהוא ע"פ הזח"ג רל, סע"א: תוכו כברו בכל איברין פנימאין וחיצונין כו' תמים תהי' כו'.

וראה שם קסה, ב' דלמד מכתוב זה על נח איש צדיק תמים הי'.

(ח"ט עמ' כד, הודפס גם בלקוטי שיחות ח"ז עמ' 312-3)

ב'תשיח

ב"ה, ח' סיון, תשי"ד

...

במענה על מכתבו מכ"ט אייר, הנה ירבה באותיות התורה והתפלה וישתדל שיהיו חקוקים במוחו לכל הפחות איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, והדרוש ד"ה והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פ' קדושים. כן יפריש בכל יום שני וחמישי קודם התפלה בבקר פרוטה או שתים לצדקה, וישתדל כפי האפשרי בהשפעה על הנוער לקרב את לבם לאבינו שבשמים. נוסף על כל זה, והוא העיקר, שיסיח דעתו מהעון ואפילו מתיקונו, אשר כל הנ"ל הוא סגולה ותיקון לכשיעבוד את השי"ת בשמחה הרי לאט לאט ירגיש בהטבת מצבו. ויהי רצון שההתחלה בזה תהי' בקרוב.

ובודאי למותר להעירו על שמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והם בחומש תהלים ותניא הידועים.

בברכת הצ' בעניניו.

(ח"ט עמ' קד)

ב'תשעא (אולי קשור לנושא הנ"ל)

ב"ה, כ"ט סיון, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

... ומה שכותב שקשה לו להגביר את כח המחשבה דבור ומעשה שלו כמצוה עלינו בתורתו הק' תורת חיים ותורת עולם ושואל אנה לפנות ואנה לברוח - הנה אין צריך לברוח, כי כלשון התניא קדישא פרק מא: ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו, ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, אשר זהו גופא הוא נתינת כח לעמוד במלחמת היצר ולנצחה, וגם התבוננות קלה בזה מספיקה, וכדי להגדיל את הסייעתא דשמיא בזה צריך להיות חקוקים במוחו ובזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא והדרוש בלקוטי תורה סוף פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, וזהו נוסף על מה שצריך להיות אצלו בכיסו - כמובן במקומות שמותר זה - תניא, ומזמן לזמן בשעות הפנויות ילמוד בו איזה שורות, ואם יעשה ככל הנ"ל אליבא דנפשי' ויזכיר לעצמו הציווי התמידי דשוויתי ה' לנגדי תמיד, הרי לאט לאט יגרש הרע ויגביר האור בהד' אמות שלו.

בטח מרציא מזמן לזמן מצבו הרוחני לפני המשפיע שלומד אצלו דא"ח ועושה כהוראתו ואחכה לבשו"ט.

בברכה,

(חלק ט עמ' קנ)

ב'תשפ - שלילת תעניות, תיקון לח"נ

ב"ה, ג' תמוז, תשי"ד

...

במענה על מכתבו מכ"ב סיון בו כותב ע"ד מה שעבר עליו בשינויים שונים במשך הזמן עד עתה ועל מצבו עתה אשר אף שהוטב בהשו[א]ה להעבר אבל עדיין צריך תיקון בכמה נקודות וענינים.

והנה שמח יהי' בהזכות וההצלחה אשר נמצא הוא בישיבת תומכי תמימים שנתיסדה ומתנהלת ע"י כ"ק אדמו"ר וכ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שהשקיעו בה מכחותיהם במס"נ ובמילא כל הנמצא בה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הגשמים והרוחנים כלי הוא לקבלת ברכותיהם שיצליח בכל המצטרך כפי יכולתו ללמוד להתפלל ולהדר בקיום המצות מתוך שמחה, שאז אם מעט אור דוחה הרבה חשך הרי עאכו"כ הרבה אור ועאכו"כ מאור (שהוא מקור האור) היינו חסידות תורתה הדרכותי' ומנהגי'.

וידוע מכבר שאין דרך התעניות ואפילו הסיגופים דרך הבעש"ט כמבואר בכ"מ ומהם גם במאמר יו"ד שבט תשי"ג ד"ה באתי לגני, ובפרט ע"פ המובא בספר תולדות מהר"ש שתענית של חסיד פירושו העכבה אפילו לאיזה רגעים מדבר שרוצה כו', וראה ג"כ בתניא פרק כ"ז (דל"ד ע"ב), ובמאמר הנ"ל מבואר ג"כ הכרח שמירת הבריאות שאז בלבולי הגוף מתמעטי[ם].

וכשיוסיף בכל הנ"ל, בפעולות בכיוון זה, הרי יתרבה ג"כ הסיוע מלמעלה שיבוא כל הנ"ל בפועל ממש בחיי היום יומים.

מ"ש אודות תיקונים כו', הנה ירבה באותיות התורה ובאותי[ות] התפלה, ובודאי חקוקים בזכרונו כמה פרקים משניות וכמה פרקים תניא ומאמרי דא"ח וביניהם גם ד"ה והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פ' קדושים.

בברכת הצלחה בתורה בעבודה ובגמ"ח שהם ג' הקוין שעליהם העולם גדול והעולם קטן - זה האדם - עומדים.

(ח"ט עמ' קנט)

ב'תתעד - העדר קדושת הברית גורם לשכחה

ב"ה, כ"ו מנ"א, תשי"ד

[...]

במענה על מכתבו בו כותב אשר נתגבר אצלו ענין השכחה וכו' ועל פי רוב תלוי זה בשני ענינים. א) כשלומדים מבלי חשק וחפץ שאז הלימוד הוא לא מפנימיות הרצון ובמילא גורם זה לשכחה וכמרומז באגרת הקדש לרבנו הזקן בקו"א ד"ה דוד זמירות ובאריכות ברשימת איכה לאדמו"ר הצמח צדק. ב) מהעדר הזהירות בקדושת הברית, וכשיוסיף אומץ בשני אלו (ומתאים לפרשת השבוע הנני נותן לפניכם היום ברכה אשר תשמעו וגו' וידוע הדיוק אשר בהברכה נכתב בפשיטות אשר תשמעו ואין בזה ספק (דלא כסיום הפסוק - אם) וההקדם בזה מוכרח). שאז ישתפר גם כן הענין דהזכרון ויצליח בלימודו בתורת הנגלה ובתורת החסידות.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

(חלק ט' עמ' רמט)

ב'תתעה - שמירת הברית והלשון מונע מחשבות זרות

ב"ה, כ"ו מנ"א, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו בו כותב אודות סדר לימודו ומסיים אשר מחשבות זרות מבלבלות לו מהיגיעה בעבודת התפלה, וכבר ידועים הענינים בזה אשר שמירת קדושת הברית והלשון ממעט המחשבות זרות כן צריך שיהי' הספר או הסידור פתוח לפניו שהאותיות מאירות ומגרשים מחשבות שאינם מענינם. וע"פ המבואר בלקו"ת ס"פ קדושים הנה כשיש אותיות דתורה בכלל ובפרט אותיות דפנימיות התורה חקוקים במוחו הרי זה ממעט לאט לאט אותיות המחשבה שמנגדים לזה והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

(חלק ט', עמ' רנ)

ב'תתצח - אודות תקון לח"נ

ב"ה, ב' אלול, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על שאלתו מאז אודות תקון.

הנה ידועה התחלת העבודה שהיא החלטה גמורה לעזוב הנהגות הלא טובות שעד עתה ולחקוק את זה במוחו ולבו היינו שיהי' נוגע גם לההרגש ולא רק לההבנה.

וההתבוננות שבזה פשוטה בהביא בחשבון ההיזק וההירוס שמביא הן בחיי הגוף ועאכו"כ בחיי הנשמה וכמבואר בספרים הן בספרי מוסר הכללים והן בספרי חסידות. ולתקון העבר יש להרבות באותיות התורה והתפלה, היינו להתפלל כל התפלה בלי ההיתרים לדלג וכו' (והרי יכול לבוא להתחלת התפלה או גם קודם לזה שאז אין מקום לכל ההיתרים) ובאותיות התורה היינו כפשוטו בלימוד וגם שיהי' חקוק בזכרונו בעל פה עכ"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ויחזור עליהם בלכתו בדרך כו' וכו' וכן כדאי שידע בעל פה המאמר והדרת פני זקן של ס"פ קדושים בלקוטי תורה, וכיון שאור דוחה חשך הרי השמירה בזכרון דאותיות תורה ותפלה תגרשנה לאט לאט אותיות ההפכיות.

בודאי יש לו שיעור קבוע בלימוד החסידות ואומר בכל יום אחר התפלה השיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - והשי"ת יצליחו.

בברכת כוח"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

(ח"ט עמ' רסח)

ב'תתקד - סיבות אפשרויות לקרי

ב"ה, ג' אלול, תשי"ד

[...]

במענה על מכתבו, הנה בכלל הענין שאודותו כותב - לפעמים רבות סיבתו העדר שמירת קדושת הלשון. ולפעמים רבות חלישות הגוף, ולפעמים שהתפילין או המזוזות צריכים בדיקה וחילוף. יתקן את כל הנ"ל ויוסיף אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, בעבודת התפלה וקיום המצות בהידור, והשי"ת יצליחו.

(ח"ט עמ' רעג)

ב'תתקטז

ב"ה, ז' אלול, תשי"ד

...

במענה על מכתבו, הנה לכל לראש צריך להסיח דעתו מענינים כמו אלו, ולהיות נזהר בטבילת עזרא, ללמוד בכל יום שיעור בפנימיות התורה הנק' אילנא דחיי וכמבואר בזהר חלק ג' דף קכ"ד ע"ב כי אין בה אחיזה ללעומת זה כמשנ"ת באגרת הקדש לרבנ[ו] הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - ובעל השו"ע - פוסק בנגלה דתורה. וידע בעל פה איזה פרקים משניות איזה פרקים תניא והדרוש בלקוטי תורה סוף פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן יעיין שם. וכבר מושבעים ועומדים מהר סיני לשמירת וקדושת הלשון שזהו אחת מהסגולות הידועות בענינים אלו.

כן ידוע ג"כ שצריך לשמור על בריאות הגוף אשר בירורו וטהרתו בימינו אלה הוא ע"י צדקה בזהירות בהנ"ל וכיו"ב ולא ע"י תעניתים וסיגופים, וכמו שהאריך רבנו הזקן באגרת התשובה, ואם יתנהג כהנ"ל בטח יוכל לבשר טוב מהטבת המצב.

(ח"ט עמ' רפג)

ב'תתקלז - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, יום הבהיר ח"י אלול, ה'תשי"ד

...בנוגע צו א תיקון וואס איר בעט און אויך א באווא[ר]עניש אויף להבא, איז די ערשטע זאך דארף מען אויפהערן טראכטן וועגן דעם ענין, ווארום דער טראכטן אליין ברענגט צו א מקרה בלתי טהור. בנוגע תיקון דארף מען מרבה זיין באותיות התורה והתפלה, זיין נזהר אין טבילת עזרא און געבן אויף צדקה בלי נדר אפטער און טאן אין א פאסנדן אופן בחינוך הכשר של בני ובנות ישראל. עס איז אויך א גלייכע זאך, אויב ס'איז שוין א לאנגע צייט ווי מ'האט בודק געווען די תפילין, זיי בודק צו זיין.

(ח"ט עמ' שא)

ב'תתקמח

ב"ה, כ"ג אלול, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ד אלול והקודם לו, וכבקשתו אזכירו על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לכוח"ט לשנה טובה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ומה שכותב אודות מצבו עתה ועד עתה, הנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, והוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - אשר בדורנו אלה אין להתענות הרבה, וכלשונו באגרת התשובה פ"ג אסור להרבות בתעניות, ובפרט כשנוסף על חלישות הכללית של הדור הנה נמצא הוא בטפול רופאים, וגם אפילו את"ל שסו"ס יש מקום גם לתעניות, הרי יש לעשות בתחלה שאר הענינים ולא בדבר המחליש את הגוף (התענית) שבמילא מחליש ג"כ ההבנה בלימוד וההתבוננות בעבודת התפלה שחלישות הגוף מבלבל זה.

ובמילא לדעתי הנה ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה וימצא אופן לפעול בשדה החינוך של ילדי ישראל על טהרת הקדש, אם בעצמו או על ידי שיעשה וימשיך אחרים לזה, ויקבע שיעור מיוחד קבוע - בזמן וכן קביעות בנפש - בלימוד פנימיות התורה שבדורנו זה נתגלתה בתורת החסידות שבלשון הזהר נקרא אילנא דחיי שאין שם אחיזה ללעומת זה, ובפרט הוא אחד התקונים לעון הידוע וכמבואר בכמה ספרים, וכל המוסיף הרי פסקו רז"ל שמוסיפין לו ולכל לראש בהצלחה בעבודה זו גופא.

בברכה להטבת בריאותו בגשמיות ולהטבת בריאותו ברוחניות, אשר אצל איש ואשה הישראלית שהם גוי אחד בארץ היינו שממשיכים האחדות בכל עניניהם הרי יחדיו ילכון.

ובברכת כוח"ט

(ח"ט עמ' שטו)

ב'תתקצג - בענין הידוע, יפרוש מחברים בלתי רצויים

ב"ה, ד' מ"ח, תשט"ו

...

שואל התאמצות בענין הידוע וכו'.

הרי במכתבו עצמו כותב אחד התיקונים בהודעתו אשר כשהוא נמצא בישיבה מחזיק את עצמו אבל כשבא... וכו' שגם זה הוכחה נוספת על ההכרה שיתאמץ בלימוד ובהנהגה מתאים לסדרי הישיבה, ויפרוש מחברים בלתי רצויים ויתדבק בחברים טובים יראי שמים וחסידים ואשר אז תקוים בו הבטחת רז"ל יגעת ומצאת.

(ח"י עמ' לא, לבחור בן ט"ז)

ג'מו

ב"ה, כ"ב מ"ח, תשט"ו

[...]

... מובא בכמה ספרים אשר השתתפות בפדיון הבן הוא במקום פ"ד תעניות. ושקיל וטרי בזה בשו"ת שם משמעון מהדו"ק חלק יו"ד סכ"ט (תוכנו: שזהו תקון לפגם הברית שדורש פ"ד תעניות). אבל לע"ע לא מצאתי מקור לזה בספרי חסידות חב"ד, ובכל אופן גם ספרים הנ"ל ראוים לסמוך עליהם.

(חלק י')

ג'קסז

ב"ה, ה' טבת, תשט"ו

...

אין ענטפער אויף דיין בריף פון ב' טבת והקודם, דאס וואס דו שרייבט אז דיר איז גארניט צוגעקומען פאר דער צייט, דארפסטו וויסען אז דאס איז א טייל פון דעם יצר הרע אנשטעל, בכדי צו אפשוואכן אין ענינים פון עבודה בכלל, און לימוד התורה בפרט, מיט דעם אויסרייד אז סיי ווי סיי וועט פון דעם גארניט ארויסקומען. איז אזוי ווי אין אלע ענינים וואס קומען פון דעם לעומת זה, איז אל יכנס עמדו בשקלא וטריא, און מען דארף זיך דאגעגען שטארקען אין עבודת השם יתברך, און דורכ'ן היסח הדעת ווערט מען פטור פון דעם.

בנוגע צו דעם אנדער ענין וואס דו שרייבסט, דארף מען אויך מסיח דעת זיין פון דעם און מרבה זיין אין אותיות התורה והתפלה. אויך אז דו זאלסט וויסען אויף אויסווייניג א פאר פרקים תניא און א פאר פרקים משניות און אויך דעם מאמר והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים. און דער עיקר איז ווי געזאגט פריער, צו מסיח דעת זיין פון דעם גאנצען ענין, און לעת עתה אפילו פון דעם תיקון, און זעלבסט-פארשטענדליך, אז די השתדלות מקרב זיין דעם צווייטען צו תורה ומצות, איז ממשיך די סייעתא דשמיא אין דעם וואס דער מענטש אליין נויטיגט זיך ובהצלחה, און זיכער טוסט דו אזוי בהנוגע צו דער סביבה בכלל, און צו דיינע חברים אין ישיבה בפרט, און השי"ת זאל דיר מצליח זיין.

בברכה.

(ח"י עמ' רא)

ג'רפא - להוסיף חיות בלימודו, ולהשפיע על אחרים

ב"ה, י"ז שבט, תשט"ו

[...] במענה על מכתבו בו כותב אודות מצבו בהישיבה ואת אשר עבר עליו בעבר ואופני התיקון בזה.

והנה לכל לראש צריך להרבות שקידה והתמדה בלימוד הנגלה ובלימוד פנימיות התורה נשמתא דאורייתא לימוד החסידות, ולתיקון ענין שכותב אודותו אשר חיות דקדושה מתלבשת בענינם דקליפה ר"ל, - הרי צריך להשתדל ביותר וביותר להוסיף חיות בלימודו הנ"ל ולהשפיע גם על חבריו שיתוסף בהם חיותם בלימודם הם, ולא לשים לב לפיתויי היצר הרע המבלבל את האדם במחשבות שונות ומשונות ומחשבות של ענינים שהם זרים להם, וכשירצה את כל זה באמת יצליחו השי"ת.

(ח"י עמ' שכד)

ג'שצח - ללמוד ולהתפלל בחיות וחמימות, ולהשפיע על אחרים

ב"ה, ט' ניסן, תשט"ו

[...] במענה על מכתבו - בלי הוראת הכתיבה - הנה בענין תיקון על העבר עליו להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, והעיקר אשר לימודו וכן תפילתו יהיו בחיות ובחמימות, ובפרט בלימוד פנימיות התורה נשמתא דאורייתא ומדה כנגד מדה עליו להשפיע בסיבתו, ובפרט בחבריו בהכתה שלו שגם הם ינהגו ככה, וכשידבר עמהם בדברים היוצאים מהלב, והעיקר כשהנהגתו הוא תהי' כדבעי בזה - יפעלו הדברים, ועוד זאת שעליו, לעת עתה, להסיח דעתו ומחשבתו בהענין אודותו כותב ולהעסיק כח המחשבה שלו בענינים דתורה ומצות.

בטח יודע בעל פה איזה פרקים משניות, ולכל הפחות פרק אחד תניא ושומר - בלי נדר - אמירת התהלים בכל יום אחר התפלה, והשי"ת יצליחו בשר טוב בכל הנ"ל.

[...]

(חי"א עמ' כא)

ג'תפו

ב"ה, י"ז אייר, תשט"ו

[...]

במענה על מכתבו מיו"ד לחדש אייר, בו מבקש תיקון על וכו', ואופן איך להלחם נגד זה בעתיד, היאוש תוקף אותו וכו'.

והנה מבואר בכמה מקומות אשר היאוש הוא אחד התחבולות והדרכים של היצר הרע להפיל את האדם ברשתו, ע"י ההסברה שכין שלא יהי' בידו לנצח היצה"ר, ח"ו, הרי אין תכלית ותועלת במלחמתו נגדו, ומובן שרעיון זה הוא אפיקורסות ר"ל היפך האמונה, אשר השי"ת הוא בוא כל העולם והאדם בכללו, ולית אתר פנוי' מני' ואמר לו בתורתו הק' בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, אלא שכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וכבר ידוע פסק רז"ל אשר ח"ו לא זכה, הרי ר"ל יכולה להעשות לו סם מיתה (יומא ע"ב ב), לכן מוכרחת התפלה לפני אדון כל שהיא בקשת צרכי האדם, והצלת נפשו עאכו"כ, וכדי שתהי' התפלה מקובלת, צריכה להיות בטהרה ובפירוש המלות עכ"פ, ומה טוב לעתים קרובות ותכופות בנתינת קודם [התפלה] איזה פרוטות לצדקה, וכדרז"ל עה"פ אני בצדק אחזה פניך, ויתנהג בכל הנ"ל ויאמר לאחר התפלה של שחרית בכל יום השיעור תהלים כפי שנחלק התהלים לימי החדש, וכשיעשה את כל זה - אף כי כמנהג ישראל צ"ל בלי נדר - אזי לאט לאט תקל עליו המלחמה ומעט מעט יגרש את היצה"ר מגבולו, ומהנכון הי' שילמוד בעל פה מהתחלת פרק מ"א בספר התניא עד התיבות כעומד לפני המלך (שם דף נ"ו ריש עמוד ב), כן הי' מהנכון שיבדוק התפילין שלו.

בברכת הצלחה בכל הנ"ל, [...]

ג'תריח - תיקון לעון הידוע

ב"ה, ז' תמוז, תשט"ו

...ובמה שכתב אודות תיקון לעון הידוע, צריכים להיות זהיר בטבילת עזרא, ולהיות חקוק בזכרונו דברי תורה, ומהם לימוד המשניות ולהרבות באותיות התורה והתפלה, לתת לצדקה לפני תפלת שחרית בכל יום חול, ולהתעסק בעניני ללמד ובעניני חינוך על טהרת הקדש, ובעיקר להסיח דעתו מכל הענין אפילו מתיקונו עד לאחר הנשואין.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

(חי"א עמ' רלב)

ג'תרנא

ב"ה, כ' תמוז, תשט"ו

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מוה"ר שניאור זלמן שי'

שלום וברכה!

מכתבי ליום הולדתו בודאי נתקבל בעתו.

והנה בטח פונים אליו בשאלה איך להתנהג כשמאיזה טעם האשה יראה להתעבר, ואף שכמה משו"ת מהאונגרין מחמירים בזה, אבל בכמה מקרים - עיי"ש, לא כן הוא דעת כ"ק אדמו"ר הצ"צ בשו"ת אבן העזר סימן פ"ט שמיקל בכמה אופנים ואפי' בהנחת מוך וכיו"ב קודם התשמיש, אם יש הוראה מרופא בזה.

ומאחר שעיקר הענין בזה הוא בהנוגע להשמר מעון הידוע, הנה אם הנשאל מורה לפרישות, הרי ברובא דרובא ובעוה"ר בדורנו זה אפשר עוד יותר - מביא לשז"ל ר"ל, היינו היפך הכוונה של המחמירים בזה. ואף שלולא הי' כל היתר בדבר - הרי אין ברירה, אבל ביות שו"ת הנ"ל לנגד עינינו, לפע"ד אין להחמיר שהרופא יאמר בפה מלא דוקא - שזהו סכנה ממש וכו'. ובפרט שבדורנו חלוש זה הנה הפרשיות עושה רושם על הניערווין ועל הבריאות בכלל, הן של הבעל והן של האשה.

ואם יסבירו להרופא אשר לא כמצרים העברים ואפילו אלו הנכשלים בהוצאת שז"ל, הנה לאח"ז מתחרטים ובאים למרירות ועוד יותר לעצבות וכו' וכו', אין ידוע התוצאות הסופיות מזה, בטח יאמר דעתו בדברים חמורים יותר.

ולכן י"ל שהמיקל בהוראה בזה למרות חומר הענין מצ"ע וכמבואר בנגלה ובחסידות, הרי לא לבד שלא הפסיד להשואל, כיון שבלא"ה הי' ע"פ רוב השואל עובר, אלא שבאופן אחר הגרוע יותר (גם מצד שאין בזה מעצור והגבלה מאדם שני, משא"כ בהנחת מוך שאין הדבר תלוי רק בו, וכמה ימים בלתי טהורים בינתיים וכו') אלא שעוד יועיל בבריאות בגשמיות וגם בבריאות ברוחניות, ולדכוותי' בודאי יספיק הנ"ל.

בברכה.

ג'תרסב

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ו

...במה ששאלו אותו על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר - לזה המונה הוצאת שז"ל במנין המצות בעל מחבר אור השנים - לא נעלם ש"ס דנדה דף י"ג, כיון שזהו יסודו של הנ"ל להכניס במנין מצות וכמבואר בספרו שם, אבל יחיד הוא בזה בין כל מוני מצות כפי החיפוש עד עתה, וע"כ צ"ל ששאר מוני המצות מפרשים ש"ס הנ"ל שזהו - אסמכתא ואביזרייהו וכיו"ב.

(חי"א עמ' ערה)

ג'תשסט

ב"ה, י"ג אלול, תשט"ו

[...] ומ"ש אודות הענין הידוע ותקונו, הנה בזמננו זה יש להסיח דעת מזה עד לאחר החתונה בשעה טובה ומוצלחת וכמובן ג"כ משו"ת אדמו"ר הצמח צדק נדפסה בשער המילואים חלק ב' סי' ס"ב, אשר המחשבה אפילו בהתיקון של הדבר עלולה ח"ו וכו', וכן לא ירבה בסיגופים ותעניות כמבואר באגרת התשובה לרבנו הזקן ובכגון דא הפירוש שלא ירבה, שלא יעסוק בזה כיון שמחליש צלילות המחשבה ויכולת העיון בלימוד התורה ובמילא ה"ז ריבוי רב מכפי יכולתו. ותמורת תעניות אלו יהיו התעניות המבוארים בפתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש (ספר התולדות עמוד ע"ב יעו"ש), וכן ירבה באותיות התורה והתפלה, ומה טוב גם בדבור אם הוא בלא בליטות, וישפיע על הנוער לקרב לבן לאבינו שבשמים. ומובן שכל הנ"ל מההכרח הוא שיעשה מתוך שמחה, ולפלא גדול שמרבה בכתיבתו בהתאוננות על מצבו ואינו מזכיר ע"ד שיעוריו בתורת הנגלה ותורת החסידות בשופי, וכן מפעולותיו במסגרת צעירי אגודת חב"ד....

(חי"א עמ' שפז)

ג'תתנא - תיקון לקרי

ב"ה, ג' מ"ח, תשט"ז

[...] במענה על מכתבו מחוהמ"ס, הנה בכגון דא יש להרבות באותיות התורה והתפלה ובהשתדלות בעניני חינוך ובענינים הדומים הקשורים בזיעה של מצוה, ומובן שצריך להעשות מתוך שמחה ובטחון גמור בהשי"ת, וכמ"ש עבדו את ד' בשמחה, וידועה תשובת הצמח צדק בענין זה, נדפסה בשער המילואים חלק ב', והשי"ת יזכהו להוסיף אומץ עד כדי זיעה של מצוה בעבודתו בקדש בחינוך בני ישראל שיהיו זרע ברך ד' ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה וכמה פעמים ככה, וירוו נחת חסידותי ביחד עם זוגתו מכל יו"ח שיחיו.

בברכה.

ג'תתקפו - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ"ז כסלו, תשט"ז

...

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבה - בו שואל איך למנוע מקרה לילה ר"ל.

וכבר ידוע לכל לראש, אשר יש להסיח דעת מכל הענין, היינו אפילו מחשבות אודות התיקון (עיין שו"ת צמח צדק בשער המילואים ריש חלק ב'), וללמוד בהתמדה ושקידה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה הנותנת חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצות, ובכל יום עכ"פ איזה רגעים בבקר ואיזה רגעים בלילה, ולהרבות באותיות התורה והתפלה, ועכ"פ קצת מהם יהי' בקי בעל פה, ומה טוב באיזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ויבשר טוב בכל האמור.

(חי"ב עמ' קעו)

ד'קכז - לאחד אשר בושת פניו כסתו

ב"ה, כ"א שבט, תשט"ז

... במענה על מכתבו מי"ד שבט, והתחלתו אשר בושת פניו כסתו וכו'.

הנה מובן ופשוט שהתכלית בזה צריכה להיות שינוי עיקרי בהנוגע לפועל, ובמה שכותב שישנם ענינים שאינו יכול להנצל מהם כו' הרי כיון שהבורא דורש זאת מאת כל אחד ואחד מבני ישראל, בודאי שעוד מקודם לזה ניתן לו הכחות הנדרשים למלאות הדרישה, והוא הדין בנדון דידי', אלא שכמו בכל הענינים אין לדרוש שתהי' השתנות מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, כי עבודת האדם היא מדרגא לדרגא וביגיעה מתאימה, ואזי מתקיימת הבטחת רז"ל, יגעת ומצאת.

מהנכון הי' לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות במקום שם דר, ושיהי' זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, וילמוד בע"פ ויהיו חקוקים בזכרונו דברי תורה בכלל וביחוד איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא, וישתדל ללמוד בחברותא ועכ"פ במקום לימוד תורה ברבים וכמו ישיבה ובית המדרש, והשי"ת יצליחו לבשר טוב מהטבה בכל הענינים אודותם כותב.

(חי"ב עמ' שז)

ד'קלז - להסיח דעת מתיקונו במשך שנים הקרובות

ב"ה, כ"ח שבט, תשט"ז

[...] ובמ"ש אודות תיקון. - ירבה באותיות התורה והתפלה ויהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים תניא ואיזה פרקים משניות והמאמר והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פרשת קדושים, ויסיח דעת מהענין ואפילו מתיקונו במשך שנים הקרובות, וישפיע על הזולת לקרבם לתורה ולמצותי' ולמאור שבתורה זוהי תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'. [...]

(חי"ב עמ' שיז)

ד'רמז - לאחד שכתב שאין שיפור במצב

ב"ה, כ"ד ניסן, תשט"ז

[...]

במענה על מכתבו, בו כותב שרואה סימן ברכה בלימודו אבל בענין תיקון הענין הידוע נדמה לו, שאין שיפור בהמצב.

והנה בהדי כבשי דרחמנא כו' ועל האדם לעשות המוטל עליו ובפרט שאי אפשר שלא יהי' הזזה בשיפור המצב, ואין זה לא מתחבולות היצר הרע לפעול שפלות ונמיכות רוח בכדי למונעו עי"ז מהתקדמות בעבודת השי"ת. ויעיין ג"כ בתניא פרק כ"ט ואילך.

ובכל אופן ישתדל להסיח דעתו לגמרי מענין הנ"ל ואפילו מתיקונו ככל האפשרי, וישתדל להרבות בהשפעה על הזולת לקרבו לתורה ומצותי' אשר עי"ז יתוסף בברכת השי"ת להתקדמות עצמו ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, אלא שכמה פעמים ככה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חי"ב עמ' תלג-ד)

ד'שס - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ז

....

ב) במה שכותב אודות תיקון בענין הידוע.

הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה, וכיון שמחשבת האדם משוטטת תמיד, אופן הגירוש דמחשבה בלתי רצוי' היא, ע"י הלבשת כח המחשבה במחשבה רצוי', ומה טוב במחשבת אור דתורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך, וצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ואמירת תהלים לאחר התפלה בכל בקר, קביעות עתים לימוד במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, שבתקופתנו נתגלתה בתורת החסידות "דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה וכו'" (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו), ונתינה לצדקה איזה פרוטות בכל יום חול קודם תפלת הבקר, והשתדלות בהשפעה על הזולת, ובפרט על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' ולמאור שבתורה, שעל ידי כל זה זוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה בעניני תורה ומצות של עצמו.

(חי"ג עמ' צב)

ד'תח

ב"ה, א' סיון, תשט"ז

[...]

ובמ"ש אודות ענין המחשבות*, מובא בספרים הק' אמר עם הספר ישוב מחשבתו כו' שע"י הלימוד בפנים, הנה האותיות מאירות ומועילות לבטל מחשבות בלתי רצויות, וגם בשעה שאין ספר מצוי הרי ע"י שחקוקים במוח הזכרון דברי תורה בכלל וביחוד מפנימיות התורה הנקראת אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא וכו' דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (רעי"מ פ' נשא המובא ונתבאר באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו) - כ"ז דוחה חשך הם מחשבות הבאים מצד החשוך, וכבר ידוע שהמחשבה משוטטת תמיד (ולא כדבור, עת לחשות מלדבר) ודוחים מחשבה בלתי רצוי' דוקא ע"י מחשבת קדש.

ד'תקמח - אודות הענין הידוע

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ז

...במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות הענין הידוע - הנה יסיח דעתו לעת עתה אפילו מתיקון הדבר, וישמור שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא ונתינה לצדקה איזה פרוטות בימות החול לפני תפלת הבקר, ויהי' זהיר בטבילת עזרא, ולהשתדל בהשפעה על הזולת וביחוד על הנוער לקרבם לתורת ה' ומצותי' ויהי' חקוק בזכרונו, היינו שידע בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ומזמן לזמן יחזור עליהם, כמובן מבלי בליטות, אם בדבור או במחשבה, ועל ידי כל האמור ילך הלוך המצב וטוב, ובלבד שכנ"ל יסיח דעתו ככל האפשרי, ומבואר גם ע"פ נגלה, אשר היסח הדעת אינו ע"י מלחמה בשקו"ט בשלילת הדבר אלא בהעדר המחשבה אודות זה, וכיון שמחשבה משוטטת תמיד, כשרוצים להפטר ממחשבה הבלתי רצוי' העצה היא ע"י חילוף כח המחשבה ותקיעתו במחשבה רצוי'.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל,

(חי"ג עמ' רעח)

ד'תשס - קרי בראש השנה

ב"ה, ח' תשרי, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו כותב אודות ראש השנה כו'.

הנה ילמדו בעל פה ארבעה עשר פרקים של ספק התניא, ומה טוב שיגמרם במשך חדש תשרי, ובכל יום חול (וחול המועד) לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ויזהר בשלשת השיעורים דחת"ת - כ"ז בל"נ (ובודאי נזהר בטבילת עזרא בלאו הכי).

והשם יתברך יברכו בחתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומוצלחת בטוב הנראה והנגלה.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

(חלק יד עמ' יג)

ד'תתנב - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ' מ"ח, תשי"ז

...

במענה על מכתביו מעש"ק והקודם ומיום ה', בו כותב אודות תיקון בענין הידוע.

והנה בכל עניני תיקונים דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד וכו'.

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון, וכמבואר בכ"מ ומהם בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת קדושים.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ונוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו, ויהי' אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

גם ידוע שסגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה.

גם ידוע הענין דהשתדלות בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש, ותקותי אשר כשיעשה ע"ד האמור יראה הטבה ממשית בקרוב ומזמן לזמן עוד תתרבה, ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.

(חי"ד עמ' צח)

ד'תתקעב

ב"ה, כ"ד כסלו, תשי"ז

[...] במענה על מכתבו - מבלי הוראת זמן הכתיבה - בו שואל תיקון לענין הידוע.

ידועה העצה היעוצה בזה - להסיח דעת ככל האפשרי לא רק מהענין עצמו אלא אפילו מתיקונו, שיהי' חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד או שנים מספר התניא קדישא, נוסף על מזמורי תהלים, ובהלכו ברחוב וכיו"ב יחזור עליהם עכ"פ במחשבתו, ונתינת איזה פרוטות לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר ואמירת השיעור תהלים חדשי לאחרי התפלה בכל יום.

והשפעה על בני הנוער לקרבם לתורתנו תורת חיים ומצותי'.

ופשיטא אשר כל זה - הוא נוסף על העיקר, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

ובהנהגה האמורה הנה *לאט לאט יוטב המצב הלוך וטוב*, ויה"ר שיבשר טוב בכל האמור.

(חי"ד עמ' ריב-ריג)

ד'תתקעב

ב"ה, כ"ד כסלו, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו - מבלי הוראת זמן הכתיבה - בו שואל תיקון לענין הידוע.

ידועה העצה היעוצה בזה - להסיח דעת ככל האפשרי לא רק מהענין עצמו אלא אפילו מתיקונו, שיהי' חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד או שנים מספר התניא קדישא, נוסף על מזמורי תהלים, ובהלכו ברחוב וכיו"ב יחזור עליהם עכ"פ במחשבתו, ונתינת איזה פרוטות לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר ואמירת השיעור תהלים חדשי לאחרי התפלה בכל יום.

והשפעה על בני הנוער לקרבם לתורתנו תורת חיים ומצותי'.

ופשיטא אשר כל זה - הוא נוסף על העיקר, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

ובהנהגה האמורה הנה לאט לאט יוטב המצב הלוך וטוב, ויה"ר שיבשר טוב בכל האמור.

ד'תתקצב

ב"ה, א' טבת, תשי"ז

[...] במ"ש אודות תיקון לעון הידוע, כבר מובא בספרים שצריך להרבות באותיות התורה ותפלה ושכמה מהם יהיו חקוקים בזכרונו, אשר אז אפילו בעת שחושבים בענין אחר גם זה נמצא במוח הזכרון, ומזה שידע אותם בע"פ יהי' ג"כ מאמר והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פרשת קדושים, ובמיוחד השפעה על הנוער לקרבם לתורה ומצות וכידוע מרז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כו' כאילו ילדו, ונתינה לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר ולפעמים גם לפני תפלת מנחה. [...]

ה'לח (אולי קשור לנושא?)

ב"ה, ט"ו טבת, תשי"ז

ברוקלין.

[...] ד) במ"ש אודות בחור אחד בישיבה וכו' העצה היעוצה לזה הוא ענין היסח הדעת, וכידוע בכמה הלכות בנגלה דתורה שענין היסח הדעת אינו מלחמה נגד הענין ע"י שקלא וטריא כ"א היסח הדעת כפשוטו שיסיח דעתו מכל הענין על ידי שעוסק בענינים אחרים ובפרט בעניני תורתנו הנקראת תורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך וכו'.

ה) במ"ש אודות יום הכפורים, יעיין שו"ת צמח צדק שער המילואים חלק שני סי' סב.

ה'קמה - זהירות בעניני ח"ן היא מועילה להתרכזות המחשבה

ב"ה, כ' שבט, תשי"ז

[...] מהעצות להתרכזות המחשבה - לימוד בפנים, ושעכ"פ יהי' הספר פתוח לפניו במקום בו לומד. הזהירות בעניני ח"ן (וזהירות בטבילת עזרא) - [כמובן מד"ה (דער פרומער) וארא לרבנו הזקן נדפס בס' תו"א לעמבערג תרי"א].

(חי"ד עמ' שעב)

ה'קע - אי זהירות בעניני ח"ן יכול לגרום לספקות באמונה

ב"ה כ"ט שבט תשי"ז

[...] במענה על מכתבו בו כותב אודות השינוי שראה לפני מספר חדשים אשר נפלו לו לפתע פתאם שאלות סרק וספיקות ולא הועילו החזוקים מכל מיני ראיות וכו'.

והנה רואים במוחש בענין כגון זה שהעצה היותר טובה בכגון דא היא להסיח דעתו משך זמן מכל הענין ולא להכנס במלחמה עם מחשבות בטלות אלו, וברובא דרובא נחלש ע"י זה הפקפוק והספיקות והשאלות.

והביאור ע"ז הוא כי הספיקות ושאלות כאלו באים מבחוץ, כי הרי על כאו"א מישראל נאמר שהם מאמינים בני מאמינים, ודבר הבא בירושה משך עשיריות דורות פשיטא שחזק הוא ואיתן, אלא שמפני כמה סיבות צדדיות לא תמיד פועל זה פעולתו בגלוי ואפשר שדברים נגדים והפכים יכסו עליו ויעלימו עליו, וע"י מלחמה עמהם הרי המלחמה עצמה מחזקת את מציאותם ומוסיפה גם חשיבות (ע"ד איסורה אחשבי').

משא"כ היסח הדעת ואי שימת לב לגמרי מבלי להכנס לכל שקו"ט איזה שהיא, אלא היסח ע"י עסק בענין של הבנה ושכל מסוג *אחר בהחלט* מחלשים את האחיזה של דברים זרים ומנגדים אלו בנפש האדם ומהלך מחשבתו.

ומובן שלהפטר ממחשבות זרות אי אפשר כי אם על ידי מחשבה טובה אחרת, כיון שהמחשבה משוטטת תמיד ואי אפשר לה להיות פנוי' מכל וכל, וכשמתעמקים בחוזק במחשבות אחרות בעניני תורה תורה אור ה"ז דוחה הרבה חשך.

מובן ג"כ שצריך להתבוננות איך זה קרה שענין זר ומנגד נאחז בנפש וע"פ המבואר בספרי מוסר ועוד יותר בספרי חסידות, ה"ז בא מעניני ח"ן ומאי זהירות בהנוגע לדברים בטלים, ולכן ביחד עם היסח הדעת האמור צריך לנהוג בל"נ להיות זהיר מכאן ולהבא בטבילת עזרא להסיח דעתו לאיזה זמן מעניני ח"ן *אפילו מתיקונם* (עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים סימן ס"ב) ולהרבות באותיות התורה והתפלה נתינה לצדקה עכ"פ סכומים קטנים והשפעה על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' וע"פ מרז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, ולכל לראש להסתדר באופן דעבדו ה' בשמחה, וכמבואר בתניא בכ"מ, וכשיסיתו היצה"ר איך אפשר לו להיות בשמחה בידעו מעמדו ומצבו ימשיכהו לספר תניא קדישא בו מבואר בארוכה שאין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף (ויעוין רמב"ם סוף הל' לולב), ואיך שלכל ענין יש לו זמנו, וכשעומדים בתוקף הרצון ואוחז בעבודה מתוך שמחה - מצליחים גם בזה ובתוספת מיוחדת הסיוע מלמעלה ע"פ המבואר בזהר הק' ח"ב קפ"ד ע"ב ד"ה חדוה דבר נש כו' עיי"ש היטב.

המחכה לבשו"ט בכל האמור ומתוך שמחה אמיתית ופנימית.

(המילים "אחר בהחלט" ו"אפילו מתיקונם" מודגשות במקור)

(חי"ד עמ' שצה-ו)

ה'תקטז - עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים

ב"ה, ט"ו סיון, תשי"ז

במענה על מכתבו, בו שואל עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים.

וידוע אשר לכל לראש צריך להסיח דעת מכל הענין אפילו גם מתיקונו (ראה בזה ג"כ שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן סב), והיסח הדעת פירושו כמבואר בכ"מ בש"ס לא אופן מלחמה בזה שזה ג"כ היפך ענין היסח הדעת, אלא להסיח דעתו לענין אחר כיון שהמחשבה משוטטת תמיד היסח הדעת הוא ע"י שיעתיק מחשבתו לענין אחר לגמרי ומה טוב בענין של אור תורה שהרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חשך.

וכיון שלכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, הנה נוסף על שבטח זהיר הוא בטבילת עזרא, מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה וכמרז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וישמור על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, אשר סגולה הם לכו"כ ענינים. מובן שכל הנ"ל צ"ל בלי נדר כנוהג בישראל עתה וכמובן הענין ממ"ש בלקו"ת פ' מטות דרושי הנדר ובסהמ"צ להצ"צ מצות נדרים.

(חט"ו עמ' ר)

ה'תרנב

[...] בשאלתו בתו"ש דף קעד* ואילך פי' מש"כ שם תיקון ע"י שלימות וכו' - באו שם הדברים סתומים (וכנראה ההנחה חסרה). וכנראה הכוונה לימוד (פנימיות) התורה באופן הכי שלם שבלימוד, שיתגלה כל כח השכל שלו בלימודו וכן עס זאל פארנעמן כל כח השכל שלו. ועיין שו"ע אה"ע סו"ס כג: לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים. [...]

[*בהערת המו"ל שם: בדפוסים שלנו בע' 172: פגם הברית דערלאנגט אין שלימות והתיקון ע"ז איז .. מיט דעם גופא (מיט שלימות).]

(חלק טו עמ' של)

ה'תרדע

ב"ה, כ"ד מנ"א, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו בו כותב אשר קשה עליו להתגבר על איזה ענין ואינו יודע איך לעשות את זה.

כבר ידוע שהתחלת התיקון הוא לכל לראש ההשתדלות בהיסח הדעת מכל הענין, והיסח הדעת הוא גם שלא להלחם במחשבות אלו ולא להכנס גם בשקלא וטריא עם היצר הרע המסית ומפתה אותו לחשוב בענין זה, וצריך להשקיע מחשבתו בענין הפכי, זאת אומרת בענין של תורה עלי' נאמר תורה אור.

כן מהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ולאחר התפלה וגם בשויו"ט יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ולכל לראש חרטה גמורה על העבר ושמירת עיניו מלראות או מלקרות דברים המעוררים ומגרים ולהיות חזק בבטחונו אשר הקב"ה הבטיח שלא ידח ממנו נדח, ואם ח"ו אפילו נכשלים מושללת העצבות ע"ז וכמבואר בספר התניא באריכות ובטח יש לו שיעור לימוד בספר זה, ובאם לא נקבע עד עתה הנה יקבע עתה קביעות לימוד בספר זה, וימצא שם במפתח הענינים שבסוף ספר התניא אותם הפרקים שם מדבר איך שאסור להיות בעצבות ואם אפילו נכשל צריך להתבונן וכו' עיין שם, ויהי רצון שיוכל לבשר טוב בכל האמור.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

(חט"ו עמ' שמח)

ה'תשצז - אודות מה שאירע ביום הכפורים

ב"ה, כ"ו תשרי, תשי"ח

[...]

במענה על למכתבו בו כותב אודות סדר היום שלו ומה שאירע לו ביום הכפורים.

והנה נודע תשובת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בזה (שער המילואים סימן ס"ב עיין שם) ומובן גם כן שעליו להוסיף בלימוד התורה וקיום מצותי' בהידור בכלל, וקביעות עתים בלימוד תורת החסידות, אשר בספר הזהר הק' נקראת אילנא דחיי, זאת אומרת המחזקת חיי הנשמה ועל ידי זה גם חיי הגוף.

(חט"ז עמ' כא)

ה'תתטו - עליות וירידות, התיקון הוא צעד אחר צעד, להתדבר עם אחרים, שלילת ייאוש

ב"ה, אדר"ח מ"ח, תשי"ח

[...] לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השני, בו כותב ע"ד העליות וירידות שהיו אצלו במשך שנה העברה, ואיך שזה פעל עליו וכו' ושמכמה סיבות לא דבר עם איש עד"ז וכו'.

מובן שלפלא הנ"ל, שהרי בודאי למד כ"פ ספר תניא קדישא, אשר משם מובן וגם פשוט, איך שענין היאוש וכיו"ב מופרך לגמרי, יעוין שם באר היטב, שלכן לא אאריך בזה בכתבי לרוב פשיטות הדבר, ושם ימצא גם כן אופני תיקון, וכן מובן משם גם כן שהתקון הוא צעד אחר צעד ולא בקפיצה בפעם אחת.

וגם הענין השני הנ"ל פלא הוא, שהרי מפורסם פתגם והודעת כ"ק אדמו"ר האמצעי, אשר כששנים מבני ישראל מתדברים בעניני תורה ומצות (שמובן שכן הוא הענין הן בהקו דועשה טוב והן בהקו דסור מרע, הרי אז הם שתי נפש האלקית על נפש טבעית אחת, והפועל יוצא מובן, וכיון שזכה שנכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים, אשר רבותינו נשיאנו הק' מסרו נפשם על התיסדותה הנהלתה ורוחה, ודברי צדיקים קיימים לעד, בודאי אשר סייעתא דשמיא ישנה ביותר וביותר, ובלבד שגם התלמיד יעשה התלוי בו בקו החיוב וישלול את הענינים אשר בקו השלילה (ובזה כמובן ענין היאוש והעצבות וכו'), ואז תהי' ההצלחה גם למעלה מהמשוער, וזכות פעולותיו שהנקודה הפנימית בהם קירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים תרבה הצלחת הנ"ל מדה כנגד מדה גם בהנוגע אליו.

(חט"ז עמ' לז-לח. יתכן שהמדובר בעבודת ה' בכלל ולאו דוקא בעניני ח"ן)

ה'תתקמב - תענית דיבור, אבל בלי בליטות

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מט"ו כסלו, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו, ומה שתולה ומזכיר בעניני מכשפים כשפים וכו'.

הנה יסיח דעתו מזה לגמרי מכל וכל, ויתחזק בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, אלא שצריך לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתו, ובכל יום חול לפני התפלה בבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ולאחרי התפלה בבקר, וגם בש"ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש -

ובמ"ש אודות התיקון. - הנה לכל לראש צריך להתעסק במרץ בענין שידוך עם אשה כשרה, ושיהיו דבר תורה חקוקים בזכרונו, זאת אומרת שידעם בעל פה, ומהם איזה פרקים משניות ועכ"פ פרק אחד מספר תניא קדישא (וע"פ מ"ש בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשה קדושים), וכן ינהג בעניני תעניתים של דבור וכיו"ב, אבל מושלל בתכלית עניני תענית מאכילה ושתי' שזהו היפך תורת הבעל שם טוב, החסידות, וכוונתי בתענית של דבור הוא ע"פ מ"ש בספר תולדות מוהר"ש סוף עמוד ע"ב, אבל פשוט שצריך להיות בלי הבלטה והרגשה, שלא ירגישו הרואים, ובאופן המתאים עליו להשתדל במרץ הכי גדול גם כן לעניני חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש.

בודאי משתתף בהתועדות חסידותיות הנערכות מזמן לזמן, וכוונתי בהשתתפות הוא כמובן לא בהנוגע לענינים הגשמים אלא בהנוגע שמיעת דברי התעוררות הנאמרים בעת ההתועדות, והעיקר לשינוי לטוב על ידי זה, והרי ידוע פתקא דמשמיא נחית, דברי רבנו הזקן, אז וואס א חסידישע פארבריינגען קען אויפטאן קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

(חלק ט"ז עמ' קסד)

ו'ג - שלילת צומות, פרישות. ואופן התיקון.

ב"ה, כ"ב טבת, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה!

אין ענטפער אויף אייער בריף פון י"ד טבת,

זעלבסט פארשטענדליך אז איך בין געווען שטארק איבער'רעש'ט פון זיין אינהאלט, און דער עיקר פון שלוס פון בריף, וואס ווי עס זעהט אויס, ווילט איר פאסטען פערציג טעג,

וואס אזא הנהגה, איז פארקערט פון דעם וואס עס שרייבט רבנו הזקן [בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה -] אין זיין אגרת התשובה, און דעריבער אייל איך מיט מיין שרייבען צו אייך און שיק דעם בריף עקספרעס, און השם יתברך זאל העלפען, עס זאל אויפטאן די ווירקונג, ד.ה. אז אויב אפילו איר האט גענומען אויף זיך דאס אויבען געזאגטע, אין א אופן וואס מ'דארף א התרה פון שלשה, זאלט איר דאס טאן, און דערציילן זיי, אז איר האט ניט געוואוסט וואס עס שטייט געשריבען אין אגרת התשובה [זעהט דארט פרק ג' (עמוד צ"ב ע"ב)[ און - אז אויף איז דאס געגען דער בארימטער תורה פון בעש"ט אויף דעם פסוק, כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו גו' עזוב תעזוב עמו (זעט דעם היום יום, כ"ח שבט (עמוד כ"ג)).

און די תעניתים פון פערציג טעג קענט איר פארבייטען, דורך טאן צוויי זאכען.

א) געבען אויף צדקה, אין א אופן אז דאס זאל באצאלט ווערן ביז פורים אדער פסח הבע"ל די סומע פון 27 דולר לערך.

ב) אומבייטען אויף תענית שעות, ד.ה. אז אין פארלויף פון עטליכע יאהר, צוטיילען אויף תעניתים ביז האלבען טאג, מען קען דאס צוטיילען אויף נייען (9) יאהר.

אויף איז פארשטענדליך, אז אייער שרייבען וועגן פרישות מאשתו תחי', איז דאס דורכאויס געגען דעתי, און איר דארפט זיך אויפפירען בשמירת דיני תורתנו הק' לויט חוקי ודיני טהרת המשפחה, אבער ניט בפרישות, און בפרט אז דאס איז דאך פארבונדען מיט צער פון נאך איינעם, וועלכעס פארנעמט א גרויסען ארט לויט שולחן ערוך.

אויף אייער פראגע בנוגע טאהן לשם תיקון דארפט אשר זעהן זיין קלאהר בעל פה אייניגע פרקים משניות און לפחות א פרק תניא (עס קאן זיין אויך פון די קלענערע פרקים), און יעדער וואכען טאג פארן דאוונען געבען אויף צדקה און אפהיטען די שיעורים פון חומש תהלים ותניא אלע טאג, און פארשטענדליך אז דאס אלץ דארף זיין בלי נדר.

אין ערווארטונג פון גוטע בשורות אין דאס אויבען געזאגטע און וואס פריער.

בברכה.

(חלק ט"ז עמ' רכז. המכתב מתורגם באגרות קודש מתורגמות עמ' 22)

ו'ג

27 דולר לערך: ב' שלישי דולר לכל תענית. וראה לעיל ח"י אגרת ג'לד, ובהנסמן בהערות שם.

נייען (9) יאהר: ראה אגה"ת שם "בט' שנים או יותר".

ו'קו - לאחד שכתב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו

ב"ה, י"א אדר, תשי"ח

...

במענה למכתבו בו כותב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו, כי כלשונו במכתבו, דבר זה מושרש בו כ"כ וכו',

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה [אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור ולא עוד אלא "שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל וגם בדרגא דקה מן הדקה].

ומה שפשוט הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו וכן עד"ז בנוגע לקיום המצות וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעיקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה וכלשון הידוע לימוד בשופי הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

(חט"ז עמ' שלא-ב)

ו'רסד (אולי קשור להנ"ל)

ב"ה, כ"ב אייר, תשי"ח

ברוקלין

שלום וברכה!

במענה למכתבו מליל ו', בו שואל עצה בהנוגע לעניניו.

והנה בכלל עצה היעוצה בכגון דא הוא הענין דשויתי ה' לנגדי תמיד, אשר מקרא מלא הוא בכתוב ולא עוד אלא שרבנו הרמ"א פוסק אחרון בישראל התחיל בזה כל הד' חלקי שו"ע להורות אשר זוהי התחלה ויסוד קיום התורה. וילמוד בתניא קדישא ריש פרק מ"א מהתחלתו עד לעמוד ב' תיבת המלך, ומזמן לזמן בשבתו בביתו וגם בלכתו בדרך יחזור בעל פה את הנ"ל אם בדבור או עכ"פ במחשבה, וכשירגיל את עצמו בהרעיון אשר הנה ה' נצב עליו כו' כמבואר בתניא שם, הרי זה בדרך ממילא מזכך לא רק את הנשמה אלא גם את הגוף. כן מהראוי שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא, ובכל יום חול קודם התפלה יפריש איזה פרוטות לצדקה, ואחר התפלה בכל יום, גם בש"ק ויום טוב יאמר השיעור תהלים חדשי - כמו שנחלק התהלים לימי החדש - אשר כ"ז יועיל ללימוד בכלל ובעניני תורה ומצות בפרט ע"פ מרז"ל הבא לטהר מסייעין אותו. [...]

--

בהערות המו"ל שם: בהנוגע לעניניו: תיקון עון ולהשמר על להבא.

(חלק י"ז עמ' קטו-ז)

ו'שכו

ב"ה, כ"ב סיון, תשי"ח

[...] במענה למכתבו מיום ב', בו כותב אודות מצבו, ושכאילו אינו יכול להתגבר עליו, והתוצאות מזה, איך שיצא למשך זמן מכותלי הישיבה ואח"כ חזר לשם, ונמצא במצב יאוש וכו'.

ומובן ששתי תמיהות בדבר: א) מהו הפלא על המצב, לאחרי שהודיעונו חז"ל, עבר כ' שנה וכו'. ב) כיון שהובטחנו לפום גמלא שיחנא ושבלתי ידח ממנו נדח, הרי בודאי שאפשר להתגבר על כל מצב שאינו מתאים לציווי תורתנו תורת חיים.

מהנ"ל מובנת ג"כ המסקנא, שעליו להתעסק במרץ המתאים בעניני שידוך ובהקדם - לבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, וכשרוצים בזה באמת, במילא מתפללים להשי"ת מעומק הלב על הצלחת ההשתדלות בזה, ועושים ככל הדרוש בזה, הן בדרך הטבע ובעיקר ע"י ובהנוגע להוספה בעניני תורה ומצות שעי"ז מתגדלת הסייעתא דשמיא שהוא עיקר בזה וכמ"ש ומה' אשה משכלת, ואז רואים הצלחת השי"ת גם בעיני בשר.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בחדרו, ואשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ויקבע עתים בלימוד תורת החסידות שהיא גילוי פנימיות התורה בתקופתנו זו, ודוקא באופן דהבנה והשגה, שזהו ג"כ מתקוני ענין חטא הידוע הקשור במוחין, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חי"ז עמ' קעח לבחור מעל גיל 20)

ו'שעג - פשרות

ב"ה, ז' תמוז, תשי"ח

...בשאלתו בהאזהרה ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים, אפשר שלא יקבלו כלל, שעפי"ז תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרות, ז.א. לא לומר להם שמותר לעבור ח"ו על חלק מהצות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור דלשקר, [ה"ז] ג"כ ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שינוים בדת וכו' אלא לבאר להילדים ולהסבירם שלעת עתה לומדים עמהם ע"ד מצוה זו וידעו שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם ע"ד כל הענינים בתחלה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד, ולהסבירם ג"כ ענין התשובה, שאם ח"ו אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחוייב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וגם שלאחר זה ישנו תקון דהתשובה.

(חי"ז עמ' רכה - המדובר בעבודת ה' בכלל)

ו'תסט

ב"ה, א' אלול, תשי"ח

[...] וואס דו שרייבסט וועגען איבערקומען דעם ענין הידוע, איז באוואוסט די הוראה אין דעם, אז מען דארף זיך אנשטריינגען וואס ווייניגער טראכטען וועגען דעם אויך אפילו ניט וועגען דעם תיקון פון דער זאך, נאר אזוי ווי די מחשבה פון מענטשן איז דאך שטענדיק באשעפטיגט, דארפמען אריינטאן די מחשבה אין די ענינים וואס מען לערנט אדער מען טוט, אויך דארפמען די צדקה וואס מען גיט צוטיילען אויף מערערע מאל, און געבען דאס איז די זמנים מסוגלים (מהם אין די וואכען טעג פארן דאוונען אין דער פריה און פאר מנחה), און בכלל מרבה זיין אין אותיות התורה והתפלה און טאן בהשפעה בחנוך על טהרת הקדש, לויט דער איינשטעלונג, אבער אז דאס זאל ניט שטערן צו די סדרים פון דער ישיבה און אויך ניט צום געזונט. און השם יתברך זאל דיר העלפען צו אנזאגען גוטע בשורות אין דאס אלץ אויבען געזאגטע ובקרוב. [...]

(חי"ז עמ' שיט)

ו'תקפח

ב"ה, ח' כסלו, תשי"ט [...]

ג) תקון על הפגם וכו'.

לכל לראש צריך לחדול מלחשוב בזה לע"ע, ולתקוע מחשבתו באותיות התורה והתפלה, כן להיות זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול בבקר להפריש איזה פרוטות לצדקה. ולשמור על שיעורי חת"ת (חומש תהלים ותניא) הידועים. [...]

(יח עמ' פו)

ו'תשי

ב"ה, ד' אד"ר, תשי"ט

[...] במענה למכתבו מכ"ח שבט ושאלותיו [...] מהי העצה למחשבות המבלבלות ומחשבות בלתי רצויות.

לכל לראש צריך להיות בקי בעל פה כמה ענינים בתורה ולחזור עליהם, גם בזמנים הפנוים מסדרי הישיבה. ומובן שזהו נוסף על העיקר החלטה חזקה שתיכף שמרגיש שמחשבתו עסוקה בענין בלתי רצוי יפסיקה.

ו'תשמה

ב"ה, ג' אד"ש, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ח אד"ר, בו כותב ר"פ מסדר חייו עתה, ומסיים בשאלה בהנוגע להסתדרותו בעתיד.

במ"ש שמחשבה מנקרת במוחו, מה יהי' בנוגע לבנין בית בישראל, היות ואני וכו' [הערות המו"ל: פגמתי בברית קודש.]

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

(יח עמ' רמד)

ו'תתמד

ב"ה, ה' אייר, תשי"ט

[...] במ"ש אודות ענין הידוע - הרי כמדומה כבר ענו לו, שעליו, לע"ע, להסיח דעת מהענין ואפילו מתקונו, שעי"ז מתמעט ונחלש הענין מזמן לזמן.

(חלק יח עמ' שנו)

ז'שמב - בענין שמירת העינים

ב"ה, כ"ב סיון, תש"כ [...]

במענה למכתבו מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב בו שואל אודות ענין שמירת העינים.

והנה מובן שאין לזה מקום במכתבים וגם אין צורך בזה, כיון שהדברים מבוארים בספרי חסידות של רבותינו נשיאינו ומהם בקונטרס העבודה לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נוסף על המבואר בספרי מוסר, וכן עד"ז בהנוגע לשאר החושים, וכללות הענין מובן ג"כ ממאמר רז"ל, דסומא חשוב כמת, והרי הסתכלות העינים באופן האסור היפך התכלית בשבילו נבראו, ה"ז ענין ר"ל סומא לפי שעה ועוד גרוע ואין להאריך בדבר הפשוט.

תקותי חזקה אף שאין מזכיר עד"ז שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות, וכמבואר גודל ההכרח בזה בקונטרס עץ חיים לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ונראה גם במוחש, ועאכו"כ בהנוגע לבן ישיבה, והקביעות עתים צ"ל כמובן בכל יום ובהוספה ביום הש"ק אשר קדש הוא לד' וכמבואר בכתבי האריז"ל.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור,

(חלק יט)

ז'תכו

ב"ה, י"ב אלול, תש"כ

[...]

ובמ"ש אודות הענין הידוע, - ידוע העצה בזה להסיח דעת מזה לגמרי, ועד לאחרי [ה]חתונה בשעה טובה ומוצלחת, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבות הלא טובות, אלא להניע את המחשבה לענין אחר, ומה טוב לענינים של תורה ותפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, ולכן יהי' בקי בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ויעבור עליהם במחשבה או גם בדבור בכל עת מצוא.

כן מהנכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה, וכן ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים.

ובמ"ש אודות התעניות יחליף זה בתענית רצון, ז.א. שלא למלאות רצונו באכילת מאכל ערב וכיו"ב ולהחליפם בנועם ועריבות בתורה ומצותי', ובזה מובן וגם פשוט השפעה על הזולת, שעליו להביט על עצמו כשלוחו של מקום ב"ה, וכדבר משנה סוף קדושין אני נבראתי לשמש את קוני, אשר שמוש קונו הוא ע"י הפצת תורתנו תורת חיים, וקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם, ועליו לעשות בזה בכל מקום שידו מגעת פעם אחר פעם ובדברים היוצאין מן הלב, שאז ה"ה נכנסים ללב השומע, ואם לעת עתה לא נכנסו הרי זוהי הוכחה שאינו מדבר בלבביות הדרושה, ואדרבה באם ידברו כנ"ל בדרכי נועם אבל בתוקף, לא לבד שיצליח בהנוגע לזולתו אלא שיצליח כהנה בהנוגע לעצמו ובלבטי נפשו, והרי הימים עת רצון אשר (כמבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ראה ד"ה אני לדודי) אז המלך בשדה וכו' ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו'.

בברכה לבשו"ט ולכוח"ט.

[...]

(חלק יט ע' תכט)

ז'תצ - תקון בענין הידוע

ב"ה, ב' כסלו, תשכ"א....

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

(ח"כ עמ' מז)

ז'תקיח

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א

[...] לעשות רצונו חפצתי ומועתק בזה איזו הערות על הספר זרע יצחק שהו"ל, וכן על ספרו טהרת יום טוב - החלקים שקבלתי לאחרונה, וכפי רשיון הזמן - בחפזה.

שם. בסוף הספר. עפ"ג. הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה. - עד"ז הוא בכ"מ וספרים. ומעולם תמהתי ע"ז, כי דוקא בזהר שם לא משמע כן, כי פתח שם ועמך כלם צדיקים דכל ישראל נטרין ברית ופירש באור החמה שם שהוא כמשארז"ל (ב"ב קסה, א) דמיעוט מן המיעוט הם שהולכים אחרי העריות. אבל - אטו כ"ע כיעקב אבינו בנוגע לחטא אודותו דן בספר זה.

ואף שיש לתרץ ולחלק בנוגע לקריאת שם הצדיק בין היחיד והרבים, וכמוש"כ באוה"ח שם - עכ"פ ראי' אין להביא מכאן.

[...] ח"ח בתחלתו. עוד מתיקוני קרי להיות נזהר במצות תפלין. - להעיר מדרז"ל מגלה (טז, ב) ויקר אלו תפלין. ובהגהות הרח"ו לזח"ב קצז, ב: הטיפה נק' יקר. ובמאורי אור מערכת ק' סמ"ו: הטפה נמשכת כו' וכשהלכה לנוק' דנוגה נעשה במקום יק"ר קר"י. וראה מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויפגע במקום (בס' אור התורה פ' ויצא)

[...] שם בסופו ע' קצב. חוט השערה. - להעיר ממרז"ל דרשעים נדמה להם יצה"ר כחוט השערה (סוכה נב, א). ובצדיקים - הקב"ה מדקדק כחוט השערה (יבמות קכא, ב).

ח"ט בתחלתו. עי"ט: לשכב בלילה בד' כנפות של ציצית. - עיין בזה פסקי דינים לאדמו"ר הצ"צ לשו"ע או"ח סי"א.

כי הוא תיקון עינים. - להעיר מל' הרמב"ם הל' דעות (פ"ד הי"ט): ש"ז היא כו' מאור העינים כו' כל השטוף כו' עיניו כהות.

הראי' מביא האדם לידי הרהור וע"י הרהור כו'. - לכאורה (ראה תוד"ה ויין ברכות מא, ב) גדולה מזה מצינו במשנתנו דאפילו ראה עד שלא הרהר (זבים פ"ב מ"ב). - ומזה הוראה לגודל הזהירות בהגדרת חוש הראי'. וראה קונטרס העבודה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פ"ב.

[...] שם בסוף הספר (בהגליונות שאצלי) ע"נ: לסמוך גאולה לתפלה כו' וזה הטוב בעיניך עשיתי (ע"פ ברכות י, ב). בחטא זה פוגם בעשר ספירות כו' יתקן העשר ספירות. - ראה לעיל בהערה לח"ט מדברי הרמב"ם -

ולהעיר מזח"ב (קכח, ב): והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה כו' בההיא שעתא כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטרך כו' וכל שייפין כולהו אתחברן כו' בהאי צדיק דאיקרי טוב כו'.

ועיין מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה המלאך הגואל (בס' אור התורה) ביאור הענין הסמיכות גאולה לתפלה.

ומסיים שם - בזהר - באינון דעבדין נפשיהון דחייבייא ואלמלי הוו ידעי ב"נ כמה תועלתא וזכו (גרמי לצדיקייא) וזכאן בגינייהו כד זכו להון הוו אזלי אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חיין.

ולפני זה - ושייך לההערה לתחלת הספר: זכאה בעי למירדף בתר חייבא ולמקני לי' כו' כל מאן דאחיד בידא דחייבא ואשתדל בי' למשבק ארחא בישא כו' גרים לקיימא כל עלמא בקיומי' לעילא ותתא ועל האי ב"נ כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום כו' גבור בארץ יהי' זרעו כו' זרח בחושך אור לישרים וגו'.

ז'תקצז - הסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות

ב"ה, י"ב אדר, ה'תשכ"א

ברוקלין, נ. י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרב משה שי'

המכונה ד"ר מונק

...ב) בנוגע להסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות בנוגע לנושא ובעיות הקשורות ביצר וחיי המין, קשה לקבוע עמדה מסויימת בהאמור שהרי למרות מאמר רז"ל בהפסוק שמצטטו במכתבו דאגה בלב (הנוער) - ישיחנה לאחרים, הרי נראה שבאותו השטח אמרו חכמינו ז"ל אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב, שלכאורה בגדר משביעו הוא גם שיחה ע"ד האמור, פרט באם השיחה מתנהלת ממומחה הכי מצויין למנוע בטויים ואסוסיאציות מסוימות. וכפי שראיתי בכמה מקומות המוצא המתאים הוא שבהתיעצות המורים במקום יקבעו ההנהגה ואופן שיחה עם תלמיד פלוני (או תלמידה פלונית) ולכל היותר יצרפו ב' או ג' מהם המתאימים זה לזה, כמובן בכל אופן נערים לחוד ונערות לחוד [אבל לא בפרסום כפי שנוהגים בכמה מקומות]. וגם אז צע"ג להזהר מלהכשיל ומלהכשל בהאיסור [מה"ת, ועכ"פ מדרבנן] דאל יביא לידי הרהור כו' (שו"ע אה"ע סכ"ג, ס"ג וראה תניא פי"א).

וכאן עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העלי' בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה"ק ת"ו, מצאו "לנכון" להגבי' גיל הנשואין בהיפך ממה שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק הי' מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוה"ר ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגבי', ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

[ההדגשות אינם במקור]

(ח"כ עמ' קעג-ד)

ז'תשכט - לאחד ששאל עצה להעדר הסדר אצלו שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב

ב"ה, כ"א מנ"א, תשכ"א...

במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז.א. שחפצים לדלג בה בשעה שהסדר הרגיל הוא. מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם],

ועוד בזה עצה היעוצה שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני וק"ל.

מובן ג"כ שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבוננות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו הרי צ"ל ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני, והובטחנו, אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

(ח"כ עמ' שיא)

ז'תתמט

ב"ה, י"ג ניסן, ה'תש"י

[...] ומה ששואל בענין תקון - הנה, לפענ"ד, יוסיף אומץ בעסק חנוך הנוער, ויסיח דעתו, לע"ע, מכל הענין רוצה לתקנו, שישתדל שלא לחשוב עד"ז כלל. [...]

ח'קמא - כל ההתחלות קשות (בענין התמכרות לשתיית יי"ש)

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

...וכיון שלפעמים נדמה שקשה השינוי להנהגה טובה, באתי בשורותי אלה לעודדו עוד הפעם ועוד הפעם. ואפילו אם בעת הראשונה ידמה לו שקשה השינוי - בודאי במשך זמן קצר יתרגל ויגל וישמח על אשר נוהג דוקא באופן האמור.

(חכ"א עמ' שפד)

ח'רכה

ב"ה, כ"ו תשרי, תשכ"ב

[...] במענה למכתבו ממחרת יום הכפורים בשם השם

יעוין בשו"ת הצ"צ שער המילואים ריש חלק שני, איך שנשתנו העתים וכו' וד"ל.

ויוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד תורת הנגלה וחסידות וכמובן וגם פשוט מתוך שמחה וטוב לבב.

ומהנכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה,

והובטחו יגעת ומצאת.

בברכה לבשו"ט

(חכ"ב עמ' ח)

ח'רמב - שלילת אמירת תהלים בכדי למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ' מ"ח, תשכ"ב

ברוקלין.

[...]

ולכתבו אודות ענין הידוע, ואשר אומר תהלים לפני השינה.

כמדומה כבר כתבתי לו, שעצה היעוצה בכגון זה הוא היסח הדעת, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה אלא להסיח הדעת מזה ולהעסיק את המחשבה בענין אחר ומה טוב באותיות התורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, והרי האמירה האמורה - שאומר תהלים - הוא היפך מהיסח הדעת, וק"ל.

ועוד להעיר, שנוהגים אנ"ש שאין אומרים תהלים בלילה קודם חצות לילה, לבד מראש השנה ויום הכפורים.

בברכה שיקים מאמר חז"ל יגעת (יגיעה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, ותקוים בו הבטחת חז"ל) ומצאת.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חכ"ב עמ' כו)

ח'רמה

ב"ה, כ"ו מ"ח, תשכ"ב [...]

... לכתבו אודות ההתחזקות בקיום מצות ולא תתורו אחרי וגו'.

ידועה עצה היעוצה להיות נזכר 1) על מה שכתוב, השמים והארץ אני מלא, ונאמר והנה ה' נצב עליו ובלשון חז"ל לית אתר פנוי מיני' וביחד עם זה אשר 2) הקב"ה הוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב לכל אחד ואחד בעניניו גם בההתחזקות בהאמור.

(חלק כ"ב עמ' כח)

ח'רעח

ב"ה, כ"ו כסלו, תשכ"ב

[...] לכתבו אודות ענין הידוע - בכלל העצה בזה להרבות באותיות התורה והתפלה וכן להרבות בצדקה, ומהזמנים המסוגלים הוא בכל יום חול קודם תפלת הבקר להפריש פרוטות אחדות לצדקה. [...]

(חכ"ב עמ' סב)

ח'שמב - אופן התקון בענין הידוע בזמננו זה

ב"ה, כ"ו שבט, תשכ"ב

....אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

(חכ"ב עמ' קמא)

ח'תרפו

ב"ה, כ"ט תשרי, תשכ"ד

[...] להמאורע שכותבו עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב. וידייק יותר בשיעורי חת"ת ובנתינה לצדקה לפני התפלה בבוקר דימות החול. וה' יצליחו.

(חכ"ג עמ' ח)

ח'תתקמד - בענין קרי

ב"ה, כ"ב שבט תשכ"ה

[...] ולכתבו אודות ענין הידוע - יסיח דעת מזה לגמרי (עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב) וירבה באותיות התורה והתפלה, כן ילמוד בע"פ פרקים (אחדים לפחות) מש"ס משנה ומס' התניא. וירבה בנתינותיו לצדקה גם כי הסך הכולל אחד הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיה"מ. ראה אגה"ק לרבנו הזקן סכ"א. [...]

(חכ"ג עמ' שלד)

ט'רמב

[י"ז כסלו, ה'תשכ"ז]

[...] בתוכן מכתבו - ראה שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב

(חכ"ד עמ' רנ)

יב'כט - יסיח דעתו ממה שהיה לפני החתונה

ב"ה, כ"ב טבת תשל"ז

...לכתבו אודות העבר - כיון שכל זה היה לפני החתונה - יסיח דעתו מזה לגמרי, אלא שצ"ל הנהגתם יום יומית ע"פ תומ"צ.

ובכללות - לעבוד את השם בשמחה. וה' יצליחם.

(חל"ב עמ' קד)

מכתבים שאינם מופיעים באגרות קודש

• ימי הסליחות תשכ"ג (שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' רלא): לכתבו בנוגע לסדר ותקון וכו' הנה בנוגע לתעניות מובן ממ"ש רבנו הזקן באגה"ת שאין זה בנוגע לדורותנו אלה ובפרט בגיל שלו שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה נגלה וחסידות והרי רואים כמוחש שתענית הגוף מבלבל לרכוז המחשבה וק"ל והרי יכולים להחליפם לתעניות ממאכלים ערבים לגוף וכיו"ב.

• אגרות קודש - מהדורה ב' - חלק כ"ח עמוד יז (תמצית: רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין: תוספת התמדה בתורה. היסח הדעת ככל האפשר. הפסק הפגישות עם הבחורה. טלית קטן כשר כל היום והלילה. בדיקת התפילין. לימוד חת"ת. התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה. ויש למצוא המקור.)

Lubavitcher Rebbe's Letter in English re SSA

Original

By the Grace of G-d

25th of Shevat, 5746

Brooklyn, N.Y.

Greeting and Blessing:

This is to acknowledge receipt of your letter of Jan. 26th, in which you write about a serious problem.

As requested, I will remember you in prayer for the fulfillment of your heart's desires for good.

While all blessings come from HaShem [G‑d], a Jew is expected to do what is necessary in the natural order. In the matter of the said problem, you surely know that there are doctors and psychiatrists who treat it, and have been successful in many cases. I know of a number of cases of people who had this problem but eventually overcame it, married and raised a family.

While on this topic, I would like to clear up a misconception that has led some individuals into confusion and wrong conclusions. The misconception stems from the argument that since some individuals are born with this problem, it must be a "natural" thing; hence it cannot be designated as a wrong, or a sin, and there is therefore no need to do anything to change it, or at any rate, it is not a serious problem at all.

That this approach is entirely without foundation can be seen from the fact that the Torah (called Toras Chaim and Toras Emes because it is our true guide in the everyday life) declares that to indulge in it, or even to dwell on it mentally, is a grave transgression of HaShem's commandment. Hence, it is also clear that the problem is controllable, for if it were beyond human control, HaShem would not have made it a sin.

The fact that the problem may largely be congenital does not alter the situation. Every day children are born with particular natures and innate tendencies or drives, some of them good and some of them bad. This is why human beings have to be trained and educated, so as to develop and strengthen the positive characteristics and eliminate the bad ones. The Creator endowed human beings with the capacity to improve, indeed even to change, their "natural" (i.e. innate) traits. A case in point is kleptomania. It is generally recognized that kleptomania is a very compulsive drive. But no one will suggests that because it is probably inborn and extremely difficult to resist, the kleptomaniac should be told that it is okay for him to steal, or that there is nothing he can, or should, do about it, and so on. Similarly in the case of one who is born with a drive to destroy things or with a quarrelsome or aggressive nature, with a propensity to cheat or lie, or any other innate trait that is considered reprehensible. No normal society would declare that since one was born that way, one should be allowed to go through life according to his natural desires and tendencies. Such an attitude will help neither the individual, nor the society. On the contrary, everything should be, and is, done to help individuals to overcome their neurological problems, whatever they may be.

Needless to say, the person who is afflicted with this or other neurological problems, may well ask, "Why has HaShem created such a compulsive drive, which is in direct contradiction to His moral Code? Why has He afflicted me, who desires to comply fully with His commandments?"

No human being can answer such questions, which only HaShem, the Creator, can answer. One observation that can be suggested in relation to the question, "Why me?" If an individual experiences a particularly difficult, or trying, situation, it may be assumed that HaShem has given him extraordinary powers to overcome the extraordinary difficulty. The individual concerned is probably unaware of his real inner strength; the trial may therefore be designed for the sole purpose of bringing out in the individual his hidden strength, which, after overcoming his problem, can be added henceforth to the arsenal of his revealed capacities, in order to utilize both for infinitely greater achievements for the benefit of himself, and others.

Maimonides, the "Guide of the Perplexed" of his generation and of all subsequent generations, who was also acclaimed as the greatest physician of his times, declares in a well known passage in his famous Code,Mishneh Torah (Yad Hachazaka): "Every person has the option (power), if he so desires, to direct himself to do only good and be a Tzaddik, or, if he chooses, to fellow the bad road and be a Rasha. Do not ever think that a person is predestined from birth to be a Tzaddik or Rasha. Nor is there any inner compulsion to make a choice, but one has the capacity to choose the right behavior, and it is entirely a matter of one's own will and determination" (Free translation from Hil. Teshuva, ch. 5. See it there at length).

A final remark from the scientific viewpoint.

To say that the human mind and neural system are unimaginably intricate, is to say the obvious. Only the Creator knows His handiwork. But the Creator has endowed the human mind with wonderful qualities to probe the mysteries of nature, to research and experiment and steadily gain more knowledge about himself and his physical and mental capacities. Considerable progress has been made by scientists in their studies of the brain cells and hormones. It is now clear that a wide range of human emotions and sensations can be stimulated artificially with the aid of electronic and biochemical techniques. It is now generally agreed that most, if not all, neurological disorders, including deviant sexual behavior, probably proceed from chemical (hormone) deficiencies or irregularities during the period of youth. Some neurological disorders are already being treated successfully in certain areas involving the neural system" and it is to be hoped that the range will expand and eventually include the whole spectrum of neurological disorders, both of individuals and of nations.

In the meantime, we can only put our trust in HaShem, and strengthen our adherence to the Torah and Mitzvoth, of which it is written, "'They are our life and the length of our days."

With blessing,

שני מכתבים חדשים

מכתבים אלו הודפסו יחד עם מאמר והי' עקב תשמעון תשל"ח - י"ל לש"פ עקב תשע"ח.

הקדמת המו"ל: הגיעו לידינו בהשגח"פ ב' מכתבים של רבינו באנגלית - בנושא ה"עוון הידוע" (פגם הברית, ח"נ) שנכתבו לרופא-פסיכולוג אשר תמשך בגישה "מקילה" בנושא מההיבטל הרפואי-פסיכולוגי, גישה שרבינו במכתבים אלו שולל בהחלט, גם מההיבט הנ"ל; ועל סמך דברי רבינו (באגרת ב'תרמב - הובא לעיל) ש"הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים... ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ... הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו'" - מדפיסים אנו ב' מכתבים אלו, בצירוף תרגום חפשי.

By the Grace of G-d

20th of Iyar, 5722

Brooklyn, N.Y.

Dr . . . Greeting and Blessing:

I am in receipt of your letter of May 13, in which you discuss the problem of m. You are quite right that it is a matter to be handled delicately but, surprisingly you do not mention that it is not to be treated by the same approach in all cases.

A further point to bear in mind is this. If, as you suggest, it should be explained to the person that it is “natural,” or as some suggest that it should even be encouraged, then eventually all restraint will be removed, and the boy will indulge in it freely, with spiritual and physical consequences well known to you. And judging by the majority of cases, such an approach would encourage overindulgence even from the “medical” point of view.

There is yet another consideration. When the person is told of the seriousness of the matter, there is at least the redeeming feature of having told him the truth. Therefore, even if it may have a temporary undesired effect, one is at least certain in not having misled him, while when he is told that it is “natural” and he need not take it to heart, etc., it is not the truth, and he will sooner or later discover that he has been deceived or lulled, and the excuse that it was intended for his benefit may or may not satisfy him.

All this is without reference to the first and essential aspect of the situation, namely, the point of view of the Torah and Shulchan Aruch, which is most stringent about it, as the Rosh Yeshiva has no doubt explained to you.

From my knowledge of such cases, the majority of boys, and a majority by far, overcome this problem when they know its seriousness and are guided accordingly. This is why they do not come to the doctor’s attention, while where restraint is removed it often becomes a medical problem,

I believe I mentioned in a previous letter that, knowing your family and background, I hope that in addition to the healing that you bring to your patients in their physical need you also help them spiritually, for in Jewish life the physical and the spiritual are very intimately bound up together.

With blessing,

M. Schneerson

B.H. 28th of Menachem Av, 5722

Brooklyn, N.Y.

Dr . . .

Sholom uBrocho:

Thank you for your letter of Aug. 19th, which has just reached me, and in which you refer to the delicate matter which has been the subject of our recent correspondence.

With all due respect, I must disagree with your statement that there is a radical difference of attitude between the Jewish and medical-psychological points of view on this matter, in that the latter believe that there is no physical or psychological ill-effects. I doubt very much whether physicians and psychologists do in fact generally hold this view. As far as I know most medical authorities do not share this view. Indeed, it is impossible that there should not be physical, and even more so psychological consequences, for every normal person is bound to experience “uneasiness”, guilt etc at doing something which is not natural.

What is even more painfully surprising, in my opinion, is the fact that physicians and psychologists who are concerned with finding a way to help the adolescents in this problem, are approaching this problem from the wrong end. They should be the first to advocate early marriage, especially as there is already a marked tendency in this direction in the present day, except that, unfortunately, economic considerations prevent it from becoming more widespread. Therefore, one would expect the medical profession to use its influence with local and state authorities to offer economic assistance to would-be early marriage candidates on the same principle that economic help is given to the aged. To be sure, early marriage would not entirely solve the problem, since the age of puberty begins earlier, yet to prevent even a few years of this problem would be a very great achievement in the mental health of many people. Therefore, instead of advocating an attitude as you describe, the M.D. and psychologists would be better advised to get to the root of the problem along the lines suggested above.

Needless to say, no single doctor can bring about a reorientation of view in the profession, and certainly the above observations are not intended as a personal reflection on you. However, I venture to suggest that the reason why doctors have not come out in favor of early marriage with appropriate “fanfare” is the reluctance to advocate an “old-fashioned” idea! Yet, as already mentioned, there is an unmistakable tendency in this direction, and it is no longer considered so old-fashioned after all.

To return to the method of treatment, I see no reference in your letter to the point I made, which is “also” essential: As between the two methods, namely, to make light of it or to consider it reprehensible, the latter corresponds to the truth and natural order, while the other is at variance with same. If the justification for the former is on the basis of selecting the lesser of two evils, then the truth should not be suppressed, at least. Thus, a certain disease may be and is treated by inducing malaria, on the principle of counteracting a greater evil by a lesser evil, but in that case no one will claim that malaria is no disease. Besides, this method is applied only where there is no other way.

As we are about to enter the month of Elul, when we will be saying twice daily “G-d is my light and my salvation” (Psalm 27), may G-d enlighten each and every one of us to utilize our capacities to the full in helping ourselves and others in every possible way.

With blessing,

M. Schneerson

If you will discuss the above with colleagues, I will be very interested to know their argumentation.

ספר המאמרים

ד"ה וידבר אלקים תשי"ב

• ומבאר רבינו הזקן (מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א עמ' רמ. ע' 27, אוה"ת וארא עמ' קכא, פלח הרמון שמות עמ' מח) דהנה אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלימים ולא יחסר מהם אפי' שעה אחת רגע א' ויש לומר בביאור דיוק לשון רבינו הזקן שאין כל אדם זוכה לזה דמשמע שזהו ענין של זכות מלמעלה ולא דבר התלוי בבחירה וי"ל דמובן הוא ע"פ הידוע דביטול תורה אין אדם ניצול ממנו בכל יום (תניא פכ"ה) כמובן ממארז"ל ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' ונמצא שאין זה דבר התלוי בבחירת האדם אלא צריך לזה זכות וסייעתא דשמיא. וממשיך רבינו הזקן דהעצה לזה היא שיהי' כל ימיו בתשובה פירוש הדברים דכיון שאין כל אדם יכול לזכות לזה שלא יהי' חסרון בלבושו וא"כ איך יבוא האדם להתקשרות נשמתו עם עצומ"ה א"ס ב"ה, הנה העצה לזה היא ע"י התשובה דגם ע"י תשובה יכול לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא ומבאר שם דשובה אותיות בושה וכן תשוב אותיות בושת דענין תשובה הוא שיבוא ליראה בושת יראה מחמת בושה דע"י שיעמיק בשכלו כו'. (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 269)
• והנה בפרטיות יותר ענין גלות מצרים שעל ידו הוא גילוי האהבה ה"ז מה שהאדם נמצא בעבודתו במצב של ירידה, שזה מעורר בו עוד יותר את הרגש הבושה והתשובה. ובזה גופא יש כמה מדריגות, וכמבואר במאמר אדמו"ר הזקן (מאמרי אדה"ז שם עמ' רמג. ע' 29 ואילך. וראה אוה"ת שם ס"ע קכז ואילך), שיש בחינת מצרים דקדושה ובחינת מצרים דלעו"ז דבחינת מצרים דקדושה הוא שמסתפק בתורתו ועבודתו שלומד בתורה ועובד ה'; ואינו משתדל להרבות בתורה ומע"ט אלא די לו במה שעוסק, כי לפי ראות עיניו יוצא ידי חובתו. ויש לומר שזהו גם ענין קיום המצוות כמצות אנשים מלומדה. ומבחינת מצרים שבקדושה נמשך ונשתלשל עד שנעשה למטה בקליפה בחינת מצרים דלעו"ז דהיינו בחינת פגם הברית. דלפעמים הוא שלא ברצונו, שמטמאין אותו בע"כ שלא ברצונו במקרה לילה, וכמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם. וענין יציאת מצרים הוא בחינת תשובה על ידי ענין זה עצמו, כשרואה בעצמו שהוא רחוק מה' בתכלית, דאז ממצרים קראתי לבני, שהריחוק דוקא מעורר בו את התשובה ואת ההרגש שהוא בני, ועי"ז מקשר נפשו עם עצומ"ה, לאשתאבא בגופא דמלכא. ומכל זה יובן במעלת ענין התשובה... (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 271)

ד"ה וארא תשכ"ו

עיי"ש סעיף ז'. (תורת החסידות גורמת שגם הניצוצות שנתרחקו ונאבדו יתעלו ויכללו בקדושה).

שיחות

• פורים תשי"ב - תורת מנחם ח"ה עמ' 15) (הובא בויקרב משיחה עמ' 165)
• ליל ב' דחג הפסח תשי"ג - תורת מנחם ח"ח ע' 7 - 17) (הובא בויקרב משיחה עמ' 165)
• השיחה אודות מבלאי מכנסי כהנים (ליל ג' דחוה"מ סוכות - שמחת ביה"ש תשי"ד
• השיחה אודות ער ואונן (פקוח עורים יודייקין עמ' עו. כנראה הכוונה לשיחת ש"פ פנחס תשי"י - תורת מנחם ח"א עמ' 441) (הובא בויקרב משיחה עמ' 165)
• שיחת יום ה' פ' עקב - כ אב - תורת מנחם חי"ב עמ' 351. (הובא בויקרב משיחה עמ' 165)
• תורת מנחם תפארת לוי יצחק שמות עמ' לח-לט. (הובא בויקרב משיחה עמ' 165)
• טיפת זרע כח הגוף (שם עמ' עה)
• תשובה עילאה בדורנו (שם עמ' עב - עד)
• חתן ביום חופתו מוחלים לו על כל עונותיו גם על החטא החמור דחטאות נעורים (שם עמ' פב)
• אחרון של פסח תש"י סעיף ב' (תורת מנחם עמ' 24): "...ועד"ז בנוגע ליחידות בנוגע לענינים רוחניים - שנחלקים לשלשת הסוגים נר שולחן ומטה: ''נר'' - קאי על כללות המצוות, כמ''ש 6 ''כי נר מצוה''. ''שולחן'' - קאי על תורה בפרט, שנוסף על היותה בחינת ''לבוש'' כשאר המצוות, ה''ה גם בחינת ''מזון''. ונוסף על הענינים הקשורים עם ההנהגה כתיקונה ע''פ התורה (שולחן) ומצוות (נר), ישנו גם תיקון המצב של נפילת האדם שחטא ופגם ועבר את הדרך, משום שנכנסה בו רוח שטות, ונעשה במדרגת שוכב שהראש הוא בהשוואה לרגל - שמצב זה נכלל ב''מטה''. ובפרטיות יותר ה''ז קשור עם תיקון הפגם בעניני שמירת הברית (וכן בשמירת הלשון, הקשורים זב''ז), ובפרט ח''נ שהם הבדלה כללית בינו ובין ה''א - שצריך לתקנם באופן שתהא ''מטתו שלימה''. וגם ענינים אלה ''עומדים במקומם'' - שגם במצב של נפילה ופגם לא יחשוב שנותק לגמרי, ואיזה קשר יכול להיות לו עם רבי לאחר פטירתו, אלא עליו לדעת שגם עתה עונה הרבי על שאלות בעניני תיקוני פגמים ונפילת האדם, כמו מקודם..."
• ש"פ שלח תש"י - אחד שאל אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש (כמדומה) בענין שמירת הברית, ואמר לו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש שענין השמירה הוא כמו שהיה אצל האור החיים, שפעם נסע האור החיים עם שיירא והיו במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו לכחות עליו ונשאר לבדו, ובא אליו ארי, והראה לו האור החיים את אות הברית, וכשראה זאת הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת ישב עליו האור החיים ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, ע"כ המעשה. וביאר זה [אדמו"ר הריי"צ] שהרי אין חיה רעה מושלת אלא אם כן נדמה לה כבהמה, אבל כשהראה את אות הברית, אז במילא האריה אין לו פה שום דבר רק לשמשו, כי בענין הברית דוקא נראה בו יותר הצלם אלקים שברית הוא לשון התקשרות, וגם אנו רואים במוחש, שבזה דוקא יש תאוה ביותר, מה שאין בשארי הענינים תאוה כזאת, ולכן בזה דוקא נראה אמיתית הענין דאדם], ובאדם אין להם שליטה (לקוטי שיחות חי"ח עמ' 462-3, הובא בשיפור הלשון בתורת מנחם ח"א עמ' 110. וראה רשימות היומן הובא להלן).
• ש"פ ויקהל פקודי תשל"א - הובא בלקוטי שיחות חלק ל"ט עמ' 111 ואילך. הובא להלן.
• ש"פ פנסח תשל"א - שיחות קודש ח"ב ע' 385: "נאך אן ענין אין דעם דער חטא איז געווען וואס ער האט פוגם ברית געווען. וידוע מש"כ בספרים אז דער אריכות הגלות איז מצד דעם וואס מ'איז ניט מתקן דעם פגם הברית, ווי ער זאגט אין אגה"ת (חלק שלישי פון תניא כנגד ביום השלישי המורה לגאולה) [נ.א. ווארום ס'איז דאך הבטיחה תורה אז ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין ד"ה אז דער ענין פון תשובה בכללות איז שייך צום ענין פון גאולה]. וואס גאנץ אגה"ת איז געשריבן געווארן לתקן פגם הברית דהגם אז בכללות רעדט זיך דארטן וועגן ענין התשובה איז אבער בפרטיות ובפרטי פרטיות איז דאס וועגן תקון פגם הברית (און דורך בריתי שלום איז מען דאס מתקן).
• קיץ תשל"א מרשימה פרטית: [שיחה זו נאמרה לאחר שאחד התלמידים דיבר בלשון בלתי נקיה סמוך לחדרו של הרבי. בעת השיחות שנאמרו מאוד בחריפות היו פני הרבי רציניות מאוד, וכמה פעמים פנה לצדו השמאלי והסתכל במבט מאוים ביותר לעבר המקום שעמדו שם הבחורים והי' ניכר שהדברים כואבים לו ביותר - המו"ל] בכלל הנה בתומכי תמימים לא דיברו אודות ענינים אלו עכ"פ לא בפרהסיא, אבל מזמן לזמן צריכים להזהיר גם ענין זה, לא צריכים הרי להאריך בענין חומר האיסור בענינים של שמירת היסוד, וכאמור ש"ברית המעור (שמירת הברית) כנגד ברית הלשון". שיש כבר את המכתב מכ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא תובע מהתמימים להיזהר בענינים של שמירת הלשון, וזה דבר המבהיל שלתלמיד יש את העוז (ברייטקייט) לפרוץ הגדר הזה בפרהסיא, ולחזור על זה כמה פעמים! ומכיון שכאמור "ברית המעור כנגד ברית הלשון" הרי מובן גודל האחריות של תלמיד בישיבת תומכי תמימים להיות נזהר בברית הלשון ולמחות באם קורה שהוא שומע את זה משני, כדי שהוא לא ייכשל בברית המעור. ובודאי שלא נצטרך לדבר על זה עוד הפעם, ובפרט שלא בהתוועדות. רק כשאין ברירה, וצריכים למחות אני מוכרח לעשות את זה שלא ברצוני בהתוועדות. בכלל זה לא התפקיד שלי, זה התפקיד של הנהלת הישיבה אלא מכיון שמן השמים זיכו אותי לשמוע את זה אני מוכרח למחות בכל התוקף, ובודאי שלא אצטרך לדבר על זה עוד הפעם ונדבר בהתוועדויות רק ענינים של תורה ויראת שמים. (הובא קובץ רחובות הנהר חוב' יח (ב) עמ' 30. המקור באידיש הובא בספר דער רבינס קינדער עמ' קצט-ר. ושם שבתוך השיחות חזר על הדברים כמה פעמים ואמר שמקוה שלא יצטרך לחזור עליהם שוב.)
• שיחות קודש תש"מ חלק ג' עמוד 822 (בעניין ראיה): "וואס אט דער בחור האט עינים און וויבאלד אז ער איז בחור איז דערפון פארשטאנדיק אז די עינים זיינע זיינען אויכעט אין א אופן וואס זיי זיינען עינים בחורות [מובחרות?], אויסגעקליבענע. ד.ה. אויף באווארענעך עם מ'זאל ניט קוקן וואו ער דארף ניט קוקן איז מאי קמ"ל? דאס איז א ענין שבפשטות! מ'דארף אבער באווארענען ער קען דאך קוקן אין עניני רשות - באווארנט מען אז ער קוקט מערניט אין ענינים נבחרים, וויבאלד אז ער איז "בחור" זיינען זיינע אויגן אויסגעקליבענע, קוקט ער אויכעט אין ענינים וואס זיי זיינען אויסגעקליבך - ניט באווארענען ענינים אסורים אדער מאוסים - נאר אין עניני רשות קלייבט ער אוים די זאכן וואס מ'האט זיי אויסגעקליבן."
• ש"פ ויקרא תשמ"ג אות כ"ג - "ועוד ענין עיקרי בזה: כאשר עושים חשבונות של "תכנון משפחה" - עלול הדבר להביא לידי כשלון בחטא הידוע שבסיבתו מתארך הגלות, רחמנא ליצלן! ידוע שבחב"ד לא מדברים אודות ענין זה כו'. ישנם חוגים שאצלם מאריכים לדבר ולעסוק בענין זה, אבל אצל חב"ד - אדרבה: לא מדברים אודות ענין זה. אבל אעפ"כ, כאשר מזכירים כבר ענין זה, מזכירים כבר עד כמה חמור הדבר, ועד כדי כך - שזוהי הסיבה לאריכות הגלות, היינו שעי"ז מעכבים בגלות את כל בנ"י, כולל "שכינתא בגלותא" - לא עליכם! אצל עמרם - שפירש מאשתו כו' - פשיטא שלא הי' צורך כלל להזהיר על ענין זה, אבל כאשר מדובר אודות תכנון משפחה בימינו - עלול הדבר לגרוס לחטא הידוע רח"ל! ומכיון שכל יהודי מבקש בתפלתו "ואל תביאנו ... לידי נסיון" - היתכן להעמיד את עצמו בנסיון כזה?! - ובפרט כאשר ידע איניש בנפשי' מה שהי' אתמול בלילה, ובלילה שלפנ"ז וכו'! כן מלבד כל האמור לעיל - יש להמנע מתכנון משפחה מכיון שהדבר עלול לגרום לחטא הידוע. (תורת מנחם תשמ"ג ש"פ ויקרא, עמ' 1163-1164)
• לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 309 לגבי הסתכלות על חיות טמאות, ציין בהע' 2 לקב הישר פ"ב. [ושם: דאם פגע בבמות ובחיות טמאות יחשוב בדעתו איסור אכילתן וכו'. והוא ענין גדול מאוד שהוא מכניס העינים בקדושה בגוונין דעינין וזה לעומת זה, כמו המסתכל בדברי קדושה, הוא עושה מלבוש לראיית עיניו בקדושה, כן ח"ו הוא להיפך, כיון שהאדם ממציא לראות בדברים דאסורים, ובנשים זרות, אז מכניס את עצמו לטומאה גדולה ... ולכן תקנו חכמינו גדר וסייג שלא להסתכל במקום שקרוב לבא לידי חטא כמו בנשים ובתולות המביא לאדם לידי הוצאות ש"ז לבטלה כו'...]

משיחת ש"פ ויקהל פקודי תשל"א

(לעיין במקור שלא חסר כלום, ולהוסיף מ"מ)

זה שתיקון פגם הברית הוא ע"י עסק התורה, אין הכוונה שיש בכחו להגיע לדרגת תשובה עילאה עצמה [דלדביקות זו א"א להגיע קודם תיקון פסיקת חבל הנשמה], אלא רק ל­ענין זה שב"תשובה עילאה" שפועלת חיזוק וקיום בתשובה תתאה.

[ומדוייק ג"כ ל' אדה"ז כאן, שבביאור תיקון פגם הברית ע"י עסק התורה לא הזכיר (בפירוש) שזוהי העבודה דתשובה עילאה27, וע"פ הנ"ל י"ל הטעם, כי הענין דעסק התורה הבא לתקן חטא זה אינו העבודה דתשובה עילאה עצמה, אלא רק ענין זה שב"תשובה עילאה" שפועלת חי­זוק בתשובה תתאה כנ"ל].

ויש לומר עוד: לא זו בלבד שכדי ש­עונו יכופר צריך (גם) לכל פרטי העבודה דתשובה תתאה שנתבארו באגה"ת [ואי אפשר לו "לדלג" מקיום מצות התשובה בפשטות (עזיבת החטא) לתשובה עילאה "דיתעסק באורייתא"], אלא עוד זאת, ש­עיקר התשובה (גם על החטא דפגם ה­ברית) הוא תשובה תתאה (שבאה לכפ­רה), אלא שהיות שעון זה "פוגם במוח", לכן לא מספיקה תשובה תתאה לכל פרטי' (המבוארים לעיל), אלא צריך להו­סיף ענין עמוק יותר, "יתעסק באו­רייתא".

ה. ביאור הענין:

עיקר העבודה דתשובה תתאה היא — קבלת עול מלכות שמים, ובלשון אדה"ז בריש אגה"ת28 שמצות התשובה היא "עזיבת החטא בלבד. . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במצות ל"ת" [דלהיות שע"י מעשה העבירה פרק מעליו עול מלכות שמים (דאם הי' עליו עולו ית' הי' מושל ברוח תאוותו מצד עול מלכות שמים שעליו), לכן בעשיית תשובה צריך לשוב אל ה' לקבל עליו מחדש עול מלכותו ית'],

אך כדי שקבלה זו תהי' "באמת ובלב שלם"29 לא מספיקה קבלת עול מלכות שמים במעשה בלבד ("לא יעבור עוד מצות המלך כו'"), אלא צ"ל גם הכנעת הלב וכן לעורר רחמים על נפשו כו' (וכמבואר בארוכה באגה"ת פ"ז "דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה"), כי לאחרי שהאדם נכנע לתאוות לבו, הנה

כדי שקבלת העול שלו תהי' "באמת ובלב שלם" צריך לבטל את סיבת החטא, שהיא תאוות הלב30.

אבל בשביל תיקון פגם הברית ה"פו­גם במוח", אין מספיקה הכנעת הלב וכו', אלא קבלת העול צ"ל גם מצד המוח שלו. דעונות שסיבתן היא (רק) התאוות שבלב, הרי תיקונן (בשלימות) הוא ע"י קבלת עול מלכותו "באמת ובלב שלם"; אבל כיון שע"י פגם הברית הפריד את עצמו גם במוח שלו [דעיקר שלימות ה­אדם הוא במוחין שלו, וחטא זה הנוגע בכללות חיי האדם (כידוע) פוגם ב­מוח], אין מספיק רק קבלת עול מלכות שמים של רגש הנפש (מדות שבלב), אלא צריך שהקב"ע תהי' מצד פנימיות וחיי נפשו. כלומר, זה שתיקון פגם זה הוא ע"י "דיתעסק באורייתא", אינו רק לפי שפוגם במוח ולכן צריך התיקון להיות בדבר השייך למוח, אלא לפי שצריך דביקות פנימית ועצמית יותר, שהיא דביקות של המוח בתורה32 דמחכמה נפ­קא, ודביקות זו פועלת בכל נפשו. ודוקא אז, התשובה תתאה (קבלת עול מלכות שמים) תהי' באופן של "קשר של קיימא".

ועפ"ז יש לבאר הטעם שאדה"ז מבאר ענין זה "ולפי שפגם הברית כו' פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורי­תא" בפרק ט', אחרי ביאור ענין אתדב­קות רוחא ברוחא לדבקה בו ית' כל חלקי נפשו, ולא כתבו תיכף בסוף פרק ח' ב­המשך לדברי הזהר דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא — כי ה"יתעסק באו­רייתא" שנוגע לתיקון פגם הברית, תוכנו וענינו הוא פעולת המוח לתקן את "קב­לת עול" האדם, שהתשובה תתאה תהי' באופן של "קשר של קיימא"33, ולכן מבי­או אדה"ז בהמשך להביאור איך שאתדב­קות רוחא ברוחא דתשובה עילאה פועלת ב"כל חלקי הנפש"34.

רשימות

רשימות היומן

[כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א סיפר:]

אדמו"ר מהר"ש נ"ע סיפר לאדמו"ר נ"ע [בהיותו] על "יחידות"

- בהמשך לשאלתו במאמר זוהר הקדוש [פ'] ויחי בענין תיקון הברית סב חוט וחיט*, דלא פגום בשמירת הברית הוא כמו האור החיים -

בעל האוה"ח על התורה הלך פעם בשיירא, בקירוב לש"ק לא רצה ללכת הלא,ה ונשאר לבדו עם משרתו. בליל ש"ק ראו ארי הולך וקרב. האוה"ח הגבי' הטלית קטן ופתח את המכנסים וכו' והראה להארי. אז רבץ הארי ונשאר כך עד מוצש"ק במוצש"ק רכב עליו האוה"ה להשיג השיירא למשרתו נתן [האוה"ח] כתב יד וציוהו שלא להניחו מידו, ושילך רגלי, והוא יחכה לבואו. וביום א' בוקר השיגו את השיירא.

[*] אולי הכוונה למאמר הזהר ויחי רטז, א כל מאן דאתגזר ועייל בהאי ברית כו' ונטיר להאי ברית עאל ואתדבק בגופא דמלכא ועאל כהאי צדיק כו'", ומזה מובן בנוגע לתיקון הברית כלשון המדרש (ב"ר פי"ט, ו) "קלקלת עובדך סב חוט וחייט" (לתפור את הקרע שנעשה ע"י החטא) שהובא בדרושי חסידות (ד"ה ויחי יעקב תרל"ד. תרמ"ג) בהמשך למאמר הזהר הנ"ל שהוא ע"י הדביקות בצדיק שלא פגם בשמירת הברית, כמו האוה"ח.

שנים אוחזין בטלית - מהדו"ב

ונבוא עתה להצעת הגמרא, במה שדורש ביאור נוסף על הנ"ל במשנה.

למה לי למיתנא כו' אי תנא אני מצאתי' הוה אמינא מאי מצאתי' ראיתי', אע"ג דלא אתאי לידי' בראי' בעלמא קני כו'.

דהנה ענין הראי' הוא, שע"י יודע ממציאות דבר מה, וגם מכיר כמה מפרטי דבר ההוא. ואפשר שתעשה הראי' רושם חזק בנפש הרואה, וכמארז"ל (כריתות ו' ע"א. ועייג"כ עירובין יג' ע"ב) כי יתביתו קמי רבכון חזו לפומי' דרבכון. ואמרו (יומא עד' ע"ב) סומין אינם שבעין.

ולכן הזהירו רז"ל כ"כ על השמירה מראות ברע,

ולא רק בדרך הסתכלות החזקה, אלא אפי' על ראי' בעלמא הזהירו. וכלישנא דקרא (ישעי' לג' טו') ועוצם עיניו מראות ברע. וכדמשמע ג"כ בב"ב (נז' ע"ב) דקאמר שם, אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא. עד שלפעמים יכולה הראי' לפעול גם אם אין השתתפות כח המחשבה בזה, וכדאיתא (זבים פ"ב מ"ב) בז' דרכים בודקין את הזב . . הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר [...]

***

ובשנים אוחזין בטלית - מהדו"ק "דהנה ענין הראי' הוא שע"י יודע ממציאות דבר מה, וגם יודע כמה מפרטי דבר ההוא: מראהו וכו'. והראי' אפשר שתעשה רושם חזק בנפש הרואה. וכמארז"ל (כריתות ו. ועייג"כ עירובין יג:) כי יתביתו קמי רבכון חזו לפומי' דרבכון. ואמרו (יומא עד:) סומין אינן שבעין. ולכן הזהירו כ"כ על השמירה מראות ברע (קונ' העבודה ס"ד), ולא רק בדרך הסתכלות, שבזה אמרז"ל אסור להסתכל (ב"ב נז: ע"ז כ. וביד הל' א"ב כא' ה' כא' אסור להסתכל כו'. ועייג"כ מגילה כח.), אלא אפי' ראי' בעלמא. ויותר מזה: גם אם אין השתתפות כח המחשבה, יכולה הראי' לפעול רע. וכדאיתא במשנה זבים (פ"ב מ"ב) בז' דרכים בודקין את הזב כו' הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר [...]".

-------------------------------------------------

ראי'. בראי' מצינו שני הפכים: הוא כח חצוני ביותר [להעיר מפסק חז"ל (פסחים כו.) קול ומראה אין בהם משום מעילה לפי שאין בהם ממש – בקול ומראה הדבר שעליו מביט], שאין אדם המביט משפיע מכחו עי"ז כמו שעיף בקל ע"י דבור, ופשיטא ע"י מעשה הלוך וכה"ג. ולאידך גיסא הרי אמרו (ערובין יג:) האי דמחדדנא מחברי' דחזיתי' לר"מ מאחורי', ואמרו (מגילה כח.) אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, ואמרו (יומא עד:) דסומין אינן שבעין. ועוד. [לכאורה גם הא (שבת לד.) דנתן עיניו בו, הוא ג"כ ענין של ראי' ממש. אבל ל"מ כן בברכות (נח.) מהא דרב ששת נתן עיניו בו, ור"ש הי' סומא. ובחדא"ג שנפקחו עיניו של ר"ש. ובערוך בטט גירסא אחרת בש"ס, עי' בעה"ש]. ואמרו (תענית כד.) כלה שעיני' יפות אין כל גופה צריך בדיקה. [אולי יש להעיר גם ממרז"ל (נדרים סד:) דסומא חשיב כמת]. [בע"ח ש"ח פ"א ובמד' תלפיות מע' בע"ח דבת היענה ע"י ראיתה מחממת ביצתה עד שיוצא אפרוח].

(הערת המו"ל: ראי': קטע זה נרשם תחילה בהתחלת ביאור הענין, ואח"כ העביר קולמוס, כיון שהעתיקו לכאן.)

יחידות

• יחידות לא' מהתמימים, ט"ו כסלו תשי"ג [....] ובנוגע לתיקון לחטא הידוע - יתן משהו לצדקה כל בוקר לפני התפילה, ושיחזור בע"פ משניות ותניא, וברחוב יחשוב (ואמר:) לא בפה, כי אז אנשים לא ידעו מה אתה אומר. (תשורה תשע"ח (באטלער) עמ' צט)
• יחדות חודש כסלו תשל"ב: בענין תיקונים. "יהיה בקי בתורה שבעל פה; פרקי משניות ופרקי תניא". (היכל מנחם ח"א עמ' רמ).
• בא' היחידויות ביקשתי תיקון... וענה הרבי: העיקר הוא שלא לחשוב בזה כלל. וגם תחזור כמה פרקי משניות וכמה פרקי תניא בע"פ. ומזמן לזמן זאלסטו דער איבערטראכטן. (תשורה תשס"ב (טיפענברון) עמ' 43
• יחידות מקיץ תשי"ד ["תיקון לענין מסויים"] 1. לחקוק בזכרון ג' פרקים תניא, וכן 2. ג' פרקים משניות, ובנוסף - 3. המאמר בלקוטי תורה [ד"ה] והדרת פני זקן (סוף פרשת קדושים). 4 לבדוק הציצית גם של הטלית קטן בכל יום וגם אם ישנן ז' חוטין הכשרים ע"פ דין - מהראוי שתהדרו בזה. ולהסיח דעת מזה, גם שלא לחשוב בשלילה שבדבר, ויפטר מזה. (תשורה תשע"ב (לאופר) עמ' 37. ראה אג"ק חלק ו' עמ' רמ, חלק ז' עמ' שמח - הערת המו"ל שם).
• במשך השנים הייתי מכניס להרבי כמה וכמה מנסיונותי עם היצה"ר ובמשך השנים זכיתי לכו"כ תשובות בענינים אלו כדלהלן. 1. אותיות התורה בע"פ, ובשעת מעשה שאחזור על זה בע"פ. "מעט אור דוחה הרבה חושך". 2. במשך זמן אח"ז כשהמשכתי להתלונן על נסיונותי הורה לי שתהיה לי תמותו של הרבי [כוונתו לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע], ובשעת ענינים בלתי רצויין וועלן שטערן, זאל מען געבן א קוק אויפן בילד, און דאס וועט דיר דערמאנען אז דער רבי שטיין און קוקט אויף דיר. 3 בכללות שאעשה דברים שיהיו בבחינת ואל תביאני לידי נסיון. ועפ"ז כשהרבי יצא עם המבצעים במיוחד על הקמפוסים והרבי האט זיך שטארק געקאכט אין דעם הייתי מסופק מה לעשות בזה: מצ"ע, היו לי נסיונות בזה וכו', ומצד השני הרבי קאכט זיך אין דעם שטארק. ושאלתי את כ"ק אודות זה ביחידות וענה לי הרבי טאקע סוכ"ס דארף מען פארשפרייטן אידישקייט אומעטום, אבער על דרך א סאלדאט וואס טאקע דער תכלית איז אז ער זאל גיין אויפן "פראנט", אבער פאר דערויף דארף ער זיך צוגרייטן אויף דעם. און אויב ער וועט זיך ניט צוגרייטן, איז נישט בלויז אז דאס וועט ניט העלפן, נאר עם קען נאך קאליע מאכן. און א בחור אין ישיבה איז דאס דער זמן פון צוגרייטונג. (תשורה תשס"ח [תשרי-טבת]) עמ' 198.
• מענה: כסלו, תשל"ה (שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' רלא). תיקון על העבר: לימוד התורה בחיות ובשמחה.
• יחידות עם הרמ"מ פוטרפס: היום כאשר תמים הולך למבצעים במקום שיכול להיות בעיה עם שמירת העינים, והבחור מתגבר ועוצם את העינים שלו, מלראות דברים לא טובים, "הרי זו מסירות נפש גדולה יותר, מזו שהיתה ליהודים ברוסיה'". (מפי הרב יהודה ליב נחמנסון)
• סיפור: מספרים שבפריז כ"ק אדמו"ר היה הולך עם עיתון המכסה את פניו, בלי בליטות. ורק אח"כ שמו לב שזה אותו עיתון כל יום. (חפש את המקור)

הוראות מהרב חדוקוב ז"ל

• בכל דור ודור ישנה העבודה זרה של הדור, שצריכים לעשות מאמץ מיוחד להתגבר עליה ולבטלה. בדורנו משתוללת מעין מגפה ר"ל של העדר הצניעות, וצריך להתגבר על כך, ובפרט באותם דברים שמגרים את היצר. לפעמים יש אשר היות שעבר ושנה נעשה לו כהיתר. אך הרי האיסור נשאר, וצריכים להתחזק עוד יותר. (החינוך והמחנך עמ' 50)
• צריך להדגיש עוד ועוד גודל הזהירות בראיה, אשר קל להיכשל בזה, בהלכו ברחוב אשר מלא עם פורנוגרפיה והדומה, או טלוויזיה בחלון של חנות וכדומה. הראייה פועלת הרבה ונחקק במוחו גם אחרי הלך משם, כמבואר בחסידות גודל פעולת הראיה. (החינוך והמחנך עמ' 75)

הרב גרונם אסתרמאן

• כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. הה"מ [הרב המגיד] המשיל לאב הנותן בנו לאוהבו שיבחנוהו והאוהב בראותו גודל הנח"ר להאב כשבנו מתרץ הקושיות עי"ז שואל קושיא יותר גדולה וכג"ל. ר"ה בשם הה"מ כל הגדול - מה שהוא גדול הרי זה מחבירו, ולא משלו. יצרו גדול - הרע שבו הימנו הרי זה מעצמו. עיין סד"ה זה מעשה המנורה. ר"ה בשם עצמו יצרו גדול במדרי' נעלית ובדקות יותר וכג"ל. רש"ג פי' פשוט, כלב הנחזק בשלשלאות הוא בקצף גדול מאוד. עוד פי' בית שיש בו אוצר קריכן דוקא אהין [פורצים דוקא לשם] גנבים וד"ל. רמ"ח אותיות סי' פו.

המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן

היה מדגיש גם את גודל החשיבות של קריאת שמע שעל המיטה בכוונה עצומה. זאת, לאור דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ז', ש"החיות שבטיפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות, הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה". וכך אמר (מרשימת הרב ב"ב):

מבואר בתניא שאפש/ר לתקן את הפגם של ח"נ על ידי תשובה נכונה וכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה. ואם כן, חשוב מאד להקפיד בזה. שהרי כתוב בזוהר שהטעם לכך שאין עשיית תשובה מועילה על חטא זה הוא משום שהדבר דומה לאדם שהורג את בנו, ר"ל. ופעם באמצע אמירת מאמר דא"ח אמר הרבי הרש"ב על הפסוק "קול דמי אחיך צועקים אאלי", ופירש רש"י: "ומה ודם זרעיותיו", שהכוונה היא לחטא זה. ויתאר האדם לעצמו: אילו היה הורג את בנו, אפילו בשוגג, הרי לעולם לא היה מוצא מרגוע לנפשו. ואם היו אומרים לו שבאמצעות מאמץ קל יותר לתקן את המעשה הנורא ולבטלו, בוודאי היה שמח מאוד לעשות את הדבר, וכן הוא בענין חמור זה שע"י קריאת שמע שעל המיטה אפשר לתקנו, ורק צריך להקפיד שיהיה "בכוונה עצומה", כוונת פירוש המלות כדברי הרבי הרש"ב נ"ע.

בעניין זה אמר פעם ר' שלמה חיים, שהיטלר הרג כמה מיליוני יהודים, ואילו בחטא זה הורגים הרבה יותר מיליונים ממה שהיטלר הרג. ובאומרו זאת פרץ בבכי מר (מהרב יהושע מונדשיין).

בהזדמנות אחרת הזכיר ר' שלמה חיים את המבואר בחסידות על הכתוב (במדבר כג, כד) "לא ישכב עד יאכל טרף", ומפרש רש"י: "לא ישכב - בלילה על מטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם - הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים". זאת אומרת: כאשר יהודי עורך חשבון נפש בקריאת שמע שעל המיטה, הוא טורף את כל המזיקים שנבראו מהעבירות שעשה או מהמחשבתו הזרות שחשב.

עיי"ש בעמ' 566 אודות אופן עבודת קריאת שמע שעל המטה, שהוא דוקא ביחידות וכו'.

בעמ' 253: הרש"ח היה מזכיר את המובא בכמה ספרים שהשמירה על כוח הדיבור גורמת שלא ייכשלו בעוון הידוע, ר"ל. והיה אומר בזה הלשון, בראשי התיבות דב"ט מח"ז ח"נ. היינו שדברים בטלים גורמים למחשבות זרות, ומחשבות זרות גורמות לח"נ.

בעמ' 736: כאשר תיאר את נחיתותה ופחיתותה של הנפש הבהמית ידע לעשות זאת באופן של ברחל בתך הקטנה. הוא ידע להמחיש היטב את רגשותיו וניסיונותיו של בחור ישיבה שהולך ברחוב בעיר הגדולה ונאבק עם יצרו שלא להביט על דברים שאסור להביט, והיה מתאר זאת באופן גלוי ומפורט. כמו כן לא נמנע מלדבר בהתוועדויות על שמירת הברית שבזה ראה את היסוד והבסיס להתחלת ה'עבודה' (והיה אומר שכל איגרת התשובה עוסקת בעניין זה). מספר הרב ישכר דוד קלויזנר "פעם דיבר ר' שלמה חיים בהתוועדות על הנושא של שמירת הברית. אחד הבחורים העיר: "בליובאוויטש לא דיברו על זה!" ר' שלמה חיים לא נרתע. הוא ציטט שיחה של הרבי הרש"ב נ"ע בנושא זה ואמר לאותו בחור: הרבי הרש"ב לא פחד לדבר על זה ואתה מפחד?!"

ביאורי רש"ח לתניא

בתשובה נכונה. אין הכוונה בלשון "תשובה נכונה" דוקא לתשובה עילאה (המבוארת לקמן באגרת התשובה), אלא בפשטות - לתשובה אמיתית הראויה לשמה, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישובה לזה החטא לעולם". ואף שבאגרת התשובה (פ"ד) כותב שלעוון זה "אין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה" - יש לדייק בלשונו שם שהשתשובה לא מועילה דוקא ל"מוציא ז"ל", כלומר במזיד, ואילו כאן מדובר ב"טפות זרע שיצאו" ממנו לבטלה" - בשוגג, ועל שוגג מועילה גם תשובה תתאה.

ובכוונה עצומה. הכוונה לפירוש המילות.

בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות. יש לציין שהרמ"ק כותב שעל ידי חטא זה מויליד ק"פ אלף קליפות (שדים).

המשפיע הרה"ח ר' פרץ מוצקין

בהזדמנות מסוימת דיבר ר' פרץ אודות ח"נ, ואמר שבכלל קשה לדבר אודות ענינים אלו, ובפרט בהתפשטות שכזו; אך בליובאוויטש "הפכו עולמות" בענין זה, היו נכנסים ל"יחידות" ומבקשים תיקון וכדומה. פעם סיפר שבליובאוויטש ארע פעם שבחור מסויים שהיה לו מקרה לילה לקה בנפשו, ור' אברהם מאיור השתדל להרגיעו. (אלה תולדות פרץ עמ' 416)

לא על כך מתייגע חסיד בלימודו ותפילתו - לא כדי לפעול על עצמו שענייני העולם הזה הינם "יענע מעשה" (חמת מלאה צואה) לשם כך מספיק ספר מוסר. תורת החסידות פוקחת את העיניים לראות כי טוב הוי'. החסידות מציתה התלהבות בעשיית מצוה וחבל מאוד אם צריכים לנצל התוועדות חסידית כדי להבהיר שאצל חסיד צריך להיות מופרך להתגולל כדבר אחר באשפתות העולם הזה - מצב כזה הריהו זועק עד לשמים ("א הימל געשריי").

בעת שבנו את המקוה לגברים במונטריאול נערכה בעיר מסיבה גדולה וכמה מהרבנים שנאמו בה דיברו במעלת מקוה לגברים ותקנת טבילת עזרא. כשהגיע תורו של ר' פרץ הוכיח את הדרשנים הקודמים באמרו שאין דרך החסידות בעיסוק המורחב בענין טבילת עזרא, כי דרך החסידות היא לבוא לכך שמלכתחילה לא יהיה צורך בטבילה זו...

ראה Talk:Chabad לעוד ווארט ממנו.

פלח הרמון

• ידוע בספרים דפגם ברית הלשון יכול להביא לפגם ברית המעור רח"ל כו'. (מגילת אסתר עמ' שסט)
• בילדותו ראה ר' הלל את אביו עורך "תיקון חצות" בבכיות עצומות. שאל אותו הילד מדוע הוא בוכה, ואביו השיבו: מיין קינד, זאלסט נישט וויסן פון דעם. (כי בתיקון חצות עושים תשובה על ח"נ). השיב לו ר' הלל: אני מקווה להשי"ת שלא אדע מזה. וכל ימיו היה ר' הלל מודה לאביו, שמגיל תשע שנים לא הניח לו לכסות את רגליו בשעת השינה (כשמירה מפני ח"נ). (טללי תשובה, כ"ץ 622)

שונות

מספרים שר' אלחנן מרוזוב היה בעל בכי בטבעו. פעם שאל אותו הרבי מוהרש"ב: חוניע מדוע אתה בוכה תמיד? והשיב ר' אלחנן, וואס הייסט? על חטאות נעורים! שאל הרבי: "ואילו היית יודע שכבר כיבסת בדמעות היית מפסיק לבכות? השיב ר' אלחנן: בוודאי! אמר לו הרבי: נו, אתה יכול להפסיק לבכות... אבל ר' אלחנן המשיך לבכות.. (סמרקנד, עמ' 210)

הרב ב"פ גארפינקל (קורניצקי): זהו שמפליגים העניין לחשוב אותיות התורה או משניות ותניא בהלכו בשוק כו' זהו דווקא עבור בעלי עסקים שאין ביכולתם לחשוב עניין עיוני אבל מי שביכולתו לחשוב עניין עיוני בהלכו בשוק הנה זהו עניין נעלה ביותר כי בחשבו אותיות בלבד יכול להיות שהגם שמצד מחשבה החיצונית הנהו טרוד בזה אבל אין זה סותר שבשעת מעשה יהיה גם טרוד במחשבתו הפנימית באיזה עניין מענייני העולם וכה"ג אבל כשטרוד בעניין עיוני בדא"ח הרי כל מחשבתו קשורה בזה וממילא אין מקום אז לעניין אחר כו'. (תשורה תשס"ד [אייר-אלול] עמ' 270)

בין הדברים שהיה [הרב ר' אברהם אלי' פלאטקין] דורש מהבחורים כסדר היה לא ללכת ברחוב ריקני אלא שיהיו תמיד בראש אותיות התורה בקשר לכך היה מזכיר את הנאמר שהמזיקין שוהים בחורבה ריקה. (תשורה תשס"ג [חשון-כסלו] עמ' 242 בשם ר' משה לברטוב).

מאמר עין תחת עין מהרב אלתר אליהו הכהן פרידמן

שמירת העיניים במשנת חב"ד, ועוד. הרב יהודה ליב נחמנסון

מכתב הר"י מונדשיין ז"ל (תשורה תשע"ו גאלדמאן עמ' 78-9)

Additional Info

• Self Help - Rabbi Avraham Krishevsky lived in Betar Illit, Israel, where he was involved in the production of Tefillin. In this interview, he remembers a friend that he had in Crown Heights who spiraled into a life of drugs and other bad behavior. Unable to help him on his own, he succeeded in convincing his friend to write to the Rebbe. But the fellow had one condition: it couldn’t go through the Rebbe’s office; his letter could only be read by the Rebbe himself. (1980s). Watch
• See Reb Itche der Masmid