Chabad

למכתבים נוספים - ראה טהרת הגוף והנפש מה"ר משה עמיאל

אדמו"ר הזקן

See Tzemach Tzedek.

לגבי ההבדל בין מש"כ בתניא פ"ז לבין אג"ת ראה להלן בדברי הרש"ח קסלמן ז"ל.

צמח צדק

See Tzemach Tzedek.

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע

קסו - משל על אדם התועה ביער

איך קען אבער איינשטימען מיט אייך אין פאלגענדעם - וועל קלאר מאכען דורך אביישפיל: מענשען גייען צוזאמען אין וועג, איינער איז אין דער פינסטער אראפ פון וועג, פארבלאנדזשעט, ביז אין א צייט ארום האט ער זיך געחאפט, אז ער געפינט זיך אין א מיטען וואלד וואו עס זעט זיך ניט קיין וועג, אויז, מענש א. ז. וו.

ווי איז דאס פארגעקומען? מ'שפרינגט ניט אריבער גלייך פון מיטען גרויסן וועג אין דער טיפעניש פון געדיכטען וואלד, נאר פריער איז ער אראפ פון ועג אויף א אינטש, דערנאך איז צוגעקומען נאך א אינש, און מיט דער צייט איז מען אין א טיף געדיכטען וואלד. דאס זעלבע אין אונזער ענין...

[תרגום חופשי: "אבהיר זאת באמצעות משל: אנשים הולכים יחד בדרך, אחד מהם סר מהדרך החושבך ותעה, עד שכעבור זמן תפס שהוא נמצא באמצע יער, במקום שלא רואים כל דרך, בית אדם וכד'. כיצד זה קרה? לא עוברים מיד מהדרך הגדולה והרחבה למעמקי יער עבות, אלא שתחילה הוא ירד מהדרך צעד, אחד-כך נוסף עוד צעד, עד שבהמשך הזמן נמצאים בעומק היער העבות..."]

[אגרות קודש ח"א]

תתיד - בענין מה שקרה לו ביום הקדוש הנה

ב"ה, ער"ח כסלו, ה'תשי"א ברוקלין

התמים...

שלום וברכה!

...ובענין מה שקרה לו ביום הקדוש הנה יאמר בכל יום לבד משבתות ויו"ט קאפ' קג-קד שבתהלים וילמוד פרק א' מאגרת התשובה עד ר"ה הבע"ל. והעיקר שיקיים את הפסק דין של אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת צ"צ שער המילואים ח"ד סס"ב) וז"ל: יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' שמח וטוב לב עכ"ל.

[אגרות קודש ח"ד]

א'שעד - ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו

ב"ה, כ"ז טבת, תשי"ב

...

במענה על מכתבו, בו כותב ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו כו', הנה יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' מן המוכן אצלו בעל פה אותיות התורה ובטח יודע ג"כ בע"פ פרקים בתניא ומאמרי חסידות.

ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשם כמה מנשיאינו, אשר כשהתאוננו לפניהם על עניני מחשבות זרות, ענו: אין א פוסטקע קריכט. ובמילא כשהמוח ממולא מאותיות התורה והתפלה וכאשר יודעים אותם בע"פ הרי גם בזה הזמן שאין חוזרים עליהם בפו"מ, הרי הם חקוקים במוחו וכדאי' בלקו"ת ד"ה והדרת פני זקן, ובמילא כשאין זה פוסטקע (מקום ריקן) קריכט מען ווייניקער, ואם לפעמים גם הן, הרי בנקל לגרשם.

בברכה להצלחה בת"ת ביראת שמים.

ב'תרמב - בימינו יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם

ב"ה, ח' אייר, תשי"ד

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ רב פעלים

לתומ"צ

צמ"ס וכו' מוהר"ר חנני' יום טוב ליפא שי'

שלום וברכה!

בנועם קבלתי ספריו טהרת יו"ט - ה' חלקים - וכן הידיעה אשר הולך ומדפיס חלק ששי מספריו.

מיוסדים על הס' יסוד יוסף המדבר בענין שמירת הברית, תיקון הפגם, ח"ו, בזה וכו',

ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור ע"ז ברבים ובפרסום, וי"ל הטעם ע"ז, ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה, ר"ל, הוא. ובעוה"ר אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, עכ"פ כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא עי"ז, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון רבנו הזקן נ"ע, בעל התניא והשו"ע, חמור עוון זה וגדול מעוות ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר - לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו - הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו.

וחפץ ה' בידו יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו, ישראל, ע"י מ"צ בב"א.

בברכת הצלחה.

כיון שבספרו זה עוסק בעניני מקואות ג"כ, מוסג"פ העתק רשימת הוראות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - בעת בנית המקוה בעירו.

לחביבותי' דמילתא, באתי באיזה הערות בעברי בין דפי ספריו.

ח"א ע"א. לראש הגוי'. להעיר ולהאיר ממרז"ל אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, ב) כי יש שייכות והתחברות להאבר עם מוח שבראש, והטעם ידוע שיש גידים דקים אשר ע"י מתחבר החוט שבאבר עם המוח והיו לאחדים עד כי כאבר א' נחשבו. - ועיין בס' תורה אור לרבנו הזקן בהוספות ס"פ ויחי שהאריך.

שם עפ"ז. להעיר מס' אור השנים (להרא"ל עפשטיין, גאון ומקובל, אב"ד קעניגשברג) שמנה הוצאת ז"ל במל"ת שנא' לא תנאף. - ולע"ע לא מצאתי לו חבר.

ח"ב על"ד. טעם שלא נכתב בתורה עון מז"ל (ראה לעיל מס' אור השנים). - בתניא ספ"ז כתב הטעם, מפני שבעון זה אפשר להעלות החיות שירדה בקליפות ע"י תשובה נכונה כו' משא"כ בשאר איסורין שבתורה. וע' פנים לתורה.

שם. עפ"ח. ע"ד עונש הגלגול. לפלא שאחרי שנתגלה תורת האר"י ז"ל ותלמידיו, לא העתיק משם. ופרט אשר שער מיוחד ע"ז - בשמונה שערים להאריז"ל - והוא שער הגלגולים, מלבד המובא בכ"מ בכתהאריז"ל. וראה הקדמת הרח"ו ז"ל לשער ההקדמות קרוב לסופה.

ח"ג. בתחלתו. תיקוני החטא. ראה תניא פ"ז. אגרת התשובה לרבנו הזקן פ"ג. שם פ"ט.

שם עקי"א. הסרת הטבעת מהלולב בהו"ר אחר אמירת הלל. וצ"ע. ומנהגנו להסיר קודם אמירת הלל. וכ"מ בב"ח שו"ע או"ח סתרס"ד עיי"ש הטעם. וכ"כ גם בדרכי חיים ושלום סתשצ"א.

ח"ד. בתחלתו. יעסוק בסודות התורה והיא תקון כו'. ומזה עוד טעם (נוסף כיודא ועוד לקרא) למש"כ האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (הקבלה). וכבר האריך הרח"ו בהקדמה הנ"ל, וז"ל: הכל תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין ביהמ"ק כו' וכל הרעה הזאת היא מפני כו' שאין מתעסק בה כו' כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה כו' כי בפשטי התורה כו' שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה כו'. ומביא ומפרש דברי זוה"ק ח"א כ"ו וכ"ז. שם קיח, א. ח"ב רמז, א. ועוד עיי"ש שהאריך.

שם. עס"ז ואילך. ראה בכ"ז שו"ת הצ"צ חאה"ע סקל"ט. שם שער המילואים סמ"ה.

בחידושיו לברכות פ"ג (ה, א)

. ח"ה. בתחלתו. עה"פ ויבוא יוסף. ראה דרך מצותיך לאדמו"ר הצ"צ ח"ב ד' רעז, ב ואילך, שהאריך בכ"ז.

שם. עקנ"ט. סנ"א סק"א. ראה בזה שו"ת צפנת פענח להגר"י ראזין מרגצוב סכ"ה.

שם. בסופו עקפ"ב. תמים הי' כו' אפילו בשביל הרהור, וצ"ב היכן מרומז. י"ל שהוא ע"פ הזח"ג רל, סע"א: תוכו כברו בכל איברין פנימאין וחיצונין כו' תמים תהי' כו'.

וראה שם קסה, ב' דלמד מכתוב זה על נח איש צדיק תמים הי'.

ב'תמא - איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע

ב"ה, כ"ט שבט, תשי"ד

במענה על מכתבו מד' שבט, הנה במה ששואל עצה איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע.

ישתדל שידע בעל פה איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא וגם הדרוש בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים ד"ה והדרת פני זקן, אשר אז גם כשאינם חוזרים בעל פה שמורים הם במוח הזכרון וכמובן גם כן על פי המבואר בלקוטי תורה בהוספות בסוף ספר ויקרא. ובשעות הפנויות יחזור את הנ"ל בעל פה באופן שבכל יום יעבור לכל הפחות על פרק אחד תניא ומשניות.

מובן אשר כל זה צ"ל בלי נדר ושלא בזמן סדרי הישיבה, וירבה אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות וישמור על בריאות הגוף אשר כל הנ"ל יסייע בידו במלחמת היצר, והשי"ת יזכך את מוחו ולבו לעשות חיל בתורה ומצות.

ב'תקג - הדרכה למשפיע אודות אופן הדרכה לבחורים בענין עון הוצאת ז"ל

ב"ה, וא"ו אד"ש, תשי"ד

... נהניתי מהסדר תשובה שנתן להאברך... וטוב עשה שלא הכריחו לחזור בע"פ את כל אגה"ת כדי שלא לתת מקום לחשוב שאין בזה אלא השתדלות בלימוד החסידות ותו לא מידי. ובהנוגע להזהירות בכלל בהענין...

הנה אי אפשר לקבוע מסמרות בזה כי זהו תלוי במהות האישים. והרי צריך בזה זהירות כי גם המחאה וההדגשה בזה לא תמיד רצוי' היא וכידוע שהיסח הדעת עד כמה שאפשר מכל ענינים אלו טוב ביותר ובכ"ז הרי מזמן לזמן יש להדגיש בגנות הדבר ואיך שבזה הוא [יורד] מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועוד יותר וע"פ המבואר בס' המצות להצ"צ בתחלתו, ובהנוגע לחשד הנ"ל ה"ז מודגש מגודל העונש המובא גם בתורה שבכתב בכ"מ, ולתבל בענינים בביאור גודל העונש אשר נשמת חלק אלקה ממעל ממש ושלוחו של אדם (העליון שעל הכסא) כמותו כמבואר בלקו"ת ריש פ' ויקרא ובמילא לא יבצר ממנו מאומה למלאות השליחות כו' ומובן גודל הנפילה כשאינו משתמש בהכחות שלו וביותר וביותר כשמשתמש להיפך וכו'...

במ"ש אודות ההו"ל של המאמרים והשיחות וכו' הנה קשור זה בטרדה עצומה שמוכרח לסלק התענינות מענינים אחרים וכיון שמתעסק אני בהו"ל המאמרים דשנת תש"ד שכבר נסדרו לדפוס וחסר רק הגהה ומראה מקומות וכו' ואח"ז ס' המאמרים תש"א וכו' במילא ענין א' מונע את השני...

מכתב זה הוא בהמשך לאגרת ב'שלז וז"ל:

ב"ה, ח' טבת, תשי"ד

...נבהלתי למ"ש אודות המאורע... מהנכון הי' שיסדר בשביל הנ"ל ענין של תשובה אבל להשמר משני הקצוות שע"י סדר זה לא יקל בעיניו הדבר אבל לאידך גיסא שיהי' לפי כחו, ניט איבערציהען די סטרונע, ולהסביר לו שאין מחמירים כפי הצורך מפני שהעוסק בתורה אסור לו להחליש גופו כיון שעי"ז יחליש ג"כ הלימוד וההתמדה וכמבואר בקיצור נמרץ באגה"ת ובכמה ספרים...

ב'תקלד - תיקון חטא הידוע

ב"ה, י"ח אדר ב', תשי"ד

...ובהנוגע לתיקון חטא הידוע, הנה צריך להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומזמן לזמן יחזור אותם בעל פה, בדבור או עכ"פ במחשבה. וצריך לשמור על בריאות הגוף ולהסיח דעתו מהנ"ל, אפילו מתיקונו, עד לאחר הנשואין בשעה טובה ומוצלחת.

ב'תתקלז - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, יום הבהיר ח"י אלול, ה'תשי"ד

...בנוגע צו א תיקון וואס איר בעט און אויך א באווא[ר]עניש אויף להבא, איז די ערשטע זאך דארף מען אויפהערן טראכטן וועגן דעם ענין, ווארום דער טראכטן אליין ברענגט צו א מקרה בלתי טהור. בנוגע תיקון דארף מען מרבה זיין באותיות התורה והתפלה, זיין נזהר אין טבילת עזרא און געבן אויף צדקה בלי נדר אפטער און טאן אין א פאסנדן אופן בחינוך הכשר של בני ובנות ישראל. עס איז אויך א גלייכע זאך, אויב ס'איז שוין א לאנגע צייט ווי מ'האט בודק געווען די תפילין, זיי בודק צו זיין.

ג'תריח - תיקון לעון הידוע

ב"ה, ז' תמוז, תשט"ו

...ובמה שכתב אודות תיקון לעון הידוע, צריכים להיות זהיר בטבילת עזרא, ולהיות חקוק בזכרונו דברי תורה, ומהם לימוד המשניות ולהרבות באותיות התורה והתפלה, לתת לצדקה לפני תפלת שחרית בכל יום חול, ולהתעסק בעניני ללמד ובעניני חינוך על טהרת הקדש, ובעיקר להסיח דעתו מכל הענין אפילו מתיקונו עד לאחר הנשואין.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

ג'תרסב

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ו

...במה ששאלו אותו על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר - לזה המונה הוצאת שז"ל במנין המצות בעל מחבר אור השנים - לא נעלם ש"ס דנדה דף י"ג, כיון שזהו יסודו של הנ"ל להכניס במנין מצות וכמבואר בספרו שם, אבל יחיד הוא בזה בין כל מוני מצות כפי החיפוש עד עתה, וע"כ צ"ל ששאר מוני המצות מפרשים ש"ס הנ"ל שזהו - אסמכתא ואביזרייהו וכיו"ב.

ג'תתקפו - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ"ז כסלו, תשט"ז

...

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבה - בו שואל איך למנוע מקרה לילה ר"ל.

וכבר ידוע לכל לראש, אשר יש להסיח דעת מכל הענין, היינו אפילו מחשבות אודות התיקון (עיין שו"ת צמח צדק בשער המילואים ריש חלק ב'), וללמוד בהתמדה ושקידה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה הנותנת חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצות, ובכל יום עכ"פ איזה רגעים בבקר ואיזה רגעים בלילה, ולהרבות באותיות התורה והתפלה, ועכ"פ קצת מהם יהי' בקי בעל פה, ומה טוב באיזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ויבשר טוב בכל האמור.

ד'קכז - לאחד אשר בושת פניו כסתו

ב"ה, כ"א שבט, תשט"ז

... במענה על מכתבו מי"ד שבט, והתחלתו אשר בושת פניו כסתו וכו'.

הנה מובן ופשוט שהתכלית בזה צריכה להיות שינוי עיקרי בהנוגע לפועל, ובמה שכותב שישנם ענינים שאינו יכול להנצל מהם כו' הרי כיון שהבורא דורש זאת מאת כל אחד ואחד מבני ישראל, בודאי שעוד מקודם לזה ניתן לו הכחות הנדרשים למלאות הדרישה, והוא הדין בנדון דידי', אלא שכמו בכל הענינים אין לדרוש שתהי' השתנות מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, כי עבודת האדם היא מדרגא לדרגא וביגיעה מתאימה, ואזי מתקיימת הבטחת רז"ל, יגעת ומצאת.

מהנכון הי' לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות במקום שם דר, ושיהי' זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, וילמוד בע"פ ויהיו חקוקים בזכרונו דברי תורה בכלל וביחוד איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא, וישתדל ללמוד בחברותא ועכ"פ במקום לימוד תורה ברבים וכמו ישיבה ובית המדרש, והשי"ת יצליחו לבשר טוב מהטבה בכל הענינים אודותם כותב.

ד'שס - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ז

....

ב) במה שכותב אודות תיקון בענין הידוע.

הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה, וכיון שמחשבת האדם משוטטת תמיד, אופן הגירוש דמחשבה בלתי רצוי' היא, ע"י הלבשת כח המחשבה במחשבה רצוי', ומה טוב במחשבת אור דתורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך, וצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ואמירת תהלים לאחר התפלה בכל בקר, קביעות עתים לימוד במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, שבתקופתנו נתגלתה בתורת החסידות "דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה וכו'" (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו), ונתינה לצדקה איזה פרוטות בכל יום חול קודם תפלת הבקר, והשתדלות בהשפעה על הזולת, ובפרט על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' ולמאור שבתורה, שעל ידי כל זה זוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה בעניני תורה ומצות של עצמו.

ד'תקמח - אודות הענין הידוע

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ז

...במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות הענין הידוע - הנה יסיח דעתו לעת עתה אפילו מתיקון הדבר, וישמור שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא ונתינה לצדקה איזה פרוטות בימות החול לפני תפלת הבקר, ויהי' זהיר בטבילת עזרא, ולהשתדל בהשפעה על הזולת וביחוד על הנוער לקרבם לתורת ה' ומצותי' ויהי' חקוק בזכרונו, היינו שידע בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ומזמן לזמן יחזור עליהם, כמובן מבלי בליטות, אם בדבור או במחשבה, ועל ידי כל האמור ילך הלוך המצב וטוב, ובלבד שכנ"ל יסיח דעתו ככל האפשרי, ומבואר גם ע"פ נגלה, אשר היסח הדעת אינו ע"י מלחמה בשקו"ט בשלילת הדבר אלא בהעדר המחשבה אודות זה, וכיון שמחשבה משוטטת תמיד, כשרוצים להפטר ממחשבה הבלתי רצוי' העצה היא ע"י חילוף כח המחשבה ותקיעתו במחשבה רצוי'.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ד'תתנב - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ' מ"ח, תשי"ז

...

במענה על מכתביו מעש"ק והקודם ומיום ה', בו כותב אודות תיקון בענין הידוע.

והנה בכל עניני תיקונים דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד וכו'.

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון, וכמבואר בכ"מ ומהם בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת קדושים.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ונוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו, ויהי' אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

גם ידוע שסגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה.

גם ידוע הענין דהשתדלות בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש, ותקותי אשר כשיעשה ע"ד האמור יראה הטבה ממשית בקרוב ומזמן לזמן עוד תתרבה, ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.

ה'תתטו - עליות וירידות, התיקון הוא צעד אחר צעד, להתדבר עם אחרים, שלילת ייאוש

ב"ה, אדר"ח מ"ח, תשי"ח

...

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השני, בו כותב ע"ד העליות וירידות שהיו אצלו במשך שנה העברה, ואיך שזה פעל עליו וכו' ושמכמה סיבות לא דבר עם איש עד"ז וכו'.

מובן שלפלא הנ"ל, שהרי בודאי למד כ"פ ספר תניא קדישא, אשר משם מובן וגם פשוט, איך שענין היאוש וכיו"ב מופרך לגמרי, יעוין שם באר היטב, שלכן לא אאריך בזה בכתבי לרוב פשיטות הדבר, ושם ימצא גם כן אופני תיקון, וכן מובן משם גם כן שהתקון הוא צעד אחר צעד ולא בקפיצה בפעם אחת.

וגם הענין השני הנ"ל פלא הוא, שהרי מפורסם פתגם והודעת כ"ק אדמו"ר האמצעי, אשר כששנים מבני ישראל מתדברים בעניני תורה ומצות (שמובן שכן הוא הענין הן בהקו דועשה טוב והן בהקו דסור מרע, הרי אז הם שתי נפש האלקית על נפש טבעית אחת, והפועל יוצא מובן, וכיון שזכה שנכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים, אשר רבותינו נשיאנו הק' מסרו נפשם על התיסדותה הנהלתה ורוחה, ודברי צדיקים קיימים לעד, בודאי אשר סייעתא דשמיא ישנה ביותר וביותר, ובלבד שגם התלמיד יעשה התלוי בו בקו החיוב וישלול את הענינים אשר בקו השלילה (ובזה כמובן ענין היאוש והעצבות וכו'), ואז תהי' ההצלחה גם למעלה מהמשוער, וזכות פעולותיו שהנקודה הפנימית בהם קירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים תרבה הצלחת הנ"ל מדה כנגד מדה גם בהנוגע אליו.

[אג"ק חט"ז]

ו'קו - לאחד שכתב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו

ב"ה, י"א אדר, תשי"ח

...

במענה למכתבו בו כותב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו, כי כלשונו במכתבו, דבר זה מושרש בו כ"כ וכו',

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה [אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור ולא עוד אלא "שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל וגם בדרגא דקה מן הדקה].

ומה שפשוט הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו וכן עד"ז בנוגע לקיום המצות וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעיקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה וכלשון הידוע לימוד בשופי הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

ו'שעג - פשרות

ב"ה, ז' תמוז, תשי"ח

...בשאלתו בהאזהרה ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים, אפשר שלא יקבלו כלל, שעפי"ז תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרות, ז.א. לא לומר להם שמותר לעבור ח"ו על חלק מהצות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור דלשקר, [ה"ז] ג"כ ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שינוים בדת וכו' אלא לבאר להילדים ולהסבירם שלעת עתה לומדים עמהם ע"ד מצוה זו וידעו שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם ע"ד כל הענינים בתחלה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד, ולהסבירם ג"כ ענין התשובה, שאם ח"ו אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחוייב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וגם שלאחר זה ישנו תקון דהתשובה.

ז'תצ - תקון בענין הידוע

ב"ה, ב' כסלו, תשכ"א....

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

ז'תקצז - הסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות

ב"ה, י"ב אדר, ה'תשכ"א

ברוקלין, נ. י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרב משה שי'

המכונה ד"ר מונק

...ב) בנוגע להסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות בנוגע לנושא ובעיות הקשורות ביצר וחיי המין, קשה לקבוע עמדה מסויימת בהאמור שהרי למרות מאמר רז"ל בהפסוק שמצטטו במכתבו דאגה בלב (הנוער) - ישיחנה לאחרים, הרי נראה שבאותו השטח אמרו חכמינו ז"ל אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב, שלכאורה בגדר משביעו הוא גם שיחה ע"ד האמור, פרט באם השיחה מתנהלת ממומחה הכי מצויין למנוע בטויים ואסוסיאציות מסוימות. וכפי שראיתי בכמה מקומות המוצא המתאים הוא שבהתיעצות המורים במקום יקבעו ההנהגה ואופן שיחה עם תלמיד פלוני (או תלמידה פלונית) ולכל היותר יצרפו ב' או ג' מהם המתאימים זה לזה, כמובן בכל אופן נערים לחוד ונערות לחוד [אבל לא בפרסום כפי שנוהגים בכמה מקומות]. וגם אז צע"ג להזהר מלהכשיל ומלהכשל בהאיסור [מה"ת, ועכ"פ מדרבנן] דאל יביא לידי הרהור כו' (שו"ע אה"ע סכ"ג, ס"ג וראה תניא פי"א).

וכאן עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העלי' בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה"ק ת"ו, מצאו "לנכון" להגבי' גיל הנשואין בהיפך ממה שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק הי' מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוה"ר ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגבי', ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

[ההדגשות אינם במקור]

ז'תשכט - לאחד ששאל עצה להעדר הסדר אצלו שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב

ב"ה, כ"א מנ"א, תשכ"א...

במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז.א. שחפצים לדלג בה בשעה שהסדר הרגיל הוא. מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם],

ועוד בזה עצה היעוצה שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני וק"ל.

מובן ג"כ שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבוננות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו הרי צ"ל ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני, והובטחנו, אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

ח'שמב - אופן התקון בענין הידוע בזמננו זה

ב"ה, כ"ו שבט, תשכ"ב

....אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

יב'כט - יסיח דעתו ממה שהיה לפני החתונה

ב"ה, כ"ב טבת תשל"ז

...לכתבו אודות העבר - כיון שכל זה היה לפני החתונה - יסיח דעתו מזה לגמרי, אלא שצ"ל הנהגתם יום יומית ע"פ תומ"צ.

ובכללות - לעבוד את השם בשמחה. וה' יצליחם.

ח'קמא - כל ההתחלות קשות (בענין התמכרות לשתיית יי"ש)

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

...וכיון שלפעמים נדמה שקשה השינוי להנהגה טובה, באתי בשורותי אלה לעודדו עוד הפעם ועוד הפעם. ואפילו אם בעת הראשונה ידמה לו שקשה השינוי - בודאי במשך זמן קצר יתרגל ויגל וישמח על אשר נוהג דוקא באופן האמור.

ספר המאמרים תשי"ב

ד"ה וידבר אלקים תשי"ב

• ומבאר רבינו הזקן (מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א עמ' רמ. ע' 27, אוה"ת וארא עמ' קכא, פלח הרמון שמות עמ' מח) דהנה אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלימים ולא יחסר מהם אפי' שעה אחת רגע א' ויש לומר בביאור דיוק לשון רבינו הזקן שאין כל אדם זוכה לזה דמשמע שזהו ענין של זכות מלמעלה ולא דבר התלוי בבחירה וי"ל דמובן הוא ע"פ הידוע דביטול תורה אין אדם ניצול ממנו בכל יום (תניא פכ"ה) כמובן ממארז"ל ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' ונמצא שאין זה דבר התלוי בבחירת האדם אלא צריך לזה זכות וסייעתא דשמיא. וממשיך רבינו הזקן דהעצה לזה היא שיהי' כל ימיו בתשובה פירוש הדברים דכיון שאין כל אדם יכול לזכות לזה שלא יהי' חסרון בלבושו וא"כ איך יבוא האדם להתקשרות נשמתו עם עצומ"ה א"ס ב"ה, הנה העצה לזה היא ע"י התשובה דגם ע"י תשובה יכול לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא ומבאר שם דשובה אותיות בושה וכן תשוב אותיות בושת דענין תשובה הוא שיבוא ליראה בושת יראה מחמת בושה דע"י שיעמיק בשכלו כו'. (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 269)
• והנה בפרטיות יותר ענין גלות מצרים שעל ידו הוא גילוי האהבה ה"ז מה שהאדם נמצא בעבודתו במצב של ירידה, שזה מעורר בו עוד יותר את הרגש הבושה והתשובה. ובזה גופא יש כמה מדריגות, וכמבואר במאמר אדמו"ר הזקן (מאמרי אדה"ז שם עמ' רמג. ע' 29 ואילך. וראה אוה"ת שם ס"ע קכז ואילך), שיש בחינת מצרים דקדושה ובחינת מצרים דלעו"ז דבחינת מצרים דקדושה הוא שמסתפק בתורתו ועבודתו שלומד בתורה ועובד ה'; ואינו משתדל להרבות בתורה ומע"ט אלא די לו במה שעוסק, כי לפי ראות עיניו יוצא ידי חובתו. ויש לומר שזהו גם ענין קיום המצוות כמצות אנשים מלומדה. ומבחינת מצרים שבקדושה נמשך ונשתלשל עד שנעשה למטה בקליפה בחינת מצרים דלעו"ז דהיינו בחינת פגם הברית. דלפעמים הוא שלא ברצונו, שמטמאין אותו בע"כ שלא ברצונו במקרה לילה, וכמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם. וענין יציאת מצרים הוא בחינת תשובה על ידי ענין זה עצמו, כשרואה בעצמו שהוא רחוק מה' בתכלית, דאז ממצרים קראתי לבני, שהריחוק דוקא מעורר בו את התשובה ואת ההרגש שהוא בני, ועי"ז מקשר נפשו עם עצומ"ה, לאשתאבא בגופא דמלכא. ומכל זה יובן במעלת ענין התשובה... (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 271)

הוראות מהרב חדוקוב ז"ל

• בכל דור ודור ישנה העבודה זרה של הדור, שצריכים לעשות מאמץ מיוחד להתגבר עליה ולבטלה. בדורנו משתוללת מעין מגפה ר"ל של העדר הצניעות, וצריך להתגבר על כך, ובפרט באותם דברים שמגרים את היצר. לפעמים יש אשר היות שעבר ושנה נעשה לו כהיתר. אך הרי האיסור נשאר, וצריכים להתחזק עוד יותר. (החינוך והמחנך עמ' 50)
• צריך להדגיש עוד ועוד גודל הזהירות בראיה, אשר קל להיכשל בזה, בהלכו ברחוב אשר מלא עם פורנוגרפיה והדומה, או טלוויזיה בחלון של חנות וכדומה. הראייה פועלת הרבה ונחקק במוחו גם אחרי הלך משם, כמבואר בחסידות גודל פעולת הראיה. (החינוך והמחנך עמ' 75)

המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן

היה מדגיש גם את גודל החשיבות של קריאת שמע שעל המיטה בכוונה עצומה. זאת, לאור דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ז', ש"החיות שבטיפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות, הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה". וכך אמר (מרשימת הרב ב"ב):

מבואר בתניא שאפש/ר לתקן את הפגם של ח"נ על ידי תשובה נכונה וכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה. ואם כן, חשוב מאד להקפיד בזה. שהרי כתוב בזוהר שהטעם לכך שאין עשיית תשובה מועילה על חטא זה הוא משום שהדבר דומה לאדם שהורג את בנו, ר"ל. ופעם באמצע אמירת מאמר דא"ח אמר הרבי הרש"ב על הפסוק "קול דמי אחיך צועקים אאלי", ופירש רש"י: "ומה ודם זרעיותיו", שהכוונה היא לחטא זה. ויתאר האדם לעצמו: אילו היה הורג את בנו, אפילו בשוגג, הרי לעולם לא היה מוצא מרגוע לנפשו. ואם היו אומרים לו שבאמצעות מאמץ קל יותר לתקן את המעשה הנורא ולבטלו, בוודאי היה שמח מאוד לעשות את הדבר, וכן הוא בענין חמור זה שע"י קריאת שמע שעל המיטה אפשר לתקנו, ורק צריך להקפיד שיהיה "בכוונה עצומה", כוונת פירוש המלות כדברי הרבי הרש"ב נ"ע.

בעניין זה אמר פעם ר' שלמה חיים, שהיטלר הרג כמה מיליוני יהודים, ואילו בחטא זה הורגים הרבה יותר מיליונים ממה שהיטלר הרג. ובאומרו זאת פרץ בבכי מר (מהרב יהושע מונדשיין).

בהזדמנות אחרת הזכיר ר' שלמה חיים את המבואר בחסידות על הכתוב (במדבר כג, כד) "לא ישכב עד יאכל טרף", ומפרש רש"י: "לא ישכב - בלילה על מטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם - הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים". זאת אומרת: כאשר יהודי עורך חשבון נפש בקריאת שמע שעל המיטה, הוא טורף את כל המזיקים שנבראו מהעבירות שעשה או מהמחשבתו הזרות שחשב.

עיי"ש בעמ' 566 אודות אופן עבודת קריאת שמע שעל המטה, שהוא דוקא ביחידות וכו'.

ביאורי רש"ח לתניא

בתשובה נכונה. אין הכוונה בלשון "תשובה נכונה" דוקא לתשובה עילאה (המבוארת לקמן באגרת התשובה), אלא בפשטות - לתשובה אמיתית הראויה לשמה, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישובה לזה החטא לעולם". ואף שבאגרת התשובה (פ"ד) כותב שלעוון זה "אין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה" - יש לדייק בלשונו שם שהשתשובה לא מועילה דוקא ל"מוציא ז"ל", כלומר במזיד, ואילו כאן מדובר ב"טפות זרע שיצאו" ממנו לבטלה" - בשוגג, ועל שוגג מועילה גם תשובה תתאה.

ובכוונה עצומה. הכוונה לפירוש המילות.

בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות. יש לציין שהרמ"ק כותב שעל ידי חטא זה מויליד ק"פ אלף קליפות (שדים).

הששפיע הרה"ח ר' פרץ מוצקין

בהזדמנות מסוימת דיבר ר' פרץ אודות ח"נ, ואמר שבכלל קשה לדבר אודות ענינים אלו, ובפרט בהתפשטות שכזו; אך בליובאוויטש "הפכו עולמות" בענין זה, היו נכנסים ל"יחידות" ומבקשים תיקון וכדומה.

פעם סיפר שבליובאוויטש ארע פעם שבחור מסויים שהיה לו מקרה לילה לקה בנפשו, ור' אברהם מאיור השתדל להרגיעו.

(אלה תולדות פרץ עמ' 416)

Additional Info

• Self Help - Rabbi Avraham Krishevsky lived in Betar Illit, Israel, where he was involved in the production of Tefillin. In this interview, he remembers a friend that he had in Crown Heights who spiraled into a life of drugs and other bad behavior. Unable to help him on his own, he succeeded in convincing his friend to write to the Rebbe. But the fellow had one condition: it couldn’t go through the Rebbe’s office; his letter could only be read by the Rebbe himself. (1980s). Watch
• See Reb Itche der Masmid