Chabad

למכתבים נוספים - ראה טהרת הגוף והנפש מה"ר משה עמיאל

אדמו"ר הזקן

See Tzemach Tzedek.

ראה גם להלן באגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

לגבי ההבדל בין מש"כ בתניא פ"ז לבין אג"ת ראה להלן בדברי הרש"ח קסלמן ז"ל.

אדמו"ר האמצעי

• פוקח עורים פ"א - פ"ב (להזהר במחשבה הראשונה של היום ועוד).
• שם פ"ד (בענין ק"ש שעל המטה)
• שם פ"ו (זהירות בעניני מחשבה)
• שם פ"ח (שמירת העינים)
• שם פ"ט (שמירת העינים גם אצל נשים)
• שם פי"ד (תשובה בכל יום - היינו להזכיר לעצמו כל יום את ההחלטה ולא יסיח דעתו ממנה).
• שם פי"ז (עוד בזהירות בשמירת העינים)
• שם פכ"א (נפילה פעם אחת אחרי שהיה בנסיון גדול, לעומת נפילה כמה פעמים)
• שם פכ"ב (חומרת ז"ל בידים במזיד ח"ו)
• שם פכ"ח (צדקה לפני התפילה ובזמן האכילה, 100 ברכות.
• שם פל"ז (איך למנוע קרי)

צמח צדק

See Tzemach Tzedek.

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ

קרי הוא עונש לצדיקים

ב"ה, ה' ז' טבת, תרפ"ט

[...] וע"ד האמור במכתבו אודות צערו, הנה ידוע מאמר הוד כ"ק רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר אמר כי זהו עונש ח"ו לצדיקים גדולים בעלי עבודה, ורובא דעלמא הוא בא מאכילה גסה וחמימותה, וכן צריך תשובה על לא טוב הנהגתו, אבל אין לו להצטער ולדאוג, כן היתה תשובתו הקדושה, והשי"ת יעזר לו כי יאריך ימים בימי תורה ועבודה. [...]

(אגרות קודש חט"ז עמ' שיח אגרת ו'לו)

הטעם שאינו יכול לצאת מזה

[...] וסולם זה דתפלה עמידתו באופן כזה, דגם ר"ל מי שהוא ארצה, בתכלית הגריעות והשפלות, ומקושר או גם ח"ו משועבד לענינים לא טובים או גם רעים ביותר, שהוא עצמו יודע שהוא רע, ומ"מ אינו יכול ר"ל לצאת מזה, וכמו בחטא הידוע, דלבד זאת שמאבד ר"ל נפשו ומשחית כחותיו, ה"ה נעשה ר"ל חולה ומוכה ביסורין, והוא יודע מזה ומ"מ אינו יכול לצאת מזה, והוא לפי שהוא קשור ומשועבד ר"ל לרע. וע"י הסולם דתפלה שהוא ענין התחנונים ובקשת רחמים על נפשו, הרי יכול לצאת משפלותו, ולעלות מדרגא לדרגא עד עלותו למדריגה גבוה ונעלה בחי' שמימה, שהם בחי' מקיפים שבנפש שיאירו בפנימיות. [....]

(ספר המאמרים תרצ"ב ד"ה אמר רבא, עמ' מ-מא. ספר המאמרים תש"י ד"ה אמר רבא עמ' 38.)

זמנים לחשבון הנפש

אויף חשבון הנפש איז דא א זמן קבוע. דער זמן קבוע אויף דעם איז אין זמנים שונים. אין זמן פון מעת לעת איז דאס דער זמן פון קריאת שמע שעל המטה. אין זמן פון דער וואך איז דאס דאנערשטאג אין קריאת שמע שעל המטה. אין זמן פון דעם חדש איז דאס ערב ראש חדש און אין דען פון דעם יאר איז דאס דער חדש אלול.

און די וועלכע פארשפעטיגן די אלע זמנים פון חשבון הנפש האבן דעם לעצטן זמן אויף דעם די סליחות טעג.

(אגרות קודש ח"ג עמ' תפב אות ג', בשם אדמו"ר נ"ע בשם רבינו הזקן.)

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע

קסו - משל על אדם התועה ביער

איך קען אבער איינשטימען מיט אייך אין פאלגענדעם - וועל קלאר מאכען דורך אביישפיל: מענשען גייען צוזאמען אין וועג, איינער איז אין דער פינסטער אראפ פון וועג, פארבלאנדזשעט, ביז אין א צייט ארום האט ער זיך געחאפט, אז ער געפינט זיך אין א מיטען וואלד וואו עס זעט זיך ניט קיין וועג, אויז, מענש א. ז. וו.

ווי איז דאס פארגעקומען? מ'שפרינגט ניט אריבער גלייך פון מיטען גרויסן וועג אין דער טיפעניש פון געדיכטען וואלד, נאר פריער איז ער אראפ פון ועג אויף א אינטש, דערנאך איז צוגעקומען נאך א אינש, און מיט דער צייט איז מען אין א טיף געדיכטען וואלד. דאס זעלבע אין אונזער ענין...

[תרגום חופשי: "אבהיר זאת באמצעות משל: אנשים הולכים יחד בדרך, אחד מהם סר מהדרך החושבך ותעה, עד שכעבור זמן תפס שהוא נמצא באמצע יער, במקום שלא רואים כל דרך, בית אדם וכד'. כיצד זה קרה? לא עוברים מיד מהדרך הגדולה והרחבה למעמקי יער עבות, אלא שתחילה הוא ירד מהדרך צעד, אחד-כך נוסף עוד צעד, עד שבהמשך הזמן נמצאים בעומק היער העבות..."]

[אגרות קודש ח"א]

תתיד - בענין מה שקרה לו ביום הקדוש

ב"ה, ער"ח כסלו, ה'תשי"א ברוקלין

התמים...

שלום וברכה!

...ובענין מה שקרה לו ביום הקדוש הנה יאמר בכל יום לבד משבתות ויו"ט קאפ' קג-קד שבתהלים וילמוד פרק א' מאגרת התשובה עד ר"ה הבע"ל. והעיקר שיקיים את הפסק דין של אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת צ"צ שער המילואים ח"ד סס"ב) וז"ל: יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' שמח וטוב לב עכ"ל.

[אגרות קודש ח"ד]

תתנד - תיקון לח"נ, העיקר לקרב הנוער ליר"ש ותומ"צ

[ט' טבת תשי"א]

עיקר והתחלת התיקון לת"נ לקרב הנוער ליר"ש ותומ"צ ולהרבות באמירת אותיות התורה והתפלה והראשון עיקר.

(אגרות קודש ח"ד עמ' קי)

א'פג - להסיח דעת מהתבוננות בגדול החטא וכו'

א'פג

ב"ה, ה' תמוז, ה'תשי"א

ברוקלין.

...

ובנוגע לשאלתו, הנה בנוגע לתיקון: ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה, כמובן שזהו נוסף על ג' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים לכל נפש.

והריבוי באותיות התורה והתפלה, כוונתי להוציאם בפה ג"כ. כן ישתדל לקחת חלק בחינוך וקירוב של הנוער ליראת שמים. והשלישית - שיסיח דעתו מענין זה לע"ע, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכ"ז לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה (אף שמבואר בספרים באופן אחר, הנה דרך זה יניח כעבור איזה שנים, ועתה יסיח דעתו מכל הענין ויתחזק לעבוד את ה' מתוך שמחה דוקא).

בטח זהיר הוא שיהי' הגוף בריא, ושתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא יאכל ולא ישתה בל"נ. מובן אשר הכוונה לאכו"ש גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי' קלה ביותר.

בודאי ימשיך עוד בלימודים איזה שנים.

בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים.

(ח"ד עמ' שסד)

א'קמב

ב"ה, כ"ב מנ"א, תשי"א ברוקלין.

...

ב) שואל תקון בנוגע לעניניו: הנה בטח שומר השיעורים השוים לכל נפש והם בחומש תהלים ותניא שהם מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר. ונוסף ע"ז יפריש לצדקה בכל יום - כמובן לבד שבת ויום טוב - ג"פ בבקר וג"פ לפני מנחה. וכ"ז בלי נדר ועד אחר יום הכפורים הבע"ל, וכן יתרגל להרבות באותיות של תורה או של תפלה בהליכתו ברחוב...

בברכה שיב"ט בכהנ"ל.

(ח"ד עמ' תכג)

א'שעד - ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו

ב"ה, כ"ז טבת, תשי"ב

...

במענה על מכתבו, בו כותב ע"ד ענין המחשבות המבלבלות אותו כו', הנה יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' מן המוכן אצלו בעל פה אותיות התורה ובטח יודע ג"כ בע"פ פרקים בתניא ומאמרי חסידות.

ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשם כמה מנשיאינו, אשר כשהתאוננו לפניהם על עניני מחשבות זרות, ענו: אין א פוסטקע קריכט. ובמילא כשהמוח ממולא מאותיות התורה והתפלה וכאשר יודעים אותם בע"פ הרי גם בזה הזמן שאין חוזרים עליהם בפו"מ, הרי הם חקוקים במוחו וכדאי' בלקו"ת ד"ה והדרת פני זקן, ובמילא כשאין זה פוסטקע (מקום ריקן) קריכט מען ווייניקער, ואם לפעמים גם הן, הרי בנקל לגרשם.

בברכה להצלחה בת"ת ביראת שמים.

א'תרעא - תקנה על ח"נ

ב"ה, א' תמוז תשי"ב

...

במענה על מכתבו מכ"ג סיון, אשר מבקש תקנה על ח"נ, הנה זה מכבר הודעתי שראשונה לכל צריך להסיח דעת מזה ולהרבות באותיות התורה והתפלה (כמובן מבלי לבלבל את סדרי הישיבה, אשר ידוע עד כמה הקפידו אבותינו רבוה"ק אשר כל אברך הלומד בישיבה צריך להתנהג מתאים להסדרים אשר בה, ולא להנהיג ענינים משלו המפריעים בזה) וכן להקדיש איזה שעות בשבוע להשפיע ולפעול בחינוך הכשר, מתאים לתנאי הזמן והמקום, ובטח כאשר יתייעץ בזה עם הר"מ ור"י שלו, ימצא אופן המתאים לזה והשי"ת יצליחו בתלמוד תורה ביראת שמים,

(ח"ו עמ' קנה)

ב'סו - איך להפטר מח"ן ר"ל

ב"ה, ג' ניסן, תשי"ג

...

נ"ב: בנוגע לשאלתו איך להפטר מח"ן ר"ל. הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה לגמרי, היינו אפילו מהמחשבה בתיקון הדבר, ולהוסיף באותיות התורה והתפילה - בדבור - וכן שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משנה ואיזה פרקים תניא אשר אז נמצאים עמו בתמידות וכמבואר בלקו"ת ס"פ קדושים.

(ח"ז עמ' רד לנער שנתמלאו לו טו"ב שנה כמבואר בפנים המכתב)

ב'קח

ב"ה, ט"ו אייר, תשי"ג

...

ובהנוגע לסגולה לח"ן, הרי ירבה באותיות התורה והתפלה, וגם יהי' חקוק במוח זכרונו איזה קאפיטלעך תהלים, איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא, אשר אז ע"פ המבואר בלקוטי תורה סוף פ' קדושים, הרי אף בשעה שאינו עובר עליהם במחשבתו, בכ"ז נמצאים הם אצלו חקוקים במוח זכרונו. והשי"ת יצליחו בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ביראת שמים, אשר אז לא יהי' מקום לענין הנ"ל.

בברכה לת"ת ביר"ש.

(ח"ז עמ' רמט)

ב'תמא - איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע

ב"ה, כ"ט שבט, תשי"ד

....

במענה על מכתבו מד' שבט, הנה במה ששואל עצה איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע.

ישתדל שידע בעל פה איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא וגם הדרוש בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים ד"ה והדרת פני זקן, אשר אז גם כשאינם חוזרים בעל פה שמורים הם במוח הזכרון וכמובן גם כן על פי המבואר בלקוטי תורה בהוספות בסוף ספר ויקרא. ובשעות הפנויות יחזור את הנ"ל בעל פה באופן שבכל יום יעבור לכל הפחות על פרק אחד תניא ומשניות.

מובן אשר כל זה צ"ל בלי נדר ושלא בזמן סדרי הישיבה, וירבה אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות וישמור על בריאות הגוף אשר כל הנ"ל יסייע בידו במלחמת היצר, והשי"ת יזכך את מוחו ולבו לעשות חיל בתורה ומצות.

(ח"ח עמ' קצו-ז)

ב'תקג - הדרכה למשפיע אודות אופן הדרכה לבחורים בענין עון הוצאת ז"ל

ב"ה, וא"ו אד"ש, תשי"ד

... נהניתי מהסדר תשובה שנתן להאברך... וטוב עשה שלא הכריחו לחזור בע"פ את כל אגה"ת כדי שלא לתת מקום לחשוב שאין בזה אלא השתדלות בלימוד החסידות ותו לא מידי. ובהנוגע להזהירות בכלל בהענין...

הנה אי אפשר לקבוע מסמרות בזה כי זהו תלוי במהות האישים. והרי צריך בזה זהירות כי גם המחאה וההדגשה בזה לא תמיד רצוי' היא וכידוע שהיסח הדעת עד כמה שאפשר מכל ענינים אלו טוב ביותר ובכ"ז הרי מזמן לזמן יש להדגיש בגנות הדבר ואיך שבזה הוא [יורד] מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועוד יותר וע"פ המבואר בס' המצות להצ"צ בתחלתו, ובהנוגע לחשד הנ"ל ה"ז מודגש מגודל העונש המובא גם בתורה שבכתב בכ"מ, ולתבל בענינים בביאור גודל העונש אשר נשמת חלק אלקה ממעל ממש ושלוחו של אדם (העליון שעל הכסא) כמותו כמבואר בלקו"ת ריש פ' ויקרא ובמילא לא יבצר ממנו מאומה למלאות השליחות כו' ומובן גודל הנפילה כשאינו משתמש בהכחות שלו וביותר וביותר כשמשתמש להיפך וכו'...

במ"ש אודות ההו"ל של המאמרים והשיחות וכו' הנה קשור זה בטרדה עצומה שמוכרח לסלק התענינות מענינים אחרים וכיון שמתעסק אני בהו"ל המאמרים דשנת תש"ד שכבר נסדרו לדפוס וחסר רק הגהה ומראה מקומות וכו' ואח"ז ס' המאמרים תש"א וכו' במילא ענין א' מונע את השני...

מכתב זה הוא בהמשך לאגרת ב'שלז וז"ל:

ב"ה, ח' טבת, תשי"ד

...נבהלתי למ"ש אודות המאורע... מהנכון הי' שיסדר בשביל הנ"ל ענין של תשובה אבל להשמר משני הקצוות שע"י סדר זה לא יקל בעיניו הדבר אבל לאידך גיסא שיהי' לפי כחו, ניט איבערציהען די סטרונע, ולהסביר לו שאין מחמירים כפי הצורך מפני שהעוסק בתורה אסור לו להחליש גופו כיון שעי"ז יחליש ג"כ הלימוד וההתמדה וכמבואר בקיצור נמרץ באגה"ת ובכמה ספרים...

(ח"ח עמ' רנז)

ב'תקלד - תיקון חטא הידוע

ב"ה, י"ח אדר ב', תשי"ד

...ובהנוגע לתיקון חטא הידוע, הנה צריך להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומזמן לזמן יחזור אותם בעל פה, בדבור או עכ"פ במחשבה. וצריך לשמור על בריאות הגוף ולהסיח דעתו מהנ"ל, אפילו מתיקונו, עד לאחר הנשואין בשעה טובה ומוצלחת.

(ח"ח עמ' רפ"ד-ה)

ב'תרמב - בימינו יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם

ב"ה, ח' אייר, תשי"ד

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ רב פעלים

לתומ"צ

צמ"ס וכו' מוהר"ר חנני' יום טוב ליפא שי'

שלום וברכה!

בנועם קבלתי ספריו טהרת יו"ט - ה' חלקים - וכן הידיעה אשר הולך ומדפיס חלק ששי מספריו.

מיוסדים על הס' יסוד יוסף המדבר בענין שמירת הברית, תיקון הפגם, ח"ו, בזה וכו',

ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור ע"ז ברבים ובפרסום, וי"ל הטעם ע"ז, ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה, ר"ל, הוא. ובעוה"ר אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, עכ"פ כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא עי"ז, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון רבנו הזקן נ"ע, בעל התניא והשו"ע, חמור עוון זה וגדול מעוות ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר - לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו - הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו.

וחפץ ה' בידו יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו, ישראל, ע"י מ"צ בב"א.

בברכת הצלחה.

כיון שבספרו זה עוסק בעניני מקואות ג"כ, מוסג"פ העתק רשימת הוראות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - בעת בנית המקוה בעירו.

לחביבותי' דמילתא, באתי באיזה הערות בעברי בין דפי ספריו.

ח"א ע"א. לראש הגוי'. להעיר ולהאיר ממרז"ל אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, ב) כי יש שייכות והתחברות להאבר עם מוח שבראש, והטעם ידוע שיש גידים דקים אשר ע"י מתחבר החוט שבאבר עם המוח והיו לאחדים עד כי כאבר א' נחשבו. - ועיין בס' תורה אור לרבנו הזקן בהוספות ס"פ ויחי שהאריך.

שם עפ"ז. להעיר מס' אור השנים (להרא"ל עפשטיין, גאון ומקובל, אב"ד קעניגשברג) שמנה הוצאת ז"ל במל"ת שנא' לא תנאף. - ולע"ע לא מצאתי לו חבר.

ח"ב על"ד. טעם שלא נכתב בתורה עון מז"ל (ראה לעיל מס' אור השנים). - בתניא ספ"ז כתב הטעם, מפני שבעון זה אפשר להעלות החיות שירדה בקליפות ע"י תשובה נכונה כו' משא"כ בשאר איסורין שבתורה. וע' פנים לתורה.

שם. עפ"ח. ע"ד עונש הגלגול. לפלא שאחרי שנתגלה תורת האר"י ז"ל ותלמידיו, לא העתיק משם. ופרט אשר שער מיוחד ע"ז - בשמונה שערים להאריז"ל - והוא שער הגלגולים, מלבד המובא בכ"מ בכתהאריז"ל. וראה הקדמת הרח"ו ז"ל לשער ההקדמות קרוב לסופה.

ח"ג. בתחלתו. תיקוני החטא. ראה תניא פ"ז. אגרת התשובה לרבנו הזקן פ"ג. שם פ"ט.

שם עקי"א. הסרת הטבעת מהלולב בהו"ר אחר אמירת הלל. וצ"ע. ומנהגנו להסיר קודם אמירת הלל. וכ"מ בב"ח שו"ע או"ח סתרס"ד עיי"ש הטעם. וכ"כ גם בדרכי חיים ושלום סתשצ"א.

ח"ד. בתחלתו. יעסוק בסודות התורה והיא תקון כו'. ומזה עוד טעם (נוסף כיודא ועוד לקרא) למש"כ האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (הקבלה). וכבר האריך הרח"ו בהקדמה הנ"ל, וז"ל: הכל תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין ביהמ"ק כו' וכל הרעה הזאת היא מפני כו' שאין מתעסק בה כו' כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה כו' כי בפשטי התורה כו' שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה כו'. ומביא ומפרש דברי זוה"ק ח"א כ"ו וכ"ז. שם קיח, א. ח"ב רמז, א. ועוד עיי"ש שהאריך.

שם. עס"ז ואילך. ראה בכ"ז שו"ת הצ"צ חאה"ע סקל"ט. שם שער המילואים סמ"ה.

בחידושיו לברכות פ"ג (ה, א)

. ח"ה. בתחלתו. עה"פ ויבוא יוסף. ראה דרך מצותיך לאדמו"ר הצ"צ ח"ב ד' רעז, ב ואילך, שהאריך בכ"ז.

שם. עקנ"ט. סנ"א סק"א. ראה בזה שו"ת צפנת פענח להגר"י ראזין מרגצוב סכ"ה.

שם. בסופו עקפ"ב. תמים הי' כו' אפילו בשביל הרהור, וצ"ב היכן מרומז. י"ל שהוא ע"פ הזח"ג רל, סע"א: תוכו כברו בכל איברין פנימאין וחיצונין כו' תמים תהי' כו'.

וראה שם קסה, ב' דלמד מכתוב זה על נח איש צדיק תמים הי'.

(ח"ט עמ' כד)

ב'תשיח

ב"ה, ח' סיון, תשי"ד

...

במענה על מכתבו מכ"ט אייר, הנה ירבה באותיות התורה והתפלה וישתדל שיהיו חקוקים במוחו לכל הפחות איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, והדרוש ד"ה והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פ' קדושים. כן יפריש בכל יום שני וחמישי קודם התפלה בבקר פרוטה או שתים לצדקה, וישתדל כפי האפשרי בהשפעה על הנוער לקרב את לבם לאבינו שבשמים. נוסף על כל זה, והוא העיקר, שיסיח דעתו מהעון ואפילו מתיקונו, אשר כל הנ"ל הוא סגולה ותיקון לכשיעבוד את השי"ת בשמחה הרי לאט לאט ירגיש בהטבת מצבו. ויהי רצון שההתחלה בזה תהי' בקרוב.

ובודאי למותר להעירו על שמירת שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והם בחומש תהלים ותניא הידועים.

בברכת הצ' בעניניו.

(ח"ט עמ' קד)

ב'תשפ - שלילת תעניות, תיקון לח"נ

ב"ה, ג' תמוז, תשי"ד

...

במענה על מכתבו מכ"ב סיון בו כותב ע"ד מה שעבר עליו בשינויים שונים במשך הזמן עד עתה ועל מצבו עתה אשר אף שהוטב בהשו[א]ה להעבר אבל עדיין צריך תיקון בכמה נקודות וענינים.

והנה שמח יהי' בהזכות וההצלחה אשר נמצא הוא בישיבת תומכי תמימים שנתיסדה ומתנהלת ע"י כ"ק אדמו"ר וכ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שהשקיעו בה מכחותיהם במס"נ ובמילא כל הנמצא בה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הגשמים והרוחנים כלי הוא לקבלת ברכותיהם שיצליח בכל המצטרך כפי יכולתו ללמוד להתפלל ולהדר בקיום המצות מתוך שמחה, שאז אם מעט אור דוחה הרבה חשך הרי עאכו"כ הרבה אור ועאכו"כ מאור (שהוא מקור האור) היינו חסידות תורתה הדרכותי' ומנהגי'.

וידוע מכבר שאין דרך התעניות ואפילו הסיגופים דרך הבעש"ט כמבואר בכ"מ ומהם גם במאמר יו"ד שבט תשי"ג ד"ה באתי לגני, ובפרט ע"פ המובא בספר תולדות מהר"ש שתענית של חסיד פירושו העכבה אפילו לאיזה רגעים מדבר שרוצה כו', וראה ג"כ בתניא פרק כ"ז (דל"ד ע"ב), ובמאמר הנ"ל מבואר ג"כ הכרח שמירת הבריאות שאז בלבולי הגוף מתמעטי[ם].

וכשיוסיף בכל הנ"ל, בפעולות בכיוון זה, הרי יתרבה ג"כ הסיוע מלמעלה שיבוא כל הנ"ל בפועל ממש בחיי היום יומים.

מ"ש אודות תיקונים כו', הנה ירבה באותיות התורה ובאותי[ות] התפלה, ובודאי חקוקים בזכרונו כמה פרקים משניות וכמה פרקים תניא ומאמרי דא"ח וביניהם גם ד"ה והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פ' קדושים.

בברכת הצלחה בתורה בעבודה ובגמ"ח שהם ג' הקוין שעליהם העולם גדול והעולם קטן - זה האדם - עומדים.

(ח"ט עמ' קנט)

ב'תתצח - אודות תקון לח"נ

ב"ה, ב' אלול, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על שאלתו מאז אודות תקון.

הנה ידועה התחלת העבודה שהיא החלטה גמורה לעזוב הנהגות הלא טובות שעד עתה ולחקוק את זה במוחו ולבו היינו שיהי' נוגע גם לההרגש ולא רק לההבנה.

וההתבוננות שבזה פשוטה בהביא בחשבון ההיזק וההירוס שמביא הן בחיי הגוף ועאכו"כ בחיי הנשמה וכמבואר בספרים הן בספרי מוסר הכללים והן בספרי חסידות. ולתקון העבר יש להרבות באותיות התורה והתפלה, היינו להתפלל כל התפלה בלי ההיתרים לדלג וכו' (והרי יכול לבוא להתחלת התפלה או גם קודם לזה שאז אין מקום לכל ההיתרים) ובאותיות התורה היינו כפשוטו בלימוד וגם שיהי' חקוק בזכרונו בעל פה עכ"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ויחזור עליהם בלכתו בדרך כו' וכו' וכן כדאי שידע בעל פה המאמר והדרת פני זקן של ס"פ קדושים בלקוטי תורה, וכיון שאור דוחה חשך הרי השמירה בזכרון דאותיות תורה ותפלה תגרשנה לאט לאט אותיות ההפכיות.

בודאי יש לו שיעור קבוע בלימוד החסידות ואומר בכל יום אחר התפלה השיעור תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - והשי"ת יצליחו.

בברכת כוח"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

(ח"ט עמ' רסח)

ב'תתקטז

ב"ה, ז' אלול, תשי"ד

...

במענה על מכתבו, הנה לכל לראש צריך להסיח דעתו מענינים כמו אלו, ולהיות נזהר בטבילת עזרא, ללמוד בכל יום שיעור בפנימיות התורה הנק' אילנא דחיי וכמבואר בזהר חלק ג' דף קכ"ד ע"ב כי אין בה אחיזה ללעומת זה כמשנ"ת באגרת הקדש לרבנ[ו] הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - ובעל השו"ע - פוסק בנגלה דתורה. וידע בעל פה איזה פרקים משניות איזה פרקים תניא והדרוש בלקוטי תורה סוף פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן יעיין שם. וכבר מושבעים ועומדים מהר סיני לשמירת וקדושת הלשון שזהו אחת מהסגולות הידועות בענינים אלו.

כן ידוע ג"כ שצריך לשמור על בריאות הגוף אשר בירורו וטהרתו בימינו אלה הוא ע"י צדקה בזהירות בהנ"ל וכיו"ב ולא ע"י תעניתים וסיגופים, וכמו שהאריך רבנו הזקן באגרת התשובה, ואם יתנהג כהנ"ל בטח יוכל לבשר טוב מהטבת המצב.

(ח"ט עמ' רפג)

ב'תתקלז - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, יום הבהיר ח"י אלול, ה'תשי"ד

...בנוגע צו א תיקון וואס איר בעט און אויך א באווא[ר]עניש אויף להבא, איז די ערשטע זאך דארף מען אויפהערן טראכטן וועגן דעם ענין, ווארום דער טראכטן אליין ברענגט צו א מקרה בלתי טהור. בנוגע תיקון דארף מען מרבה זיין באותיות התורה והתפלה, זיין נזהר אין טבילת עזרא און געבן אויף צדקה בלי נדר אפטער און טאן אין א פאסנדן אופן בחינוך הכשר של בני ובנות ישראל. עס איז אויך א גלייכע זאך, אויב ס'איז שוין א לאנגע צייט ווי מ'האט בודק געווען די תפילין, זיי בודק צו זיין.

(ח"ט עמ' שא)

ב'תתקמח

ב"ה, כ"ג אלול, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ד אלול והקודם לו, וכבקשתו אזכירו על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לכוח"ט לשנה טובה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ומה שכותב אודות מצבו עתה ועד עתה, הנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, והוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - אשר בדורנו אלה אין להתענות הרבה, וכלשונו באגרת התשובה פ"ג אסור להרבות בתעניות, ובפרט כשנוסף על חלישות הכללית של הדור הנה נמצא הוא בטפול רופאים, וגם אפילו את"ל שסו"ס יש מקום גם לתעניות, הרי יש לעשות בתחלה שאר הענינים ולא בדבר המחליש את הגוף (התענית) שבמילא מחליש ג"כ ההבנה בלימוד וההתבוננות בעבודת התפלה שחלישות הגוף מבלבל זה.

ובמילא לדעתי הנה ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה וימצא אופן לפעול בשדה החינוך של ילדי ישראל על טהרת הקדש, אם בעצמו או על ידי שיעשה וימשיך אחרים לזה, ויקבע שיעור מיוחד קבוע - בזמן וכן קביעות בנפש - בלימוד פנימיות התורה שבדורנו זה נתגלתה בתורת החסידות שבלשון הזהר נקרא אילנא דחיי שאין שם אחיזה ללעומת זה, ובפרט הוא אחד התקונים לעון הידוע וכמבואר בכמה ספרים, וכל המוסיף הרי פסקו רז"ל שמוסיפין לו ולכל לראש בהצלחה בעבודה זו גופא.

בברכה להטבת בריאותו בגשמיות ולהטבת בריאותו ברוחניות, אשר אצל איש ואשה הישראלית שהם גוי אחד בארץ היינו שממשיכים האחדות בכל עניניהם הרי יחדיו ילכון.

ובברכת כוח"ט

(ח"ט עמ' שטו)

ב'תתקצג - בענין הידוע, יפרוש מחברים בלתי רצויים

ב"ה, ד' מ"ח, תשט"ו

...

שואל התאמצות בענין הידוע וכו'.

הרי במכתבו עצמו כותב אחד התיקונים בהודעתו אשר כשהוא נמצא בישיבה מחזיק את עצמו אבל כשבא... וכו' שגם זה הוכחה נוספת על ההכרה שיתאמץ בלימוד ובהנהגה מתאים לסדרי הישיבה, ויפרוש מחברים בלתי רצויים ויתדבק בחברים טובים יראי שמים וחסידים ואשר אז תקוים בו הבטחת רז"ל יגעת ומצאת.

(ח"י עמ' לא, לבחור בן ט"ז)

ג'קסז

ב"ה, ה' טבת, תשט"ו

...

אין ענטפער אויף דיין בריף פון ב' טבת והקודם, דאס וואס דו שרייבט אז דיר איז גארניט צוגעקומען פאר דער צייט, דארפסטו וויסען אז דאס איז א טייל פון דעם יצר הרע אנשטעל, בכדי צו אפשוואכן אין ענינים פון עבודה בכלל, און לימוד התורה בפרט, מיט דעם אויסרייד אז סיי ווי סיי וועט פון דעם גארניט ארויסקומען. איז אזוי ווי אין אלע ענינים וואס קומען פון דעם לעומת זה, איז אל יכנס עמדו בשקלא וטריא, און מען דארף זיך דאגעגען שטארקען אין עבודת השם יתברך, און דורכ'ן היסח הדעת ווערט מען פטור פון דעם.

בנוגע צו דעם אנדער ענין וואס דו שרייבסט, דארף מען אויך מסיח דעת זיין פון דעם און מרבה זיין אין אותיות התורה והתפלה. אויך אז דו זאלסט וויסען אויף אויסווייניג א פאר פרקים תניא און א פאר פרקים משניות און אויך דעם מאמר והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים. און דער עיקר איז ווי געזאגט פריער, צו מסיח דעת זיין פון דעם גאנצען ענין, און לעת עתה אפילו פון דעם תיקון, און זעלבסט-פארשטענדליך, אז די השתדלות מקרב זיין דעם צווייטען צו תורה ומצות, איז ממשיך די סייעתא דשמיא אין דעם וואס דער מענטש אליין נויטיגט זיך ובהצלחה, און זיכער טוסט דו אזוי בהנוגע צו דער סביבה בכלל, און צו דיינע חברים אין ישיבה בפרט, און השי"ת זאל דיר מצליח זיין.

בברכה.

(ח"י עמ' רא)

ג'רפא - להוסיף חיות בלימודו, ולהשפיע על אחרים

ב"ה, י"ז שבט, תשט"ו

[...] במענה על מכתבו בו כותב אודות מצבו בהישיבה ואת אשר עבר עליו בעבר ואופני התיקון בזה.

והנה לכל לראש צריך להרבות שקידה והתמדה בלימוד הנגלה ובלימוד פנימיות התורה נשמתא דאורייתא לימוד החסידות, ולתיקון ענין שכותב אודותו אשר חיות דקדושה מתלבשת בענינם דקליפה ר"ל, - הרי צריך להשתדל ביותר וביותר להוסיף חיות בלימודו הנ"ל ולהשפיע גם על חבריו שיתוסף בהם חיותם בלימודם הם, ולא לשים לב לפיתויי היצר הרע המבלבל את האדם במחשבות שונות ומשונות ומחשבות של ענינים שהם זרים להם, וכשירצה את כל זה באמת יצליחו השי"ת.

(ח"י עמ' שכד)

ג'שצח - ללמוד ולהתפלל בחיות וחמימות, ולהשפיע על אחרים

ב"ה, ט' ניסן, תשט"ו

[...] במענה על מכתבו - בלי הוראת הכתיבה - הנה בענין תיקון על העבר עליו להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, והעיקר אשר לימודו וכן תפילתו יהיו בחיות ובחמימות, ובפרט בלימוד פנימיות התורה נשמתא דאורייתא ומדה כנגד מדה עליו להשפיע בסיבתו, ובפרט בחבריו בהכתה שלו שגם הם ינהגו ככה, וכשידבר עמהם בדברים היוצאים מהלב, והעיקר כשהנהגתו הוא תהי' כדבעי בזה - יפעלו הדברים, ועוד זאת שעליו, לעת עתה, להסיח דעתו ומחשבתו בהענין אודותו כותב ולהעסיק כח המחשבה שלו בענינים דתורה ומצות.

בטח יודע בעל פה איזה פרקים משניות, ולכל הפחות פרק אחד תניא ושומר - בלי נדר - אמירת התהלים בכל יום אחר התפלה, והשי"ת יצליחו בשר טוב בכל הנ"ל.

[...]

(חי"א עמ' כא)

ג'תריח - תיקון לעון הידוע

ב"ה, ז' תמוז, תשט"ו

...ובמה שכתב אודות תיקון לעון הידוע, צריכים להיות זהיר בטבילת עזרא, ולהיות חקוק בזכרונו דברי תורה, ומהם לימוד המשניות ולהרבות באותיות התורה והתפלה, לתת לצדקה לפני תפלת שחרית בכל יום חול, ולהתעסק בעניני ללמד ובעניני חינוך על טהרת הקדש, ובעיקר להסיח דעתו מכל הענין אפילו מתיקונו עד לאחר הנשואין.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

(חי"א עמ' רלב)

ג'תרסב

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ו

...במה ששאלו אותו על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר - לזה המונה הוצאת שז"ל במנין המצות בעל מחבר אור השנים - לא נעלם ש"ס דנדה דף י"ג, כיון שזהו יסודו של הנ"ל להכניס במנין מצות וכמבואר בספרו שם, אבל יחיד הוא בזה בין כל מוני מצות כפי החיפוש עד עתה, וע"כ צ"ל ששאר מוני המצות מפרשים ש"ס הנ"ל שזהו - אסמכתא ואביזרייהו וכיו"ב.

(חי"א עמ' ערה)

ג'תשסט

ב"ה, י"ג אלול, תשט"ו

[...] ומ"ש אודות הענין הידוע ותקונו, הנה בזמננו זה יש להסיח דעת מזה עד לאחר החתונה בשעה טובה ומוצלחת וכמובן ג"כ משו"ת אדמו"ר הצמח צדק נדפסה בשער המילואים חלק ב' סי' ס"ב, אשר המחשבה אפילו בהתיקון של הדבר עלולה ח"ו וכו', וכן לא ירבה בסיגופים ותעניות כמבואר באגרת התשובה לרבנו הזקן ובכגון דא הפירוש שלא ירבה, שלא יעסוק בזה כיון שמחליש צלילות המחשבה ויכולת העיון בלימוד התורה ובמילא ה"ז ריבוי רב מכפי יכולתו. ותמורת תעניות אלו יהיו התעניות המבוארים בפתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש (ספר התולדות עמוד ע"ב יעו"ש*), וכן ירבה באותיות התורה והתפלה, ומה טוב גם בדבור אם הוא בלא בליטות, וישפיע על הנוער לקרב לבן לאבינו שבשמים. ומובן שכל הנ"ל מההכרח הוא שיעשה מתוך שמחה, ולפלא גדול שמרבה בכתיבתו בהתאוננות על מצבו ואינו מזכיר ע"ד שיעוריו בתורת הנגלה ותורת החסידות בשופי, וכן מפעולותיו במסגרת צעירי אגודת חב"ד....

(חי"א עמ' שפז)

*) והנה הסיפור: חסיד אחד נכנס אל הרבי מהר"ש ליחידות והתאונן שהנו בעל תחבולות כל דבר הוא לוקח בערמומיות. אמר לו הרבי מהר"ש להתענות שש מאות תעניות. תמה החסיד והשתומם. אמר לו הרבי מהר"ש: מה אתה חושב שתענית פירושו שלא לאכול מנץ החמה עד השקיעה, זה נקרא לכחוש. תענית היא עבודה. חשוב כל יום חמשה עשר רגעים אדעתא דנפשי' אדות עצמך לא מחשבת דא"ח כי אם פשוט חשוב אדות עצמך ובלום פיך מלדבר. עברו כשנתים והחסיד נשתנה באופן אחר לגמרי. כשאבי סיפר לי סיפור זה - מספר הרבי מוהריי"צ - אמר לא רק שנשתנה בכחות הנפש, כי אם שינוי ממהות למהות. לוא ראית אותו היית מתפעל מהשינוי ממהות למהות שחל בו. ואמר הרבי מוהריי"צ על כך: בגמרא ישנו ביטוי "זאת אומרת", מסיפור זה אפשר ללמוד שעל כל אחד לחשוב אדות עצמו בכל יום במשך חמש עשרה רגעים. (ספר התולדות מוהר"ש עמ' 75. ושם צויין ללקוטי דיבורים כרך ד' עמ' תרו-1212. וראה ספר השיחות ה'תש"ד עמ' 122-123).

ג'תתקפו - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ"ז כסלו, תשט"ז

...

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבה - בו שואל איך למנוע מקרה לילה ר"ל.

וכבר ידוע לכל לראש, אשר יש להסיח דעת מכל הענין, היינו אפילו מחשבות אודות התיקון (עיין שו"ת צמח צדק בשער המילואים ריש חלק ב'), וללמוד בהתמדה ושקידה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה הנותנת חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצות, ובכל יום עכ"פ איזה רגעים בבקר ואיזה רגעים בלילה, ולהרבות באותיות התורה והתפלה, ועכ"פ קצת מהם יהי' בקי בעל פה, ומה טוב באיזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ויבשר טוב בכל האמור.

(חי"ב עמ' קעו)

ד'קכז - לאחד אשר בושת פניו כסתו

ב"ה, כ"א שבט, תשט"ז

... במענה על מכתבו מי"ד שבט, והתחלתו אשר בושת פניו כסתו וכו'.

הנה מובן ופשוט שהתכלית בזה צריכה להיות שינוי עיקרי בהנוגע לפועל, ובמה שכותב שישנם ענינים שאינו יכול להנצל מהם כו' הרי כיון שהבורא דורש זאת מאת כל אחד ואחד מבני ישראל, בודאי שעוד מקודם לזה ניתן לו הכחות הנדרשים למלאות הדרישה, והוא הדין בנדון דידי', אלא שכמו בכל הענינים אין לדרוש שתהי' השתנות מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, כי עבודת האדם היא מדרגא לדרגא וביגיעה מתאימה, ואזי מתקיימת הבטחת רז"ל, יגעת ומצאת.

מהנכון הי' לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות במקום שם דר, ושיהי' זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, וילמוד בע"פ ויהיו חקוקים בזכרונו דברי תורה בכלל וביחוד איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא, וישתדל ללמוד בחברותא ועכ"פ במקום לימוד תורה ברבים וכמו ישיבה ובית המדרש, והשי"ת יצליחו לבשר טוב מהטבה בכל הענינים אודותם כותב.

(חי"ב עמ' שז)

ד'קלז - להסיח דעת מתיקונו במשך שנים הקרובות

ב"ה, כ"ח שבט, תשט"ז

[...] ובמ"ש אודות תיקון. - ירבה באותיות התורה והתפלה ויהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים תניא ואיזה פרקים משניות והמאמר והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פרשת קדושים, ויסיח דעת מהענין ואפילו מתיקונו במשך שנים הקרובות, וישפיע על הזולת לקרבם לתורה ולמצותי' ולמאור שבתורה זוהי תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'. [...]

(חי"ב עמ' שיז)

ד'רמז - לאחד שכתב שאין שיפור במצב

ב"ה, כ"ד ניסן, תשט"ז

[...]

במענה על מכתבו, בו כותב שרואה סימן ברכה בלימודו אבל בענין תיקון הענין הידוע נדמה לו, שאין שיפור בהמצב.

והנה בהדי כבשי דרחמנא כו' ועל האדם לעשות המוטל עליו ובפרט שאי אפשר שלא יהי' הזזה בשיפור המצב, ואין זה לא מתחבולות היצר הרע לפעול שפלות ונמיכות רוח בכדי למונעו עי"ז מהתקדמות בעבודת השי"ת. ויעיין ג"כ בתניא פרק כ"ט ואילך.

ובכל אופן ישתדל להסיח דעתו לגמרי מענין הנ"ל ואפילו מתיקונו ככל האפשרי, וישתדל להרבות בהשפעה על הזולת לקרבו לתורה ומצותי' אשר עי"ז יתוסף בברכת השי"ת להתקדמות עצמו ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, אלא שכמה פעמים ככה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חי"ב עמ' תלג-ד)

ד'שס - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ז

....

ב) במה שכותב אודות תיקון בענין הידוע.

הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה, וכיון שמחשבת האדם משוטטת תמיד, אופן הגירוש דמחשבה בלתי רצוי' היא, ע"י הלבשת כח המחשבה במחשבה רצוי', ומה טוב במחשבת אור דתורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך, וצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ואמירת תהלים לאחר התפלה בכל בקר, קביעות עתים לימוד במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, שבתקופתנו נתגלתה בתורת החסידות "דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה וכו'" (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו), ונתינה לצדקה איזה פרוטות בכל יום חול קודם תפלת הבקר, והשתדלות בהשפעה על הזולת, ובפרט על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' ולמאור שבתורה, שעל ידי כל זה זוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה בעניני תורה ומצות של עצמו.

(חי"ג עמ' צב)

ד'תקמח - אודות הענין הידוע

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ז

...במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות הענין הידוע - הנה יסיח דעתו לעת עתה אפילו מתיקון הדבר, וישמור שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא ונתינה לצדקה איזה פרוטות בימות החול לפני תפלת הבקר, ויהי' זהיר בטבילת עזרא, ולהשתדל בהשפעה על הזולת וביחוד על הנוער לקרבם לתורת ה' ומצותי' ויהי' חקוק בזכרונו, היינו שידע בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ומזמן לזמן יחזור עליהם, כמובן מבלי בליטות, אם בדבור או במחשבה, ועל ידי כל האמור ילך הלוך המצב וטוב, ובלבד שכנ"ל יסיח דעתו ככל האפשרי, ומבואר גם ע"פ נגלה, אשר היסח הדעת אינו ע"י מלחמה בשקו"ט בשלילת הדבר אלא בהעדר המחשבה אודות זה, וכיון שמחשבה משוטטת תמיד, כשרוצים להפטר ממחשבה הבלתי רצוי' העצה היא ע"י חילוף כח המחשבה ותקיעתו במחשבה רצוי'.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל,

(חי"ג עמ' רעח)

ד'תתנב - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ' מ"ח, תשי"ז

...

במענה על מכתביו מעש"ק והקודם ומיום ה', בו כותב אודות תיקון בענין הידוע.

והנה בכל עניני תיקונים דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד וכו'.

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון, וכמבואר בכ"מ ומהם בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת קדושים.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ונוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו, ויהי' אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

גם ידוע שסגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה.

גם ידוע הענין דהשתדלות בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש, ותקותי אשר כשיעשה ע"ד האמור יראה הטבה ממשית בקרוב ומזמן לזמן עוד תתרבה, ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.

(חי"ד עמ' צח)

ד'תתקעב

ב"ה, כ"ד כסלו, תשי"ז

[...] במענה על מכתבו - מבלי הוראת זמן הכתיבה - בו שואל תיקון לענין הידוע.

ידועה העצה היעוצה בזה - להסיח דעת ככל האפשרי לא רק מהענין עצמו אלא אפילו מתיקונו, שיהי' חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד או שנים מספר התניא קדישא, נוסף על מזמורי תהלים, ובהלכו ברחוב וכיו"ב יחזור עליהם עכ"פ במחשבתו, ונתינת איזה פרוטות לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר ואמירת השיעור תהלים חדשי לאחרי התפלה בכל יום.

והשפעה על בני הנוער לקרבם לתורתנו תורת חיים ומצותי'.

ופשיטא אשר כל זה - הוא נוסף על העיקר, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

ובהנהגה האמורה הנה *לאט לאט יוטב המצב הלוך וטוב*, ויה"ר שיבשר טוב בכל האמור.

(חי"ד עמ' ריב-ריג)

ה'קמה - זהירות בעניני ח"ן היא מועילה להתרכזות המחשבה

ב"ה, כ' שבט, תשי"ז

[...] מהעצות להתרכזות המחשבה - לימוד בפנים, ושעכ"פ יהי' הספר פתוח לפניו במקום בו לומד. הזהירות בעניני ח"ן (וזהירות בטבילת עזרא) - [כמובן מד"ה (דער פרומער) וארא לרבנו הזקן נדפס בס' תו"א לעמבערג תרי"א].

(חי"ד עמ' שעב)

ה'קע - אי זהירות בעניני ח"ן יכול לגרום לספקות באמונה

ב"ה כ"ט שבט תשי"ז

[...] במענה על מכתבו בו כותב אודות השינוי שראה לפני מספר חדשים אשר נפלו לו לפתע פתאם שאלות סרק וספיקות ולא הועילו החזוקים מכל מיני ראיות וכו'.

והנה רואים במוחש בענין כגון זה שהעצה היותר טובה בכגון דא היא להסיח דעתו משך זמן מכל הענין ולא להכנס במלחמה עם מחשבות בטלות אלו, וברובא דרובא נחלש ע"י זה הפקפוק והספיקות והשאלות.

והביאור ע"ז הוא כי הספיקות ושאלות כאלו באים מבחוץ, כי הרי על כאו"א מישראל נאמר שהם מאמינים בני מאמינים, ודבר הבא בירושה משך עשיריות דורות פשיטא שחזק הוא ואיתן, אלא שמפני כמה סיבות צדדיות לא תמיד פועל זה פעולתו בגלוי ואפשר שדברים נגדים והפכים יכסו עליו ויעלימו עליו, וע"י מלחמה עמהם הרי המלחמה עצמה מחזקת את מציאותם ומוסיפה גם חשיבות (ע"ד איסורה אחשבי').

משא"כ היסח הדעת ואי שימת לב לגמרי מבלי להכנס לכל שקו"ט איזה שהיא, אלא היסח ע"י עסק בענין של הבנה ושכל מסוג *אחר בהחלט* מחלשים את האחיזה של דברים זרים ומנגדים אלו בנפש האדם ומהלך מחשבתו.

ומובן שלהפטר ממחשבות זרות אי אפשר כי אם על ידי מחשבה טובה אחרת, כיון שהמחשבה משוטטת תמיד ואי אפשר לה להיות פנוי' מכל וכל, וכשמתעמקים בחוזק במחשבות אחרות בעניני תורה תורה אור ה"ז דוחה הרבה חשך.

מובן ג"כ שצריך להתבוננות איך זה קרה שענין זר ומנגד נאחז בנפש וע"פ המבואר בספרי מוסר ועוד יותר בספרי חסידות, ה"ז בא מעניני ח"ן ומאי זהירות בהנוגע לדברים בטלים, ולכן ביחד עם היסח הדעת האמור צריך לנהוג בל"נ להיות זהיר מכאן ולהבא בטבילת עזרא להסיח דעתו לאיזה זמן מעניני ח"ן *אפילו מתיקונם* (עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים סימן ס"ב) ולהרבות באותיות התורה והתפלה נתינה לצדקה עכ"פ סכומים קטנים והשפעה על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' וע"פ מרז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, ולכל לראש להסתדר באופן דעבדו ה' בשמחה, וכמבואר בתניא בכ"מ, וכשיסיתו היצה"ר איך אפשר לו להיות בשמחה בידעו מעמדו ומצבו ימשיכהו לספר תניא קדישא בו מבואר בארוכה שאין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף (ויעוין רמב"ם סוף הל' לולב), ואיך שלכל ענין יש לו זמנו, וכשעומדים בתוקף הרצון ואוחז בעבודה מתוך שמחה - מצליחים גם בזה ובתוספת מיוחדת הסיוע מלמעלה ע"פ המבואר בזהר הק' ח"ב קפ"ד ע"ב ד"ה חדוה דבר נש כו' עיי"ש היטב.

המחכה לבשו"ט בכל האמור ומתוך שמחה אמיתית ופנימית.

(המילים "אחר בהחלט" ו"אפילו מתיקונם" מודגשות במקור)

(חי"ד עמ' שצה-ו)

ה'תקטז - עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים

ב"ה, ט"ו סיון, תשי"ז

במענה על מכתבו, בו שואל עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים.

וידוע אשר לכל לראש צריך להסיח דעת מכל הענין אפילו גם מתיקונו (ראה בזה ג"כ שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן סב), והיסח הדעת פירושו כמבואר בכ"מ בש"ס לא אופן מלחמה בזה שזה ג"כ היפך ענין היסח הדעת, אלא להסיח דעתו לענין אחר כיון שהמחשבה משוטטת תמיד היסח הדעת הוא ע"י שיעתיק מחשבתו לענין אחר לגמרי ומה טוב בענין של אור תורה שהרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חשך.

וכיון שלכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, הנה נוסף על שבטח זהיר הוא בטבילת עזרא, מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה וכמרז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וישמור על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, אשר סגולה הם לכו"כ ענינים. מובן שכל הנ"ל צ"ל בלי נדר כנוהג בישראל עתה וכמובן הענין ממ"ש בלקו"ת פ' מטות דרושי הנדר ובסהמ"צ להצ"צ מצות נדרים.

(חט"ו עמ' ר)

ה'תשצז - אודות מה שאירע ביום הכפורים

ב"ה, כ"ו תשרי, תשי"ח

[...]

במענה על למכתבו בו כותב אודות סדר היום שלו ומה שאירע לו ביום הכפורים.

והנה נודע תשובת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בזה (שער המילואים סימן ס"ב עיין שם) ומובן גם כן שעליו להוסיף בלימוד התורה וקיום מצותי' בהידור בכלל, וקביעות עתים בלימוד תורת החסידות, אשר בספר הזהר הק' נקראת אילנא דחיי, זאת אומרת המחזקת חיי הנשמה ועל ידי זה גם חיי הגוף.

(חט"ז עמ' כא)

ה'תתטו - עליות וירידות, התיקון הוא צעד אחר צעד, להתדבר עם אחרים, שלילת ייאוש

ב"ה, אדר"ח מ"ח, תשי"ח

[...] לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השני, בו כותב ע"ד העליות וירידות שהיו אצלו במשך שנה העברה, ואיך שזה פעל עליו וכו' ושמכמה סיבות לא דבר עם איש עד"ז וכו'.

מובן שלפלא הנ"ל, שהרי בודאי למד כ"פ ספר תניא קדישא, אשר משם מובן וגם פשוט, איך שענין היאוש וכיו"ב מופרך לגמרי, יעוין שם באר היטב, שלכן לא אאריך בזה בכתבי לרוב פשיטות הדבר, ושם ימצא גם כן אופני תיקון, וכן מובן משם גם כן שהתקון הוא צעד אחר צעד ולא בקפיצה בפעם אחת.

וגם הענין השני הנ"ל פלא הוא, שהרי מפורסם פתגם והודעת כ"ק אדמו"ר האמצעי, אשר כששנים מבני ישראל מתדברים בעניני תורה ומצות (שמובן שכן הוא הענין הן בהקו דועשה טוב והן בהקו דסור מרע, הרי אז הם שתי נפש האלקית על נפש טבעית אחת, והפועל יוצא מובן, וכיון שזכה שנכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים, אשר רבותינו נשיאנו הק' מסרו נפשם על התיסדותה הנהלתה ורוחה, ודברי צדיקים קיימים לעד, בודאי אשר סייעתא דשמיא ישנה ביותר וביותר, ובלבד שגם התלמיד יעשה התלוי בו בקו החיוב וישלול את הענינים אשר בקו השלילה (ובזה כמובן ענין היאוש והעצבות וכו'), ואז תהי' ההצלחה גם למעלה מהמשוער, וזכות פעולותיו שהנקודה הפנימית בהם קירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים תרבה הצלחת הנ"ל מדה כנגד מדה גם בהנוגע אליו.

(חט"ז עמ' לז-לח. יתכן שהמדובר בעבודת ה' בכלל ולאו דוקא בעניני ח"ן)

ו'קו - לאחד שכתב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו

ב"ה, י"א אדר, תשי"ח

...

במענה למכתבו בו כותב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו, כי כלשונו במכתבו, דבר זה מושרש בו כ"כ וכו',

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה [אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור ולא עוד אלא "שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל וגם בדרגא דקה מן הדקה].

ומה שפשוט הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו וכן עד"ז בנוגע לקיום המצות וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעיקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה וכלשון הידוע לימוד בשופי הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

(חט"ז עמ' שלא-ב)

ו'שכו

ב"ה, כ"ב סיון, תשי"ח

[...] במענה למכתבו מיום ב', בו כותב אודות מצבו, ושכאילו אינו יכול להתגבר עליו, והתוצאות מזה, איך שיצא למשך זמן מכותלי הישיבה ואח"כ חזר לשם, ונמצא במצב יאוש וכו'.

ומובן ששתי תמיהות בדבר: א) מהו הפלא על המצב, לאחרי שהודיעונו חז"ל, עבר כ' שנה וכו'. ב) כיון שהובטחנו לפום גמלא שיחנא ושבלתי ידח ממנו נדח, הרי בודאי שאפשר להתגבר על כל מצב שאינו מתאים לציווי תורתנו תורת חיים.

מהנ"ל מובנת ג"כ המסקנא, שעליו להתעסק במרץ המתאים בעניני שידוך ובהקדם - לבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, וכשרוצים בזה באמת, במילא מתפללים להשי"ת מעומק הלב על הצלחת ההשתדלות בזה, ועושים ככל הדרוש בזה, הן בדרך הטבע ובעיקר ע"י ובהנוגע להוספה בעניני תורה ומצות שעי"ז מתגדלת הסייעתא דשמיא שהוא עיקר בזה וכמ"ש ומה' אשה משכלת, ואז רואים הצלחת השי"ת גם בעיני בשר.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בחדרו, ואשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ויקבע עתים בלימוד תורת החסידות שהיא גילוי פנימיות התורה בתקופתנו זו, ודוקא באופן דהבנה והשגה, שזהו ג"כ מתקוני ענין חטא הידוע הקשור במוחין, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חי"ז עמ' קעח לבחור מעל גיל 20)

ו'שעג - פשרות

ב"ה, ז' תמוז, תשי"ח

...בשאלתו בהאזהרה ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים, אפשר שלא יקבלו כלל, שעפי"ז תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרות, ז.א. לא לומר להם שמותר לעבור ח"ו על חלק מהצות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור דלשקר, [ה"ז] ג"כ ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שינוים בדת וכו' אלא לבאר להילדים ולהסבירם שלעת עתה לומדים עמהם ע"ד מצוה זו וידעו שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם ע"ד כל הענינים בתחלה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד, ולהסבירם ג"כ ענין התשובה, שאם ח"ו אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחוייב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וגם שלאחר זה ישנו תקון דהתשובה.

(חי"ז עמ' רכה - המדובר בעבודת ה' בכלל)

ו'תסט

ב"ה, א' אלול, תשי"ח

[...] וואס דו שרייבסט וועגען איבערקומען דעם ענין הידוע, איז באוואוסט די הוראה אין דעם, אז מען דארף זיך אנשטריינגען וואס ווייניגער טראכטען וועגען דעם אויך אפילו ניט וועגען דעם תיקון פון דער זאך, נאר אזוי ווי די מחשבה פון מענטשן איז דאך שטענדיק באשעפטיגט, דארפמען אריינטאן די מחשבה אין די ענינים וואס מען לערנט אדער מען טוט, אויך דארפמען די צדקה וואס מען גיט צוטיילען אויף מערערע מאל, און געבען דאס איז די זמנים מסוגלים (מהם אין די וואכען טעג פארן דאוונען אין דער פריה און פאר מנחה), און בכלל מרבה זיין אין אותיות התורה והתפלה און טאן בהשפעה בחנוך על טהרת הקדש, לויט דער איינשטעלונג, אבער אז דאס זאל ניט שטערן צו די סדרים פון דער ישיבה און אויך ניט צום געזונט. און השם יתברך זאל דיר העלפען צו אנזאגען גוטע בשורות אין דאס אלץ אויבען געזאגטע ובקרוב. [...]

(חי"ז עמ' שיט)

ו'תקפח

ב"ה, ח' כסלו, תשי"ט [...]

לכל לראש צריך לחדול מלחשוב בזה לע"ע, ולתקוע מחשבתו באותיות התורה והתפלה, כן להיות זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול בבקר להפריש איזה פרוטות לצדקה. ולשמור על שיעורי חת"ת (חומש תהלים ותניא) הידועים. [...]

(יח עמ' פו)

ו'תשמה

ב"ה, ג' אד"ש, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ח אד"ר, בו כותב ר"פ מסדר חייו עתה, ומסיים בשאלה בהנוגע להסתדרותו בעתיד.

במ"ש שמחשבה מנקרת במוחו, מה יהי' בנוגע לבנין בית בישראל, היות ואני וכו' [הערות המו"ל: פגמתי בברית קודש.]

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

(יח עמ' רמד)

ו'תתמד

ב"ה, ה' אייר, תשי"ט

[...] ה) במ"ש אודות ענין הידוע - הרי כמדומה כבר ענו לו, שעליו, לע"ע, להסיח דעת מהענין ואפילו מתקונו, שעי"ז מתמעט ונחלש הענין מזמן לזמן.

(יח עמ' שנו)

ז'תצ - תקון בענין הידוע

ב"ה, ב' כסלו, תשכ"א....

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

(ח"כ עמ' מז)

ז'תקצז - הסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות

ב"ה, י"ב אדר, ה'תשכ"א

ברוקלין, נ. י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרב משה שי'

המכונה ד"ר מונק

...ב) בנוגע להסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות בנוגע לנושא ובעיות הקשורות ביצר וחיי המין, קשה לקבוע עמדה מסויימת בהאמור שהרי למרות מאמר רז"ל בהפסוק שמצטטו במכתבו דאגה בלב (הנוער) - ישיחנה לאחרים, הרי נראה שבאותו השטח אמרו חכמינו ז"ל אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב, שלכאורה בגדר משביעו הוא גם שיחה ע"ד האמור, פרט באם השיחה מתנהלת ממומחה הכי מצויין למנוע בטויים ואסוסיאציות מסוימות. וכפי שראיתי בכמה מקומות המוצא המתאים הוא שבהתיעצות המורים במקום יקבעו ההנהגה ואופן שיחה עם תלמיד פלוני (או תלמידה פלונית) ולכל היותר יצרפו ב' או ג' מהם המתאימים זה לזה, כמובן בכל אופן נערים לחוד ונערות לחוד [אבל לא בפרסום כפי שנוהגים בכמה מקומות]. וגם אז צע"ג להזהר מלהכשיל ומלהכשל בהאיסור [מה"ת, ועכ"פ מדרבנן] דאל יביא לידי הרהור כו' (שו"ע אה"ע סכ"ג, ס"ג וראה תניא פי"א).

וכאן עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העלי' בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה"ק ת"ו, מצאו "לנכון" להגבי' גיל הנשואין בהיפך ממה שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק הי' מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוה"ר ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגבי', ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

[ההדגשות אינם במקור]

(ח"כ עמ' קעג-ד)

ז'תשכט - לאחד ששאל עצה להעדר הסדר אצלו שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב

ב"ה, כ"א מנ"א, תשכ"א...

במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז.א. שחפצים לדלג בה בשעה שהסדר הרגיל הוא. מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם],

ועוד בזה עצה היעוצה שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני וק"ל.

מובן ג"כ שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבוננות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו הרי צ"ל ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני, והובטחנו, אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

(ח"כ עמ' שיא)

ח'קמא - כל ההתחלות קשות (בענין התמכרות לשתיית יי"ש)

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

...וכיון שלפעמים נדמה שקשה השינוי להנהגה טובה, באתי בשורותי אלה לעודדו עוד הפעם ועוד הפעם. ואפילו אם בעת הראשונה ידמה לו שקשה השינוי - בודאי במשך זמן קצר יתרגל ויגל וישמח על אשר נוהג דוקא באופן האמור.

(חכ"א עמ' שפד)

ח'רכה

ב"ה, כ"ו תשרי, תשכ"ב

[...] במענה למכתבו ממחרת יום הכפורים בשם השם

יעוין בשו"ת הצ"צ שער המילואים ריש חלק שני, איך שנשתנו העתים וכו' וד"ל.

ויוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד תורת הנגלה וחסידות וכמובן וגם פשוט מתוך שמחה וטוב לבב.

ומהנכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה,

והובטחו יגעת ומצאת.

בברכה לבשו"ט

(חכ"ב עמ' ח)

ח'רמב - שלילת אמירת תהלים בכדי למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ' מ"ח, תשכ"ב

ברוקלין.

[...]

ולכתבו אודות ענין הידוע, ואשר אומר תהלים לפני השינה.

כמדומה כבר כתבתי לו, שעצה היעוצה בכגון זה הוא היסח הדעת, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה אלא להסיח הדעת מזה ולהעסיק את המחשבה בענין אחר ומה טוב באותיות התורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, והרי האמירה האמורה - שאומר תהלים - הוא היפך מהיסח הדעת, וק"ל.

ועוד להעיר, שנוהגים אנ"ש שאין אומרים תהלים בלילה קודם חצות לילה, לבד מראש השנה ויום הכפורים.

בברכה שיקים מאמר חז"ל יגעת (יגיעה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, ותקוים בו הבטחת חז"ל) ומצאת.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(חכ"ב עמ' כו)

ח'רעח

ב"ה, כ"ו כסלו, תשכ"ב

[...] לכתבו אודות ענין הידוע - בכלל העצה בזה להרבות באותיות התורה והתפלה וכן להרבות בצדקה, ומהזמנים המסוגלים הוא בכל יום חול קודם תפלת הבקר להפריש פרוטות אחדות לצדקה. [...]

(חכ"ב עמ' סב)

ח'שמב - אופן התקון בענין הידוע בזמננו זה

ב"ה, כ"ו שבט, תשכ"ב

....אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

(חכ"ב עמ' קמא)

ח'תרפו

ב"ה, כ"ט תשרי, תשכ"ד

[...] להמאורע שכותבו עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב. וידייק יותר בשיעורי חת"ת ובנתינה לצדקה לפני התפלה בבוקר דימות החול. וה' יצליחו.

(חכ"ג עמ' ח)

ח'תתקמד - בענין קרי

ב"ה, כ"ב שבט תשכ"ה

[...] ולכתבו אודות ענין הידוע - יסיח דעת מזה לגמרי (עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב) וירבה באותיות התורה והתפלה, כן ילמוד בע"פ פרקים (אחדים לפחות) מש"ס משנה ומס' התניא. וירבה בנתינותיו לצדקה גם כי הסך הכולל אחד הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיה"מ. ראה אגה"ק לרבנו הזקן סכ"א. [...]

(חכ"ג עמ' שלד)

ט'רמב

[י"ז כסלו, ה'תשכ"ז]

[...] בתוכן מכתבו - ראה שו"ת הצ"צ שער המילואים ח"ב

(חכ"ד עמ' רנ)

יב'כט - יסיח דעתו ממה שהיה לפני החתונה

ב"ה, כ"ב טבת תשל"ז

...לכתבו אודות העבר - כיון שכל זה היה לפני החתונה - יסיח דעתו מזה לגמרי, אלא שצ"ל הנהגתם יום יומית ע"פ תומ"צ.

ובכללות - לעבוד את השם בשמחה. וה' יצליחם.

(חל"ב עמ' קד)

ספר המאמרים

ד"ה וידבר אלקים תשי"ב

• ומבאר רבינו הזקן (מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א עמ' רמ. ע' 27, אוה"ת וארא עמ' קכא, פלח הרמון שמות עמ' מח) דהנה אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלימים ולא יחסר מהם אפי' שעה אחת רגע א' ויש לומר בביאור דיוק לשון רבינו הזקן שאין כל אדם זוכה לזה דמשמע שזהו ענין של זכות מלמעלה ולא דבר התלוי בבחירה וי"ל דמובן הוא ע"פ הידוע דביטול תורה אין אדם ניצול ממנו בכל יום (תניא פכ"ה) כמובן ממארז"ל ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' ונמצא שאין זה דבר התלוי בבחירת האדם אלא צריך לזה זכות וסייעתא דשמיא. וממשיך רבינו הזקן דהעצה לזה היא שיהי' כל ימיו בתשובה פירוש הדברים דכיון שאין כל אדם יכול לזכות לזה שלא יהי' חסרון בלבושו וא"כ איך יבוא האדם להתקשרות נשמתו עם עצומ"ה א"ס ב"ה, הנה העצה לזה היא ע"י התשובה דגם ע"י תשובה יכול לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא ומבאר שם דשובה אותיות בושה וכן תשוב אותיות בושת דענין תשובה הוא שיבוא ליראה בושת יראה מחמת בושה דע"י שיעמיק בשכלו כו'. (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 269)
• והנה בפרטיות יותר ענין גלות מצרים שעל ידו הוא גילוי האהבה ה"ז מה שהאדם נמצא בעבודתו במצב של ירידה, שזה מעורר בו עוד יותר את הרגש הבושה והתשובה. ובזה גופא יש כמה מדריגות, וכמבואר במאמר אדמו"ר הזקן (מאמרי אדה"ז שם עמ' רמג. ע' 29 ואילך. וראה אוה"ת שם ס"ע קכז ואילך), שיש בחינת מצרים דקדושה ובחינת מצרים דלעו"ז דבחינת מצרים דקדושה הוא שמסתפק בתורתו ועבודתו שלומד בתורה ועובד ה'; ואינו משתדל להרבות בתורה ומע"ט אלא די לו במה שעוסק, כי לפי ראות עיניו יוצא ידי חובתו. ויש לומר שזהו גם ענין קיום המצוות כמצות אנשים מלומדה. ומבחינת מצרים שבקדושה נמשך ונשתלשל עד שנעשה למטה בקליפה בחינת מצרים דלעו"ז דהיינו בחינת פגם הברית. דלפעמים הוא שלא ברצונו, שמטמאין אותו בע"כ שלא ברצונו במקרה לילה, וכמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם. וענין יציאת מצרים הוא בחינת תשובה על ידי ענין זה עצמו, כשרואה בעצמו שהוא רחוק מה' בתכלית, דאז ממצרים קראתי לבני, שהריחוק דוקא מעורר בו את התשובה ואת ההרגש שהוא בני, ועי"ז מקשר נפשו עם עצומ"ה, לאשתאבא בגופא דמלכא. ומכל זה יובן במעלת ענין התשובה... (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 271)

ד"ה וארא תשכ"ו

עיי"ש סעיף ז'. (תורת החסידות גורמת שגם הניצוצות שנתרחקו ונאבדו יתעלו ויכללו בקדושה).

שיחות

• ש"פ ויקרא תשמ"ג אות כ"ג - "ועוד ענין עיקרי בזה: כאשר עושים חשבונות של "תכנון משפחה" - עלול הדבר להביא לידי כשלון בחטא הידוע שבסיבתו מתארך הגלות, רחמנא ליצלן! ידוע שבחב"ד לא מדברים אודות ענין זה כו'. ישנם חוגים שאצלם מאריכים לדבר ולעסוק בענין זה, אבל אצל חב"ד - אדרבה: לא מדברים אודות ענין זה. אבל אעפ"כ, כאשר מזכירים כבר ענין זה, מזכירים כבר עד כמה חמור הדבר, ועד כדי כך - שזוהי הסיבה לאריכות הגלות, היינו שעי"ז מעכבים בגלות את כל בנ"י, כולל "שכינתא בגלותא" - לא עליכם! אצל עמרם - שפירש מאשתו כו' - פשיטא שלא הי' צורך כלל להזהיר על ענין זה, אבל כאשר מדובר אודות תכנון משפחה בימינו - עלול הדבר לגרוס לחטא הידוע רח"ל! ומכיון שכל יהודי מבקש בתפלתו "ואל תביאנו ... לידי נסיון" - היתכן להעמיד את עצמו בנסיון כזה?! - ובפרט כאשר ידע איניש בנפשי' מה שהי' אתמול בלילה, ובלילה שלפנ"ז וכו'! כן מלבד כל האמור לעיל - יש להמנע מתכנון משפחה מכיון שהדבר עלול לגרום לחטא הידוע. (תורת מנחם תשמ"ג ש"פ ויקרא, עמ' 1163-1164)

יחידות

יחידות לא' מהתמימים, ט"ו כסלו תשי"ג

[....] ובנוגע לתיקון לחטא הידוע - יתן משהו לצדקה כל בוקר לפני התפילה, ושיחזור בע"פ משניות ותניא, וברחוב יחשוב (ואמר:) לא בפה, כי אז אנשים לא ידעו מה אתה אומר.

(תשורה תשע"ח (באטלער) עמ' צט)

הוראות מהרב חדוקוב ז"ל

• בכל דור ודור ישנה העבודה זרה של הדור, שצריכים לעשות מאמץ מיוחד להתגבר עליה ולבטלה. בדורנו משתוללת מעין מגפה ר"ל של העדר הצניעות, וצריך להתגבר על כך, ובפרט באותם דברים שמגרים את היצר. לפעמים יש אשר היות שעבר ושנה נעשה לו כהיתר. אך הרי האיסור נשאר, וצריכים להתחזק עוד יותר. (החינוך והמחנך עמ' 50)
• צריך להדגיש עוד ועוד גודל הזהירות בראיה, אשר קל להיכשל בזה, בהלכו ברחוב אשר מלא עם פורנוגרפיה והדומה, או טלוויזיה בחלון של חנות וכדומה. הראייה פועלת הרבה ונחקק במוחו גם אחרי הלך משם, כמבואר בחסידות גודל פעולת הראיה. (החינוך והמחנך עמ' 75)

המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן

היה מדגיש גם את גודל החשיבות של קריאת שמע שעל המיטה בכוונה עצומה. זאת, לאור דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ז', ש"החיות שבטיפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות, הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה". וכך אמר (מרשימת הרב ב"ב):

מבואר בתניא שאפש/ר לתקן את הפגם של ח"נ על ידי תשובה נכונה וכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה. ואם כן, חשוב מאד להקפיד בזה. שהרי כתוב בזוהר שהטעם לכך שאין עשיית תשובה מועילה על חטא זה הוא משום שהדבר דומה לאדם שהורג את בנו, ר"ל. ופעם באמצע אמירת מאמר דא"ח אמר הרבי הרש"ב על הפסוק "קול דמי אחיך צועקים אאלי", ופירש רש"י: "ומה ודם זרעיותיו", שהכוונה היא לחטא זה. ויתאר האדם לעצמו: אילו היה הורג את בנו, אפילו בשוגג, הרי לעולם לא היה מוצא מרגוע לנפשו. ואם היו אומרים לו שבאמצעות מאמץ קל יותר לתקן את המעשה הנורא ולבטלו, בוודאי היה שמח מאוד לעשות את הדבר, וכן הוא בענין חמור זה שע"י קריאת שמע שעל המיטה אפשר לתקנו, ורק צריך להקפיד שיהיה "בכוונה עצומה", כוונת פירוש המלות כדברי הרבי הרש"ב נ"ע.

בעניין זה אמר פעם ר' שלמה חיים, שהיטלר הרג כמה מיליוני יהודים, ואילו בחטא זה הורגים הרבה יותר מיליונים ממה שהיטלר הרג. ובאומרו זאת פרץ בבכי מר (מהרב יהושע מונדשיין).

בהזדמנות אחרת הזכיר ר' שלמה חיים את המבואר בחסידות על הכתוב (במדבר כג, כד) "לא ישכב עד יאכל טרף", ומפרש רש"י: "לא ישכב - בלילה על מטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם - הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים". זאת אומרת: כאשר יהודי עורך חשבון נפש בקריאת שמע שעל המיטה, הוא טורף את כל המזיקים שנבראו מהעבירות שעשה או מהמחשבתו הזרות שחשב.

עיי"ש בעמ' 566 אודות אופן עבודת קריאת שמע שעל המטה, שהוא דוקא ביחידות וכו'.

ביאורי רש"ח לתניא

בתשובה נכונה. אין הכוונה בלשון "תשובה נכונה" דוקא לתשובה עילאה (המבוארת לקמן באגרת התשובה), אלא בפשטות - לתשובה אמיתית הראויה לשמה, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישובה לזה החטא לעולם". ואף שבאגרת התשובה (פ"ד) כותב שלעוון זה "אין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה" - יש לדייק בלשונו שם שהשתשובה לא מועילה דוקא ל"מוציא ז"ל", כלומר במזיד, ואילו כאן מדובר ב"טפות זרע שיצאו" ממנו לבטלה" - בשוגג, ועל שוגג מועילה גם תשובה תתאה.

ובכוונה עצומה. הכוונה לפירוש המילות.

בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות. יש לציין שהרמ"ק כותב שעל ידי חטא זה מויליד ק"פ אלף קליפות (שדים).

הששפיע הרה"ח ר' פרץ מוצקין

בהזדמנות מסוימת דיבר ר' פרץ אודות ח"נ, ואמר שבכלל קשה לדבר אודות ענינים אלו, ובפרט בהתפשטות שכזו; אך בליובאוויטש "הפכו עולמות" בענין זה, היו נכנסים ל"יחידות" ומבקשים תיקון וכדומה.

פעם סיפר שבליובאוויטש ארע פעם שבחור מסויים שהיה לו מקרה לילה לקה בנפשו, ור' אברהם מאיור השתדל להרגיעו.

(אלה תולדות פרץ עמ' 416)

Additional Info

• Self Help - Rabbi Avraham Krishevsky lived in Betar Illit, Israel, where he was involved in the production of Tefillin. In this interview, he remembers a friend that he had in Crown Heights who spiraled into a life of drugs and other bad behavior. Unable to help him on his own, he succeeded in convincing his friend to write to the Rebbe. But the fellow had one condition: it couldn’t go through the Rebbe’s office; his letter could only be read by the Rebbe himself. (1980s). Watch
• See Reb Itche der Masmid