Chabad

See Tzemach Tzedek.

אגרות קודש

ב'תמא - איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע

ב"ה, כ"ט שבט, תשי"ד

במענה על מכתבו מד' שבט, הנה במה ששואל עצה איך להקל מעליו הנסיון בחטא הידוע.

ישתדל שידע בעל פה איזה פרקים משניות, ואיזה פרקים תניא וגם הדרוש בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים ד"ה והדרת פני זקן, אשר אז גם כשאינם חוזרים בעל פה שמורים הם במוח הזכרון וכמובן גם כן על פי המבואר בלקוטי תורה בהוספות בסוף ספר ויקרא. ובשעות הפנויות יחזור את הנ"ל בעל פה באופן שבכל יום יעבור לכל הפחות על פרק אחד תניא ומשניות.

מובן אשר כל זה צ"ל בלי נדר ושלא בזמן סדרי הישיבה, וירבה אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות וישמור על בריאות הגוף אשר כל הנ"ל יסייע בידו במלחמת היצר, והשי"ת יזכך את מוחו ולבו לעשות חיל בתורה ומצות.

ב'תקג - הדרכה למשפיע אודות אופן הדרכה לבחורים בענין עון הוצאת ז"ל

ב"ה, וא"ו אד"ש, תשי"ד

... נהניתי מהסדר תשובה שנתן להאברך... וטוב עשה שלא הכריחו לחזור בע"פ את כל אגה"ת כדי שלא לתת מקום לחשוב שאין בזה אלא השתדלות בלימוד החסידות ותו לא מידי. ובהנוגע להזהירות בכלל בהענין...

הנה אי אפשר לקבוע מסמרות בזה כי זהו תלוי במהות האישים. והרי צריך בזה זהירות כי גם המחאה וההדגשה בזה לא תמיד רצוי' היא וכידוע שהיסח הדעת עד כמה שאפשר מכל ענינים אלו טוב ביותר ובכ"ז הרי מזמן לזמן יש להדגיש בגנות הדבר ואיך שבזה הוא [יורד] מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועוד יותר וע"פ המבואר בס' המצות להצ"צ בתחלתו, ובהנוגע לחשד הנ"ל ה"ז מודגש מגודל העונש המובא גם בתורה שבכתב בכ"מ, ולתבל בענינים בביאור גודל העונש אשר נשמת חלק אלקה ממעל ממש ושלוחו של אדם (העליון שעל הכסא) כמותו כמבואר בלקו"ת ריש פ' ויקרא ובמילא לא יבצר ממנו מאומה למלאות השליחות כו' ומובן גודל הנפילה כשאינו משתמש בהכחות שלו וביותר וביותר כשמשתמש להיפך וכו'...

במ"ש אודות ההו"ל של המאמרים והשיחות וכו' הנה קשור זה בטרדה עצומה שמוכרח לסלק התענינות מענינים אחרים וכיון שמתעסק אני בהו"ל המאמרים דשנת תש"ד שכבר נסדרו לדפוס וחסר רק הגהה ומראה מקומות וכו' ואח"ז ס' המאמרים תש"א וכו' במילא ענין א' מונע את השני...

מכתב זה הוא בהמשך לאגרת ב'שלז וז"ל:

ב"ה, ח' טבת, תשי"ד

...נבהלתי למ"ש אודות המאורע... מהנכון הי' שיסדר בשביל הנ"ל ענין של תשובה אבל להשמר משני הקצוות שע"י סדר זה לא יקל בעיניו הדבר אבל לאידך גיסא שיהי' לפי כחו, ניט איבערציהען די סטרונע, ולהסביר לו שאין מחמירים כפי הצורך מפני שהעוסק בתורה אסור לו להחליש גופו כיון שעי"ז יחליש ג"כ הלימוד וההתמדה וכמבואר בקיצור נמרץ באגה"ת ובכמה ספרים...

ב'תקלד - תיקון חטא הידוע

ב"ה, י"ח אדר ב', תשי"ד

...ובהנוגע לתיקון חטא הידוע, הנה צריך להרבות באותיות התורה ובאותיות התפלה, ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומזמן לזמן יחזור אותם בעל פה, בדבור או עכ"פ במחשבה. וצריך לשמור על בריאות הגוף ולהסיח דעתו מהנ"ל, אפילו מתיקונו, עד לאחר הנשואין בשעה טובה ומוצלחת.

ב'תתקלז - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, יום הבהיר ח"י אלול, ה'תשי"ד

...בנוגע צו א תיקון וואס איר בעט און אויך א באווא[ר]עניש אויף להבא, איז די ערשטע זאך דארף מען אויפהערן טראכטן וועגן דעם ענין, ווארום דער טראכטן אליין ברענגט צו א מקרה בלתי טהור. בנוגע תיקון דארף מען מרבה זיין באותיות התורה והתפלה, זיין נזהר אין טבילת עזרא און געבן אויף צדקה בלי נדר אפטער און טאן אין א פאסנדן אופן בחינוך הכשר של בני ובנות ישראל. עס איז אויך א גלייכע זאך, אויב ס'איז שוין א לאנגע צייט ווי מ'האט בודק געווען די תפילין, זיי בודק צו זיין.

ג'תריח - תיקון לעון הידוע

ב"ה, ז' תמוז, תשט"ו

...ובמה שכתב אודות תיקון לעון הידוע, צריכים להיות זהיר בטבילת עזרא, ולהיות חקוק בזכרונו דברי תורה, ומהם לימוד המשניות ולהרבות באותיות התורה והתפלה, לתת לצדקה לפני תפלת שחרית בכל יום חול, ולהתעסק בעניני ללמד ובעניני חינוך על טהרת הקדש, ובעיקר להסיח דעתו מכל הענין אפילו מתיקונו עד לאחר הנשואין.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

ג'תרסב

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ו

...במה ששאלו אותו על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר - לזה המונה הוצאת שז"ל במנין המצות בעל מחבר אור השנים - לא נעלם ש"ס דנדה דף י"ג, כיון שזהו יסודו של הנ"ל להכניס במנין מצות וכמבואר בספרו שם, אבל יחיד הוא בזה בין כל מוני מצות כפי החיפוש עד עתה, וע"כ צ"ל ששאר מוני המצות מפרשים ש"ס הנ"ל שזהו - אסמכתא ואביזרייהו וכיו"ב.

ג'תתקפו - איך למנוע מקרה לילה

ב"ה, כ"ז כסלו, תשט"ז

...

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבה - בו שואל איך למנוע מקרה לילה ר"ל.

וכבר ידוע לכל לראש, אשר יש להסיח דעת מכל הענין, היינו אפילו מחשבות אודות התיקון (עיין שו"ת צמח צדק בשער המילואים ריש חלק ב'), וללמוד בהתמדה ושקידה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה הנותנת חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצות, ובכל יום עכ"פ איזה רגעים בבקר ואיזה רגעים בלילה, ולהרבות באותיות התורה והתפלה, ועכ"פ קצת מהם יהי' בקי בעל פה, ומה טוב באיזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ויבשר טוב בכל האמור.

ד'קכז - לאחד אשר בושת פניו כסתו

ב"ה, כ"א שבט, תשט"ז

... במענה על מכתבו מי"ד שבט, והתחלתו אשר בושת פניו כסתו וכו'.

הנה מובן ופשוט שהתכלית בזה צריכה להיות שינוי עיקרי בהנוגע לפועל, ובמה שכותב שישנם ענינים שאינו יכול להנצל מהם כו' הרי כיון שהבורא דורש זאת מאת כל אחד ואחד מבני ישראל, בודאי שעוד מקודם לזה ניתן לו הכחות הנדרשים למלאות הדרישה, והוא הדין בנדון דידי', אלא שכמו בכל הענינים אין לדרוש שתהי' השתנות מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, כי עבודת האדם היא מדרגא לדרגא וביגיעה מתאימה, ואזי מתקיימת הבטחת רז"ל, יגעת ומצאת.

מהנכון הי' לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות במקום שם דר, ושיהי' זהיר בטבילת עזרא, ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, וילמוד בע"פ ויהיו חקוקים בזכרונו דברי תורה בכלל וביחוד איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא, וישתדל ללמוד בחברותא ועכ"פ במקום לימוד תורה ברבים וכמו ישיבה ובית המדרש, והשי"ת יצליחו לבשר טוב מהטבה בכל הענינים אודותם כותב.

ד'שס - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ"א אייר, תשט"ז

....

ב) במה שכותב אודות תיקון בענין הידוע.

הנה לכל לראש צריך להסיח דעת מזה, וכיון שמחשבת האדם משוטטת תמיד, אופן הגירוש דמחשבה בלתי רצוי' היא, ע"י הלבשת כח המחשבה במחשבה רצוי', ומה טוב במחשבת אור דתורה אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך, וצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ואמירת תהלים לאחר התפלה בכל בקר, קביעות עתים לימוד במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, שבתקופתנו נתגלתה בתורת החסידות "דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה וכו'" (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו), ונתינה לצדקה איזה פרוטות בכל יום חול קודם תפלת הבקר, והשתדלות בהשפעה על הזולת, ובפרט על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' ולמאור שבתורה, שעל ידי כל זה זוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה בעניני תורה ומצות של עצמו.

ד'תקמח - אודות הענין הידוע

ב"ה, כ"ב תמוז, תשט"ז

...במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות הענין הידוע - הנה יסיח דעתו לעת עתה אפילו מתיקון הדבר, וישמור שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא ונתינה לצדקה איזה פרוטות בימות החול לפני תפלת הבקר, ויהי' זהיר בטבילת עזרא, ולהשתדל בהשפעה על הזולת וביחוד על הנוער לקרבם לתורת ה' ומצותי' ויהי' חקוק בזכרונו, היינו שידע בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ומזמן לזמן יחזור עליהם, כמובן מבלי בליטות, אם בדבור או במחשבה, ועל ידי כל האמור ילך הלוך המצב וטוב, ובלבד שכנ"ל יסיח דעתו ככל האפשרי, ומבואר גם ע"פ נגלה, אשר היסח הדעת אינו ע"י מלחמה בשקו"ט בשלילת הדבר אלא בהעדר המחשבה אודות זה, וכיון שמחשבה משוטטת תמיד, כשרוצים להפטר ממחשבה הבלתי רצוי' העצה היא ע"י חילוף כח המחשבה ותקיעתו במחשבה רצוי'.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ד'תתנב - תיקון בענין הידוע

ב"ה, כ' מ"ח, תשי"ז

...

במענה על מכתביו מעש"ק והקודם ומיום ה', בו כותב אודות תיקון בענין הידוע.

והנה בכל עניני תיקונים דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד וכו'.

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון, וכמבואר בכ"מ ומהם בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת קדושים.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ונוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו, ויהי' אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

גם ידוע שסגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה.

גם ידוע הענין דהשתדלות בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

וזאת למודעי, אשר ענין התעניות שמובא בכמה ספרים, הנה יעוין באגרת התשובה לרבנו הזקן ריש פרק ג', וז"ל, אכן כ"ז באדם חזק ובריא כו' אבל כו' כמו בדורותנו אלה כו', ובפרט שרואים בחוש שהתענית משפיע על הבריאות ועי"ז גם על כח ההבנה וההשגה וכח ההתבוננות, וא"כ הרי יצא שכרו בהפסדו, ולכן מה טוב להתענות ע"ד הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב) שיהי' בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכו"ש, וכנראה כ"ז במוחש, ותקותי אשר כשיעשה ע"ד האמור יראה הטבה ממשית בקרוב ומזמן לזמן עוד תתרבה, ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.

ו'קו - לאחד שכתב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו

ב"ה, י"א אדר, תשי"ח

...

במענה למכתבו בו כותב ע"ד טבעו ושאינו יודע איך לשנותו, כי כלשונו במכתבו, דבר זה מושרש בו כ"כ וכו',

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה [אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור ולא עוד אלא "שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל וגם בדרגא דקה מן הדקה].

ומה שפשוט הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו וכן עד"ז בנוגע לקיום המצות וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעיקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה וכלשון הידוע לימוד בשופי הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

ו'שעג - פשרות

ב"ה, ז' תמוז, תשי"ח

...בשאלתו בהאזהרה ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים, אפשר שלא יקבלו כלל, שעפי"ז תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרות, ז.א. לא לומר להם שמותר לעבור ח"ו על חלק מהצות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור דלשקר, [ה"ז] ג"כ ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שינוים בדת וכו' אלא לבאר להילדים ולהסבירם שלעת עתה לומדים עמהם ע"ד מצוה זו וידעו שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם ע"ד כל הענינים בתחלה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד, ולהסבירם ג"כ ענין התשובה, שאם ח"ו אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחוייב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וגם שלאחר זה ישנו תקון דהתשובה.

ז'תצ - תקון בענין הידוע

ב"ה, ב' כסלו, תשכ"א....

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

ז'תשכט - לאחד ששאל עצה להעדר הסדר אצלו שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב

ב"ה, כ"א מנ"א, תשכ"א...

במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז.א. שחפצים לדלג בה בשעה שהסדר הרגיל הוא. מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם],

ועוד בזה עצה היעוצה שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני וק"ל.

מובן ג"כ שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבוננות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו הרי צ"ל ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני, והובטחנו, אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

ח'שמב - אופן התקון בענין הידוע בזמננו זה

ב"ה, כ"ו שבט, תשכ"ב

....אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

יב'כט - יסיח דעתו ממה שהיה לפני החתונה

ב"ה, כ"ב טבת תשל"ז

...לכתבו אודות העבר - כיון שכל זה היה לפני החתונה - יסיח דעתו מזה לגמרי, אלא שצ"ל הנהגתם יום יומית ע"פ תומ"צ.

ובכללות - לעבוד את השם בשמחה. וה' יצליחם.

ח'קמא - כל ההתחלות קשות (בענין התמכרות לשתיית יי"ש)

ב"ה, כ"ב כסלו, תשי"ח

...וכיון שלפעמים נדמה שקשה השינוי להנהגה טובה, באתי בשורותי אלה לעודדו עוד הפעם ועוד הפעם. ואפילו אם בעת הראשונה ידמה לו שקשה השינוי - בודאי במשך זמן קצר יתרגל ויגל וישמח על אשר נוהג דוקא באופן האמור.

ספר המאמרים תשי"ב

ד"ה וידבר אלקים תשי"ב

• ומבאר רבינו הזקן (מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א עמ' רמ. ע' 27, אוה"ת וארא עמ' קכא, פלח הרמון שמות עמ' מח) דהנה אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלימים ולא יחסר מהם אפי' שעה אחת רגע א' ויש לומר בביאור דיוק לשון רבינו הזקן שאין כל אדם זוכה לזה דמשמע שזהו ענין של זכות מלמעלה ולא דבר התלוי בבחירה וי"ל דמובן הוא ע"פ הידוע דביטול תורה אין אדם ניצול ממנו בכל יום (תניא פכ"ה) כמובן ממארז"ל ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' ונמצא שאין זה דבר התלוי בבחירת האדם אלא צריך לזה זכות וסייעתא דשמיא. וממשיך רבינו הזקן דהעצה לזה היא שיהי' כל ימיו בתשובה פירוש הדברים דכיון שאין כל אדם יכול לזכות לזה שלא יהי' חסרון בלבושו וא"כ איך יבוא האדם להתקשרות נשמתו עם עצומ"ה א"ס ב"ה, הנה העצה לזה היא ע"י התשובה דגם ע"י תשובה יכול לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא ומבאר שם דשובה אותיות בושה וכן תשוב אותיות בושת דענין תשובה הוא שיבוא ליראה בושת יראה מחמת בושה דע"י שיעמיק בשכלו כו'. (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 269)
• והנה בפרטיות יותר ענין גלות מצרים שעל ידו הוא גילוי האהבה ה"ז מה שהאדם נמצא בעבודתו במצב של ירידה, שזה מעורר בו עוד יותר את הרגש הבושה והתשובה. ובזה גופא יש כמה מדריגות, וכמבואר במאמר אדמו"ר הזקן (מאמרי אדה"ז שם עמ' רמג. ע' 29 ואילך. וראה אוה"ת שם ס"ע קכז ואילך), שיש בחינת מצרים דקדושה ובחינת מצרים דלעו"ז דבחינת מצרים דקדושה הוא שמסתפק בתורתו ועבודתו שלומד בתורה ועובד ה'; ואינו משתדל להרבות בתורה ומע"ט אלא די לו במה שעוסק, כי לפי ראות עיניו יוצא ידי חובתו. ויש לומר שזהו גם ענין קיום המצוות כמצות אנשים מלומדה. ומבחינת מצרים שבקדושה נמשך ונשתלשל עד שנעשה למטה בקליפה בחינת מצרים דלעו"ז דהיינו בחינת פגם הברית. דלפעמים הוא שלא ברצונו, שמטמאין אותו בע"כ שלא ברצונו במקרה לילה, וכמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם. וענין יציאת מצרים הוא בחינת תשובה על ידי ענין זה עצמו, כשרואה בעצמו שהוא רחוק מה' בתכלית, דאז ממצרים קראתי לבני, שהריחוק דוקא מעורר בו את התשובה ואת ההרגש שהוא בני, ועי"ז מקשר נפשו עם עצומ"ה, לאשתאבא בגופא דמלכא. ומכל זה יובן במעלת ענין התשובה... (תורת מנחם, ד"ה וידבר אלקים תשי"ב - עמ' 271)

Additional Info

• Self Help - Rabbi Avraham Krishevsky lived in Betar Illit, Israel, where he was involved in the production of Tefillin. In this interview, he remembers a friend that he had in Crown Heights who spiraled into a life of drugs and other bad behavior. Unable to help him on his own, he succeeded in convincing his friend to write to the Rebbe. But the fellow had one condition: it couldn’t go through the Rebbe’s office; his letter could only be read by the Rebbe himself. (1980s). Watch