Practice

See Consistency.

References

• Watson David L., T. R. G. (2013). Self-Directed Behavior: Self-Modification for Personal Adjustment - David L. Watson, Roland G. Tharp - Google Books. Cengage Learning. https://books.google.co.il/books/about/Self_Directed_Behavior_Self_Modification.html?id=RnajZreJgGwC&redir_esc=y
• The Three P’s to Success: Patience, Persistence and Positivity
• Consistent, regular use of the strategies is a very important component of effective self-management. Seeming ineffectiveness may be partly attributable to sporadic or inconsistent use. Cormier, S., Nurius, P. S., & Osborn, C. J. (2009). Interviewing and change strategies for helpers: Fundamental skills and cognitive-behavioral interventions (6th ed.). Brooks/Cole.

Torah Sources

• תשבי ערך רגל: לשון הרגל הוא מורגל בדברי רבותינו ז"ל בבנין הפעיל, ולא נמצא במקרא רק אנכי תרגלתי לאפרים (הושע יא, ג) שהוא כמו הרגלתי, וכן לא שמשו בו רבותינו ז"ל רק בבנין הפעיל הרגיל, מרגיל, (בכות כב.) ארגיל וכו' והתאר רגיל, רגילים, והשם רגילות או הרגל, וכן אמר החכם ההרגל על כל דבר שלטון, ענין בקיאות ומהירות עט סופר מהיר (תהלים מה, ב) תרגום קולמוס ספרא רגיל, ולא מצאתי לו חבר בתרגום, בלשון אשכנז ביהענד ובלעז פראטיקא.
• ראשית חכמה הקצר שער התשובה פ"ו - מבאר איך להתרגל לצום הרבה לאט לאט
• אגרת הגר"א הובא במאורות הגר"א עמ' קמז: ותקרא האגרת הזאת בכל שבוע ובפרט בשבת קודם האכילה ובתוך הסעודה שלא ידברו דברים בטלים ח"ו וכ"ש ח"ו בלשון הרע וכיו"ב. כו' ולכן תרגילם כי הדבור והמדות צריך הרגל רב, וההרגל על כל דבר שלטון וכל התחלות קשות. ואח"כ (נ"א: טוב לו) ואוזל לו אז יתהלל כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרוש, וזה כל האדם לא יניח לו לחפצו ובמתג ורסן עדיו לבלום, ועד יום מותו צריך האדם לתיסר ולא בתענתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאוותו כו' עיי"ש.
• תניא פרק מב - העיקר הוא ההרגל להרגיל דעתו כו'. וזה נכלל ג"כ בלשון אמונה שהוא לשון רגילות שמרגיל האדם את עצמו כמו אומן המאמן ידיו
• חשבון הנפש, לפין, סי' כ: אלא שמחמת שהן נוחים מאוד לפיכך כל עיקר פעולתם תלויה בהתמדה רצופה. כמו שאמר הכתוב אבנים שחקו מים (איוב יד יט) שהדבר ברור שהחינוך הנוח והמתמיד מוסיף והולך אפילו על כח הגוף הבהמי עצמו. וכמעשה של אותו בעל אגרוף הגדול בארץ יון שהרגיל את עצמו לשאת על כתפו עגל בן בקר כמה שעות מדי יום ביומו מעת הולדו עך שנעשה פר בן שלש שנים. ועדיין לא היה יכול להכביד עליו אפילו בגדלו יותר מבקטנו עד שנשתוממו רואיו, ולא האמינו שומעיו דהיינו אותן שלא הכירו בהערמות גניבת הדעת של נפש הבהמיות שלו.
• משיח שמן שמות קויפמאן עמ' קכה-קכט
• אולי קשור: הדברים שלומדים מגנב - אם לא מצליח מנסה שוב
• ספר חסידים (מרגליות) סימן צג: כיון ששמר אדם עצמו מן העבירה וכפה יצרו פעם ראשונה שנייה ושלישית מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא שומרו.
• קונדריס גליון ה (צדוק) ציין לשבעת ימי המילואים שמשה היה מקים וסותר את המשכן בכל יום ויום משבעת ימים אלו כדי ללמד ולהרגיל הקמתו וסתירתו (ראה אברבנאל ויקרא ח, א). אף הכהן הגדול בכל שבעת הימים שקודם יוה"כ היה עסוק בעבודות המקדש כדי שיהא רגיל ומזומן בה ביום הכפורים (רש"י יומא דף טו, א ד"ה ואביי אמר.
  • החכם - עי' שערי תשובה שער ב אות ל - המו"ל שם. הובא בערך habits.
• עלי תמר שקלים פרק ד: ונ"ל שבכלל הלימוד להכהנים הצעירים היה גם הלימוד בהרגל העבודה בזריזות ובמהירות ולפיכך אמר כהנים זריזים הם. שכן החינוך והלימוד היה שיעשו את העבודה בזריזות ובמהירות, וכענין שאמרו ביומא י"ח, ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר בעבודה נוסף על הלימוד כמ"ש שם. ודע שבכמ"ק כהנים זריזים הם, ר"ל כהנים זהירין הן. כמו בשבת כ' וביצה י"ח: עיין שם ברש"י, וכן בב"ב י', עיין שם בפרוש ר"ג. ובפסחים נ"ט: פירש רש"י כהנים זריזים הן, זהירין עיין שם. ובמובן זהירים הוא גם בירושלמי פסחים פ"ח ה"ט, ובחגיגה פ"ג ה"א וה"ג עיין שם. וזהו מפני שהשם זריזין כולל גם זהירין שלא יתכן להיות זריז אם לא היה זהיר מקודם לעמוד על כל חלקי הדבר וההלכה כדי כשתבא הלכה או המעשה לידו יוכל לקיימו בזריזות ולא יכשל. אבל מי שלא עמד על הדבר לפני זה בזהירות רבה מדת הזריזות היא מגונה, שכן אינה זריזות אלא פזיזות. שכן אפשר מאוד שיכשל מתוך המהירות והזריזות ולפיכך זריזות וזהירות מהוות חטיבה אחת והזריז המשובח הוא כשקדמה זהירות לזריזות. וראיה לזה הוא מהברייתא דרפב"י שנוסח בהבבלי בע"ז כ', תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות ואלו הנוסח במשניות סוף סוטה ובריש שהש"ר ובירושלמי לעיל סוף פ"ג ובשבת פ"א סוף ה"ג, רפב"י אומר זריזות מביאה לידי נקיות וכו', והפיסקא זהירות מביאה לידי זריזות ליתא. מפני שהירושלמי והמדרש כוללים זהירות וזריזות במושג אחד. שכן שניהם מהוות חטיבה אחת שלא תתכן זריזות בלא זהירות אלא ששניהם משולבים יחד. שכן אף זהירות דורשת זריזות כמ"ש בחוה"ל, מן הזהירות שלא תרבה להזהר, אלא תעבור מהזהירות לזריזות, שהן שתים שהן אחת. לפיכך אף שבברייתא דרפב"י הבבלי מפרט ומבאר יותר מהירושלמי ובנוסח העתיק של האימרה כהנים זריזין הם, לא שנה הבבלי לפרט יותר וסמך ע"ז שהמושג זריזות כולל אף זהירות. ותראה עוד יותר שהמושג כהנים זריזין הן כולל הידיעה בהלכות עבודה, כמו שפירש רש"י בשבת קט"ו. כהנים זריזים הם בקיאין הם בכל ואין צריכין סימן, דכתיב יורו משפטיך ליעקב. ובעירובין קי"ג, כהנים זריזים הם דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קודש וכו'. וזהו מפני שזריזות בלי ידיעת ההלכה היא מגונה שיטעה בהלכה. ואם הזריזות בכהנים היא מדה משובחת זהו מפני שלמדו ההלכות על בורין ועמדו בזהירות על כל צדדיה ומעכשיו הם זריזין שלמדם והרגילן הת"ח לזה כדי שיספיקו לעשות את העבודה וכנ"ל. וגם המושג בני חבורה זריזים הם, כולל ג"כ זהירות וזריזות, עיין בשבת כ' ובציונו של הגרי"ב ז"ל. וברש"י שבת שם כתב, כהנים זריזים הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתי לאחתויי משתחשך. הנה שפירש זריזים כמו זהירים וכמ"ש.